הרואה פרק
תשיעי ברכות
ס.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דקנה וחזר וקנה דברי הכל אין
צריך לברך. דהא רבי יוחנן לא
של ים ומתחלתו ולד היה אלא שנרצף משל לאדם
שסטר את חבירו
נה א
א)
אמר צריך לברך אלא משום דלענין קנייה חדש הוא: ואיכא דאמרי
והחזיר צורתו לאחוריו: ומי מהני. תפלה לזכר אפילו בתוך ארבעים
ב)
כו' מכלל דכי יש לו וקנה דברי הכל צריך לברך. דהא רב הונא
יום והלא הדבר תלוי בהזרעה תחלה: הכי גרסינן משכחת לה
נו ב ג
דמהניא כגון שהזריעו שניהם בבת אחת: כל היכי דדרשת ליה
לא אמר אין צריך לברך אלא דקנה וחזר וקנה דליכא חדוש כלל אבל
ג)
להאי קרא. מדריש לחדא משמעות:
יש לו וקנה דאיכא חדוש מודה הוא
ד)
נז ד ה
ה)
דצריך: בין כך ובין כך. בין שיש
מסיפיה לרישיה מדריש. מי שנכון
מכלל דכי קנה וחזר
וקנה דברי הכל אין
ו)
לו בין שאין לו הואיל ולא קנה
לבו בטוח ביי' משמועה רעה לא
צריך לברך וא"ד אמר רב הונא לא שנו
ז)
יירא: בדברי תורה כתיב. אשרי
נח ו
הראשונים ועכשיו קנה צריך לברך:
ח)
אלא שלא קנה וחזר וקנה אבל קנה וחזר
❖
ט)
לא כר' מאיר ולא כרבי יהודה.
אדם מפחד תמיד שמא תשתכח
נט ז
וקנה אין צריך לברך ור' יוחנן אמר א אפילו
דאפילו רבי יהודה לא פליג אלא
ממנו שמתוך כך הוא מחזיר לשנותם
קנה וחזר וקנה צריך לברך מכלל דכי יש
ס ח
גליון הש"ס
תמיד: תנו רבנן. בן עזאי אמרה
ביש לו וקנה אבל בקנה וחזר וקנה
❖
לו וקנה דברי הכל צריך לברך מיתיבי בנה
לא: דמסקא ארעא שרטון. לימ"ץ
דאמר שתים בכניסתו ושתים
גמ' כח דהתירא כו'.
בית חדש ואין לו כיוצא בו קנה כלים חדשים
ביציאתו: לית לן בה. יזהר בעצמו
מחמת המים והוה ליה לזבל: השתא
תורה אור השלם
מיהא רעה היא. שמחבלת תבואה
ואין לו כיוצא בהם צריך לברך יש לו כיוצא
שלא יפשע או אם פשע כבר אל יכנס
שם כל היכי דדרשת
1. וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא
במקום סכנה: בי בני. בית המרחץ:
להאי קרא.
של שנה זו ומברך ברוך דיין האמת:
בהם אין צריך לברך דברי ר"מ ר' יהודה אומר
רש"י ד"ה שלא יהא
אֶת שְׁמָהּ דִּינָה:
ועל הטוב שהיא מעין הרעה. יברך
מתותיה. חפירה שהמים נופלים
בין כך ובין כך צריך לברך בשלמא ללישנא
סנדל. שלא תתעבר.
בראשית ל כא
הטוב והמטיב: מאי היא. כגון
לתוכה ובני אדם רוחצים על גבי
2. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
❖
קמא רב הונא כר"מ ורבי יוחנן כרבי יהודה
לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ
דאשכח מציאה: שלא יסריח. הזרע
תקרה שעל גבה: בחד אבריה.
