ב:
מאימתי פרק
ראשון ברכות
תורה אור השלם
מסורת הש"ס
דילמא
ביאת
אורו הוא. פי' רש"י עד שיזרח אורו של יום
דילמא ביאת אורו. שיאור השמש ביום השמיני
ויטהר האיש עצמו
א)
1. וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה
ב) ג)
בהבאת קרבנותיו ואחר יאכל: אם כן. דהאי קרא וטהר לשון צווי
השמיני
ומאי וטהר טהר גברא שיטהר האיש בהבאת
וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים
ד)
מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת
הוא נימא קרא ויטהר מאי וטהר: אדכי. לשון עבר נתפנה מן העולם
קרבנותיו. ותימא לפירושו לפרוך אההיא דהערל דהעריב
הַכּוֹכָבִים: נחמיה ד טו
ה)
2. גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְתִּי
השמש: מברייתא. דקתני לקמן בשמעתין משעה שהכהנים (ב) נכנסין
שמשו אוכל בתרומה וכו' מנלן דביאת
שמשו הוא. ועוד היכי מצי
ו) ז)
לָעָם אִישׁ וְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְּתוֹךְ
למימר דמיירי בזריחה דאי בזריחה
לאכול בתרומתן וראיה לדבר צאת
ח)
יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה
❖
הוא הוה מצי למכתב בקרא וזרח
הכוכבים ש"מ אין כפרתן מעכבתן:
דילמא ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר גברא
מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה:
❖
נחמיה ד טז
משהעני. שאין לו נר להדליק
השמש וטהר כמו ממזרח השמש
אמר רבה בר רב שילא א"כ לימא קרא ויטהר
בסעודתו: סיפא ודאי פליגא אמתני'.
או לשון יציאה כמו השמש
הגהות הב"ח
מאי וטהר $ טהר יומא כדאמרי אינשי איערב
מוסף רש"י
יצא על הארץ (ג) ונקט
דקתני הכא עד שעה שעומד ליפטר
(א) גמ' פשטי
שמשא ואדכי יומא. במערבא הא דרבה בר
בקרא ובא השמש אלמא דהיינו
מתוך הסעודה והיינו לא כר' אליעזר
ליה (ב) רש"י
במערבא.
רב שילא לא שמיע להו ובעו לה מיבעיא
(ב"מ ז.) דמחשכי.
שקיעת החמה. ועוד דבסמוך קא
ולא כרבנן ולא כרבן גמליאל. דדריש
(מגילה כ:) ומקדמי.
זכאין סימן
האי ובא השמש ביאת שמשו הוא ומאי וטהר
מבעיא ליה האי ובא השמש אי ביאת
ובשכבך תחלת זמן שכיבה ובמתני'
(ג) תוס'
(שם) ת"ש והיו
טהר יומא או דילמא ביאת אורו הוא ומאי
לנו הלילה משמר.
אורו הוא ופשיט מברייתא זכר
תנן עד סוף האשמורה הראשונה:
מדנקט
עני וכהן. עני כל
וטהר טהר גברא והדר פשטו לה מברייתא
לילותיו וכהן טמא
לדבר וכו' תפשוט ממתניתין
(א)
סימן
(ד) בא"ד
(שם) כהרף עין.
לאכול בתרומה: חד שעורא הוא.
העריב שמשו אוכל בתרומה
מדקתני בברייתא סימן לדבר צאת הכוכבים
צאת הכוכבים: בערבי שבתות.
אלמא דהיינו ביאת שמש. וי"ל דה"פ
שמע מינה ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר
(שבת לד:) זה נכנס וזה
ממהרין לסעודה שהכל מוכן: שאין
ממאי דהאי ובא השמש וטהר ביאת
יוצא.
יומא: אמר מר משעה שהכהנים נכנסין לאכול
היינו לאו דוקא שקיעת
ראיה לדבר. שהיום כלה בצאת
שמש הוא ממש ומאי וטהר טהר יומא
❖
החמה
בתרומתן ורמינהו מאימתי קורין את שמע
הכוכבים זכר לדבר איכא: דמחשכי.
דהיינו צאת הכוכבים דילמא ביאת
❖
בערבין משהעני נכנס לאכול פתו במלח
(שם)
ועושין מלאכה בלילה משקיעת החמה
אורו הוא דהיינו תחלתה של שקיעת
גליון הש"ס
עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו. סיפא
עד צאת הכוכבים: ומקדמי.
החמה והוא תחלת הכנסתה ברקיע
גמ' טהר יומא.
