נד:
הרואה פרק
תשיעי ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבני
אלגביש במורד בית חורון. וה"ה מקום שנפל שם מחנה
עבדי להון
נקירותא. מערות. מעברות נחלי ארנון עמק עמוק
יא א
ז)
א)
ב)
סנחריב דלא גרע חזקיה מאדם ח) המסוים אלא לא חש
בין ב' הרים גבוהים והיו ישראל צריכים לעבור באותו עמק עשו
יב ב
ג)
אמוריים מערות בצדי ההרים ונחבאו שם: וטשו. נחבאו: מסגי.
לפרש לפי שידוע המקום סביב ירושלים. ושוב היה נראה לרבינו
ד)
עובר: ממיך טורי. משפיל
יהודה כיון שאין הנס ידוע ע"פ המקום כי הנך אין מברכין עליו
הרים ומתפשטין זה לצד זה עד
שהעמק שוה: חזו דמא. כשחזרו
אלא אותם שנעשה להם הנס. וכן
יג ג
ההרים למקומן: ואשד. ושפך:
כל אדם מברך על ניסו אף על פי
עבדי להון נקירותא וטשו בהון אמרי כי חלפי
יד ד
אשר נטה לשבת ער. ההר שבעבר
שאינו ניכר מתוך המקום:
ישראל הכא נקטלינון ולא הוו ידעי דארון
❖ הים וכו'. ובתהלים
ארבעה צריכין להודות יורדי
טו ה
העמק נטה ונתפשט לצד חברו ההר
הוה מסגי קמייהו דישראל והוה ממיך להו
אשר לצד עבר מואב ושם ארץ
טורי מקמייהו כיון דאתא ארון אדבקו טורי
מואב ער: שעמדו. באויר: לא
לא חשיב כזה הסדר אלא חשיב הולכי
תורה אור השלם
א
בהדי
הדדי וקטלינון ונחת דמייהו לנחלי
נתך ארצה. לא הגיע לארץ אלא עמדו
המדבר ראשון דקרא נקט סדר
ה)
1. וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר
ארנון
כי אתו את והב חזו דמא דקא נפיק
באויר (א): מחנה ישראל כמה הוי
המסוכנין יותר תחלה וגמרא נקט
ו)
נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן
$ המצויין תחלה ב: ואימא בי
מביני
טורי אתו ואמרי להו לישראל ואמרו
תלתא פרסי. עוג חשב כן בלבו.
לִגְבוּל מוֹאָב:
ז)
במדבר כא טו
עשרה ותרי רבנן. ט)ועבדי לחומרא
היינו דכתיב ואשד הנחלים אשר
שירה
מחנה ישראל תלתא פרסי דכתיב
ח)
1
2. וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד
ט)
ואפילו ליכא תרי רבנן ונהגו העולם
ויחנו מבית הישימות עד
נטה
לשבת ער ונשען לגבול מואב.
מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי
במדבר יב ג
הָאֲדָמָה:
לברך אחר שקורא בתורה ודוקא
אבל השטים ואמר רבה בר בר חנה
אבני אלגביש מאי אבני אלגביש תנא
3. וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה
בחולה שנפל למטה אבל חש בראשו
לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוה
אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל
אבנים שעמדו על גב איש וירדו על גב איש
י)
יְיָ וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד
או במעיו ואינו מוטל למטה לא.
תלתא פרסי אורכא ותלתא פרסי
כ)
עמדו על גב איש זה משה דכתיב 2 והאיש
ה"ר יוסף: פטרתן יתי
וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה:
❖
פותיא : קמצי.
שמות ט לג
משה עניו מאד וכתיב ויחדלו הקולות
4. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה קַח
3
מלאודויי. וא"ת והא אמרינןי) ברכה
נמלים: שרבבת. לשון ה) אשתרבובי
לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ
והברד ומטר לא נתך ארצה ירדו על גב
אשתרבוב ירדו וגדלו למטה: משה
שאין בה מלכות אינה ברכה וי"ל
הגהות הב"ח
אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת
איש זה יהושע דכתיב קח לך את יהושע
יָדְךָ עָלָיו: במדבר כז יח
כמה הוי עשר אמין. שהרי הוא הקים
דרב יהודה היה מתלמידי דרב ורב
4
(א) רש"י
5. וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל
את המשכן (ב) ודרשי' הקים את עצמו
סבר לעיל בפרק כיצד מברכין
בן נון איש אשר רוח בו וכתיב ויהי
5
הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן וַיְיָ
אמר
דלא בעינן אלא הזכרת השם
לקומת המשכן וכתיב ביה עשר אמות
הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים
בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית
גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד
אורך הקרש : שוור. קפץ
כ) (או מלכות ורחמנא היינו מלכות):
תלתא פרסי מחנה
חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות.
עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר
לך
ישראל (ב) ד"ה
למעלה: בקרסוליה. קבילי"א
מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר
אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על
שנאמר
הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב:
בלע"ז: וידי משה כבדים. ואינו יכול
ויקם משה את המשכן
יהושע י יא
ישראל גמרא גמירי לה אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי
איזיל
לפושטן כל היום אלא אם כן תומכים
(ג) ד"ה
6. קוּמָה יְיָ הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי
ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו אזל עקר
טורא
כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי
בזרועותיו ויקחו אבן וישימו תחתיו:
❖
כתיב
שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ:
בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה ואייתי קודשא בריך הוא עליה
קמצי
תחתיה. משמע במקומה ואי אפשר
תהלים ג ח
7. וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ
זו אלא על ידי בליעה: דאמר
ונקבוה ונחית בצואריה הוה בעי למשלפה משכי שיניה להאי
גיסא
גליון הש"ס
אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב
ברוך דיין האמת. תירוצא הוא:
ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה והיינו דכתיב שני רשעים שברת וכדר'
6
עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ
גמ' דכתיב וירוממוהו
זוכר את הצדיקים. שזכר את
בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד
שמעון בן לקיש דא"ר שמעון בן לקיש מאי דכתיב שני רשעים שברת
בקהל עם.
וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא
אברהם: כיון דפותיה ורומה כי
שמות יז יב
אל תקרי שברת אלא שרבבת משה כמה הוה עשר אמות שקיל נרגא
הַשָּׁמֶשׁ:
שם אר"י
הדדי הוו. ואין נפילה ניכרת בה
8. וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו
בר עשר אמין שוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה. ואבן שישב
שלשה צריכין שמור.
וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח:
אם לא נבלעה משום הכי אבלעה
שם וי"א
בראשית יט כו
עליה משה דכתיב וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב
7
והוא דרך נפילה לחומה כזו:
9. וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ
אף ת"ח.
עליה. ואשתו של לוט שנאמר 8 ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח
בַּשֹּׁפָרוֹת וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם
צריכין להודות. כשיוצאין מן
שם ג' דברים
אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ
וחומת יריחו שנבלעה דכתיב ותפול החומה תחתיה בשלמא כולהו ניסא
הסכנה: וירוממוהו בקהל עם.
המאריך בהן מאריכין.
9
הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל
בסוף פרשת המזמור (ג): ואתפח.
הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם
אלא אשתו של לוט פורענותא הוא דאמר ברוך דיין האמת והא הודאה
תד"ה ארבעה כו'
הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ וַיִּלְכְּדוּ
נתרפא: בגדתאה. שם עירו בגדד
ושבח קתני תני על לוט ועל אשתו מברכים שתים על אשתו אומר
המצויין תחלה.
יהושע ו כ
אֶת הָעִיר:
א
❖
01. וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים
היא עיר החשובה שבבבל משחרבה
ברוך דיין האמת ועל לוט אומר ברוך זוכר את הצדיקים א"ר יוחנן
אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר
ו) בבל: שימור. מן המזיקין:
אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח
אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הצדיקים שנאמר 01 ויהי בשחת
חולה. שהורע מזלו לפיכך השד
הגהות הגר"א
אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה
אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך
בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר
מתגרה בו וכן חיה אשה שילדה
[א] גמ'
יָשַׁב בָּהֵן לוֹט:
ההפכה וגו': וחומת יריחו שנבלעה: וחומת יריחו נבלעה והא נפלה
וכן אבל: חתן וכלה ותלמידי
בראשית יט כט
11. יוֹרְדֵי הַיָּם בָּא¢ נִיּוֹת
שנאמר ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה
חכמים. מקנאתו מתגרה בהם:
❖
9
עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים:
והמאריך על שלחנו. שמתוך כך
ותפול החומה תחתיה כיון דפותיה ורומה כי הדדי נינהו משום הכי
תהלים קז כג
21. וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם
עניים באין ומתפרנסים: והמאריך
אבלעה בלועי אמר רב יהודה אמר רב ב ארבעה צריכין להודות יורדי
מוסף תוספות
וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ:
❖
בבית הכסא. רפואה היא לו:
הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים
תהלים קו לב
א. בתוס' רי"ש מובא
מעיין
ויצא יורדי הים מנלן דכתיב יורדי הים באניות וגו' המה ראו מעשי
הדברים בזה"ל. שאלו
11
לרב האי גאון מפני
רבינו חננאל
ה' ואומר ויעמד רוח סערה יעלו שמים ירדו תהומות ואומר יחוגו וינועו כשכור ואומר ויצעקו אל ה'
מה וכו'. ב. בתוס' רי"ש
בצר להם וממצוקותיהם יוציאם ואומר יקם סערה לדממה ואומר וישמחו כי ישתוקו ואומר יודו לה'
הוסיף. שיורדי הים מצוי
ועל לוט מברך ב' א' י"י
אלהינו מ' ה' זוכר
יותר מהולכי מדברות וכן
❖
חסדו ונפלאותיו לבני אדם הולכי מדברות מנלן דכתיב תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא
הצדיקים. ועל אשתו מברך
כל אחד מחבירו.
ב' א' י"י אלהינו מ' ה' דיין
מצאו ויצעקו אל ה' וידריכם בדרך ישרה יודו לה' חסדו מי שחלה ונתרפא דכתיב אוילים מדרך פשעם
האמת. אמר רב יהודה
ומעונותיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם וגו' ויזעקו אל ה' בצר להם וגו' ישלח דברו וירפאם וגו' יודו
ארבעה צריכים להודות.
לעזי רש"י
ואילו הן, יורדי הים והולכי
לה' חסדו מי שהיה חבוש בבית האסורין מנלן דכתיב יושבי חשך וצלמות וגו' כי המרו אמרי אל וגו'
קביליא [קיביל"א].
מדברות וחולה שנתרפא
❖
וחבוש בבית האסורים
קרסול.
ואומר ויכנע בעמל לבם וגו' ואומר ויזעקו אל ה' בצר להם ואומר יוציאם מחשך וצלמות וגו' ואומר
שיצא, אילו כולן צריכין
יודו לה' חסדו מאי מברך אמר רב יהודה ברוך גומל חסדים טובים [א] אביי אמר וצריך לאודויי
לברך בפני עשרה ב' א' י"י
ג
אלהינו מ' ה' גומל לחייבים
מוסף רש"י
קמי עשרה דכתיב וירוממוהו $ בקהל עם וגו' מר זוטרא אמר ותרין מינייהו רבנן שנאמר ובמושב
21
21
טובות. ואם אומרים לו
בקרסוליה.
אחרים בריך רחמנא דיהבך
זקנים יהללוהו מתקיף לה רב אשי ואימא כולהו רבנן מי כתיב בקהל זקנים בקהל עם כתיב ואימא
(כת"י) ארבעה צריכין
לן ולא דמך ב[עפר]א, וענה
בי עשרה
שאר עמא ותרי רבנן קשיא רב יהודה חלש ואתפח על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן
להודות.
אחריהם אמן, נפטר
ד
מלהודות [ובפני עשרה].
אמרי ליה
בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא אמר להו פטרתון יתי מלאודויי והא אמר
ה
(מנחות
שלשה מאריכין ימיו
עט: כת"י) בגדתאה.
ושנותיו שלאדם המאריך
אביי בעי
אודויי באפי עשרה דהוו בי עשרה והא איהו לא קא מודה לא צריך דעני בתרייהו
בתפילתו והמאריך על
רב יהודה $ שלשה צריכין שימור ואלו הן חולה חתן וכלה במתניתא תנא חולה חיה
אמן: אמר
(יבמות סז:)
שלחנו והמאריך בבית
(כתובות י:)
הכסא. ומקשינן וכי
$ ויש אומרים אף תלמידי
חכמים בלילה: ואמר רב יהודה שלשה
חתן וכלה ויש אומרים אף אבל
המאריך בתפילתו מעליותא
דברים $ [המאריך בהן] מאריכין
ימיו ושנותיו של אדם
המאריך בתפלתו והמאריך על שלחנו
היא, והאמר ר' יוחנן
(שם ז:)
והמאריך
בבית הכסא והמאריך
בתפלתו מעליותא היא
והאמר רבי
חייא בר אבא א"ר יוחנן
כל