מאימתי פרק ראשון ברכות
ז.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ונענע לי בראשו. כמודה בברכתי ועונה אמן: דעת בהמתו לא הוה ידע. במסכת ע"ז מפרש לה בפ"ק כ): מאי קרא. דאף הוי כרגע דכתיב
כז א
א)
ב)
כי רגע באפו חיים ברצונו: בתלת שעי קמייתא. באחד מרגעי תלת שעות ראשונות: שורייקי. טיי"ש בלע"ז: לצדיק לא טוב. לענוש
כח ב
ג) ד)
❖
את הבריות: מרדות אחת. לשון רדוי והכנעה שאדם שם על לבו מאליו: ורדפה את מאהביה וגו'. וכשתראה שאין עוזר תשים על לבה
לאמר אשובה אל אישי הראשון: תחת גערה במבין. תחת גערה באדם מבין טובה מהכות כסיל
מאה. תחת הטעם למעלה תחת התי"ו
ולא כמו אל תירא ואל zÅ חÈ ת
ה)
רב ניסים גאון
שאלמלי כעסתי לא נשתייר
ו) ז)
שטעמו בחי"ת אלא למעלה תחת
א"ר יוחנן משום ר' יוסי (א) מנין שהקב"ה מתפלל
ח)
טובה מרדות אחת בלבו של
התי"ו ראשון לומר שהוא שם דבר שאי
וכו'. ואם תאמר מה אדם יותר מק' מלקיות
שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים
1
אפשר לפותרו לשון תפעל לומר
ט) י)
שנא' (משלי יז) תחת גערה
היה יכול לומר בשעת רגע. יש לומר
בבית תפלתי תפלתם לא נאמר אלא תפלתי
א
כ) ל)
במבין. מכלל שהמבין הוא
תכניע את האדם אלא תכנע היא
כלם. אי נמי מאחר שהיה מתחיל
מ) נ)
מכאן שהקב"ה מתפלל. מאי מצלי אמר רב
הלב וכי הגערה מהניא ביה
בעצמה ולכך שינה את נקודתה לומר
ס) ע)
קללתו באותה שעה היה מזיק אפילו
טפי ממה דמהניא המלקות
זוטרא בר טוביה אמר רב יה"ר מלפני שיכבשו
פ)
ההוא
לגוף ובפרק הרואה (דף סא)
שהוא שם דבר: ג' דברים בקש משה
צדוקי דהוה
❖
לאחר כן:
ב
אמרי' תנו רבנן לב מבין כליות
רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג
ונתן לו. שהרי לסוף שאלתו כתיבל) גם
בשבבותיה דריב"ל כו' לאו אורח
יועצות: והא כתי' פוקד עון
עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים
אבות על בנים וכתיב לא יומתו
את הדבר הזה אשר דברת אעשה:
ארעא. אף על גב דהצדוקים וכו'
ג
אבות על בנים ורמינן קראי
הגהות הב"ח
להודיעו דרכיו. מנהג מדת משפטיו
משורת הדין. תניא א"ר ישמעאל בן אלישע
מורידין ולא מעליןע) היינו בידי אדם
אהדדי ומשנינן כאן שאוחזין
(א) גמ' בן זמרא
כגון מפני מה צדיק וטוב לו רשע ורע
מעשה אבותיהם בידיהם וכאן
אבל בידי שמים לאו אורח ארעא
פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים
ד
(ב) שם
שאין אוחזין מעשה אבותיהם
❖
לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו: את אשר
להענישם ולהטריחם ולהורגם בידי
וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב
מאי קמ"ל
בידיהם עיקרה דהא רמיא
אחון. את אשר יכמרו רחמי עליו לשעה
ודהא שינוייה במס' סנהדרין
שמים שלא כדרך בני אדם. ואי
על כסא רם ונשא ואמר לי ישמעאל בני ברכני
(דף כז) בפרק דיני ממונות
ואע"פ שאינו כדאי: כשרציתי. בסנה:
❖
גרסינן הכא עובד כוכבים ניחא
בגמרא זה בורר לו אחד:
מוסף תוספות
אמרתי לו יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את
לא רצית. שנא' מ) ויסתר משה פניו:
דקאמר התם העובד כוכבים ורועי
כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם
א. בתוס' רי"ש כתב. וי"ל
ופליגא. דר' יהושע בן קרחה שמענישו
בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין פ):
שהיה יכול לומר כלם.