אלא ללישנא בתרא בשלמא רב הונא כרבי
וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת
בזרועו החזיק אחד או שנים וזה
אלא יקלוט ויהיה ולד ולאחר שלשה
יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ
יהודה אלא רבי יוחנן דאמר כמאן לא כר"מ ולא
ויקרא יב ב
הגהות הגר"א
תִּטְמָא:
בזה החזיקו עד מאה ואחד: היינו
ימים אם לא קלט כבר הסריח ואין
3. מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא
כרבי יהודה אמר לך רבי יוחנן הוא הדין דלרבי
תפלה מועלת: שלא יהא סנדל. $שלא
דרבי אחא. דבעי אודויי שהוצאתני
[א] גמ'
נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּיְיָ:
[ב] שם
יהודה קנה וחזר וקנה נמי צריך לברך והא דקא
תהלים קיב ז
לשלום: שאין דרכן של בני אדם
תתעבר אשתו ולד אחר ויהיה פוחת
4. פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים
וכו'. כלומר לא היה להם לעסוק
צורתו של ראשון ודומה לדג של ים
מיפלגי ביש לו וקנה להודיעך כחו דר"מ דאפי'
אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים מִי יָגוּר
[ג] שם
ברפואות אלא לבקש רחמים:
ששמו סנדל. הכי אמרינן במס'
לָנוּ אֵשׁ אוֹכֵלָה מִי יָגוּר לָנוּ
קנה ויש לו אין צריך לברך וכל שכן קנה וחזר
מוֹקְדֵי עוֹלָם:
❖
התכבדו
סנדל דומה לסנדל
נדה
וקנה דאין צריך לברך וליפלגו בקנה וחזר
ישעיהו לג יד
5. אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד
וקנה דאין צריך לברך להודיעך כחו דר' יהודה $ כח דהתירא עדיף ליה
וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה:
משלי כח יד
לעזי רש"י
מברך על הרעה כו': היכי דמי כגון דשקל בדקא בארעיה אף על גב דטבא היא לדידיה דמסקא
ב
6. כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי
ארעא שירטון ושבחא השתא מיהא רעה היא: ג ועל הטובה כו': היכי דמי כגון דאשכח מציאה אף
לימ"ץ [לימו"ן]. רפש,
וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי:
❖
איוב ג כה
בוץ.
על גב דרעה היא לדידיה דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיניה השתא מיהא טובה היא: היתה
ד
7. לוּלֵי יְיָ צְבָאוֹת הוֹתִיר
אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד כו' הרי זו תפלת שוא: ולא מהני רחמי מתיב רב יוסף 1 ואחר
לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם
מוסף רש"י
הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ:
ילדה בת ותקרא את שמה דינה מאי ואחר אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה י"ב שבטים
ישעיהו א ט
8. אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ
כח דהתירא עדיף ליה.
עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא תהא אחותי
עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה
רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת שנא' ותקרא את שמה דינה אין מזכירין מעשה נסים ואיבעית
רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא:
❖
תהלים נו יא
אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה כדתניא שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא
יסריח משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר מארבעים יום ועד שלשה חדשים יבקש רחמים
(ביצה ב:)
רבינו חננאל (המשך)
אין מזכירין מעשה נסים.
שלא יהא סנדל משלשה חדשים ועד ששה יבקש רחמים שלא יהא נפל מששה ועד תשעה יבקש
(חולין מג.)
ודייקת מדקא מיפלגי ביש
רחמים שיצא בשלום ומי מהני רחמי והא"ר יצחק בריה דרב אמי איש מזריע תחלה יולדת נקבה
מרישיה לסיפיה.
לו כיוצא בהן, ר' מאיר
סבר אין צריך לברך ור'
אשה מזרעת תחלה יולדת זכר שנאמר 2 אשה כי תזריע וילדה זכר הכא במאי עסקינן כגון שהזריעו
יהודה סבר אף על פי שיש
שניהם בבת אחת: היה בא בדרך: ת"ר מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר
(לקמן סג.)
