אלו דברים פרק
שמיני
ברכות
נב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי
יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול. ואם תאמר א"כ
ור' יהושע היא. בבבא מציעא בתנורו של עכנאי בפ' הזהב :
א)
א
ומשלשלן. לשון שלשלת כלומר סודרן לאחר המזון: וממאי דב"ש
קשה הלכתא אהלכתא דההיא דרבי יהושע דתנור של
ב)
היא כו'. אלמא לב"ש מאור ואח"כ בשמים וכן ברייתא נמי מאור
עכנאי קי"ל כרבי יהושע וקי"ל כב"ה וי"ל דדוקא התם קאמר דאין
ג)
ה ב
ואחר כך בשמים קאמר אלמא ב"ש
היא וקתני יין ברישא מקמי
משגיחין בבת קול דהבת קול היה כנגד הרוב וכבר אמרה תורה
ד) ה)
הבדלה: ודילמא ב"ה היא ואליבא
אחרי רבים להטות אבל
ו)
ורבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת
ו ג
ז) ח)
דר"מ. דתנן במתניתין ב"ה אומרים
ב"ה היו רבים אע"פ שמייתי רבי
קול וסברי בית שמאי דברכת היום עדיפא
ט)
נר ובשמים ואמר בגמראל) ר"מ היא:
יהושע הכא אע"ג דלא דמי דשאני
ז ד
והתניא הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך
לא סלקא דעתך. לאוקמי ברייתא
ח ה
התם דהבת קול היה כנגד הרוב
ט ו
י)
על היין ועל המאור ועל הבשמים ואחר כך
כמתניתין דמתני' קתני מזון באמצע
האי תנא סבר טפי מרבי יהושע
❖
כ)
וברייתא קתני משלשלן כולן לאחריו
דאמר אין משגיחין בבת קול אע"פ
אומר הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד
א
ל)
כר' יהודה דאמר על המזון שבתחלה
שהרוב מסייע לבת קול הואיל וב"ש
מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו
מ) נ)
רבינו חננאל
ומדקתני לרבי יהודה מאור ואח"כ
מחדדי טפי וא"ת מ"ש דבקדוש
והא ממאי דב"ש היא דלמא ב"ה היא לא
ס)
ור' יהושע הוא דאמר אין
בשמים בית שמאי היא: ומ"מ קשיא.
והבדלה מברכין קודם על היין
ס"ד דקתני מאור ואח"כ בשמים ומאן שמעת
ע) פ)
משגיחין בבת קול. פי' ר'
דברכת היין קדמה להבדלה: קדוש
ובברכת המזון אין מברכין עד לאחר
צ)
יהושע בפ' הזהב בתנורו
ליה דאית ליה האי סברא ב"ש דתניא א"ר
ק) ר)
עיולי הוא והבדלה אפוקי היא: ברכה
שלש ברכות וי"ל דהיכי נעביד אם
של עכנאי [הוא דאמר הכא
❖
ש)
הלכה כבית הלל]. [שאני
יהודה לא נחלקו בית שמאי וב"ה על המזון
טעונה כוס. ברכת המזון דקתני
נברך קודם ברכת המזון א"כ יהא
עיולא יממא מאפוקי
שבתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה
מניחו לאחר המזון: והתנן. מתני'
ברכת המזון היסח הדעת דבשלמא
יממא וכו'. עיולי יומא
מחבבינן ליה ולא מאחרינן
הגהות הב"ח
נחלקו על המאור ועל הבשמים ב"ש
בפרקין מ): בא להן. כל ימות השנה
בשאר ברכות לא עקר נפשיה משתיה
(א)
ליה, אפוקי יומא דהיא
קאמר: אחר המזון.
דבקדוש היה רוצה לאכול ובהבדלה
ובתוך המזון
(א) גמ' שב"ש
אומרים מאור ואחר כך בשמים וב"ה אומרים
תליא בהבדלה מאחרינן
(ב) שם
ליה]. [והאמר מר טעמו
היה רוצה לשתות אבל בברכת המזון
לא בא להם וכשגמרו סעודתם בא
בשמים ואחר כך מאור וממאי דבית שמאי
פגמו. לברכה]. [דתנן
מניחו
עד
להם לפני ברכת המזון: מאי לאו
עקר נפשיה משתיה:
כלי שנטמאו אחוריו
היא ואליבא דרבי יהודה דילמא בית הילל
❖
ברכה
במשקין וכו'. פי' אם
לאחר המזון. הכא משמע שמותר
דשתי ליה. וה"ק ב"ש אם רצה מברך
היא ואליבא דרבי מאיר לא ס"ד דקתני הכא
נפלו משקין טמאין באחורי
על היין ושותהו ואין צריך להניחו
לטעום קודם הבדלה. תימה הא
הכלים, אם יש בתוכו
במתניתין בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים
לברכת המזון: טעמו פגמו. לברכת
אמימר בת טוות פי' לן
תרומה לא נטמאת וכו'.