תורה אור השלם
בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים
על כך אדרבי שמואל שאמר קבל שכר
לא
ב. בתוס' רי"ש כתוב. ההוא
1. וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר
מינאה (ובמגיה כתב דכ"ה
משורת הדין ונענע לי בראשו וקמ"ל שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך:
על זה: לקלסתר פנים. כי קרן עור
(ב)
בתוס' רי"ש
בכתבי היד). ג.
קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי
פניו נ): ותמונת ה' יביט. זה מראה
וא"ר יוחנן משום ר' יוסי מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו דכתיב פני ילכו
כתב. ואע"ג דאמרינן המינין
א
2
עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל
והמסורות. ד. בתוס' רי"ש
אחורים כך שנוי' בספרי :
מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה
והנחותי לך אמר לו הקב"ה למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח
כתב לאו אורח ארעא
יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים:
קשר של תפילין. מאחוריו הוא
לך ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא אין דתניא 3 ואל זועם בכל יום
להטריח שמים להורגו שלא
ישעיהו נו ז
❖
ואמרי' לעיל דהקב"ה מניח תפילין:
2. וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי
כדרך בנ"א.
ס)
וכמה זעמו רגע וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות
שמות לג יד
לָךְ:
אדני
3. אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל
ושמנים ושמנה בשעה וזו היא רגע ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ
זֹעֵם בְּכָל יוֹם: תהלים ז יב
לעזי רש"י
מבלעם הרשע דכתיב ביה 4 ויודע דעת עליון השתא דעת בהמתו לא הוה ידע דעת עליון הוה ידע אלא מלמד
4. נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ
❖
טיי"ש. נקודות.
דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה
שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה והיינו דאמר להו נביא לישראל עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך
5
נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:
במדבר כד טז
מואב וגו' מאי למען דעת צדקות ה' א"ר אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא
5. עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק
מוסף רש"י
כעסתי בימי בלעם הרשע שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט והיינו דקא"ל בלעם
מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ
כי רגע באפו.
בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד
לבלק מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' מלמד שכל אותן הימים לא זעם. וכמה זעמו רגע וכמה רגע
6
(ע"ז ד:) בתלת
הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְיָ:
שעי קמייתא.
מיכה ו ה
א"ר אבין ואיתימא רבי אבינא רגע כמימריה. ומנא לן דרגע רתח שנא' 7כי רגע באפו חיים ברצונו ואב"א מהכא
(שם) שורייקי.
6. מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה
חבי כמעט רגע עד יעבור זעם ואימת רתח אמר אביי בהנך תלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא וקאי
8
אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְיָ:
במדבר כג ח
אחד כרעא כל שעתא ושעתא נמי קאי הכי כל שעתא אית ביה שורייקי סומקי בההיא שעתא לית ביה שורייקי
(שם) לאו אורח ארעא.
7. כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ
(שם) ונפלינו אני
סומקי. ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה דר' יהושע בן לוי הוה קא מצער ליה טובא בקראי יומא חד שקל תרנגולא
בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה:
ועמך.
תהלים ל ו
ואוקמיה בין כרעי' דערסא ועיין ביה סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה כי מטא ההיא שעתא ניים אמר ש"מ
(ב"ב טו:) כשאוחזין
8. לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר
מעשה אבותיהם בידיהם.
דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע
לאו אורח ארעא למעבד הכי 9 ורחמיו על כל מעשיו כתיב וכתיב 01 גם ענוש לצדיק לא טוב תנא משמיה דר'
עַד יַעֲבָר זָעַם: ישעיהו כו כ
מאיר בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס
(סנהדרין כז:) קשר
9. טוֹב יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל
של תפילין.
