הרואה פרק תשיעי ברכות
נח.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
נתקללה
בבל נתקללו שכניה. כלומר
אוי לרשע אוי לשכנו: קאת
משפט: ל) כחלינהו לעיניה. נקרו לעיניו: קולפא. מקל לרדות:
כה א
א) ב)
ג) ד)
וקפוד. חיות ועופות רעים ומזיקין את השכנים. אבל עי השדה ומטעי
התורה אמרה אם בא להרגך השכם להרגו. אם במחתרת [ימצא] וגו'
היא לשכנים: אוכלוסי. חיל
לפי שבא על עסקי נפשות שיודע הוא שאם (ימצא)
כרם שנתקללו בה ערי ישראל הנאה
כו ב
ה) ו)
ז)
גדול של ששים רבוא: חכם הרזים.
תמצאנו חותר לא תעמיד עצמך מלהציל ממונך והוא בא לדעת כן
היודע מה שבלב כל אלו:
כז ג
לשמשני. שהם חורשים וזורעים
שיקום עליך ויהרגך אמרה תורה
כח ד
ח)
השכם אתה והרגהו : הממלכה זו
ואני מוצא מוכן: כל אומות שוקדות
אמר רבי ירמיה בן אלעזר נתקללה בבל
מ)
ט)
ובאות לפתחי. עשיר היה והכל
מלחמת עמלק. דכתיב בה כסא
נתקללו שכניה נתקללה שומרון נתברכו
כט ה
י)
באין אצלו לסחורה: שאם יזכה.
ל ו
מלכות כי יד על כס יה
כ)
שכניה נתקללה בבל נתקללו שכניה דכתיב
לעולם הבא ויראה בכבוד מלך
כלומר על ידי מלחמה ליי' בעמלק
❖
1 ושמתיה למורש קפוד ואגמי מים נתקללה
המשיח: יבחין. כמה
יתעלה כסאו: המתנשא. מדכתיב לשון
יתר כבוד
ל)
שומרון נתברכו שכניה דכתיב ושמתי
מ)
2
נוטלי שכר מצות יותר ממה שהיה
נשיאות משמע על נשיא ראש משך
❖
רבינו חננאל
שומרון לעי השדה למטעי כרם וגו' ואמר רב
כבוד האומות בעוה"ז: חצבי לנהרא.
ותובל: לכל לראש. לכל הקם להיות
המנונא הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך
[אמר ר' ירמיה בן אלעזר
הכדין השלמים הולכים לנהר לשאוב
לראש הוא מתנשא כלומר שהוא גוזר
א
נתקללה בבל נתקללה שכניה
הגהות הגר"א
כגני לייא. השבורים להיכן
ומעמידו: ריש גרגיתא. בור. הממונה
חכם הרזים אוכלוסי עובדי כוכבים אומר
מים:
שנאמר ושמתיה למורש קיפוד
[א] גמרא
כלומר
למה הולכים ואף אתה שאתה
על החופרין חפירות למלאותן
ואגמי מים וטאטאתיה
3 בושה אמכם וגו' ת"ר הרואה אוכלוסי
❖
[ב] שם
במטאטא השמד. נתקללה
סומא ולא תראהו להיכן תלך:
מים כדי להשקות בהן שדותיהן:
ישראל אומר ברוך חכם הרזים שאין דעתם
שומרון נתברכו שכניה שנאמר
ברוך ושמתיה לעי השדה למטעי
גונדא.
כת: ורחמי דינא. אוהבים
דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה בן
כרם לשכניה]. רב ששת
מוסף רש"י
אשכחיה ההוא צדוקי אמר
זומא ראה אוכלוסא על גב
מעלה בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני
נתקללו שכניה.
ליה חצבי לנהרא כגני לייא.
הוא היה אומר כמה יגיעות
יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה
(ערובין יח:) נתברכו.
פירוש, משל משלו לו אותו
(שם) למורש קפוד.
המין לרב ששת שהיה מאור
וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח"כ אכל ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני וכמה יגיעות יגע אדם
עינים, ויוצא עם היוצאין
הראשון עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וטוה וארג ואחר כך מצא בגד ללבוש ואני משכים ומוצא כל
לראות את המלך, הכדים
למטעי
(שם)
הנקראים חצבי ההולכים אל
אלו מתוקנים לפני כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי ואני משכים ומוצא כל אלו לפני הוא היה אומר
כרם.
