הרואה פרק
תשיעי ברכות
סג.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ואימא הר הבית
דאסור במנעל. ילפינן רקיקה מיניה לאיסורא
תטיל דברי תורה לבזיון: הפרו תורתך. מלפזרה בשעה שהכנוס
פח א
א) ב)
ג)
לשם שמים: הכי גרסינן זלת קבוץ קנה מינה. אם ראית פרקמטיא
בקל וחומר אבל בית הכנסת דשרי במנעל לא נילף רקיקה להתירה
ד) ה)
דרקיקה מאיסא אלא ילפינן מקפנדריא לאיסורא: ויברכו שם
מינה ואסוף שסופה להתיקר: פשיטא. הא דאביי
בזול קבוץ וקנה
פט ב
ו)
ז)
כבודך. בשכמל"ו עונים והמברך אומר ברוך ה'
למה לי פשיטא
שלא יורה
אדם הלכה בפני רבו למה ליה לאביי
אלהי ישראל מן
ח)
למשמע מכללא: בששניהן שוין.
העולם ועד העולם. מפרש בתוספתאנ)
צ ג
ט)
שתקנו מן העולם ועד העולם
אם באת במקום תלמיד חכם ואינך
ואימא הר הבית דאסור במנעל
לילפא
צא ד
להודיע שאין העוה"ז לפני העוה"ב
גדול ממנו אל תטול עטרה לדרוש
ממנעל
אבל (ב"ה) דשרי במנעל
אדיליף
במקומו: בכל דרכיך. אפילו לעבור
כלום אלא כפרוזדור לפני הטרקלין
י)
ממנעל ולהיתר נילף מקפנדריא ולאסור
כ) ל)
עבירה: דעהו. תן לב אם צורך
כלומר הנהיגו ברכותיו בעוה"ז כדי
מ) נ)
ה
אלא אמר רבא כי ביתו מה ביתו אקפנדריא
❖
❖
להיות רגילים לעוה"ב שכולו ארוך:
מצוה הוא כגון אליהו בהר הכרמל
ס)
קפיד אינש ארקיקה ומנעל לא קפיד אינש
תהלה אחת. שיענו פעם אחת
עבור עליה: מחטא דתלמיותא.
אף ב"ה אקפנדריא הוא דאסור ברקיקה ומנעל
בשכמל"ו: על כל הברכות בסוף
ברושי"ד שלגבויי"ש שהתפירות עשויות
לעזי רש"י
תורה אור השלם
שרי: כל חותמי ברכות שבמקדש וכו': כל
ברכה אחרונה: וכי תימא בועז
שורות שורות כתלמי מענה:
1. וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ
ברושי"ד שלגבויי"ש
מדעתיה עבד. ולא גמרינן מיניה:
להתרועע. להתרוצץ: אפוטרופוס.
כך למה לפי שאין עונין אמן במקדש ומנין
ג
[ברושדי"ר של גנביי"ש].
וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה
❖
תא שמע. דגמרינן ממלאך שאמר
מכניס ומוציא נכסיו: כל שיש לו
רקמה.
שאין עונין אמן במקדש שנאמר 1 קומו
הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ
בָּרֲכוּ אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם מִן
לגדעון: וכי תימא מלאך הוא
תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן
ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם
הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם
דקאמר ליה לגדעון. כלומר לא שאל
סוף שנצרך לו על ידי אשתו. שנעשית
מוסף רש"י
כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה
ואומר ויברכו (את) שם כבודך ומרומם
1
נחמיה ט ה
וּתְהִלָּה:
סוטה: ה"ג ואיש את קדשיו לו יהיו
בשלומו ולא ברכו אלא בשליחות
❖
2. וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ וַיֹּאמֶר
על כל ברכה ותהלה יכול כל הברכות
הובא בסוף המסכת.
וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו
קאמר מאת המקום לבשרו שהשכינה
אֵלָיו יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל:
כולן תהא להן תהלה אחת ת"ל ומרומם
שופטים ו יב
עמו ולא גמרינן מיניה: תא שמע אל
וכתיב והביא האיש את אשתו: איש
3. שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ וְאַל
רבינו ניסים
על כל ברכה ותהלה על כל ברכה וברכה
תבוז כי זקנה אמך. אל תבוז את
את קדשיו לו יהיו. שמעכב קדשיו
תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ:
עת לעשות לה' הפרו תורתך.