מוסף רש"י
וזהו שאמרו כלי שנטמאו
והבדלה ובית הלל אומרים נר ובשמים מזון
המזון ולקדוש ולהבדלה בפרק ערבי
מעונה לפי שלא היה לו יין להבדיל
הנכנס לביתו במוצאי
אחוריו במשקין, אחוריו
והבדלה והתם בברייתא קתני אם אין לו אלא
פסחים : ה"ג אלא תרי תנאי
עליו. וי"ל דשאני אמימר שהיה סבור
שבת מברך על היין.
טמאין, תוכו אוגנו אזניו
ידיו טהורין לתרומה אבל
אליבא דב"ש. תנא דמתני' ותנא דר'
שיהיה לו כוס למחר או מחמיר על
כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן
(רשב"ם פסחים קב:)
לא לקדש, נטמא תוכו
❖
חייא נ) תנא דרבי חייא אליבא דב"ש
עצמו היה והכא שאני דקסבר ברכת נטמא כולו].
ואחר כך אומר הבדלה.
לאחריו שמע מינה דבית שמאי היא ואליבא
אמר אין ברכה טעונה כוס ותנא
המזון טעונה כוס ולכך מניחו לברכת
דרבי יהודה ומכל מקום קשיא קא סברי בית
טעמו
פגמו. פרשב"ם
דמתניתין דלעיל דרבי יהודה אליבא
המזון:
רב ניסים גאון (המשך)
שמאי שאני עיולי יומא מאפוקי יומא עיולי
(שם) ומשלשלן.
דב"ש סבר ברכה טעונה כוס: גזרה
דוקא לקדוש ולהבדלה צריך שלא יהא
יומא כמה דמקדמינן ליה עדיף אפוקי יומא
ובגמ' דאין דורשין דבני
שמא יטמאו משקין. שנפלו באחורי
פגום אבל לשתות צריך לברך עליו
(שם) המברך
מערבא (הלכה ה) גרסי' מתוך
כמה דמאחרינן ליה עדיף כי היכי דלא
צריך שיטעום.
שאתה אומר לו ידיו שניות
הכוס מחמת ידים דתנן
אע"פ שהוא פגום דאסור ליהנות מן
אף הוא בודל מן התרומה
להוי עלן כמשוי וסברי ב"ש ברכת המזון
כל הפוסל את התרומה מטמא
העוה"ז בלא ברכה וקדוש והבדלה
(ב)
(שם
ולא מחמת משקה גזרו
טעונה כוס והא תנן בא להם יין לאחר
משקים להיות תחלה ויחזרו ויטמאו
נמי לא אמרן אלא במקום דאפשר
קה:)
עליהם ויהיו תחלה ק"ו ומה
אם טבול יום שהוא דבר
את הכוס וב"ש סברי אסור להשתמש
אבל אי אפשר מברך אפי' אפגום
המזון אם אין שם אלא אותו כוס בית שמאי
תורה אינו אלא פוסל ידים
בכוס שאחוריו טמאות כדלקמן:
ונותן לתוכו מים כדאיתא בירושלמי
שהן מדבריהם לא כ"ש
אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על
(ערובין מ:) צריך
ד"א כלום גזרו על הידים
וליטמו ידים לכוס. למה ליה דקאמר
רבי יונה טעים אכסא ומתקן ליה פי'
המזון מאי לאו דמברך עילויה ושתי ליה לא
שיעור. (רשב"ם
לא מפני כדי שיהא בודל מן
משקין שאחורי הכוס בלא משקין נמי
לאחר ששתה ממנו הוסיף עליו כל
פסחים שם) כלי שנטמאו
התרומה מתוך שאתה אומר
דמברך עילויה ומנח ליה והאמר מר המברך
אחוריו.
לו ידיו שניות אף הוא בודל
מטמו ידים לכוס: אלא ע"י משקין.
שהוא מים או יין והיה מברך עליו:
(חגיגה
מן התרומה ותנן בפרה פ'
גזרה שמא יטמאו משקין שבידים.
צריך שיטעום דטעים ליה והאמר מר בטעמו
שהמשקין נעשין ראשונים מדרבנן.
כב:) במשקין.