לו כיוצא בהן צריך לברך,
מיכלל בשקנה כיוצא בהן
אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי ועליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח
3
וישנם מצויין אצלו מודה
(סנהדרין ע.) והכתיב
לר' מאיר שאין צריך לברך,
בה' אמר רבא $ כל היכי
דדרשת להאי קרא מרישיה לסיפיה מדריש מסיפיה לרישיה מדריש מרישיה
אשרי אדם מפחד תמיד.
אילא אפילו בהא פליגי
לסיפיה מדריש משמועה רעה לא יירא מה טעם נכון לבו בטוח בה' מסיפיה לרישיה מדריש נכון
ר' יהודה. והאי (מפריש)
[דפריש] פלוגתיהו ביש לו
לבו בטוח בה' משמועה
רעה לא יירא ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי
(גיטין נה:) מכאן
להודיעך כחו דר' מאיר,
שניתנה רשות לרופא
דכיון שיש לו אף על פי
יוסי בשוקא דציון חזייה דקא מפחיד אמר ליה חטאה את דכתיב 4 פחדו בציון חטאים אמר ליה
לרפאות.
שלא קנה כיוצא בהן מעולם
❖
והכתיב אשרי אדם מפחד תמיד אמר ליה ההוא בדברי תורה כתיב יהודה בר נתן הוה שקיל
(ב"ק פה.)
אין צריך לברך. וקימא לן
5
כר' יוחנן וכלישנא בתרא
ואזיל בתריה דרב המנונא אתנח אמר ליה יסורים בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה דכתיב כי פחד
6
דדיקא במתניתין דתנן קנה
כילים ולא תנן יש לו, וכל
פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבא לי והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד ההוא בדברי תורה כתיב: הנכנס
רבינו חננאל
היכא דפליגי ר' יוחנן ורב
לכרך: תנו רבנן בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכניסני לכרך זה לשלום נכנס אומר
מיכלל דכי קנה וחזר וקנה
ה
הונא הילכתא כר' יוחנן.
הואיל ועכשו אין לו כיוצא
ולא עוד אלא דקא מתריץ
מודה אני לפניך ה' אלהי שהכנסתני לכרך זה לשלום בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי
ר' יהודה לטעמיה, ור'
בהן דברי הכל צריך לברך.
ואלהי אבותי שתוציאני מכרך זה לשלום יצא אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה
לישנא אחרינא אמר רב
יהודה ור' מאיר הילכתא
הונא לא שאנו אילא שלא
כר' יהודה, הילכך הילכתא
לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום ותצילני מכף
דבין קנה ובין לא קנה
קנה כיוצא בהן, אבל אם
קנה כיוצא בהן אין צריך
כיוצא בהן, ואפילו אם
כל אויב ואורב בדרך אמר רב מתנא ל"ש אלא בכרך שאין דנין והורגין בו אבל בכרך שדנין והורגין
יש לו כיוצא בהן צריך
לברך. ור' יוחנן אמר אחד
לברך. מתני' היתה אשתו
בו לית לן בה א"ד אמר רב מתנא אפילו בכרך שדנין והורגין בו זימנין דלא מתרמי ליה אינש דיליף ליה
זה ואחד זה צריך לברך.
מעוברת ואמר יהי רצון
כלומר, בין קנה כיוצא בהן
זכותא ת"ר הנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתצילני מזה ומכיוצא בו ואל יארע בי
ו
מלפניך שתלד אשתי
בין לא קנה כיוצא בהן צריך
לברך. מיתיבי בנה בית
זכר הרי זו תפלת שוא.
דבר קלקלה ועון ואם יארע בי דבר קלקלה ועון תהא מיתתי כפרה לכל עונותי אמר אביי לא לימא
אוקימנא לאחר מ' יום היא
חדש ואין לו כיוצא בהן
אינש הכי דלא לפתח פומיה לשטן דאמר ר"ל וכן תנא משמיה דר' יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו
תפלת שוא, אבל בתוך
צריך לברך דברי ר' מאיר,
ארבעים יום מהני רחמי,
ר' יהודה אומר בין כך
לשטן אמר רב יוסף מאי קראה דכתיב כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו מאי אהדר להו נביא
7
והוא שהזריעו איש ואשתו
ובין כך צריך לברך. דיקינן
בבת אחת. אשרי אדם
מינה לר' מאיר מדקאתני
שמעו דבר יי' קציני סדום וגו' כי נפיק מאי אומר א"ר אחא מודה אני לפניך יי' אלהי שהצלתני מן
מפחד תמיד בדברי תורה,
ואין לו כיוצא בהן [הא יש
האור ר' אבהו על לבי בני אפחית בי בני מתותיה אתרחיש ליה ניסא קם על עמודא שזיב מאה וחד
אבל במילי דעלמא החוטא
לו כיוצא בהן] אף על פי
מתפחד שנאמר פחדו בציון
שלא קנה מעולם כמותם
גברי בחד אבריה אמר היינו דר' אחא דאמר רב אחא הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי
[א] ז
חטאים וג'. הנכנס לכרך
אין צריך לברך, ור' יהודה
מתפלל ב' כול'. פירוש
אומר בין יש לו כיוצא בהן
שיהא עסק זה לי לרפואה
ותרפאני [ב] כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת לפי שאין דרכן של
וצועק על העתיד, כיצד,
ובין אין לו כיוצא בהן
בני אדם לרפאות אלא שנהגו אמר אביי לא לימא אינש הכי דתני דבי רבי ישמעאל
ביקש להיכנס לעיר אומר
הואיל ולא קנה עדיין כיוצא
יהי רצון מלפניך שתכניסני
[בהן] צריך לברך. בשלמא
ורפא ירפא מכאן שניתנה
רשות לרופא לרפאות כי קאי מאי אומר אמר רב אחא ברוך רופא חנם
ח
[ג]
8
לשלום כול'. נכנס לשלום
לישנא קמא רב הונא כר'
הנכנס
נותן הודאה לשעבר, כיצד,
מאיר ור' יוחנן כר' יהודה,
אומר מודה אני לפניך י"י
אלא ללישנא בתרא בשלמא
אלהי שהכנסתני לשלום וכן ביציאה. הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לי"י והמתינו
רב הונא דאמר לא שאנו שצריך לברך אלא שלא קנה כיוצא בהן, אבל קנה כיוצא בהן אין צריך לברך, ודייקינן מינה אם
לי עד שאצא, שזה דרך בני אדם. כי נפיק מברך אשר יצר האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים כול'. תנו רבנן הנכנס למרחץ
מי שקנה כיוצא בהן ועכשיו אינם אצלו אין צריך לברך, כל שכן מי שיש אצלו עכשיו כיוצא בהן שאין צריך לברך, נמצא
אומר יהי רצון מלפניך י"י אלהי שתצילני מזה ומכיוצא בו לעתיד לבוא ואל יארע בי דבר קלקלה ועייל, וכי נאפיק מברך ברוך
רב הונא כר' מאיר, אילא ר' יוחנן דאמר אפילו קנה כיוצא בהן ויש לו כיוצא בהן צריך לברך כמאן, לא כר' מאיר, דהא
אשר הצלתני מן האור. הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך י"י אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאיני, כי אל רופא
ר' מאיר סבר אם יש לו כיוצא בהן אין צריך לברך, ולא כר' יהודה דהא ר' יהודה סבר אם קנה כיוצא בהן אין צריך
ורחמן אתה. כי נאפיק מאי, אמר רבא ברוך רופא חיים.
לברך, ומשני ר' יוחנן לא, לעולם ר' יהודה סבר אפילו קנה וחזר וקנה כיוצא בהן צריך לברך, ודהאי דקא מיפלגי ביש לו