תן לו תהלה: התקינו שיהא אדם שואל
משלי כג כב
בועז לאמר מדעתו עשה אלא למוד
אצלו ואינו נותנן לכהנים וללוים:
4. עֵת לַעֲשׂוֹת לַיְיָ הֵפֵרוּ
פירשו טעמו בגמרא דבני
סוף שנצרך להן. שנעשה עני וצריך
מזקני ישראל כי יש לו על מי שיסמוך
בשלום חברו וכו': מאי ואומר וכי תימא
מערבא ר' יוסי אומר אם
תהלים קיט קכו
תּוֹרָתֶךָ:
5. יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד וְחוֹשֵׂךְ
לכך ליטול מעשר עני: לו יהיו.
שנאמר עת לעשות לה': מסיפיה
נתישנו דברי תורה בפיך אל
בעז מדעתיה דנפשיה קאמר ת"ש ה' עמך
2
תבוז להם מאי טעמא (משלי כג)
מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר:
לרישיה כו'. אם באת לדרשו למקרא
לעצמו יצטרכו: המשתף שם שמים
גבור החיל וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה
ואל תבוז כי זקנה אמך אמר
משלי יא כד
בצערו. שמברך על הרעה דיין האמת.
זה יש לך לדרשו יפה בין ככתיבתו
6. בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא
ר' זעירא אם נזדקנה אומתך
לגדעון ת"ש אל תבוז כי זקנה אמך ואומר
3
עמוד וגדרה כשם שעשה
יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ: משלי ג ו
בין בהפוך: מרישיה לסיפיה עת
אי נמי שמבקש רחמים מלפניו:
7. אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ וְיֵשׁ
אלקנה שהיה מדריך את
4 עת לעשות לה' הפרו תורתך אמר רבא
לעשות לה' משום הפרו. עתים הם
בצריך. בצרתך: תועפות. לשון
ישראל לפעמי רגלים מה טעם
אֹהֵב דָּבֵק מֵאָח: משלי יח כד
האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש מסיפיה
8. וְאִישׁ אֶת ק¢ דָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ
(ש"א א) ועלה האיש ההוא
לה' לעשות משפט פורעניות בעוברי
כפילה כדמתרגמינן וכפלת ותעיף
❖
מעירו:
אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ
לרישיה מדריש מרישיה לסיפיה מדריש
: התרפית. מדברי תורה
רצונו משום דהפרו תורתך: מסיפיה
במדבר ה י
יִהְיֶה:
9. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לרישיה. הפרו תורתו עושי רצונו
ביום צרה צר כחכה: ואפילו מצוה
עת לעשות לה' מאי טעם משום הפרו
רבינו חננאל
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי
אחת. אם נתרפה ממנה כשבאה
כגון אליהו בהר הכרמל
תורתך מסיפיה לרישיה מדריש הפרו
תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ
עליה ולילף מר מקפונדריא מה
שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות
לידו ולא חש להתעסק בה צר כחו:
במדבר ה יב
מָעַל:
תורתך מ"ט משום עת לעשות לה' תניא
01. וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ
קפונדריא בכנסת אסור, אף
התרפית מכל מקום. אף במצוה אחת
משום דעת לעשות סייג וגדר בישראל
(נעל) [רקיקה] בכנסת אסור.
הלל הזקן אומר בשעת המכניסין פזר בשעת
אֶל הַכֹּהֵן וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ
משמע: מעבר שנים וכו'. ותנן אין
לשמו של הקדוש ברוך הוא: בשעת
ופריק כי תנא, מה תנא יליף לה
עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח
המפזרים כנס ואם ראית דור שהתורה חביבה
מנעל הכי אנא יליפנא מנעל,
שְׂעֹרִים לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן
המכניסים. שאין חכמי הדור מרביצים
מעברין את השנים אלא ביהודה
דתניא לא יכנס בהר הבית
וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת
עליו פזר שנאמר יש מפזר ונוסף עוד ואם
5
תורה לתלמידים: פזר. אתה לשנות
דכתיב לשכנו תדרשו ס) כל דרישות
במקל שבידו ובמנעלו שברגלו
קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן
ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס
ובמעות צרורין לו (ו) בסדינו
מַזְכֶּרֶת עָוֹן: במדבר ה טו
לתלמידים: בשעת המפזרים.
שאתה דורש לא יהו אלא בשכנו של
11. וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף
[ו] בבגדו ובאפונדתו מופשלת
שנא' עת לעשות לה' הפרו תורתך דרש בר
שהגדולים שבדור מרביצים תורה:
מקום בפ"ק דסנהדרין :
לאחוריו ולא יעשנו קפונדריא,
תּוֹעָפוֹת לָךְ: איוב כב כה
21. הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר
ורקיקה מקל וחומר, והלא
כנס. אתה ולא תטול שררה עליהם
שגרו אחריו. למחות בידו: כבר
קפרא זלת קבוץ קנה מינה באתר דלית
❖
דברין קל וחומר ומה מנעל
משלי כד י
כֹּחֶכָה:
בנית. שהגדלת שמנו לומר גדולי הדור
דאף זו לכבוד שמים היא לאחוז
גבר תמן הוי גבר אמר אביי ש"מ באתר
שאין בו דרך ביזיון אמר תורה
של נעלך מעל רגלך, רקיקה
הם: והלא עקיבא בן יוסף עשה כן.
