הרואה פרק
תשיעי ברכות
נט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
על
נ) הרוחות אומר שכחו וגבורתו מלא עולם. ירושלמי מתני'
כטרפא דטריף. דבר שהוא חסר וסתמוהו מגופו שעשאוהו כנוס
מ
א)
א ב ג ד
ב)
ומתחזי כמכה בקורנס. טרפא דטריף מוכה בהכאות כמו ביצה
כשבאים בזעם אבל כשבאין בנחת אומר ברוך עושה בראשית:
ג)
הלכך
נימרינהו לתרוייהו. אומר ר"י דאין חותמין בברוך
ט) טרופה. ל"א דמתחזיא כדטרפא מטרף נדבק יחד ועשאו סניפין
ד) ה)
מא ה
ו)
כמין חיבור: והאי דאזלא. עיש אחר כימה: דאמרה לה הב לי בני.
בברכה זו והיכי מברך ברוך
אתה ה' אלהינו מלך העולם
שני כוכבים שלי: וליהדר. לכימה אותן
נאמן
בבריתו וקיים בשבועתו
ז)
מב ו
כוכבים עצמן שנטל הימנה: גוהא.
וזוכר הברית:
כטרפא דטריף והאי
דאזלא בתרה דאמרה
ח)
רבא
אמר התם מברך שכחו
❖
בלשונם קורין רעידת הארץ גוהא:
לה הב לי בני שבשעה שהקב"ה בקש להביא
ט) י)
וגבורתו מלא עולם ועושה
אובא טמיא. בעל אוב של עצמות
כ)
מבול לעולם נטל שני כוכבים מכימה והביא
ל) מ)
מעשה בראשית. פי' אומר או האי או
שעושה כשוף בעצמות המת. טמיא
נ)
מבול לעולם וכשבקש לסתמה נטל שני
תורה אור השלם
❖
עצמות ודומה לו במסכת כלים בית
האי איזה שירצה וכן פירש רב אלפס:
ס)
ס)הלכך נימרינהו לתרוייהו. רוב
כוכבים מעיש וסתמה וליהדר לה אין הבור
1. מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה
מלא טמיא ופי' רב האיי) מלא טמיא בית
וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה
מתמלא מחוליתו אי נמי אין קטיגור נעשה
ההודאות ואל ההודאות.
שהוא מלא עצמות והביא ראיה על זה
מוסף תוספות
וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת
סניגור וליברי לה תרי ככבי אחריני אין כל
קהלת א ט
לפיכך תקנו בישתבח אחר סיום
מבראשית רבהכ) דקתני אדרינוס שחיק
הַשָּׁמֶשׁ:
1
2. הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ
א. בתוס' רי"ש הוסיף,
חדש תחת השמש א"ר נחמן עתיד הקב"ה
טמיא דהיינו שחיק עצמות. ואין לפרש
הברכה ברוך אתה ה' אל מלך
כלומר הוא מהולל ברב
וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם:
אוב טמא שאין זה הלשון: גנח גוהא.
גדול בתשבחות אל ההודאות :
ההודאות והוא אל
איוב לח לב
להחזירן לה שנאמר 2 ועיש על בניה תנחם:
❖
א
3. וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל
ההודאות.
הטוב
ותגעש ותרעש כלומר נזדעזעת הארץ
ועל הזועות: מאי זועות א"ר קטינא גוהא
א
כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי אֲנִי יְיָ
מאד מאד. גנח גוהא חדא מילתא היא
דִּבַּרְתִּי: יחזקאל כא כב
רב קטינא הוה קאזיל באורחא כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא גנח גוהא
4. וְכָלָה אַפִּי וַהֲנִחוֹתִי
לעזי רש"י
וכן הלשון: גוהא גוהא מיבעי ליה.
אמר מי ידע אובא טמיא האי גוהא מהו רמא ליה קלא קטינא קטינא אמאי
חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי וְיָדְעוּ
שני פעמים היה לו להזדעזע כנגד
גלציי"ש [גלצונ"ש].
כִּי אֲנִי יְיָ דִּבַּרְתִּי בְּקִנְאָתִי
לא ידענא בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם
חתיכות קרח.
בְּכַלּוֹתִי חֲמָתִי בָּם:
שתי דמעות: סופק כפיו. ומאותו
סופטורביי"ל
יחזקאל ה יג
מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו והיינו
קול מזדעזעת הארץ שמצינו שכפיו
5. וְאַתָּה תִּנָּבֵא אֲלֵיהֶם אֵת
[טורביי"ל]. סופה.
אישלוזיר"א
גוהא א"ר קטינא אובא טמיא כדיב הוא ומיליה כדיבין אי הכי גוהא גוהא
סופק שנאמר גם אני אכה כפי אל
כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ
❖
[אישלויד"א]. ברק.
אֲלֵיהֶם יְיָ מִמָּרוֹם יִשְׁאָג
כפי : אנחה מתאנח.
מיבעי ליה ולא היא גוהא גוהא עביד והאי דלא אודי ליה כי היכי דלא
וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ
ומאותה אנחה מרעיד הקרקע ומצינו
שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ הֵידָד
ליטעי כולי עלמא אבתריה ורב קטינא דידיה אמר סופק כפיו שנאמר וגם
3
מוסף רש"י
כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יֹשְׁבֵי
שמתאנח שנאמר והניחותי חמתי בם
אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי רבי נתן אומר אנחה מתאנח שנאמר
ירמיהו כה ל
הָאָרֶץ:
כביכול כאדם שיש לו
אין הבור מתמלא
6. כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם
והניחותי חמתי בם והנחמתי ורבנן אמרי בועט ברקיע שנאמר הידד
מחוליתו.
4
5
כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי
חימה ומתאנח ומתנחם דעתו ועושה
זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי
כדורכים יענה אל כל יושבי הארץ רב אחא בר יעקב אמר דוחק את רגליו
לו נחת רוח: והנחמתי. אנחם על
(לעיל
זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי:
תחת כסא הכבוד שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי:
ג: סנהדרין טז.) אין קטיגור
ישעיהו סו א
הרעה שעשיתי להן: הידד כדורכים
6
7. קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל
נעשה סניגור.
ועל הרעמים: מאי רעמים אמר שמואל ענני בגלגלא שנאמר קול רעמך
יענה. שדורך ובועט ברקיע: והארץ
ב
7
הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה
(חגיגה יג:) כענן בקר.
הדום רגלי. כגון שדחה ל) תחת כסא
בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ ורבנן אמרי ענני דשפכי
וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ:
❖
(תענית ו:)
תהלים עז יט
הכבוד ומגיע בעוטו עד לארץ שהיא
מיא להדדי שנאמר לקול תתו המון מים בשמים רב אחא בר יעקב אמר
8. לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם
8
הדום רגליו: ענני בגלגלא. עננים
בַּשָּׁמַיִם וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים
ברקא תקיפא דבריק בעננא ומתבר גזיזי דברזא רב אשי אמר ענני חלחולי
רבינו חננאל
מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר
מתחופפין ומתחככין ונשמע הקול.
מחלחלי ואתי זיקא ומנשב אפומייהו ודמי כזיקא על פום דני ומסתברא כרב
עָשָׂה
וַיּוֹצֵא
רוּחַ
לשון אחר העננים פוגעין בגלגל
נטל הקב"ה שני כוכבים
מֵאֹצְרֹתָיו: ירמיהו י יג
אחא בר יעקב דבריק ברקא ומנהמי ענני ואתי מטרא: ועל הרוחות: מאי
9. מַה תְּחַשְּׁבוּן אֶל יְיָ כָּלָה
מכימה ונפרדו שניהם ובא
ג
ומתגלגלות עם הגלגל בעל כרחם
מבול לעולם, ובשניהם נטל
הוּא עֹשֶׂה לֹא תָקוּם
רוחות אמר אביי זעפא ואמר אביי גמירי דזעפא בליליא לא הוי והא קא
ואותו הקול היינו רעמים: ברקא.
שני כוכבים מעש וסתם בהן
פַּעֲמַיִם צָרָה: נחום א ט
01. מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם
חזינן דהוי ההוא דאתחולי ביממא ואמר אביי גמירי דזעפא תרתי שעי
פירצה של כימה ועמד
ברקים של אש: ומתבר גזיזי דברזא.
המבול, הינו דכתיב ועיש
מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה
לא קאי לקיים מה שנאמר לא תקום פעמים צרה והא קא חזינן דקאי
ואותו הקול היינו רעמים. גזיזי
9
על בניה תנחם. כלומר,
וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל
הכוכבים שניטלו ממנה.
מַשְׁכִּים הֹלֵךְ: הושע ו ד
גלציי"ש חתיכות של ברד: חלחולי
דמפסיק ביני ביני: ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם:
11. יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר
ועל הזוועות ... . [מאי
מחלחלי. ענני ומנשב זיקא עלייהו
דמאי ברקים אמר רבא ברקא ואמר רבא ברקא יחידאה וברקא חיורא וברקא
זועות א"ר קטינא גוהא. רב
יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה
קטינא הוי קאזיל באורחא
והיינו רעמים: מנהמי ענני. הומות
לְעוֹלָם עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף
ירוקתא וענני דסלקן בקרן מערבית ואתיין מקרן דרומית ותרתי ענני דסלקן
כי מטא אפתחא דבי טמיא
וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ וְהָאֱלֹהִים
העננים: זעפא. סופטורביי"ל: ברקא.
גנח. פי' אובא טמיא, כי
עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו:
חדא לאפי חברתה כולהו קשיין למאי נפקא מינה למבעי רחמי והני מילי
אישלוזיר"א לשון מבריק נהר : ברקא
בעת שרואה הקב"ה צער]
קהלת ג יד
מ)
בליליא אבל בצפרא לית בהו מששא אמר רבי שמואל בר יצחק הני ענני
21. כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר
ישראל שמצערין אותן
יחידאה. שלא הבריק אלא פעם אחד:
האומות ביותר מחשב
יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן
דצפרא לית בהו מששא דכתיב וחסדכם כענן בקר וגו' א"ל רב פפא לאביי
וברקא חיורא וברקא ירוקתא כולהו
01
להביא מבול [זוכר ברית]
מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא
ומוריד שתי דמעות חס
הא אמרי אינשי כד מפתח בבי מיטרא בר חמרא מוך שקיך וגני לא קשיא
מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יְיָ
קשיין. שאינם של ברכה: דסלקן
ושלום דמעה (מעין) [ממש]
וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי
חדא לאפי חברתה. ששני עננים
הא דקטר בעיבא הא דקטר בענני אמר ר' אלכסנדרי אמר ר' יהושע בן לוי
אלא [מעין] טיפות כעין
וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר:
דמעות, ומ[ת]נחם הקב"ה
יחזקאל א כח
פוגעים זה את זה: ענן בקר. לא
לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב שנאמר 11 והאלהים עשה
31. מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה
שלא לאבד עולמו,
קבוע: כד מפתח בבי מטרא בר
ומתגלגלות ויורדות לים
שייראו מלפניו וא"ר אלכסנדרי אמר ריב"ל הרואה את הקשת בענן צריך
הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה
הגדול וקולן הולך מסוף
חמרא מוך שקיך וגני. אם כשתפתח
מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו:
שיפול על פניו שנאמר כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' ואראה ואפול
העולם ועד סופו, זה הוא
תהלים קלה ז
21
דלתיך בבקר ירד לך מטר לך אני
41. אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת
גיהא. זו כולו להראות
על פני לייטי עלה במערבא משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא אבל
אומר חמר ההולך ממקום למקום
לישראל שהקדוש ברוך
וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם:
❖
ברוכי ודאי מברך מאי מברך ברוך זוכר הברית במתניתא תנא ר' ישמעאל
הוא לא עזבם ולא שכחם
ישעיהו נ ג
להביא תבואה מוך שקיך וגני כפול
ולא נטשם וכי עתיד
בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר נאמן בבריתו וקיים במאמרו א"ר פפא
שקך תחתיך ותישן עליו ולא תלך
להחזירן, כל זה לחזק את
לבם שלא יתיאשו מן
רבינו חננאל (המשך)
הלכך נימרינהו לתרוייהו ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו:
אנה ואנה להביא תבואה לפי שיהיו
ה
הגאולה, אילא יסבלו ע…ל
החטים בזול בשביל הגשם: ה"ג הא
על ההרים ועל הגבעות: אטו כל הני דאמרן עד השתא לאו מעשה
עין, כדכתיב עלה עשן באפו
הצרות עד שישלים הזמן
ואש מפיו תאכל, יש לומר
שגזר הקב"ה להיותם
דקטר בעיבא. נתקשרו השמים בעב
בראשית נינהו והכתיב ברקים למטר עשה אמר אביי כרוך ותני רבא
31
שיש אף ופה, אלא בתורת
בגלות, כמו שגזר בראשונה
עבה אז טוב כי ירד גשם רב: הא
מדמין, כך כל דברי חכמים
ועבדום וענו אותם ארבע
אמר ו התם מברך תרתי ברוך שכחו מלא עולם ועושה מעשה בראשית
בתורת דימוי, אבל הכל
וג', זמן אותו הגלות היה
דקטיר בעננא. ענן קלוש הוא ענן
הכא עושה מעשה בראשית איכא שכחו מלא עולם ליכא אריב"ל הרואה
מודים שאין לפניו לא בכיה
ידוע וזה אינו ידוע, אילא
בקר שאין בו ממש: צריך שיפול על
ולא שחוק ולא דמעה ולא
מכל פנים יש זמן קצוב
רקיע בטהרתה אומר ברוך עושה בראשית אימתי אמר אביי כי אתא מטרא
פניו. לפי שהוא מראה כבוד ה':
אנחה מגוף, אלא דברי
לגלות, ומראה הקב"ה
החכמים בתורת דימוי
בעולמו כמו אותות להודיע
כולי ליליא ובצפרא אתא אסתנא ומגליא להו לשמיא ופליגי דרפרם בר פפא
כרוך ותני. בכולהו ברוך עושה
כדברי הנביאים. על
כי יש לפני הקב"ה כמין
א"ר חסדא דאמר רפרם בר פפא א"ר חסדא
מיום שחרב בהמ"ק לא נראית
בראשית וברוך שכחו מלא עולם
הרעמים. מאי רעמים אמר
קושי מפני ישראל שהם
שמואל ענני דאתו בגלגלא,
בשעבוד וגולין ומטולטלין,
כרוך ותני לכולהו בחדא בבא ועל
שנאמר אלביש שמים קדרות
ושק
אשים כסותם:
רקיע בטהרתה
41
כדכתיב קול רעמך בגלגל.
וכי רחמיו עליהם לא נטשם
כולם שתי ברכות הללו: על ההרים
תנו
רבנן אמרי רעמים ענני
וכי עתיד להחזירן
דשפיכי מיטרא להדדי,
(מ)[כ]בתחלה, והם כשראו
לא מצי לברוכי מלא עולם שאינן
שנאמר לקול תתו המון מים
כך אומרים הנה הקב"ה
במקום אחד אלא כל אחד ואחד במקומו: אומר ברוך עושה בראשית. שכך היתה ברייתו ואחר כך כסוהו
אסתנא.
עננים:
רוח צפונית:
בשמים. רב אחא בר יעקוב
[בדירן] רחמיו עלינו
אמר מיטרא בענני ממאסי
וזכרונינו לפניו ומתחזקים
בתקופתה
מסי כול'. פירוש ממסא
ביראתו ומחזיקים בתורתו
וחוקיו ומשפטיו. והשיב רב קטינא איבא טמיא, כמו שהיה שקר שהוא אלוה כך הם שקר כל דבריו, וכי אינם כמין דמעות אילא
[מסי] המוס ימוס כלומר (הבוקר) [הברק] מחמם גזיזי השלג והן נמסין ויורדין בעננים. ומסתברא בעננים כותיה דחזינן בריק
ברקא ומנהמין ענני ואתי מיטרא. רב אשי אמר ענני חלחולי מחללי ונשיב זיקא אפומיהו ומשתמע רעם כי קלא אפום דני. אמר
כמו ספיקות כפים גוזר (גוזר) הקב"ה למלאך וסופק כפים, כדכתיב וגם אני אכה כפי אל כפי ויוצא זיעזוע מביניהן וזו היא גוהא.
והאי דאמר רב קטינא דברי איבא טמיא שקר הם, כדי שלא לקיים דבריו ויטעו בני אדם אחריו שיאמרו הנה יש בו ממש. וזה
ר' יהושוע בן לוי הרואה קשת צריך ליפול על פניו, שנאמר כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה כבוד י"י וג'.
שאמר ר' נתן מתאנח, חס ושלום שיש לשם אנחה, אילא גוזר הקב"ה על המלאך [שיתאנח, וזהו שאמר דוחק את רגליו תחת
ולא היא, משום דמחזי כמו דפלח ליה לקשת. אלא צריך לברוכי ב"א [י"י אל'] מלך העולם זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים
במאמרו. אמר [רבא] ברקא חיורא וברקא יחידאה וענני יורקתא ותרתי ענני דסלקן להדי הדדי ועננא דסלקא מקרן מערבית דרומית,
כסא הכבוד גוזר על המלאך] העומד תחת כסא הכבוד לדחוק רגליו. ורבנן אמרי אומר למלאך ובועט ברקיע שנאמר הידד כדורכים
צריך למיבעא עליה רחמי דקשיין. ועל הרוחות. אוקמה אביי ברוח של (עוף) [זעף]. ואמ' גמירי דזעפא לא הוי בליליא, אילא
יענה. וזה הדבר ידוע הוא שהקב"ה אומר למלאך כדכתיב ויצא מלאך י"י ויך במחנה אשור. ואילמלא קרא כתוב שיש בעבו[דה]
אם כן מתחיל מיממא. וגמירי דזעפא תרתי שעי לא הוה, שנאמר לא תקום פעמים צרה. וקמא ליה דעל הרעמים והברקים מברך
זר[ה] שד, לא היינו אומרין אותו, אלא כיון שמצאנו מקרא שכתוב יזבחו לשדים לא אלוה, פירשנו איבא טמיא, שד. ואין זה
שתים, ברוך שכוחו מלא עולם וברוך עושה בראשית. [ירושלמי: על הברקים ר' ירמיה ור' זעירא אמרו בשם ר' חסדא דיו פעם
קשה כדכתוב בדברי רבותינו כי השדים מסיחין, שהן אמרו במסכת חגיגה פרק אין דורשין בעריות, ששה דברין נאמרו בשדים,
אחת בכל יום, רבי יוסי בעי מה אנן קיימין, אם בטרודין דיו פעם אחת בכל יום וכו'. פירוש, אעפ"י שאינן נראין הברקים סמוכין
שלשה כבני אדם ושלשה כמלאכין, אוכלין ושותין כבני אדם ופרים ורבים כבני אדם ומתים כבני אדם. שלשה כמלאכין הולכין
זה אצל זה, אלא עכשיו פעם אחת ואחר שעה פעם אחרת, כיון שלא נפסקו העננים לגמרי די בברכה אחת. אבל אם העננים
מסוף העולם ועד סופו כמלאכים, ויש להם כנפים, ושומעין מה שעתיד להיות כמלאכים. וכל חכמי התלמוד כולם פה אחד הבקיים
הראשונים נפסקו לגמרי ושמים זכו בעיניו, אם חוזר ורואה אח"כ מברך פעם אחרת].
בדברי חכמי התלמוד מפרשים הדברם הללו בתורת משלי[ם], וכמו שאמר הכתוב עורה למה תישן י"י, וכי אפשר לומר שיש