נב:
אלו דברים פרק שמיני ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תכף
לנטילת ידים סעודה. והאי דלא חשיב ליה לעיל בפ' כ"מ
תוכו ואוגנו ואזנו וידיו טהורין. דכיון דטומאה זו דרבנן היא עבדו בה
י א
א) ב)
יא ב ג
ג)
בהדי אידך תכיפות משום דשנויה כ) במשנה לא חש
היכרא דלידעו דמדרבנן היא כי היכי דלא לשרוף עלה תרומה וקדשים
ד) ה)
דבר
למתנייה: אחר אין נטילת ידים לחולין מן התורה וכו'. יש
והקילו בה וכן מפורש בבכורות . אוגנו שפתו הכפולה לצד חוץ
ו)
יב ד
ספרים שכתוב בהן הכי קאמרי להו ל) ב"ש לבית הלל אפילו לדידכו
הראוי לתשמיש. אזנו כמו אזן החבית שקורין אנש"א בלע"ז. וידיו כלי שיש
ז)
לו יד כגון מחבת: גזרה משום
דאמריתו אסור להשתמש בשלחן שני
ח) ט)
יג ה ו
י)
ניצוצות. שמא יתזו ניצוצות מתוכה
משום אוכלי תרומה הא עדיפא דאין
תוכו ואוגנו ואזנו וידיו טהורין נטמא תוכו
נטילת ידים לחולין מן התורה מוטב
על אחוריו ויטמאו משקין שמאחוריו
נטמא כולו במאי קא מיפלגי ב"ש סברי אסור
יד ז
וכו' ואל יטמא וכו' ול"נ דהא קאמרי
מחמת אחורים ויטמאו את הידים
להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין
ב"ש דאסור להשתמש בשלחן שני
הלכך נוטלים לידים תחלה שלא
כ) ל)
גזרה משום ניצוצות וליכא למגזר שמא
❖
ודוחק לומר כמו שפירש רש"י שמא
יטמאו את אחורי הכוס. ולמאי
מ)
יטמאו המשקין שבידים בכוס וב"ה סברי
נ)
במקרה בעלמא ישתמש אלא נראה
דחיישי ב"ה מחמת אחוריו לאו
מותר להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו
כספרים שכתוב בהן מאי דבר אחר
חששא הוא דהא אסור לאשתמושי
ס)
רבינו חננאל
❖
במשקין אמרי ניצוצות לא שכיחי ואיכא
ביה: וב"ה סברי מותר להשתמש
הכי קאמרי להו ב"ה לב"ש וכ"ת מ"ש
ובית שמאי סברי מותר
בו. הלכך לחששא דידן איכא למיחש
למיחש שמא יטמאו משקין שבידים מחמת
גבי אוכלין דחיישינן ומ"ש גבי ידים
להשתמש בשמש עם הארץ.