במדת הענוה וכתיב עת לעשות לה'
דאית גבר תמן לא תהוי גבר פשיטא לא
שהיא דרך ביזיון לא כל שכן.
רבינו חננאל (המשך)
הפרו תורתך: ואם ראית דור שאין
דתנן ביבמות א"ר עקיבא כשירדתי
ר' יוסי בר' יהודה אומר כי
נצרכה אלא בששניהם שוין דרש בר קפרא
התורה חביבה עליו כנס. ואל
לנהרדעא לעבר שנים בפרק בתרא
תרומה ומעשר לכהן, לומר
אין לבוא אל שער המלך
איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין
לך שכל הנמנע ואינו נותן
בלבוש שק, והלא דברים קל
האשה שהלך בעלה וצרתה :
תרומה ומעשר לכהן, לסוף
וחומר ומה שק שאינו מאוס
בה בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך אמר רבא אפילו לדבר עבירה
ואמרו
6
שצריך לו על ידי אשתו, שנ'
לפני בשר ודם כך, רקיקה
והביא האיש את אשתו אל
שהיא מאוסה לפני בשר ודם,
דרש בר קפרא לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה מה היא אמר
הכהן, ולא עוד אלא שנצרך לו
על אחת כמה וכמה לפני
רב חסדא מחטא דתלמיותא: תניא ר' אומר לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנא' איש רעים להתרועע
על ידי ממון שנ' ואיש אשר
מלך המלכים שהיא מאוסה.
7
ומקשינן ואימר בהר הבית
יתן לכהן לו יהיה. אמר רבא
תניא ר' אומר אל ימנה אדם אפטרופוס בתוך
ביתו שאלמלי לא מינה פוטיפר את יוסף אפטרופוס בתוך
ד
ואם נותן לו מתברך שנ' לו
דאסיר מנעל ונילף רקיקה
יהיה, [לו יהיה] ממון הרבה.
ממנעל לאיסורא, בית הכנסת
ביתו לא בא לאותו דבר תניא ר' אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה
כל המשתף שם שמים בצערו,
דמנעל שרי ונילף רקיקה
סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין אמר חזקיה
בריה דר' פרנך אמר רבי יוחנן למה נסמכה פרשת סוטה
ונותן צדקה מדוחק, כופלין
מקפונדריא, מה קפונדריא
פרנסתו שנ' והיה שדי בצריך
בכנסת נמי אסירא אף רקיקה
לפרשת תרומות ומעשרות לומר לך כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן סוף נצרך לכהן על ידי
וכסף תועפות לך, פירוש
בכנסת אסירא, ומשנינן אילא
אשתו שנאמר 8 ואיש את קדשיו לו יהיו וסמיך ליה 9 איש איש כי תשטה אשתו וכתיב 01 והביא האיש את
תועפות כפלים כדמתרגם
רבא דשרי רקיקה בכנסת
וכפלת ותיעוף. משום שהזכיר,
אמר לך כי ביתו, מה
אשתו וגו' ולא עוד אלא סוף שנצרך להן שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו אמר רב נחמן בר יצחק ואם
בעת [המ]כנסין פזר אמר, ר'
ביתו קפונדריא קפיד, אמנעל
אבהו משתעי כשירד חנניה בן
וארקיקה לא קפיד, אף בית
נתנן סוף מתעשר שנאמר 8 איש אשר יתן לכהן לו יהיה לו יהיה ממון הרבה א"ר הונא בר ברכיה משום
אחי ר' יהושע לגולה, פירוש
הכנסת אקפונדריא הוא דאסיר
רבי אלעזר הקפר כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו שנאמר והיה שדי בצריך וכסף
גולה פום בדיתא, כדתנן עד
אבל מנעל ורקיקה שרי.
11
שרואה את כל הגולה לפניו
וקי"ל כרבא דמנעל ורקיקה
תועפות לך ר' שמואל בר נחמני אמר פרנסתו מעופפת לו כצפור שנאמר וכסף תועפות לך א"ר טבי
כמדורת האש, ואמרינן בגמ'
בבהכ"נ לא אסירי, ואי רקיקה
מאי גולה פום בדיתא. היה
כי איסטלין אסור. פיר' כל
א"ר יאשיה כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה שנאמר 21 התרפית ביום צרה צר
מעבר שנים וקובע חדשים
חותם הברכות שהיו במקדש
כחכה א"ר אמי בר מתנה אמר שמואל ואפילו מצוה אחת שנאמר התרפית מכל מקום אמר רב ספרא
בחוצה לארץ, שיגרו אחריו
היו [אומרים] מן העולם,
ר' יוסי בן כיפר ובן בנו של
משקלקלו המינים ואמרו אין
ר' אבהו הוה משתעי כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה
זכריה בן קבוטר, אמר להם
עולם אלא אחד, התקינו שיהו
למה באתם, אמרו לו ללמוד
אומרין מן העולם ועד העולם.
לארץ שגרו אחריו שני ת"ח רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל כיון שראה אותם אמר להם
ירושלמי תני לא היו עונין
תורה ממך, היה מכריז עליהם
למה באתם אמרו ליה ללמוד תורה באנו הכריז [עליהם] אנשים הללו גדולי הדור הם ואבותיהם שמשו
אנשים הללו חכמים גדולים
במקדש ומה היו אומרים ברוך
בני אבות ששימשו בעזרה,
שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
הרבה פעמים קריתי לפניו בספר דניאל התחיל
בבית המקדש כאותה ששנינו זכריה בן קבוטל אומר
כדתנן זכריה בן קבוטל אומר
תנו רבנן ... [הלל הזקן אומר
פעמים הרבה קריתי לפניו
בשעת המכניסין פזר בשעת
הוא מטמא והם מטהרים הוא אוסר והם מתירים הכריז [עליהם] אנשים הללו של שוא הם של תהו הם
בדניאל, התחילו הוא מטהר
המפזרים כנס ואם ראית דור
אמרו לו כבר בנית ואי אתה יכול לסתור כבר גדרת ואי
אתה יכול לפרוץ אמר להם מפני מה אני מטמא
והן מטמאין הוא מטמא והן
שהתורה חביבה עליו, פזר
מטהרין, היה מכריז עליהם
שנאמר יש מפזר] ונוסף עוד.
ואתם מטהרים אני אוסר ואתם מתירים אמרו לו מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחו"ל אמר
ה
דרש בר קפרא באתר דלית
אנשים הללו אנשים של תוהו
להם והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחו"ל אמרו לו הנח רבי עקיבא שלא הניח
גבר תמן הוי גבר. אמר אביי
הם, אמרו לו כבר בניתה
והיעדתה להם שהם חכמים
שמע מינה באתר גבר תמן, לא
כמותו בארץ ישראל א"ל אף אני לא הנחתי כמותי בא"י אמרו לו גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי
תיהוי גבר, פשיטא, לא צריכה
גדולים אינך יכול לסתור
בש[שניהם שוו]ין אם הן שני
ולהפחותם, שלח אליהם מפני
קרנים והם שגרונו אצלך וכן אמרו לנו לכו ואמרו לו בשמנו אם שומע מוטב ואם לאו יהא בנדוי
תלמידי חכמים שווין בחכמה
מה אתם עושין כך, אמרו לו
ואמרו
וביראה אין רשאי לאחד ליכנס
מפני מה אתה מעבר שנים
וקובע חדשים בחוצה לארץ,
בגבול חבירו ולחלוק עליו,
וכל שכן פחות ממנו. בכל דרכיך דעהו. אמר רבא אפילו לדבר עבירה, פירוש אפילו המתכוון לעשות עבירה, כיון שמשים
אמר להם והלא ר' עקיבה בן יוסף עיבר שנם וקבע חדשים, פירוש, מרחשון וכסליו פעמים שלמים פעמים כסדרן פעמים
בדעתו שהקב"ה יודע מעשיו נמנע, והיינו דכתיב והוא יישר אורחותיך. תניא ר' אומר אל ימנה אדם אפטרופא בביתו,
חסרים, אמרו לו הנח לר' עקיבה שלא היניח בארץ ישראל כמותו. ירד אמר להם אף אני [לא] הנחתי כמותי וירדתי, אמרו
שמא ינהג אשתו לדבר עבירה. וראיה לדבר אשתו של פוטיפר. תניא אמר ר' למה נסמכה פרשת שוטה לפרשת נזיר,
לו גדיים שהנחת נעשו תיישים, כלומר
נעשו חכמים גדולים, וכך אמרו לנו, אמרו לו משמנו אם חוזר
בו מוטב, ואם
לומר לך כל הרואה שוטה
בקלקולה יזיר עצמו מן
היין, ומשמיה דר' יוחנן אמרו למה נסמכה
פרשת שוטה
לפרשת
לא יהא בנידוי.