תהלים קמה ט
מַעֲשָׂיו:
הקב"ה: וא"ר יוחנן משום רבי יוסי טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות שנא' ורדפה את
01. גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא
11
טוֹב לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר:
מאהביה וגו' ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה וריש לקיש אמר יותר ממאה מלקיות
משלי יז כו
❖
שנאמר תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה: וא"ר יוחנן משום ר' יוסי שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה
11. וְרִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ
(מנחות לה:)
21
וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם וּבִקְשָׁתַם
ונתן לו בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו שנאמר הלוא בלכתך עמנו בקש שלא תשרה שכינה על
31
וְלֹא תִמְצָא וְאָמְרָה אֵלְכָה
רבינו חננאל
עובדי כוכבים ונתן לו שנאמר ונפלינו אני ועמך בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו שנא' הודיעני נא את
וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי
31
41
טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה: הושע ב ט
דרכיך אמר לפניו רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו אמר לו
21. תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין
א"ר יוחנן משום ר' יוסי מנין
שהקב"ה מתפלל שנאמר
מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה:
משה צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע רשע וטוב לו רשע בן צדיק רשע ורע לו רשע בן
ושימחתים בבית תפילתי
משלי יז י
31. וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי
תפלתם לא נאמר אלא
רשע: אמר מר צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע איני והא כתיב 51 פקד עון אבות על בנים
תפילתי. גם זה פירושו כענין
מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ
וכתיב ובנים לא יומתו על אבות ורמינן קראי אהדדי ומשנינן לא קשיא הא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם
שפירשנו למעלהשנראה לו
61
הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ
למשה רבינו ע"ה מתוך הכבוד
אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל
הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם אלא הכי קא"ל צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו
כענין שאמר הודיעיני נא את
פְּנֵי הָאֲדָמָה: שמות לג טז
41. וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי
גמור רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור ופליגא דר' מאיר דא"ר מאיר שתים נתנו לו ואחת
דרכיך. ואמרו רבותינו ז"ל
בקבלה שבידם שזה שנא' לו
חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת
לא נתנו לו שנא' וחנתי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו הגון ויאמר לא תוכל
וקראתי בשם ה' לפניך, נראה
71
81
דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן
לו למשה רבע"ה מתוך כבודו
בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי
לראות את פני תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה כך א"ל הקב"ה למשה כשרציתי לא רצית עכשיו שאתה רוצה
של הקב"ה כדמות שליח
שמות לג יג
הַזֶּה:
איני רוצה ופליגא דר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בשכר שלש זכה לשלש בשכר
51. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא
ציבור מעוטף שיורד לפני
התיבה, שנאמר ויעבור ה' על
עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא
ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים בשכר כי ירא זכה לוייראו מגשת אליו בשכר מהביט זכה לותמונת ה' יביט:
91
02
12
פניו ויקרא אותו הכבוד י"י
יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים
י"י אל רחום וחנון וכו' נוצר
וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל
22והסירתי את כפי וראית את אחרי אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר
חסד לאלפים וכו'. מיד וימהר
שמות לד ז
רִבֵּעִים:
של תפילין: וא"ר יוחנן משום ר' יוסי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי לא חזר בו מנא לן ממשה
61. לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל
משה ויקוד ארצה וישתחו
ב
וקרא ה' ה', אותה שעה למד
בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל
רבינו שנא' הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום אע"ג דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה אפ"ה
32
סדר התפלה כאשר הראוהו
אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ:
מן השמים, זו תפלת התענית
דברים כד טז
אוקמה בזרעיה שנא' 42בני משה גרשום ואליעזר ויהיו בני אליעזר רחביה הראש וגו' ובני רחביה רבו למעלה וגו' ותני
71. וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר
שהראוהו לוא למשה רבינו
רב יוסף למעלה מששים רבוא אתיא רביה רביה כתיב הכא רבו למעלה וכתיב התם ובני ישראל פרו וישרצו וירבו:
מן השמים כדיא שהתפלל
52
כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי
בה השרוי בדוחק. ועוד אותה
בְשֵׁם יְיָ לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת
א"ר אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת
שעה שמע תפלה אחרת קול
אֲשֶׁר אֲרַחֵם: שמות לג יט 81. וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי: שמות לג כ 91. וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ
מלפני הכבוד אומר, יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויתגוללו על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם
אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים: שמות ג ו 02. וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לפנים משורת הדין. והבין משה רבינו שכך ראוי לבקש מלפני השכינה. וכך היו הדברים בידם הלכה למשה מסיני, הלא תראה
אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו: שמות לד ל 12. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְיָ יַבִּיט
כיון שראה ר' ישמעאל כה"ג בבית קה"ק כבוד אכתריאל יה ה' צבאות יושב על כסא רם ונשא בראיית הלב בבית קדשי הקדשים
וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה: במדבר יב ח 22. וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ: שמות לג כג
כאשר ראה ישעיה ומיכיהו, ושמע קול מלפני הכבוד, ישמעאל בני ברכני. פי' ברכה זו היא שבח והלל, כדכתיב ברכו ה' מלאכיו,
32. הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ: דברים ט יד 42. בְּנֵי מֹשֶׁה
וכשם שאנו אומרים תמיד ברוך כבוד ה' ממקומו. וכיון שנתן ברכת השבח לפני הכבוד, התפלל אותה תפלה שהיתה בידם קבלה
הלכה למשה מסיני ששמע אותה כאשר אמרנו, ופתח ואמר יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך ויעלו רחמיך על מדותיך וכו'. ויש
גֵּרְשֹׁם וֶאֱלִיעֶזֶר: וַיִּהְיוּ בְנֵי אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָרֹאשׁ וְלֹא הָיָה לֶאֱלִיעֶזֶר בָּנִים אֲחֵרִים וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה: דברי הימים א כג טו-יז
52. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם: שמות א ז
אומרים אכתריאל מלאך הוא. ואנו לא קבלנו אלא הכבוד הוא. ואנו מוסיפים פירוש דברים שפרשנו, כי בכל התלמוד אין אומרים
מנין אלא [כ]שהקדימו אותו הדבר ודברו בו, ואומרים ראיה לדברים הללו מנין, לפיכך אמרנו זה שאמרו בכאן מנין שהקב"ה
מניח תפילין אהתם קאי כענין שנאמר וראית את אחורי, מלמד שהראהו הקב"ה למשה כבוד ועליו תפילין ללמד למשה קשר של תפילין ושי"ן של תפילין, ועליו אמרו מנין רמז מן הכתוב שכבוד הקב"ה מניח תפילין, ופירשו מדכתיב נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו,
שמע מינה כי עוז האמור כאן הוא רמז על תפילין. ומצינו בכמה מקומות כתיב זרוע ה'. וכן זה שאמרנו מנין שהקב"ה מתפלל אהתם קאי, בר"ה פ"ק במה דכתיב וקראתי בשם ה' לפניך ויעבור ה' על פניו ויקרא אמר ר' יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו,
מלמד שכבוד של הקב"ה נתעטף כשליח צבור והראהו למשה סדור התפילה, ואמר לו כל זמן שחוטאים ישראל יעשו לפני [סדר] הזה ואני מוחל להם, ויקרא ה' אני הוא קודם שיחטא וכו' ואמרו רמז לזה מן התורה מנין, ופירש ר' יוחנן בעצמו משום ר' יוסי רבו
רמז מאי מדכתיב ושמחתים בבית תפילתי. וכענין הזה פי' דברי רבותינו ז"ל. צדיק וטוב לו צדיק גמור וכו'. הא דאוקימנא שהודיעו דרכיו צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור. וקיימא לן בר מהני תלת בני חיי ומזוני, דגרסינן בסוף משקין אמר
רבא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא, דהא רבה ורב חסדא תרוויהו צדיקי גמורי נינהו, ורבה חיה ארבעין ורב חסדא חיה צ"ב שנין, בי רבה שתין תכלי בי רב חסדא שתין הלולי, בי רבה נהמא דשערי לאינשי, בי רב חסדא נהמא
דסתירא לכלבי. ור' מאיר פליג בה ואמר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, אלא וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם אף על פי שאינו הגון. וכוותיה שמעתא סלקא, דכתיב מדוע דרך רשעים צלחה מכלל דלא ידעי. והסירתי את כפי וכו'. והענין שאמרו מלמד
שהראהו הקב"ה למשה קשר של תפלין, וכל זה במראית העין כדמיון ש"ץ העובר לפני התיבה כדי ללמדו למשה רבינו. ואידך פירושא שאמרו באגדתא על האי קרא בדבר ה' שמים נעשו וגו', מלמד שכל דבור ודבור שיוצא מלפני הקב"ה נברא בו מלאך, וכן כאן
כשהיה הדבור עם משה רבינו בפסוק [נ"א: בפרשת] ויעבור, נברא מדברו של הקב"ה מלאך מעוטף כשליח צבור כדי ללמד למשה במראית העין סדר סליחה.