י"א (משנה ה) כל הטעון
פגמו דטעים ליה בידיה והאמר מר כוס של
ביאת מים מדברי סופרי'
אבל בתוך הסעודה ליכא
וא"ת כלי אינו מקבל טומאה אלא
מטמא את הקודש ופוסל
ברכה צריך שיעור והא קא פחית ליה
למיחש שהרי אדם מנגב ידיו יפה
מאב הטומאה הני מילי מדאורייתא
את התרומה ומותר בחולין
וחכמים גזרו שיהו משקים ראשונים
קודם אכילה כדאמרי' האוכל בלא
ובמשנת ידים בפ"ג התמיהו
משיעוריה דנפיש ליה טפי משיעוריה והא
ס)
ש)
ואמרו לו לר"ע היכן מצינו
מטמאים כלי גזרה משום משקים זב
ניגוב ידים וכו' אבל בשתיה אין
אם אין שם אלא אותו כוס קתני תרי לא הוי
שהידים תחלה ואמרינן תו
וזבה שהן אבות הטומאה כגון רוקו
אדם מדקדק לנגב ידיו כל כך:
והיד מטמאת את חברתה
ומחד נפיש והא תני רבי חייא ב"ש אומרים
דברי ר' יהושע וחכ"א ידים
ומימי רגליו: וב"ה אומרים כו'.
תכף שניות הן ואין שני עושה
מברך על היין ושותהו ואחר כך מברך ברכת
בתוספתא ה"ג לה וב"ה אומרים
אחוריו טמאים.
שני ולפי זה הטעם אין
המזון אלא תרי תנאי ואליבא דב"ש: ב"ש אומרים וכו': ת"ר ב"ש אומרים
הידים מטמאין את הכוס
אחורי הכוס לעולם טמאים דבר אחר
אבל המשקין שאחוריו
נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס שאם אתה אומר מוזגין את הכוס
תכף לנט"י סעודה למאי דחיישיתו
מטמאין מחמת ידים כדתנן
תחלה גזרה שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו
במס' פרה (פ"ח משנה ז) כל
שלא יטמאו הידים את אחורי הכוס
הפוסל את התרומה מטמא
❖
את הכוס וליטמו ידים לכוס ידים שניות הן ואין שני עושה שלישי בחולין
לאו חששא היא שאפילו לכתחלה
ג
(חגיגה שם)
את המשקין להיות תחלה
מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים
חוץ מטבול יום ובפרק אור
דאלא על ידי משקין ובה"א מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים שאם אתה
לי"ד (פסחים ד' יז) הן אומרין
ותוכו טהור כגון זה שמטמאע) אחוריו
אומר נוטלין לידים תחלה גזרה שמא יטמאו משקין שבידים מחמת הכוס
משקין הבאין מחמת ידים
רב ניסים גאון
מחמת משקין דאמרינן ביה בשמעתין
ובפרק יציאות השבת (דף
ויחזרו ויטמאו את הידים וניטמי כוס לידים אין כלי מטמא אדם וניטמי
ה
ור' יהושע היא דאמר
יד) אמרי' האוכלין שנטמאו
תוכו טהור הלכך מוזגין ושותין את
אין משגיחין בבת
במשקין משקין דמאי אי
למשקין שבתוכו הכא בכלי שנטמאו אחוריו במשקין עסקינן דתוכו
הכוס תחלה קודם נטילה שאם אתה
נימא במשקין מחמת שרץ
קול. עיקר שלו הוא שאמר
טהור וגבו טמא דתנן כלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו טמאים
ר' יהושע בפרק הזהב (ב"מ
דאורייתא היא דכתיב (ויקרא
ו
אומר נוטלין לידים תחלה שמא יהו
דף נט) במעשה תנורו של
יא) וכל משקה אשר
תוכו ישתה אלא דנגעו במשקין
אחורי הכוס טמאין גזרה שמא לא
עכנאי לא בשמים היא
(דברים ל) כבר נתנה לנו על
הבאין מחמת (שרץ) [ידים]
יהו הידים נגובות יפה ממי הנטילה ויטמאו המשקין שבידים מחמת כוס והן נעשים תחלה ויחזרו ויטמאו את הידים ונמצא אוכל בידים
וגזרו רבנן על משקין
הר סיני וכו' כבר הזכרנוה
מסואבות: ונטמי כוס לידים. למה לי משקין בידים אפי' ידים נגובות נמי יטמא כוס לידים וכיון דהכי הוא נהי נמי דבכוס שלפני המזון
לשעבר. ואלו האותאבות
הבאין מחמת ידים משום
עביד ב"ה תקנתא דשותהו קודם נטילה כוסות הבאין בתוך המזון מה תהא עליהן הלא מטמאין את הידים: אין כלי מטמא אדם. כלומר כלי
