ח:
מאימתי פרק
ראשון ברכות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ואפי' עטרות ודיבון. שאין בו תרגום: מעלה עליו הכתוב כו'. והכי
תרגום שמפרש לפעמים. כי כמו שהתרגום מפרש לע"ה כך הם
א)
א
ב)
מבינים מתוך הלע"ז. ולא נהירא שהרי התרגום מפרש במה שאין
קאמר קרא הכינו עצמכם בתשעה לחדש לענוי המחרת והרי הוא
לו ב
בעיני כענוי היום: לאקדומינהו. לסדר כל הפרשיות בשבת אחת או
ללמוד מן העברי כדאשכחן ל)בכמה דוכתי דאמר רב יוסף
בשתי שבתות: עד שישחוט את הורידין. כדי שיצא כל הדם. ולא אמר
אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר ע"כ אין לומר בשום
כן אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד:
לשון פעם שלישית כי אם בלשון תרגום:
לז ג ד
ואפילו
עטרות ודיבון וכו'. פי'
מחמת אונסו. שחלה או שנטרד בדוחק
ואפילו עטרות ודיבון שכל המשלים
1
❖
מזונות הזהרו בו לכבדו: שברי לוחות
רש"י אפי' עטרות ודיבון שאין בו
פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו
מונחות בארון. דכתיב אשר
תרגום שצריך לקרותו שלשה פעמים
ג)
רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא
ד)
בעברי. וקשה אמאי נקט עטרות
שברת ושמתם בארון אף השברים
ה) ו)
דכולא שתא במעלי יומא דכפורי תנא ליה
תורה אור השלם
תשים בארון: משום סכנה. שלא
ודיבון שיש לו מ"מ תרגום ירושלמי.
ז)
חייא בר רב מדפתי כתיב ועניתם את
ח)
1. עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר
2
יקוץ ידו: משום קלקול סעודה. אף
היה לו לומר ראובן ושמעון או פסוקא
וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה
נפשתיכם בתשעה לחדש בערב וכי בתשעה
אחרינא שאין בו תרגום כלל. ויש לומר
בחבורה קטנה יצא דם וילכלך את
ט)
וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן:
י)
מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך
המאכל וימאיס את המסובין: בלא
במדבר לב ג
משום הכי נקט עטרות ודיבון אע"ג
כ)
2. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם
ק"ש. שתהא מטתך דומה למטת
כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב
שאין בו תרגום ידוע אלא תרגום
ל)
וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם
מ)
ארמית: ארמית ממש. על מטת
ירושלמי וצריך לקרות ג' פעמים
בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב
כאילו מתענה תשיעי ועשירי. סבר לאקדומינהו
נ)
מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ
❖
ארמית: מעשה דרב פפא. שאמרה
העברי מ"מ יותר טוב לקרות פעם
אמר ליה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים
שַׁבַּתְּכֶם: ויקרא כג לב
שלישית בתרגום: כאילו מתענה
לו שב על המטה והיה בנה מת מוטל
3. וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא
ושלא יאחר כדאמר להו ר' יהושע בן לוי
לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל
תשיעי ועשירי. ה"פ אם נצטווה
עליה והיתה רוצה להעליל עליו ולומר
בראשית לא ד
הגהות הב"ח
לבניה אשלימו פרשיותייכו עם הצבור שנים
צֹאנוֹ:
שישב עליו והרגו: אסור לעבור וכו'.
להתענות יום ט'. והקשה רבינו
4. אֲנִי צִוֵּיתִי לִמְקֻדָּשָׁי גַּם
מקרא ואחד תרגום והזהרו בורידין כרבי יהודה
(א) רש"י
קָרָאתִי גִבּוֹרַי לְאַפִּי עַלִּיזֵי
שנראה כמבריח עצמו מפתח בית
שמואל ב"ר אהרן מינבי"ל מאי קשיא
❖
ישעיהו יג ג
גַּאֲוָתִי:
דתנן רבי יהודה אומר עד שישחוט את
הכנסת שבמזרח: על גב היד. את
ליה והא כתיב בראשון בארבעה עשר
א
(ב) תוס'
❖
יש
הורידין והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת
יד חברו הוא נושק ודרך חשיבות הוא
יום לחדש בערב תאכלו מצות
רבינו חננאל
זה מפני הרוק: אלא בשדה. דאמרי
ואותו ערב ר"ל ערב של ט"ו הכא נמי
אונסו דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות
אינשי אזנים לכותל: בדבר אחר.