אבל לחששא דידכו ליכא למיחש
דלא חיישינן וכו' והשתא לא הוי האי
קסברי בית שמאי מותר
תורה אור השלם
הכוס ד"א א תכף לנט"י סעודה מאי ד"א
להשתמש בשמש עם הארץ,
דלא איכפת לן אם יטמאו אחוריו:
דבר אחר כי ההיא דלעיל שאינו צריך
ה"ק להו ב"ה לב"ש לדידכו דאמריתו אסור
1. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ
ואם נוטל ידיו תחלה ואינו
הא עדיפא. למזוג הכוס תחלה
לטעם ראשון אבל הכא האי ד"א לא
חושש לדקדק בפירורין
עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְיָ
להשתמש בכלי שאחוריו טמאין דגזרינן
ללקטם ונמצא מפסיד את
עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה: ישעיהו מה ז
בא אלא לפרש טעמא דב"ה קאמר
ואח"כ נט"י תכף לסעודה ולא אתיא
2. כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא
האוכלין. והלכתא בהא כבית
משום ניצוצות אפ"ה הא עדיפא דתכף
וליישב דבריהם:
חששא דניצוצות ומפקעה הלכתא. וזו
שמאי דקיי"ל תכף לנטילת
רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ
פירורין דלית בהו כזית מותר
לנט"י סעודה: ב"ש אומרים מקנח וכו':
ידים ברכה. ובית הלל סברי
עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה וְדֹרֵךְ עַל
מהלכות סעודה היא: משקין
אסור להשתמש בשמש עם
בָּמ¢ תֵי אָרֶץ יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת
ת"ר בית שמאי אומרים מקנח ידיו במפה
לאבדן ביד. מיהו קשה
שבמפה. שמא יהא משקה טופח
הארץ, וכיון שתלמיד חכם
עמוס ד ג
שְׁמוֹ:
3. כֹּה אָמַר הָאֵל יְיָ בּוֹרֵא
ומניחה על השלחן שאם אתה אומר על
הוא מלקט הראוי להתלקט
לעניותא כדאמרינן בפרק כל הבשר
עליה מחמת נגוב הידים ויחזרו
ומאבד המותר לאבדן. [וא"ר
בכוליה
הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ
פירקין
:
ויטמאו את הידים כשיקנח בה תמיד
הכסת גזרה שמא יטמאו משקין שבמפה
יוחנן נהגו העם כבית הלל
וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם
הלכה כב"ה לבר מהא. וא"ת והא
בתוך הסעודה: ונטמייה כסת למפה.
אליבא דרבי יהודה. דבשמים
עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ:
מחמת הכסת ויחזרו ויטמאו את הידים
❖
ואח"כ מאור]. בית שמאי
ישעיהו מב ה
בלא משקים: אין כלי. שאינו אב
בההוא דיחזור למקומו ויברך משמע
ונטמייה כסת למפה אין כלי מטמא כלי
אומרים שברא וכו'. אמר רבה
דהלכה כב"ש לקמן בשמעתין
הטומאה מטמא כלים ולא אדם והוא
כולי עלמא במאור ומאורי לא
ונטמייה כסת לגברא גופיה אין כלי מטמא
פליגי דמאורי מברכינן, אלא
הגהות הב"ח
מדעבדי אמוראי בתרייהו. י"ל דלא
יזהר שלא יגעו ידיו בכסת אם ראשונה
כי פליגי בברא ובורא, ב"ש
אדם ובה"א על הכסת שאם אתה אומר על
היא לטומאה: מחמת שלחן. כדמפרש
חשיב לה משום דהתם אפי' ב"ה מודו
(א) גמ'
סברי ברא לשון עבר הוא, ואנן
השלחן גזרה שמא יטמאו משקים שבמפה
הכי מבעי לן לברוכי להקב"ה
לב"ש אלא שלא הטריחוהו מ) לכך:
לקמיה דסברי ב"ה מותר להשתמש
❖
דברא הדין נהורא דלקמן.
נהגו העם כב"ה אליבא דרבי
מחמת השלחן ויחזרו ויטמאו את האוכלין
בשלחן שני: משום אוכלי תרומה.
ובית הלל סברי אין ודאי הכי
מיבעי לן לברוכי, מיהו ברא
יהודה. תימא דאנן אפילו
שהשני פוסל את התרומה: אפילו
ולטמא שלחן לאוכלין שבתוכו הכא בשלחן
ובורא לשון עבר הוא. מתיב
לעזי רש"י
הכי הא עדיפא. לחוש שמא אירע
לכתחלה נוהגין כן ובפרק הדר
נ)
שני עסקינן ואין שני עושה שלישי בחולין
רב יוסף כי הנה יוצר הדיבור
אנש"א. אוזן, ידית (של
רוח כך הוא אומנתו של
אומר נהגו אורויי לא
מקרה שישתמשו בשלחן שני ולא
❖
אלא ע"י משקין במאי קמיפלגי ב"ש סברי
הקב"ה שבכל זמן הוא יוצר
כלי).