(ר"ל הקושיות) שנזכרו בכאן
משקין הבאין מחמת שרץ
ובתוספתא טבול יום (פרק
המברך צריך שיטעום
כזה שנטמא בולד הטומאה אינו מטמא את הידים דקיי"ל כרבנן דפליגי עליה דרבי יהושע במסכת ידים בכלים שנטמאו במשקין
וטעמו פגמו וכוס של ברכה
א) תניא חומר בידים מטבול
ואומר את שנטמא באב הטומאה מטמא את הידים ושנטמא בולד הטומאה אינו מטמא את הידים שאין שני עושה שני ואע"פ שהספר
יום וכו' ומטמאין את
צריך שיעור כולן ענפים
המשקין לעשותן תחלה
יוצאין מן ההיא ברייתא
מטמא את הידיםפ) אין למדים הימנו הלכך כוסות שבתוך המזון שהידים נגובין אינן מטמאין את הידים. ואם תאמר פעמים שיש משקיןצ) תבשיל
דאקשו מינה כבר והתניא
ולפי שעיקר טומאת ידים
טופח על הידים אין תורת משקין עליו אלא תורת אוכל: כלי שנטמאו אחוריו במשקין. בכלי שטף קאמר דאילו כלי חרס אין מטמאין
מדרבנן היא הוי ספיקה
הנכנס לביתו במוצאי
שבתות כו' ואיתא מיפרשא
טהור כדתנן במס' טבול
מגבן אפילו בטומאה דאורייתאק): שנטמאו אחוריו במשקין. אין לך משקה שאינו ראשון לטומאה שאף אם נגע בשני עשאוהו חכמים תחלה:
יום (פ"ב משנה ב) חומר
בפ' ערבי פסחים (דף קה)
אחוריו טמאין.
אף על פי שאין אדם וכלים מקבלין טומאה מן התורה אלא מאב הטומאה גזרו חכמים ר) שיהו משקין מטמאין כלים מפני
בטבול יום מבידים שספק
כי כשהזכירו זו הברייתא
לשם אמרינן עלה שמע
טבול יום פוסל את התרומה
שמצינו משקה שהוא אב הטומאה לטמא אדם וכלים מה"ת כגון זובו
של זב ורוקו ומימי רגליו גזרו על כל המשקין טמאין שיטמאו כלים:
והידים ספיקן טהור. גזירה
מינה מהא מתניתא ה' שמע
תוכו שמא יטמאו משקין שבידים
מינה המבדיל בתפלה צריך
שיבדיל על הכוס וש"מ ברכה טעונה כוס וש"מ כוס של ברכה צריך שיעור וש"מ המברך צריך שיטעום וש"מ טעמו פגמו: וניטמו
מחמת הכוס זה הכוס קאי בטומאת אחוריים כדתנן בפרק חומר בקודש (חגיגה כ) אחוריים ותוך ובית הצביעה לתרומה כלומר שאחוריו
נטמאו במשקין ואעפ"כ תוכו טהור וכל שהוא בענין הזה הרי הוא מטמא את המשקים והמשקין עוד מטמאים דברים אחרים כדתנן
ידים לכוס ידים שניות הן. עיקרה דטומאת ידים גזירה דרבנן היא וכי גזרו בהו רבנן טומאה לתרומה אבל לחולין לא והיא אחת
מי"ח דבר שגזרו בו ביום ואיתא מיפרשא בפ' יציאות השבת (דף יג) מאי נינהו י"ח דבר דתנן ואלו פוסלין את התרומה והספר והידים
בטהרות בפרק ח' (משנה ז) משקין שנטמאו באחורי כלי מטמאין אחד ופוסלין אחד ובתוספתא כלים [פ"ג] משקין טהורין הנתונין על
הארץ ונגע בהן כוס שאחוריו טמאין או בית צביעתו נטמאו משקין וטומאת אחוריים מדרבנן היא כדתניא בתורת כהנים [בפ' שמיני]
ואמרינן ידים מ"ט גזרו בהו רבנן טומאה מפני שהידים עסקניות הן וזו המשנה בסוף מס' זבים ומדקתני ואלו פוסלין את התרומה
רבי אומר תדע שאין טומאת משקין לכלים מן התורה [אלא מד"ס שאין טומאה מן התורה] מטמאה את כלי שטף מאחריו שאין תוכו
מכלל שהידים שניות הן כי השני הוא שפוסל את התרומה על העיקר שכבר הקדמנוהו בתחלת המסכת כי השני עושה שלישי בתרומה
ולא בחולין ואיתא בפ"א דמסכת טהרות (צ"ל דתוספת' טהרות) הידים מטמאות אחד בקודש ופוסלות את התרומה ואין ידים לחולין
טמא וכלים שנטמאו במשקין תוכו טהור ואין לך טומאת אחוריים אלא במשקין בלבד ובתרומה אבל בקודש הכל טמא דתנן