הנהר לשאוב בהם מים, אבל
(שם) שיצא
כני כלים והם הנקראים כגני
אורח טוב מהו אומר כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי כמה בשר הביא לפני כמה יין הביא לפני
באוכלסא.
העשויים לישב הכלים בתוכן
(יבמות עו:) שאם יזכה.
כמה גלוסקאות הביא לפני וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי אבל אורח רע מהו אומר מה טורח
ליא, כלומר לאי מקום הולכין
להיכן הולכין. פי' ליא לא.
טרח בעל הבית זה פת אחת אכלתי חתיכה אחת אכלתי כוס אחד שתיתי כל טורח שטרח בעל הבית זה
יבחין.
אזל אכל ביה קורצי בי מלכא.
(לעיל ט:) גל
הלשינו עליו שהמית אדם. פי'
לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו על אורח טוב מהו אומר 4 זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים
של עצמות.
אכל, קרא עליו מלשינות
על אורח רע כתיב 5 לכן יראוהו אנשים וגו' 6 והאיש בימי שאול זקן בא באנשים אמר רבא ואיתימא רב זביד
(סנהדרין
כדמתרגם קרא בגרון אל
ק.)
תחשוך, אכלי. והתורה אמרה
ואיתימא רב אושעיא זה ישי אבי דוד שיצא באוכלוסא ונכנס באוכלוסא ודרש באוכלוסא אמר עולא
(שבת לד.)
הבא להרגך השכם להרגו.
ריש גרגיתא.
פי', היכן אמרה תורה, אם
נקיטינן אין אוכלוסא בבבל תנא אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא ת"ר ב הרואה חכמי ישראל אומר ברוך
במחתרת ימצא הגנב והוכה
שחלק מחכמתו ליראיו חכמי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מחכמתו [א] לבריותיו הרואה מלכי ישראל
ומת אין לו דמים, ופי' רבא
ג
ד
מ"ט דמחתרת, חזקה אין אדם
אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו מלכי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מכבודו [ב] לבריותיו א"ר יוחנן
מעמיד עצמו על ממונו. והא
מימר אמר אי קאי באפאי
ה לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפי' לקראת מלכי
❖
קטלינא ליה למריה דביתיה.
❖
עובדי כוכבים שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כוכבים רב ששת סגי נהור הוה הוו קאזלי
(רשב"ם ב"ב צא:)
כולי עלמא לקבולי אפי מלכא וקם אזל בהדייהו רב ששת אשכחיה ההוא צדוקי אמר ליה חצבי לנהרא
תורה אור השלם
כגני לייא אמר ליה תא חזי דידענא טפי מינך חלף גונדא קמייתא כי קא אוושא אמר ליה ההוא
רב ניסים גאון
1. וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד
צדוקי אתא מלכא אמר ליה רב ששת לא קאתי חלף גונדא תניינא כי קא אוושא אמר ליה ההוא
נביאים האחרונים חגי זכריה
וְאַגְמֵי מָיִם וְטֵאטֵאתִיהָ
ומלאכי נסתלקה רוה"ק
בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד נְאֻם יְיָ
צדוקי השתא קא אתי מלכא אמר ליה רב ששת לא קא אתי מלכא חליף תליתאי כי קא שתקא
מישראל אף הוא אומר בשעת
ישעיהו יד כג
צְבָאוֹת:
אמר ליה רב ששת ודאי השתא אתי מלכא אמר ליה ההוא צדוקי מנא לך הא אמר ליה דמלכותא
2. וְשַׂמְתִּי שֹׂמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה
מיתתו שמעון וישמעאל
לחרבא ושאר עמא לביזא ועקן
לְמַטָּעֵי כָרֶם וְהִגַּרְתִּי לַגַּי
דארעא כעין מלכותא דרקיעא דכתיב צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק
7
סגיאן עתידין למיתי על עמא
אֲבָנֶיהָ וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה:
עיקרה דהא בריי' בתוס' סוטה
מיכה א ו
הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש
3. בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד חָפְרָה
ובפ' העור והרוטב במסכת
ה' ואחר האש קול דממה דקה כי אתא מלכא פתח רב ששת וקא מברך ליה אמר ליה ההוא
שחיטת חולין (דף קכג) אמרו
יוֹלַדְתְּכֶם הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם
אל תתמה שהרי קרקפלו של
מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה:
צדוקי למאן דלא חזית ליה קא מברכת ומאי הוי עליה דההוא צדוקי איכא דאמרי חברוהי כחלינהו
ר' (יהושע) [ישמעאל] מונח
ירמיהו נ יב
4. זְכֹר כִּי תַשְׂגִּיא פָע¢ לוֹ אֲשֶׁר
בראשי מלכים: שלשה
לעיניה ואיכא דאמרי רב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות ר' שילא נגדיה לההוא גברא
ו
תלמידין הן בן עזאי ובן זומא
שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים: איוב לו כד
דבעל מצרית אזל אכל ביה קורצי בי מלכא אמר איכא חד גברא ביהודאי דקא דיין דינא בלא הרמנא
5. לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים לֹא
ואחר. הני בן עזאי ובן זומא
הן חשובין יושבין בראש
יִרְאֶה כָּל חַכְמֵי לֵב:
דמלכא שדר עליה פריסתקא כי אתא אמרי ליה מה טעמא נגדתיה להאי אמר להו דבא על חמרתא
התלמידין כדתנן במס' קדושין
איוב לז כד
6. וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי
בפ' האיש מקדש (דף מט) על
אמרי ליה אית לך סהדי אמר להו אין אתא אליהו אדמי ליה כאיניש ואסהיד אמרי ליה אי הכי בר
מנת שאני תלמיד אין אומרים
הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ
קטלא הוא אמר להו אנן מיומא דגלינן מארעין לית לן רשותא למקטל אתון מאי דבעיתון עבידו ביה
כשמעון בן עזאי ושמעון בן
יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ
זומא ובפירקא קמא דמס'
בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים:
עד דמעייני ביה בדינא פתח ר' שילא ואמר לך ה' הגדולה והגבורה וגו' אמרי ליה מאי קאמרת
8
אמרי' או תלמיד
הוריות (דף ב)
שמואל א יז יב
7. וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר
אמר להו הכי קאמינא בריך רחמנא דיהיב מלכותא בארעא כעין מלכותא דרקיעא ויהב לכו שולטנא
וראוי להוראה אלא (מי
שחסידותו) [אולי צ"ל שבן
לִפְנֵי יְיָ וְהִנֵּה יְיָ עֹבֵר וְרוּחַ
ורחמי דינא אמרו חביבא עליה יקרא דמלכותא כולי האי יהבי ליה קולפא אמרו ליה דון דינא כי
עזאי היה חסידותו] יתירה על
גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים
חכמתו והאי אחר הוא אלישע
וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְיָ לֹא
הוה נפיק אמר ליה ההוא גברא עביד רחמנא ניסא לשקרי הכי אמר ליה רשע לאו חמרי איקרו
בן אבויה וגם הוא היה גדול
בָרוּחַ יְיָ וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא
דכתיב 9 אשר בשר חמורים בשרם חזייה דקאזיל למימרא להו דקרינהו חמרי אמר האי רודף הוא
בחכמה ומזורז ובקי
בָרַעַשׁ יְיָ: וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ
בתלמידים מיהו כיון שאירע
לֹא בָאֵשׁ יְיָ וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל
והתורה אמרה אם בא להרגך השכם להרגו מחייה בקולפא וקטליה אמר הואיל ואתעביד לי ניסא
לו אותו המאורע המפור'
דְּמָמָה דַקָּה: מלכים א יט יא
8. לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה
בחגיגה בפ' אין דורשין
בהאי קרא דרשינא ליה לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית וכן הוא אומר 01 עושה גדולות עד אין חקר
בעריות (דף יד) וקצץ בנטיעות
וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי
והגבורה זו יציאת מצרים שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה וגו' והתפארת זו חמה ולבנה
נקרא אלישע אחר מפני שחזר
כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְיָ
11
לאחוריו ובפרק האשה נקנית
הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל
שעמדו לו ליהושע שנאמר וידום השמש וירח עמד וגו' והנצח זו מפלתה של רומי וכן הוא אומר ויז
21
31
(קדושין ד' לט) ובפרק שילוח
לְרֹאשׁ: דברי הימים א כט יא
9. וַתַּעְגְּבָה עַל פִּלַגְשֵׁיהֶם
הקן (חולין דף קמב) אמרי
נצחם על בגדי וגו' וההוד זו מלחמת נחלי ארנון שנאמר 41 על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב
אלמלא לא דרשיה אחר להאי
אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם
בסופה וגו' כי כל בשמים ובארץ זו מלחמת סיסרא שנאמר מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם וגו'
קרא כרבי יעקב בר ברתיה לא
51
וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם:
חטא ואחר מאי חזא איכא
יחזקאל כג כ
לך ה' הממלכה זו מלחמת עמלק וכן הוא אומר כי יד על כס יה והמתנשא זו מלחמת גוג ומגוג וכן הוא
61
01. עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר
דאמרי כי האי גוונא חזא
ואיכא דאמרי לישניה דגברא
אומר 71 הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל לכל לראש אמר רב חנן בר רבא אמר ר' יוחנן אפילו
וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר:
רבה חזא דהוה [גריר] ליה דבר
איוב ט י
ריש גרגיתא מן שמיא מנו ליה במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא לך ה' הגדולה זו קריעת ים
11. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד
אחר אמר פה שהפיק מרגליות
ילחך עפר נפק חטא ולפיכך מי
הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ בְּמִצְרַיִם
סוף והגבורה זו מכת בכורות והתפארת זו מתן
תורה והנצח זו ירושלים וההוד זו בית המקדש:
שרואהו בחלומו ידאג מן
וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְיָ וַיַּאֲמִינוּ בַּיְיָ
ת"ר
גדגדניו'
הפורענו':
וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ: שמות יד לא
21. וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד
(הזכיכוס) בפרק בכל
עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים: יהושע י יג 31. פּוּרָה
מערבין (עירובין ד' כח) (ואינון) [משמע דאינון] הינדקוקי ובטיית אלא הנדקוקה כי השמועה שנאמרה משמו של רב מערבין בגודגדניות
דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי: ישעיהו סג ג 41. עַל
כדאקשינן עליה מבריי' מסקינן בה איבעי תימא כי קאמר רב בהינדקוקי ובפרקין בגמרא דבני מערבא גרסי בר שילת בשם רב פעפועין
כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְיָ אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן: במדבר כא יד 51. מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם
וגודגדניות וחלוגלוגות מערבי בהון בעון קומוי אילין אינון אמר לון קקולי והנדקוקי ופרפחיני: הרוא' את המרקולי'. היא ע"ז
סִיסְרָא: שופטים ה כ 61. וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר: שמות יז טז 71. וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה הִנְנִי
וכבר מפורש כי בתחלה מציבין ג' אבנים ב' מהן סדורין על גבי קרקע אחת בצד חברתה והשלישית על גביהן כדתניא (ע"ז דף נ) אלו
הן אבני מרקוליס אחת מיכן ואחת מיכן ואחת על גביהן ואמר רבא כי תניא ההיא בעיקר מרקוליס כל שהוא מוצב בזה המעשה
אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל: יחזקאל לח ג וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנָּבֵא עַל גּוֹג וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ
נקרא מרקוליס והיו עובדין אותו והיה עבודתו שמשליך אבן כלפי אותן האבנים המוצבין (כדתניא) [כדתנן] בסנהדרין בפ' ד' מיתות
מֶשֶׁךְ וְתֻבָל: יחזקאל לט א
(דף ס) הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו כלומר ישראל שעשה כן בשוגג חייב חטאת במזיד בלא התראה ענוש כרת ואם התרו
בו נסקל ואמרי' בגמ' (שם דף סד) ואע"ג דקא מיכוין למירגמה ובמס' ע"ז בפ' ר' ישמעאל (דף נ) איתא להא ברייתא שהזכרנוה ובב"מ בפ' אלו מציאות שלו (דף כה) כאבני בית קוליס חייב להכריז ואלו הן אבני בית קוליס אחת מיכן ואחת מיכן ואחת באמצע: התורה
אמרה הבא להורגך השכם להורגו היינו דאמר רחמנא (שמות כב) אם במחתרת ימצא הגנב והכה וגו' והתם בסנהדרין בפרק בן סורר ומורה (דף עב) תנינן הבא במחתרת נידון משום סופו ואמרינן בגמ' אמר רבא מ"ט דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו
והאי מימר אמר אי אזילנא וקאי לאפאי מריה דבייתא ולא שביק לי קטילנא ליה ואמרה תורה בא להרגך השכם להרגו: