הרואה פרק
תשיעי
ברכות
סא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכל לטובה. אילו
נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי: והא קחזינן
היה
עא א
א) ב)
ג)
דמזקא. שמזקת: אוי
לי מיוצרי. אם אלך אחר יצרי. ואם לא אלך אחריו אוי לי מיצרי המיגעני בהרהורים: דו פרצופין. שני פרצופין
ד)
בראו תחלה אחד מלפניו ואחד מאחריו וצלחו לשנים ועשה מן האחד חוה: אחור וקדם צרתני. לשון צורה דהיינו שני פרצופין: זכר
עב ב
ונקבה בראם. משמע מתחלת ברייתם תרי הוו: היינו דכתיב ויבן. שהיה צריך בנין: מאי ויבן. והלא כבר נבנה: כדי לקבל את
ה)
הפירות. שאם יהיה קצר מלמטה ורחב
ו)
❖
הכל לטובה: ואמר רב הונא אמר רב משום וכל העובר אחורי אשה בנהר אין
ז)
מלמעלה תהא התבואה דוחפת את
הכתלים מלמעלה לכאן ולכאן שהמשא
לו חלק לעוה"ב. פי' אם רגיל
ר' מאיר לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין
ח)
מכביד עליהם: שושבין. משתדל
ט)
בכך לפי שיבא לידי נאוף וסופו
מוסף רש"י
לפני הקב"ה שנאמר אל תבהל על פיך
1
יורד לגיהנם: אלא מעתה גבי
י)
בחופתו ובזיווגו: ולמ"ד פרצוף.
כ)
אוי לי מיוצרי.
ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים
ומתחלתו היה מצד אחד זכר ונקבה
ל)
אלקנה דכתיב וילך אלקנה אחרי
ואוי
כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן אשתו וגו'. שבוש הוא שאין פסוק
מ)
לי מיצרי.
מצד אחר: הי מינייהו סגי ברישא.
(עירובין
יהיו דבריך מעטים: דרש רב נחמן בר רב
איזהו פרצוף היה מהלך לפנים: אפי'
זה בכל המקרא ול"ג ליה :
יח.) אחור וקדם צרתני.
מ)
❖
חסדא מאי דכתיב וייצר ה' אלהים את
היא אשתו. גנאי הדבר: נזדמנה
רבי
2
(שם) את הצלע.
לו על הגשר. אשת איש והיא לפניו:
האדם בשני יודי"ן שני יצרים ברא הקב"ה
יסלקנה לצדדין. עד שיעבור לפניה:
תורה אור השלם
אחד יצר טוב ואחד יצר רע מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה
(ערובין שם)
אחורי אשה בנהר. אחורי אשת איש
בהמה דלא כתיב בה וייצר לית לה יצרא והא קא חזינן דמזקא ונשכא
1. אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ
חד אמר פרצוף.
מגבהת בגדיה מפני המים וזה
אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר
ובעטא אלא כדר"ש בן פזי דאמר ר' שמעון בן פזי אוי לי מיוצרי ואוי
(שם) זנב.
לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים
מסתכל בה: יד ליד לא ינקה רע.
לי מיצרי אי נמי כדר' ירמיה בן אלעזר דאמר ר' ירמיה בן אלעזר דו
בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ
אפילו כמשה רבינו שקבל תורה
(שם)
עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים:
פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני: ויבן
מאי אחור וקדם צרתני.
קהלת ה א
3
4
מימינו של הקב"ה לא ינקה רע וקרא
2. וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת
(שם)
ה' אלהים את הצלע רב ושמואל חד אמר פרצוף וחד אמר זנב בשלמא
באשה משתעי: עם הארץ. לא שמש
בגדולה.
הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה
(תענית טו:) וייצר
למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב אחור וקדם צרתני אלא למאן דאמר זנב
תלמידי חכמים שלא למד משנה זו
וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים
בשני יודי"ן.
וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:
ששנינו לא יהלך אדם אחורי אשה
מאי אחור וקדם צרתני כדרבי אמי דאמר ר' אמי אחור למעשה בראשית
(עירובין יח.) כי
בראשית ב ז
3. אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי
בצלם אלהים עשה את
ואפילו היא אשתו: ולמאי דקאמר רב
וקדם לפורענות בשלמא אחור למעשה בראשית דלא אברי עד מעלי שבתא
האדם. (שם)
וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה:
נחמן. שהלך אחריה ממש אם כן
שקלעה. (שם)
אלא וקדם לפורענות פורענות דמאי אילימא פורענות דנחש והתניא רבי
תהלים קלט ה
אפילו בי רב עם תינוקות של בית
4. וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת
רחבה מלמטה.
אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקללה מתחילין מן הקטן בגדולה מתחילין
(שם:) שושבין.
הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם
רבן נמי לא קרא: בשעה שהצבור
לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:
מן הגדול דכתיב 5 וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו
מתפללים. דכיון שאינו נכנס נראה
בראשית ב כב
הנותרים קחו וגו' בקללה מתחילין מן הקטן בתחלה נתקלל נחש ולבסוף
5. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן
(שם) המרצה.
כפורק עול ומבזה בית הכנסת: ואי
(שם) יד ליד.
וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר
נתקללה חוה ולבסוף נתקלל אדם אלא פורענות דמבול דכתיב וימח את כל
דרי מידי. אין כאן גנאי דמוכחא
6
בָּנָיו הַנּוֹתָרִים קְחוּ אֶת
היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה ברישא אדם והדר בהמה
מילתא דהאי דלא נכנס מפני המשוי:
הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי יְיָ
עם הארץ היה.
(שם)
וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ
כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא: ואי איכא פתחא אחרינא. אין כאן
בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב וייצר בשני יודי"ן אלא למאן
בזוי דמאן דחזי סבר בפתחא
ויקרא י יב
דאמר זנב מאי וייצר כדר"ש בן פזי דאמר ר' שמעון בן פזי אוי לי מיוצרי
6. וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם
(שם)
אחרינא ליעול: יביע. לשון אבעבועות.
אלא מעתה גבי אלקנה.
אוי לי מיצרי בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב 7 זכר ונקבה בראם
אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
כל משקה מסריח מעלה רתיחה
מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ
אלא למאן דאמר זנב מאי זכר ונקבה בראם כדר' אבהו דרבי אבהו רמי
וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן
ואבעבועות: חטאת. לשון חטה
הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר
כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם הא
8
דריש ליה: כליות יועצות. את הלב
אִתּוֹ בַּתֵּבָה: בראשית ז כג
7. זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ
כיצד בתחלה עלה במחשבה לבראת ב' ולבסוף לא נברא אלא אחד בשלמא
עשה כן: והלב מבין. מה יש לו
ולא
(שם)
אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם
למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ויסגור בשר תחתנה אלא למאן דאמר זנב
לעשות אם ישמע לעצת הכליות אם
אחורי אשה.
9
בְּיוֹם הִבָּרְאָם:
(שם) ולא אחורי עכו"ם.
בראשית ה ב
לאו. ומנין שהכליות יועצות שנאמר
מאי ויסגור בשר תחתנה א"ר ירמיה ואיתימא רב זביד ואיתימא רב נחמן
8. שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם
אברך את ה' אשר יעצני
בר יצחק לא נצרכה אלא למקום חתך בשלמא למ"ד זנב היינו דכתיב
דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים
אף לילות יסרוני כליותי. ומנין שהלב
עָשָׂה אֶת הָאָדָם:
ויבן אלא למ"ד פרצוף מאי ויבן לכדר"ש בן מנסיא דדרש ר"ש בן מנסיא
(עירובין
בראשית ט ו
ולבבו יבין:
מבין שנאמר
9. וַיַּפֵּל יְיָ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה
יח:) ולא אחורי בית
מאי דכתיב ויבן ה' את הצלע מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם
הכנסת בשעה שהצבור
לשון מחתך. הדבור
להוציא מפיו:
עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת
הראשון שכן בכרכי הים קורין לקליעתא בנייתא דבר אחר ויבן אמר רב
מתפללין.
מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר
והפה. הם השפתים
גומר ומוציאו:
תַּחְתֶּנָּה: בראשית ב כא
חסדא ואמרי לה במתניתא תנא מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבנין אוצר
שואבת
01. יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָע
(שם)
מה אוצר זה קצר מלמעלה ורחב מלמטה כדי לקבל את הפירות אף אשה
וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט:
(לעיל ח:) יביע.
משלי יא כא
קצרה מלמעלה
ורחבה מלמטה כדי לקבל את הולד ויביאה אל האדם א"ר ירמיה בן אלעזר מלמד
11. וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי
אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ
שנעשה הקב"ה שושבין לאדם הראשון מכאן למדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם קטן בשושבינות
וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ
(כת"י) פה גומר.
ואל ירע לו ולמאן דאמר פרצוף הי מינייהו סגי ברישא אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא דגברא סגי
אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה
(שבת
וַיֹּאמֶר אָנִי: שופטים יג יא
❖
ברישא דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפי' אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין וכל
21. וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר חַי יְיָ
לג:)
א
וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶJָ וַיָּקָם
העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל
וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ:
בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם שנאמר יד ליד לא ינקה
מלכים ב ד ל
רבינו חננאל
01
31. וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ
רע לא ינקה מדינה של גיהנם א"ר נחמן מנוח עם הארץ היה דכתיב וילך מנוח אחרי אשתו מתקיף לה
פירוש דנכתא ובטשא.
11
וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים
נושכת ובועטת. וקודם
וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח
רב נחמן בר יצחק אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו וגבי אלישע דכתיב 21 ויקם וילך
לפורענות. פירוש, במבול
הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ:
אחריה הכי נמי אחריה ממש אלא אחרי דבריה ואחרי עצתה הכא נמי אחרי דבריה ואחרי עצתה א"ר אשי
לא נמחה בתחלה אלא בני
בראשית כד סא
41. זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ
אדם שנאמר וימח את כל
ולמאי דקאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה אפי' בי רב נמי לא קרא שנאמר ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה
31
היקום אשר (עשה) וגו'.
שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה
שני פרצופין היו ונסדקו
מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט:
על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ולא לפני האיש א"ר יוחנן אחורי ארי ולא אחורי אשה אחורי אשה ולא אחורי
ונתפרדו וסגר בבשר במקום
קהלת י א
עכו"ם אחורי עכו"ם ולא אחורי בהכ"נ בשעה שהצבור מתפללין ולא אמרן אלא דלא דרי מידי ואי דרי מידי
51. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת
הפרצוף [בשלמא למ"ד
ב
פרצוף היינו דכתיב ויסגור
וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח
לית לן בה ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא ואי איכא פתחא אחרינא לית לן בה ולא אמרן אלא דלא
בשר תחתינה דסגר בבשר
חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ
במקום הפרצוף]. אלא
רכיב חמרא אבל רכיב חמרא לית לן בה ולא אמרן אלא דלא מנח תפילין אבל מנח תפילין לית לן בה: אמר
תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ:
למאן דאמר זנב אמאי צריך
בראשית ד ז
רב יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב שנא' זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח ושמואל אמר
61. לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב
בשר. ושנינן למקום חתך,
41
כלומר מקום החתיכה
כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ: קהלת י ב
כמין חטה הוא דומה שנאמר לפתח חטאת רובץ ת"ר שתי כליות יש בו באדם אחת יועצתו לטובה ואחת
51
בממוסמס והוצרך בשר חי
להסגירו. ויביאה אל
יועצתו לרעה ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו דכתיב 61 לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו: תנו
האדם. מלמד שעשה
רבנן כליות יועצות לב מבין לשון מחתך פה גומר ושט מכניס ומוציא כל מיני מאכל קנה מוציא קול
הקב"ה שושבינות לאדם
הראשון, מיכאן למדה
ריאה תורה דרך ארץ שיעשה
גדול שושבינות לקטן ואל י(א)רע לו. תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה, ומתכון להסתכל בה, אפילו דומה למשה רבנו שקיבל תורה מסיני, עליו הכתוב אומר יד ליד לא ינקה רע, לא ינקה מדינה של גיהנם. (וכי) [ו]ילך
מנוח אחר אשתו, פירש(נ)וה אחרי דבריה ואחרי עצתה. א"ר יוחנן מוטב לאדם להלך אחר ארי ולא אחרי אשה, מוטב אחורי אשה ולא אחורי בית הכנסת, מוטב אחורי בית הכנסת ולא אחורי עבודה זרה. זה שאמר רב יצר הרע
דומה לזבוב ושמואל אמר דומה לחיטה שנאמר לפתח חטאת רובץ, ודרש מן חטאת חיטה, שנויא בעלמא, כלומר יצר הרע דבר קל הוא, המבקש לכפתו כופתו, שהרי לזבוב דומה שאין לו כח לדחות. ושתי כליותיו שלאדם יועצות
אותו, שלימין יועצתו לטוב ושלשמאל יועצתו לרע, שנאמר לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. תנו רבנן הלב מבין, כליות יועצות, קנה מוציא קול, לשון מחתך, פה גומר,