מורינן ואי עבד הכי לא מהדרינן
יניחנה על גבי השלחן שלא תטמא את
הריון שבמעי אשה ובורא רוח
אסור להשתמש בשלחן שני גזרה משום
ליה וי"ל דהתם איכא אמוראי דפליגי
האוכלין מחמת משקין שבה מלחוש
בקרבו, אלמא לאו לשון עבר
אוכלי תרומה וב"ה סברי מותר להשתמש
דוקא. אלא אמר רב יוסף בברא
מוסף רש"י
חד אמר הלכה והוה פירוש הלכה
שלא תטמא מחמת כסת ותחזור
ובורא כולי עלמא לא פליגי
בשלחן שני אוכלי תרומה זריזין הם ד"א
ותטמא את הידים: מפסיד את
לכתחלה ומורינן הכי א"כ נהגו
תוכו ואוגנו.
דברא לחוד ובורא לחוד,
אין נט"י לחולין מן התורה מאי ד"א הכי
ובורא טפי עדיף לברוכי. וכן
האוכלין. שמים אחרונים נתזין
דקאמר אידך הוי דיעבד אבל הכא
(בכורות לח.)
נמי בורא פרי הגפן, וכן נמי
קאמרי להו ב"ה לב"ש וכי תימרו מ"ש גבי
עליהם ונמאסים: ה"ג בתוספתא
יכול להיות דאין כאן אלא נהגו
ואזנו.
המוציא לחם מן הארץ, שכך
בברא
הוא אומנתו של הקב"ה
כ"ע ל"פ. וא"ת
בה"א אם שמש ת"ח הוא נוטל
ס)גרידא:
אוכלין דחיישינן ומ"ש גבי ידים דלא
וידיו.
(שם)
לעשות בכל זמן, כי פליגי
פירורין שיש בהן כזית ומניח פירורין
הואיל ול"פ בלשון ברא אמאי אמר
חיישינן אפילו הכי הא עדיפא דאין נט"י
במאור ומאורי, ב"ש סברי
(שם) נטמא תוכו.
נהורא חדא הוא דאית ליה
שאין בהם כזית: מתני איפכא.
בורא וי"ל דלשון
קרא עדיף:
לחולין מן התורה מוטב שיטמאו ידים דלית
(חגיגה
לנהורא, וב"ה סברי טובא
וכי
מפיך בהך סיפא דב"ש לב"ה ודב"ה
כב:) שסתם מסבת עכו"ם
נהורי אית ליה, נהורא דגחלים
להו עיקר מדאורייתא ואל יטמאו אוכלים
לע"ז.
לב"ש וקבע בהא נמי הלכה כב"ה:
ונהורא דשלהבת בכמה
דאית להו עיקר
מדאורייתא: בש"א מכבדין וכו': ת"ר בש"א מכבדין
גוונים. והכי סלקא שמעתא
ב
❖
וא"ר יוחנן גרסי': דברא משמע.
(האורה ח"א סי' סב)
דבבורא כולי עלמא לא פליגי
את הבית ואחר כך נוטלין לידים שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה
לשעבר ויפה לאומרו שעל בריית
דאית קראי דבורא דברא
משמע. [אין מברכין ...]
נמצא אתה מפסיד את האוכלין (א) אבל נט"י לב"ש תחלה לא סבירא להו
האור שברא בששת ימי בראשית
לעבודה זרה מכלל [...]
רב ניסים גאון (המשך)
משבחין אותו לפי שבמו"ש נברא
מ"ט משום פירורין ובה"א אם שמש תלמיד חכם הוא נוטל פירורין שיש
במסיבה מברכין והאי[דנ]א
מי שדרסה אשה על בגדיו
ד[...]תם לאו מסיבתם לעבודה
כדאמרינן בפסחים :
בהן כזית ומניח פירורין שאין בהן כזית מסייע ליה לר' יוחנן דא"ר
בגדיו טמאין מדרס ובגמרא
זרה אינון מברכין. אין מברכין
בורא.
דבר שהוא בורא תמיד והא
על הנר שלגוים משום דלא
דבני מערבא [בחגיגה פ"ב
יוחנן פירורין שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד במאי קמיפלגי ב"ה
❖
הלכה ז] אמרי ר' יסא בשם
שבת.
לא שייכא הכא שהרי כבר נברא:
סברי אסור להשתמש בשמש ע"ה וב"ש סברי מותר להשתמש בשמש
ג
ר' יוחנן במגעות שנו בעא
הרבה מאורות. שלהבת אדומה
ר' זעירא קמיה ר' יסא מאיכן
ע"ה א"ר יוסי בר חנינא א"ר הונא בכוליה פרקין הלכה כב"ה בר מהא
לבנה וירקרקת: משום דלא שבת.
נטמא הבגד הזה מדרס אמר
רב ניסים גאון
דהלכה כב"ש ור' אושעיא מתני איפכא ובהא נמי הלכה כב"ה: בש"א
ליה תיפתר שהיתה אשתו של
ממלאכת עבירה שהעובד כוכבים
עם הארץ יושבת עליו ערומה
אחוריים ותוך ובית הצביעה
נר ומזון וכו': רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא חזייה לרבא דבריך
עושה מלאכה לאורו ותניא לקמן
ובגדי עם הארץ הרי היא
לתרומה אבל לא לקודש
ובפרקא קמא דמס' נדה (דף
אחת מששה ספיקות שגזרו
אבשמים ברישא א"ל מכדי ב"ש וב"ה אמאור לא פליגי דתניא בש"א
אור שלא שבת אין מברכין עליו
באושא כדתנן במס' טהרות
ז) אמרו דהלכה כר' אליעזר
הואיל ונעבדה בו עבירה: במסבת
נר ומזון בשמים והבדלה ובה"א נר ובשמים מזון והבדלה עני רבא
דאמר אחורי כלים שנטמאו
בפ"ד (משנה ה) על ו' ספיקות
במשקין מטמאין את המשקין
שורפין את התרומה כו' ובפ'
עובדי כוכבים. לאכילה לסעודה:
בתריה זו דברי ר"מ אבל ר' יהודה אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון
ואפי' דחולין ואין פוסלין את
הדר עם (עם הארץ) [העכו"ם]
אי בחצר יש כהנה רבות ובפ'
האוכלין ואפילו דתרומה ולא
שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל
ילפינן ק"ו מטבול יום כר'
יציאות השבת (דף טו) אמרי
הבשמים שבש"א על המאור ואח"כ בשמים ובה"א בשמים ואח"כ מאור וא"ר יוחנן נהגו העם כב"ה אליבא
אמר עולא ספיקות באושא
יהושע מפני הטעם המפורש
ד
גזור רבנן עליהן ומכאן נאמר
לשם כדאמרינן ורבי אליעזר
דרבי יהודה: בש"א שברא כו': אמר רבא בברא כ"ע לא פליגי דברא משמע כי פליגי בבורא ב"ש סברי
דספק מדרסות דרבנן ובפ'
אחורי כלים דרבנן וטבול יום
דאורייתא כו' ומאי שנא אחורי
אין דורשין (דף יט) פרישו
בורא דעתיד למברא וב"ה סברי בורא נמי דברא משמע מתיב רב יוסף 1 יוצר אור ובורא חשך 2 יוצר הרים
דהנהו מעלות דרבנן נינהו
כלים דנקט משום דקילי דתנן
ובורא רוח בורא השמים ונוטיהם אלא א"ר יוסף בברא ובורא כ"ע לא פליגי דברא משמע כי פליגי במאור
ובמסכת בכורות בפ' הלוקח
[כלי] שנטמא במשקין אחוריו
ה
3
טמאין תוכו ואגנו ואזנו וידיו
בהמה (דף כג) אית ואיבעית
ומאורי דב"ש סברי חדא נהורא איכא בנורא וב"ה סברי טובא נהורי איכא בנורא תנ"ה אמרו להם ב"ה לב"ש
ו
אימא טומאת עם הארץ דרבנן
טהורין וזו המשנה בכלים
בפכ"ה [משנה ו]. והא דאמרי
וטומאת משקין דרבנן כו':
הרבה מאורות יש באור: אין מברכין כו': בשלמא נר משום דלא שבת אלא בשמים מ"ט לא אמר רב יהודה
ונטמא (שולחן) [כסת] למפה
נמי אין כלי מטמא אדם כי
אמר רב הכא במסבת עובדי כוכבים עסקינן מפני שסתם מסבת עובדי כוכבים לע"ז היא הא מדקתני סיפא
ז
אין כלי מטמא כלי הא שמעי'
השרץ אם נגע בכלי וטמאו
אותו הכלי אינו מטמא אלא
לה נמי כדאמרינן שרץ מטמא
אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של ע"ז מכלל דרישא לאו בע"ז עסקינן א"ר חנינא מסורא מה
את הכלי וכלי מטמא את
אוכלין ומשקין בלבד אבל
טעם קאמר מה טעם אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עכו"ם מפני שסתם מסבת עובדי
האוכלין דאלמא כלי אינו
אדם לא לפי שאב הטומאה
מטמא אדם וכלים ותולדה
מטמא אלא או אוכלין או
שבת אין מברכין עליו (מאי שבת) ומאי לא שבת
כוכבים לע"ז ת"ר אור ששבת מברכין עליו ושלא
משקין ואין כלי מטמא כלי
אוכלין ומשקין מטמאין אדם
ובגדים אין מטמאין והכי
ומפרש בפ' אור לי"ד (פסחים
אי
ולאו ק"ו הוא ומה כלי
אמרי' בפרק אור לי"ד (פסחים
דף יח)
דף כ) שרץ מטמא את הכלי וכלי מטמא את האוכלין ואוכלין מטמאין את המשקין למדנו שלש טומאות בשרץ והתם בפ'
שמטמא משקה אין מטמא כלי כו' ואמרינן נמי (שם דף יט) האי סכין דנגעה במאי אי נימא דנגעה בבשר והא אין אוכל מטמא כלי
חומר בקודש (חגיגה דף כג) כדאמר ר' זירא עשאוה כטמא שרץ ואקשינן עליה אלא מעתה לא תטמא אדם כלומר שהכלי
אלא דנגעה במחט הא אין [כלי] מטמא כלי ובפ' אין דורשין בעריות (חגיגה דף כ) אמרינן אמאי הסל טהור תטמא מגריפה לסל אין
כלי מטמא כלי ואית נמי בשחיטת קדשים (דף צט) בגמרא דטבול יום ובגמ' דבני מערבא גרסי מתניתא בשולחן של שיש או של
שנטמא בשרץ אינו מטמא אדם בעיקר אשר הקדמנו ובגמ' דכיצד צולין את הפסח (דף עט) איתא אבל נטמאת הסכין בטומאת
שרץ דלבשר הוא דמטמא ליה לגברא לא מטמא ליה: וניטמי כסת לגברא גופיה בספק מדרס דרבנן בתוספתא חגיגה (פ"ג)
פרקים שאינן מקבלין טומאה: אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עכו"ם הואיל ותנן מעיקרא אין מברכין לא על הנר
שנו ספק רשות עם הארץ ומדרסו (וחציצו) והיסטו טהורין לחולין וטמאין לתרומה וטומאת מדרסות איתא מיפרשא בחגיגה
ולא על הבשמים של גוים אמאי איצטריך תו למיתני של עכו"ם אלא מכלל דהאי עכו"ם דישראל היא והכי אמרינן בתלמוד ארץ
בפ' אין דורשין (ד' יח) דתנן בגדי עם הארץ מדרס לפרושים בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה ובתוספתא טהרות (פ"ו) שנו
ישראל של עכו"ם ולא של גוים היא תיפתר בעכו"ם של ישראל: