הרואה פרק
תשיעי ברכות
סב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אחר רבי יהושע וכו'. וביהודה הוה: עד כאן. כלומר כל זה העזת פניך בפני רבך שנסתכלת בכל אלו: דשח ושחק. עם אשתו שיחה
עז א
א) ב)
ג) ד)
בטלה של ריצוי תשמיש: ועשה צרכיו. ושימש מטתו: כדלא שריף תבשילא. כאדם רעב כמו שלא שמשת מטתך מעולם שאתה נוהג קלות
ראש זה לתאותך: שריף. הומי"ר בלע"ז: שקרובה לפה. רגילין להושיטה לפה: שקושר בה תפילין. בזרוע שמאלו: טעמי תורה.
עח ב
ה) ו)
ז)
נגינות טעמי מקרא של תורה נביאים
וכתובים בין בניקוד שבספר בין בהגבהת קול ובצלצול נעימות הנגינה של פשטא ודרגא ושופר
ג
מהפך מוליך ידו לפי טעם הנגינה
עט [ד]
רבא
ח)
ה
ראיתי בקוראים הבאים מארץ ישראל:
תניא אמר רבי עקיבא פעם אחת נכנסתי
מקמי דהוה רישא כו' בתר
פ ו ז
ט) י)
❖
מן הנחשים ומן העקרבים ומן
דמלך עבדה ליה כוותא
אחר ר' יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו ג'
כ)
המזיקין. דמתוך צניעותו מתנהג בנחת
ומנחא ליה ידא כו'. תימה דע"כ לא
דברים למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא
פא ח
ובשתיקה ואין הנחשים מרגישים
מלך רבא עד אחר פטירתו של אביי
צפון ודרום ולמדתי שאין נפרעין מעומד
תורה אור השלם
א
להתקנאות בו ואף המזיקין חסין
כדמשמע לעיל בעובדא דבר הדיא
כ)
אלא מיושב ולמדתי שאין מקנחין בימין
פב ט
1. וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח
ב
עליו: חלומותיו מיושבין עליו. שאין
וכן בכתובות דקאמר חומה דביתהו
מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר
אלא בשמאל אמר ליה בן עזאי עד כאן העזת
המזיקין מבהילין אותו: קבלה.
דאביי אתיא לקמיה דרבא בסוף פרק
פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ
פג י
פניך ברבך א"ל תורה היא וללמוד אני צריך
מסורת ומנהג שקבלנו מרבותינו
מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ:
אע"פ וזהו תימה דלעיל
❖
דברים לג ב
בבית הכסא: קבלה דיסורי שתיקותא.
תניא בן עזאי אומר פעם אחת נכנסתי אחר
משמע דראה בחלום פטירתה
פד כ
שלא יבעט ביסורין הבאים עליו:
רבי עקיבא לבית הכסא ולמדתי ממנו ג'
קודם פטירתו דאביי וי"ל מכל מקום
❖
לעזי רש"י מרביא ליה אימרא. מגדלת לו שה
לא נפטרה עד אחר אביי:
דברים למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא
ומלמדתו שהולך עמו תמיד: שעיר.
הומי"ר. למצוץ (לבלוע
❖
צפון ודרום ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא
סליקו תוספות דמסכת ברכות
על ידי שאיפה).
רבינו חננאל
שד של בית הכסא דומה לשעיר
מיושב ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא
ועליהם נאמר ושעירים
תניא אמר ר' עקיבא נכנסתי
בשמאל אמר לו ר' יהודה עד כאן העזת פניך ברבך אמר לו תורה היא
אחר ר' יהושוע ולמדתי
מוסף רש"י
ירקדו שם: אמגוזא בלקנא. נותנת
ממנו ג' דברים, למדתי
וללמוד אני צריך רב כהנא על גנא תותיה פורייה דרב שמעיה דשח ושחק
אגוז בספל של נחשת ומקרקשת בו
וללמוד אני צריך.
שאין נפנין מזרח ומערב
(מגילה כח.)
ועשה צרכיו אמר ליה דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא א"ל כהנא
אלא צפון ודרום, וכי אין
מבית והוא נפנה כנגדה מבחוץ:
כדרך שנפנה ביום.
נפרעין מעומד אלא מיושב,
בתר דמלך. ונעשה ראש ישיבה
הכא את פוק דלאו אורח ארעא אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך מפני
(ע"ז מז:) כדי
ואין מקנחין בימין אלא
שלא יהא צריך להתרחק.
צריך שימור טפי מפני המזיקים
בשמאל, אמר לו עד כאן
מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר רבא מפני שהתורה ניתנה בימין
העזתה פניך, אמר לו תורה
י)שמתקנאים השדים בתלמידי חכמים
שנאמר 1מימינו אש דת למו רבה בר בר חנה אמר מפני שהיא קרובה לפה
היא וללמוד אני צריך. וכן
יותר משאר בני אדם: כוותא. חלון
רב כהנא על תותי פורייה
ור' שמעון בן לקיש אמר מפני שקושר בה תפילין רב נחמן בר יצחק אמר
(הוריות יג:)
דרב (ואמ') ושמעיה דשח
כנגד מקום שהוא נפנה שם אחורי
ושחק ועשה צרכיו כול'.
מפני שמראה בה טעמי תורה כתנאי רבי אליעזר אומר מפני שאוכל בה
הבית: אחורי הגדר נפנה מיד.
ואין
מפני מה אין מקנחין בימין,
ר' יהושע אומר מפני שכותב בה ר' עקיבא אומר מפני שמראה בה טעמי
ואמרו מפני שאוכל בה
צריך להתרחק כלום: ובבקעה. צריך
וכותב בה ומראה בה טעמי
תורה א"ר תנחום בר חנילאי כל הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דברים
להתרחק כדי שלא ישמע חברו
תורה, וריש לקיש אמר מפני
שקושר בה קשר שלתפילין.
מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקין ויש אומרים אף חלומותיו מיושבים
עטושים של מטה אבל אין צריך
קיבלה דבית הכסא
להתרחק עד כדי שלא יראנו: רב
עליו ההוא בית הכסא דהוה בטבריא כי הוו עיילי ביה בי תרי אפי' ביממא
צניעותא ושתיקותא, קיבלה
אשי אמר וכו' לא גרסינן עד לקמן
דיסורי שתיקותא ומבעי
מתזקי רבי אמי ורבי אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה ולא מתזקי אמרי
רחמי. קימא לן כדמתני ר'
דמוקי לדאיסי בר נתן בהכי: יוצאין
אמי בר נתן, נפנין אחורי
להו רבנן לא מסתפיתו אמרי להו אנן קבלה גמירינן קבלה דבית הכסא
מפתח בית הבד. משמרי טהרות
גדר כל זמן שמתעטש ואין
צניעותא ושתיקותא קבלה דיסורי שתיקותא ומבעי רחמי אביי מרביא ליה
חברו שומע, בבקעה כל זמן
של שמן בית הבד אם הוצרכו לפנות
שאין חבירו רואיהו. מיתבי
[אמיה] אמרא למיעל בהדיה לבית הכסא ולרביא ליה גדיא שעיר בשעיר
יוצאים מפתח בית הבד ונפנין לאחורי
יוצאין לפתח בית הבד
מיחלף רבא מקמי דהוי רישא מקרקשא ליה בת רב חסדא אמגוזא בלקנא
ונפנין אחורי גדר וטהורין,
הגדר שלפני הפתח ואין חוששין שמא
ומשני לעולם אסור
בתר דמלך עבדא ליה כוותא ומנחא ליה ידא ארישיה אמר עולא אחורי
בתוך כך יכנס עם הארץ ויגע. אלמא
ג
להיפנות עד שיתרחק,
ומפני מה הותרו בכאן
נפנין לאחורי הגדר מיד: בטהרות
הגדר נפנה מיד ובבקעה כל זמן שמתעטש ואין חברו שומע איסי בר נתן
להיפנות חוץ לפתח בית
הקלו. בשביל שמירת טהרות הקלו
מתני הכי אחורי הגדר כל זמן שמתעטש ואין חברו שומע ובבקעה כל זמן
הבד ואחורי גדר, מפני
ד
ה
הטהרות, שלא יעלימו עיין
בבית הכסא: כמה ירחקו. שומרי
שאין חברו רואהו מיתיבי יוצאין מפתח בית הבד ונפנין לאחורי הגדר והן
ו
מהן, היקלו להם בצניעות
טהרות: כדי שיהא רואהו. וכיון
בית הכסא והתירו להם
טהורין בטהרות הקלו ת"ש זכמה ירחקו ויהיו טהורין כדי שיהא רואהו שאני
דאינו יכול להתרחק יותר על כרחך
להיפנות בקרוב. רב אשי
אוכלי טהרות דאקילו בהו רבנן רב אשי אמר מאי כל זמן שאין חברו רואה
אמר מאי כל זמן שאין
ח
אם הוצרך לפנות יפנה תיובתא
חבירו רואיהו, דהא ר' אמי
דקאמר איסי בר נתן כל זמן שאין חברו רואה את פרועו אבל לדידיה חזי ליה
דאיסי דבעי שלא יראנו: דאקילו
בר נתן אמ' כל זמן שאין
רואה פרעו, אבל לדידיה
ההוא ספדנא דנחית קמיה דרב נחמן אמר האי צנוע באורחותיו הוה א"ל רב
בהו רבנן. בשביל שמירתן הקלו
חזי ליה. וקימא לן כר' אמי
בבית הכסא: אבל לדידיה חזי ליה.
נחמן את עיילת בהדיה לבית הכסא וידעת אי צנוע אי לא דתניא אין קורין
בר נתן וכדמוקים לה רב
אשי. אין קורין צנוע אלא
אבל הוא עצמו את חברו יכול
צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא ורב נחמן מאי נפקא ליה מיניה משום
למי שהוא צנוע בבית
לראות ולא ירחיק: במקום שנפנה
הכסא. תניא כשם שנפרעין
דתניא ט כשם שנפרעין מן המתים כך נפרעין מן הספדנין ומן העונין
מן המת כן נפרעין מן
ביום. מתרחק מבני אדם בלילה
אחריהן תנו רבנן איזהו צנוע זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום איני
הסופדנין ומן העונה
כביום: ינהיג אדם עצמו. לפנות:
אחריהן. פירוש, כשם
והאמר רב יהודה אמר רב לעולם ינהיג אדם את עצמו שחרית וערבית
י
שחרית. קודם היום: וערבית.
שנפרעין מן המת אם הוא
כדי שלא יהא צריך להתרחק ותו רבא ביממא הוה אזיל עד מיל ובליליא
חוטא, כך נפרעין מן
משחשכה: כדי שלא יהא צריך
הסופדנין שאומר עליו
א"ל לשמעיה פנו לי דוכתא ברחובה דמתא וכן אמר ליה רבי זירא לשמעיה
להתרחק. אלמא אין מתרחקין בלילה:
שהוא צדיק והעונין
אחריהן. תנו רבנן איזה הוא
חזי מאן דאיכא אחורי בית חבריא דבעינא למפני לא תימא במקום אלא אימא
פנו לי דוכתא. מבני אדם:
כדרך
צנוע זה הנפנה בלילה
שנפנה ביום.
לענין פרוע
טפח
כדרך שנפנה ביום רב אשי אמר אפילו תימא במקום לא נצרכה אלא
במקום שנפנה ביום,
כ
ומקשינן איני והא רב
וטפחיים כדאמרינן בפרקי קמאי
לקרן זוית גופא אמר רב יהודה אמר רב לעולם ינהיג אדם את עצמו
ביממא אזיל עד מיל,
ומיושב כדאמרינן
לעיל:
ובלילה היה נפנה ברחבה
שחרית וערבית כדי שלא יהא צריך להתרחק תניא נמי הכי בן עזאי אומר
דמתא. ואוקימנה המכסה
לקרן זוית. אם יש קרן זוית סמוך
השכם וצא הערב וצא כדי שלא תתרחק משמש ושב ואל תשב ותמשמש
עצמו בלילה בשעה שיושב
צריך להסתלק שם בלילה כביום ולא
להיפנות כדרך שמכסה
שכל היושב וממשמש אפי' עושין כשפים באספמיא באין עליו ואי אנשי
יפנה בגלוי: משמש. בצרור או
עצמו ביום מפני בני אדם
והוא צנוע. אמר רב יהודה
ויתיב ואח"כ משמש מאי תקנתיה כי קאי לימא הכי לא לי לא לי לא תחים
בקיסם לפתוח נקבים כדאמרינן
אמר רב לעולם ילמד אדם
ולא תחתים לא הני ולא מהני לא חרשי דחרשא ולא חרשי דחרשתא
במסכת שבת . לשון אחר
את עצמו להיות נפנה
שחרית וערבית כדי שלא
תניא יהא צריך להתרחק מן
משמש המושב שלא יהא מלוכלך ולשון
ראשון הגון דא"כ למה לי משום כשפים תיפוק לי כיון שישב כבר מלוכלכים בגדיו ומה יועיל משמושו: לא לי לא לי. לא תוכלו לי:
העיר.
לא תחים ולא תחתים. הם שמות הכשפים העשויים ע"י תחתוניות: לא הני ולא מהני. לא כולן ולא מקצתן: לא חרשי דחרשא
ולא חרשי דחרשתא. ולא מכשפות מכשף זכר ולא מכשפות מכשפה
נקבה. לשון אחר לא
הני ולא מהני לא יצלח ולא יועיל עוד מכשפות:
על