ודאי פליגא אמתניתין. רישא מי לימא פליגי
רבינו חננאל
ומשכימין קודם היום דאימא יום לא
ועדיין יש שהות ביום ז) חמש מילין
עד צאת הכוכבים ומאי וטהר טהר
הוי עד הנץ החמה והם מקדימין
אמתני'. לא עני וכהן חד שיעורא הוא. ורמינהו
בהגהת מהרי"ב אחר
ורמינהו מאימתי וכו'
תיבת ביה"ש.
משהעני נכנס לאכול וכו'
גברא והשתא למתניתין דהערל לא
מעלות השחר דהוי כמו מהלך ה'
מאימתי מתחילין לקרות ק"ש בערבית
עד שעה שעומד ליפטר
מילין : ת"ש והיה לנו
קשה מידי דמצי למימר (ד) העריב
משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי
מתוך סעודתו. הכי גרסינן:
❖
תוס' ד"ה
הלילה משמר. מדקאמר והיום
שמשו דהתם היינו ביאת אורו ואף
עד שעה שעומד לישן.
שבתות דברי ר"מ וחכמים אומרים משעה
משעה כו'. מתי יתפלל כו'.
מלאכה אלמא האי דעבר מעלות
מהתם לא תפשוט דהיינו צאת
שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר
השחר עד צאת הכוכבים יממא הוא.
הכוכבים. משום הכי איצטריך לאתויי
רב ניסים גאון
❖
צאת הכוכבים. ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר
וזכר לדבר איכא דכל עת מלאכה
הכא הברייתא דצאת הכוכבים:
הכנענים כדכתב (ויקרא כ"ב)
אם כן לימא קרא ויטהר.
לדבר שנאמר ואנחנו עושים במלאכה וחצים
קס"ד. רוב בני
אף
קורא הכתוב יום:
1
וכהן כי יקנה נפש ומפרש
(יבמות ס"ו) מנין לכהן שנשא
הגהות הגר"א
מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת
על גב דבכמה מקומות
אדם [א] היינו עניים כלומר בני אדם
אשה וקנה עבדים שיאכלו
כתיב וטהר. התם ליכא למיטעי אבל
בערבי שבתות ועניים בימות החול
הכוכבים ואומר והיו לנו הלילה משמר והיום
[א] רש"י
בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה
2
[ב] שם
חד שעורא הוא: משעה שקדש היום
נפש ומנין לאשתו שקנתה
הכא דאיכא למיטעי הוה ליה למכתב
מלאכה מאי ואומר וכי תימא מכי ערבא
ויטהר: משעה שהעני נכנס
עבדים שיאכלו בתרומה
בערבי שבתות. היינו בין השמשות
ת"ל וכהן כי יקנה נפש
שמשא ליליא הוא ואינהו דמחשכי ומקדמי
לאכול פתו במלח. תימא אעני גופיה
ספק יום ספק לילה וכיון דספק הוא
קנין כספו קנינו שקנה קנין
❖
ת"ש והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה קא
אוכל ורשאי הכהן למוכרה
קדש היום מספק: משעה שהכהנים
$מתי יתפלל דהא אמרת זמן אכילתו
לתרומה לכהן אחר לפי
סלקא דעתך דעני ובני אדם חד שעורא הוא
טובלים. היינו קודם בין השמשות
היינו זמן ק"ש וכיון שבא זמן ק"ש
שהוא כספו ואסור לאכלו
ואי אמרת עני וכהן חד שעורא הוא חכמים
בלא רחיצת ידים ואינה
מוסף תוספות
אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל
כדי שיהא להם קודם בין השמשות
מותרת לטבול יום אלא
היינו רבי מאיר אלא שמע מינה עני שעורא
ברישא כדתניא לקמן וקורא
הערב שמש והכי אמרינן בבמה
א. בתוס' רי"ש כתב, והעני
עד צאת הכוכבים ואם נפל
מתי יקרא ק"ש וכי בעניית
חלק אחד של תרומה לתוך
ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכל
מדליקין דזמן הטבילה קודם
לחוד וכהן שעורא לחוד לא עני וכהן חד
נכרים איכא שיעורא
צ"ט חלקים של חולין נאסר
בין השמשות מעט: והלא כהנים
העובר על דברי חכמים חייב מיתה
שעורא הוא ועני ובני אדם לאו חד שעורא
למילתיה (עיין בגהש"ס).
הכל לישראל ונעשה הכל
ב. בתוס' רי"ש כתב,
כתרומ' שאין לישראל היתר
מבעוד יום הם טובלים. רבי יהודה
ויש לומר דזמן תפלה הוי קודם לזמן
הוא. ועני וכהן חד שעורא הוא ורמינהו
דלא מסתבר ליה לחלק
לאכלה ואינה מותרת אלא
לטעמיה דאמר בבמה מדליקין ד) בין
סעודה דלאו דוקא משעני נכנס
כ"כ בשעורי זמן שכיבה
לכהן בלבד אבל אם נפל
מאימתי מתחילין לקרות שמע בערבין משעה
❖
השמשות כדי מהלך חצי מיל קודם
לאכול אלא פורתא מעיקרא קאמר
בקודם צאת הכוכבים.
אחד של תרומה לתוך ק'
שקדש היום בערבי שבתות דברי ר' אליעזר
של חולין מפריש ממנו
צאת הכוכבים קרוי בין השמשות והוי
שעד שיכינו לו סעודתו יקרא ויתפלל:
חלק אחד ונותנו לכהן
אע"פ שאין ראיה לדבר. ראיה
רבי יהושע אומר משעה שהכהנים מטוהרים
ספק הלכך טבילה דמקמי הכי מבעוד
והשאר מותר לישראל הרי
רב ניסים גאון (המשך)
אלו בתרומה מה שאין כן
לאכול בתרומתן רבי מאיר אומר משעה
גמורה אינה דהא לא מיירי
יום הוא ולאו זמן שכיבה הוא ולקמן
אשמה אלא אם כן עשה
במעשרכדתנן (בכוריםפרקב'
התם לענין ק"ש : ואי ס"ד דעני
מפרש מאי אהדר ליה רבי מאיר:
שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן אמר לו
ח)
דבר שגורם לו אשמה ופשע
משנה א') התרומה והבכורין
שמתחייב עליו להתכפר
נכסי כהן הן וחייבין עליהן
קדים רבי חנינא היינו ר' אליעזר.
נכנסין להסב. אית דאמרי בימות
ר' יהודה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים
בקרבן ולא מצינו בפשוטן
מיתה וחומש ואסורין לזרים
ולא מצי למימר דעני קדים לקדוש
החול ואית דאמרי בשבתות מכל
של כתובים הללו כלום
ועולין בא' ומאה וטעונין
ר' חנינא אומר משעה שעני נכנס לאכול פתו
מזה הדבר אבל העתיקו
רחיצת ידים והערב שמש
מקום מאוחר הוא ה) (לכולם): והי
היום או קדוש היום קדים לשעורא
במלח ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא אומר
לנו רבותינו ז"ל פירושן
הרי אלו בתרומה ובבכורים
מינייהו מאוחר. (לכולם) דעני או
דעני. דלא מסתברא לחלק כל כך
ו)
של דברים הללו ובירורן
מה שאין כן במעשר.
משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב. ואי
דכהן: ה"ג אי ס"ד דעני קודם ר'
בשעורי זמן שכיבה דכל זמנים הללו
והגידו לנו אי זו פשע
והחומרו' שישנן בקודש
ב
אמרת עני וכהן חד שעורא הוא ר' חנינא היינו
אמר
הוא שחייב אותו הקרבן
שהוא קרוי קרבן מפני
ליה ר' יהודה
חנינא היינו ר' אליעזר: בין השמשות
אית ביה:
ההוא ומאי היא אכילת
שמקטיר ממנו אמוריו
ר' יהושע אלא לאו שמע מינה שעורא דעני
והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים.
דר' יהודה מהלך חצי מיל לפני צאת
בשר הקודש או ביאת
וחלביו על גבי המזבח
[ב]
המקדש כדתניא (שבועות דף
ואם תהיה מחשבת כהן
לחוד ושעורא דכהן לחוד שמע מינה. הי
תימא תיקשי ליה לנפשיה שהרי פלג
הכוכבים ודרבי יוסי כהרף עין
ומנין שאינו מדבר אלא
המקריבו באחת מהעבודו'
ו')
המנחה מבעוד יום היא והוא אומר
לפני צאת הכוכבים ורבי מאיר כרבי
מנייהו מאוחר מסתברא דעני מאוחר דאי
בטומאת מקדש וקדשיו
הארבע שהן שחיטה וקבלה
הזהיר וענש על הטומאה
והולכה וזריקה אם מחשב
מיד כשיעבור פלג
יוסי ס"ל וכי טביל מקמי הכי סמוך
אמרת דעני מוקדם ר' חנינא היינו ר' אליעזר
וחייב קרבן על הטומאה מה
בשחיטה לזרוק דמה או
המנחה הוי זמן תפלת ערבית.
לחשכה הוא וזמן שכיבה קרינן ביה:
כשהזהיר וענש על הטומאה
להקטיר אמוריה למחרת
אלא לאו שמע מינה דעני מאוחר שמע
על טומאת מקדש וקדשיו
אותו היום או אם יחשב
קשיא
ויש לומר דלדידיה לא קשיא דלא
מינה: אמר מר אמר ליה רבי יהודה והלא
אף כשחייב קרבן על
באחת הארבע העבודות
דריש בשכבך ובקומך אבל לרבנן
הטומאה על טומאת מקדש
לוכל הימנה כזית בשר חוץ
כהנים מבעוד יום הם טובלים שפיר קאמר ליה רבי יהודה לרבי מאיר ורבי מאיר
וקדשיו ומי שנגע בדבר
לזמנו נעשה אותו הזבח
דדרשי קשיא דאינו זמן שכיבה:
מכל הטמאות הנזכרות
פיגול ונפסל במחשבה
קשיא הכי קאמר ליה מי סברת דאנא אבין השמשות דידך קא אמינא אנא אבין
בכתובין ואכל כזית מבשר
שחשב בשעת עבודה
השמשות דרבי יוסי קא אמינא דאמר רבי יוסי בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו
כדכתיב (ויקרא ז') לא יחשב
הקודש בשוגג או נכנס
לו פגול ודרשינן (זבחים דף
למקדש בשוגג נתחייב
קשיא קרבן עולה ויורד כדקתני
כ"ט) במחשבה נפסל וכן מה
שישתייר ממנו עד שיעבור העת והזמן הקצוב לו כבר נעשה נותר כדכתיב (ויקרא י"ט) ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר
בסיפיה דההיא מתני' שהזכרנוה (כריתות דף ב') חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד והוא שהיתה לו ידיעה בתחלה
וגו' הפגול והנותר אם אוכל אדם מהן כזית במזיד חייב כרת ובשוגג חייב חטאת כדתנן (כריתות דף ב') ל"ו כריתות בתורה
כי אותו הבשר קודש הוא וגם היתה לו ידיעה בטומאה שנטמא בה ובשעה שאכלו שגג באחת מהן או בשתיהן ואח"כ נודע
לו אותו הדבר שכבר שגג בו כדתנן (שבועות דף ב') כל שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בנתיים הרי אלו בעולה
ומהן האוכל חלב ודם ונותר ופגול על אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתם חטאת וכן נמי האדם הטמא אם יאכל כזית
מבשר הקדשים במזיד חייב כרת כדכתי' (ויקרא ז') והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמי' [וגו' וטומאתו עליו ונכרתה]
ויורד ומי ששחט דבר אחד מקדשי המזבח חוץ לעזרה או הקטיר מהם כלום בחוץ חייב כרת כדכתיב (ויקרא י"ז) איש איש מבית
ואם בשוגג אכל חייב קרבן עולה ויורד היינו שאמר בו הכתוב (שם ה') ואם לא תגיע ידו ואם לא תשיג ידו וכל קרבן
ישראל אשר ישחט [וגו'] ואל פתח אהל מועד לא הביאו ומי שנהנה מהן שוה פרוטה בשוגג נתחייב באשם מעילות כדכתיב
שחלק בו הכתוב בין עשיר לעני נקרא עולה ויורד והחטאת המתחייב בה על החלב ועל הדם והפגול והנותר וכלל המנויין
(שם ה') נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה וגו' והאונן נמי אין מותר לו לוכל מהם כלום דגמר ליה מקל וחומר ממעשר
בספ' אלו המדות עדיפין הקדשים מן התרומה וגרסי רבנן דאית להו מדות אחרות שהן עדיפין בהן מן התרומה אין אנו
במשנתנו היא חטאת קבועה בין דל בין עשיר שוין בה ואיתיה לפירושיה דקרבן עולה ויורד המתחייב בו טמא שאכל את
הקודש בפרשת (ויקרא ה) ונפש כי תחטא ושמעה בפסוק שני ונפש אשר תגע בכל דבר טמא לפי שהשלים הענין בפסוק
מאריכין להזכירם לפי שהן נכללות בזו המשנה דמס' חגיגה (דף כ') דתנן חומר בקודש מבתרומה וכו' ולמדנו מגמרא דרבנן כללי
השלישי וכתיב ונעלם ממנו והוא ידע ואשם וכשאנו מעיינין באלו הפסוקים אין אנו רואין בהן זולתי זכרון הטומאה לא
דתרומה יש לה יתרון על המעשר ומעלתה למעלה ממעלתו שהכתוב חייב עליה מיתה כדכתיב (ויקרא כ"ב) ומתו בו כי יחללוהו
יותר וכבר ידענו כי כל אדם מישראל אם הוא נוגע בדבר טמא אינו חייב אלא ליטהר בלבד ואין עליו חטא בזה הדבר ולא
והמעשר לא חייב עליו יותר מהמלקות על האוכל מעשר טמא כמו ששנו (יבמות דף ע"ג) אוכלו בטומאת עצמו לוקה מה שאין כן