רב ביבי בר אביי
נימא מאי ערב ערב של עשירי ויש
מוסף תוספות
בארון אמר להו רבא לבניה כשאתם חותכין
סבר לאשלומינהו לכולהו
תשמיש: אני צויתי למקודשי.
לומר דשאני התם דכתיב תאכלו לבסוף
בשר אל תחתכו על גב היד איכא דאמרי משום
פרשייתא דכלא במעלי
א. בתוס' רי"ש כתב. וזמן
במפלת בבל כתיב אני צויתי את מלכי
דמשמע הכי בראשון בי"ד בלילה
השלמה כתוב במדרש
יומא דכיפורי. פרשייתא
סכנה ואיכא דאמרי משום קלקול סעודה ואל
(וכפי שהוגה בגליון עפ"י
דכלה הן ד' פרשיות באלול
פרס (א) ומדי לבא ולהשחיתה: ליליא
תאכלו מצות. אבל הכא כתיב ועניתם
הסמ"ג) וכ"ה בתוס' בי"א
וד' פרשיות שקורין באדר.
תשבו על מטת ארמית ואל תעברו אחורי בית
הוא. עד הנץ החמה: דקיימי בההיא
קודם בערב דמשמע ועניתם מיד ביום
אך בלי המילה "יש".
ומפני שהיה רב ביבי בר
התשיעי: ישלים פרשיותיו עם
הכנסת בשעה שהצבור מתפללין. ואל תשבו
ב. בתוס' רי"ש הוסיף.
אביי טרוד [בחדש הכלה]
שעתא. הלכך זמן ק"ש דיום הוא דגבי
דהא דקאמר דלילא הוא
במסכתא דכלה ולא מצא
❖
על מטת ארמית. איכא דאמרי לא תגנו בלא
הצבור. נראה דכל השבוע מכיון
קרית שמע ובקומך כתיבכ) והא קיימי:
משמע לענין שכיבה.
פנאי [לקרות] להשלים
כל פרשה בשבתא סבר
והאי
ק"ש ואיכא דאמרי דלא תנסבו גיורתא וא"ד
דמתחילין לקרות הפרשה דהיינו
לאשלומינהו לכלהו הני
ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה
ארמית ממש ומשום מעשה דרב פפא דרב פפא אזל לגבי ארמית הוציאה לו
ד' פרשיות בערב יוהכ"פ.
מוסף רש"י
ואסקינא תנינא ובלבד שלא
נקראת עם הצבור ואע"ג דלענין גיטין
מטה אמרה לו שב אמר לה איני יושב עד שתגביהי את המטה הגביהה את
מעלה עליו הכתוב כאילו
יקדים ושלא יאחר אלא כל
לא נקרא קמי שבת אלא מרביעי ואילךא
מתענה תשיעי ועשירי.
פרשתא בשבתא. והזהרו
המטה ומצאו שם תינוק מת מכאן אמרו חכמים אסור לישב על מטת ארמית
[וזמן השלמה יש]
בורידין. פי', חוטין דקין
מ)
ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין מסייע ליה לרבי
שהן מלאין דם וסמוכין
במדרש (ב) ג' דברים צוה רבינו הקדוש
לושט. ומשום מעשה דרב
יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית
ב
לבניו בשעה שנפטר שלא תאכלו לחם
פפא. שהיה נושה בארמאי
הכנסת בשעה שהצבור מתפללין אמר אביי ולא אמרן אלא דליכא פתחא
ממון ובא לביתו לפרעו,
בשבת עד שתגמרו כל הפרשה משמע
והיה לאותו ארמאי בן
אחרינא אבל איכא פתחא אחרינא לית לן בה ולא אמרן אלא דליכא בי כנישתא
דקודם אכילה צריך להשלימה. ומיהו
ומת והיה מוטל על המטה,
כיון שנכנס רב פפא אמר
אם השלימה לאחר אכילה שפיר דמי.
אחרינא אבל איכא בי כנישתא אחרינא לית לן בה ולא אמרן אלא דלא דרי
ליה שב על המטה, כיון
מ"מ מצוה מן המובחר קודם אכילה:
טונא ולא רהיט ולא מנח תפילין אבל איכא חד מהנך לית לן בה: תניא אמר
שישב על המטה צעק כי
לא לעולם ליליא הוא. תימא אם
אתה הרגת את בני וכו'.
ר"ע בשלשה דברים אוהב אני את המדיים כשחותכין את הבשר אין חותכין
(פסחים
[באותה שעה אמרו אל
כן לימא רבותא שפעמים יש אדם
סח:)
תשב במטה ארמית]. א"ר
אלא על גבי השולחן כשנושקין אין נושקין אלא על גב היד וכשיועצין אין יועצין
קורא לאחר שיעלה עמוד השחר שני
יהודה אמר שמואל הלכה
אלא בשדה אמר רב אדא בר אהבה מאי קראה וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה
כרבן גמליאל. הא דתנן רבן
3
פעמים ויוצא בו משום שחרית ומשום
גמליאל אומר עד שיעלה
השדה אל צאנו: תניא אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את
ערבית . וי"ל דהכי קאמר לעולם
עמוד השחר. אמר רב
ב
[יהודה] אמר שמואל הלכה
הפרסיים הן צנועין באכילתן וצנועין בבית הכסא וצנועין בדבר אחר: אני
לילא הוא בשאר מצות דבעינן בהו
4
כרבן גמליאל, וכן הלכה
יום כמו תפילין וציצית. אבל גבי ק"ש
צויתי למקודשי תני רב יוסף אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם: רבן
לעולם עד שיעלה עמוד
השחר ואפילו שלא בשעת
לא הואיל ואיכא אינשי דקיימי בההיא
גמליאל אומר וכו': אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג תניא ר"ש בן
(ר"ה ט.)
הדחק. אבל הא דתני ר'
שעתא לאו זמן שכיבה הוא. והאי
שמעון בן יוחאי משום רבי
יוחי אומר ג פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים בלילה אחת קודם שיעלה
עקיבא פעמים שאדם קורא
דנקט לאחר שיעלה עמוד השחר לאו
עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר ויוצא בהן ידי חובתו אחת של
קרית שמע שתי פעמים
דוקא מיד הוא דהא צריך להמתין
ביום, אחת קודם הנץ החמה
יום ואחת של לילה. הא גופא קשיא אמרת פעמים שאדם קורא קרית שמע
לכל הפחות שיעורא דמתניתין
ואחת לאחר הנץ החמה
(יומא פא:)
שתי פעמים בלילה אלמא לאחר שיעלה עמוד השחר ליליא הוא והדר תני יוצא
ויוצא בה ידי חובתו של
עד שיכיר בין תכלת נ) לכרתי:
עד שישחוט את הורידין.
יום ושל לילה, וא"ר יהושע
בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה אלמא יממא הוא לא לעולם ליליא
לעולם
בן לוי הלכתא כותיה. ההיא
אסיקנא כדאי הוא ר' שמעון
הוא והא דקרי ליה יום דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא אמר רב אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי
בן יוחאי לסמוך עליו בשעת
הלכה כרבי שמעון בן יוחי איכא דמתני להא דרב אחא בר חנינא אהא דתניא רבי שמעון בן יוחי אומר משום
(חולין כז.)
הדחק, כגון דאיתניס ולא
קרא ק"ש עד שעלה עמוד
ר' עקיבא פעמים שאדם קורא קרית שמע שתי פעמים ביום אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה ויוצא
ד
(סנהדרין
השחר, הואיל ועדיין לא
צו.) והזהרו בזקן ששכח
הנצה החמה התירו לו
בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה הא גופא קשיא אמרת פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים ביום
תלמודו מחמת אונסו.
בשעת הדחק כגון דאיתניס
אלמא קודם הנץ החמה יממא הוא והדר תני יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה אלמא ליליא הוא
בשכרון וכיוצא בו, ובלבד
(שם)
שלא יאמר השכיבנו, אבל
לא אסור לו לאדם שיעבור
שלא בשעת הדחק לא יצא
וכו' בשעה שהצבור מתפללין. (לקמן סא.)
אם קרא אחר שעלה עמוד השחר. [פעמים שאדם קורא ק"ש וכו' לאחר שעלה עמוד השחר ויוצא בה ידי חובתו וכו' של יום].
(ערובין יח:)
והכי הלכתא מדאמרינן בפרק תפלת השחר אבוה דשמואל ולוי כי הוו נפקי באורחא הוו מקדמי ומצלו וכי מטא זמן ק"ש קרו.