מאימתי
פרק
ראשון ברכות
ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לעולם
יממא הוא. ואם תאמר ליתני שתי
והאי דקרו ליה ליליא. דקאמר יוצא בו ק"ש של לילה: משום דאיכא
פעמים קודם הנץ
לח א
א)
דגנו. וקרינא ביה ובשכבךט): ובלבד שלא יאמר השכיבנו. הקורא ק"ש
החמה והוי רבותא טפי דאפילו קודם הנץ הוי זמן
של לילה שחרית סמוך לעמוד השחר לא יאמר השכיבנו שאין עוד זמן
דקריאת שמע של שחרית. וי"ל כדפרישנא דהאי יממא לענין שאר
לט ב
דאשתכור. וישנו ונרדמו עד
תחלת שכיבה אלא זמן סוף שכיבה:
מצות. אבל לענין ק"ש הואיל ואיכא אינשי דגנו לאו זמן קימה הוא.
❖
ב)
לאחר עמוד השחר: בשעת הדחק.
ותימא דקשיא דרבי עקיבא אדר'
ג)
אבל שלא בשעת הדחק לא: הכי קא
עקיבא דהכא קאמר אחר הנץ ולקמן
לא לעולם יממא הוא
והאי דקרו ליה ליליא
תורה אור השלם
אמרי ליה. לרבן גמליאל. ולא גרס אלא:
קאמר משיכיר בין חמור
דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא אמר רבי
רבנן פליגי עילווך. כלומר מי פליגי
לערוד דהיינו אפילו קודם. וי"ל דתרי
1. וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר
אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי
ד)
בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ
רבנן עליך דהא דאמרי עד חצות דוקא
תנאי אליבא דרבי עקיבא. אי נמי
ה)
הלכה כר"ש שאמר משום רבי עקיבא. אמר
וּמַצּוֹת עַל
מְרֹרִים
קאמרי דלא משמע להו ובשכבך כל
יש לומר יממא הוא אפילו גבי קרית
שמות יב ח
יֹאכְלֻהוּ:
רבי זירא ובלבד שלא יאמר השכיבנו. כי
ו)
א
2. וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם
זמן שכיבה אלא כל זמן שדרך בני
שמע דהא זמן קימה הוא והא דלא
ז) ח)
בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל
אתא רב יצחק בר יוסף אמר הא דרבי אחא
אדם להתעסק לילך ולשכב ומיהו בהא
נקט ב' פעמים קודם הנץ משום
בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם
ט) י)
ברבי חנינא אמר ריב"ל לאו בפירוש איתמר
פליגי אדר' אליעזר דאלו רבי אליעזר
דבעי לאשמועינן שאינו יוצא בשל לילה
וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי
כ)
ובלבד
מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי
שלא יאמר
אלא מכללא איתמר דההוא זוגא דרבנן
סבירא ליה זמן עסק שכיבה אינו
אחר הנץ כ):
ל)
שמות יב יב
יְיָ:
❖
השכיבנו. פירש בקונטרס אמילתא
3. וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ
אלא עד האשמורה הראשונה ולרבנן
דאשתכור בהלולא דבריה דר' יהושע בן לוי
מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם
עד חצות. ואת סבירא לך ובשכבך
דר"ש בן יוחי דקורא קודם שיעלה
אתו לקמיה דריב"ל אמר כדאי הוא ר"ש
בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם
כל זמן שבני אדם שוכבים והיינו כל
עמוד השחר קאי. ונראה לי דאז
הגהות הב"ח
וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח
לסמוך עליו בשעת הדחק: מעשה שבאו
שמות יב יא
הוּא לַיְיָ:
הלילה ויחיד ורבים הלכה כרבים:
ודאי זמן שכיבה הוא ומצי למימר
(א) גמ'
4. וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד
בניו וכו': ועד השתא לא שמיע להו הא דר"ג
או דילמא כוותך סבירא להו. ומשמע
השכיבנו. ועוד דהוה ליה למימר
בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר
הכי קאמרי ליה. רבנן פליגי עילווך ויחיד
(ב) רש"י
בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ: שמות יב י
להו ובשכבך כל זמן שכיבה והא
אמאי דסליק מיניה. ופי' השר מקוצי
5. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר
ורבים הלכה כרבים או דלמא רבנן כוותך
דקאמרי עד חצות הרחקה הוא כדי
דקאי אקודם הנץ דסליק מיניה ולכך
מן התורה
יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ
(ג) ד"ה
סבירא להו והאי דקאמרי עד חצות כדי
לזרז ומיהו היכא דאתניס ולא קרא
קאמר דלא מצי למימר השכיבנו דלאו
שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב
כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ
קודם חצות עדיין זמן חיובא הוא
זמן שכיבה הוא כיון שעלה כבר עמוד
להרחיק אדם מן העבירה אמר להו רבנן כוותי
דברים טז ו
מִמִּצְרָיִם:
6. שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב
ומחייבי ונפקי ידי ק"ש בזמנו: כוותי
השחר אפילו קודם הנץ:
סבירא להו וחייבין אתם והאי דקאמרי עד
ר' אלעזר בן עזריה אומר
וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי
סבירא להו וחייבין אתם לקרות
חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה: ולא זו
בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְיָ
נאמר כאן בלילה
גרסינן. ולא גרסינן מותרים דאפילו
אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה:
בלבד אמרו אלא וכו': ור"ג מי קאמר עד חצות
דברים טז א
הזה וכו'.
שלא בזמנו תנן
הקורא מכאן
וא"ת היכי מצי למימר רבי
7. וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ
דקתני ולא זו בלבד (א) אמרו הכי קאמר להו ר"ג
ואילך לא הפסיד כאדם הקורא
אלעזר בן עזריה עד חצות והכתיב
הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם
❖
לבניה אפילו לרבנן דקאמרי עד חצות מצותה
לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּח¢ רַת
בתורה: שעת חפזון. שנחפזו לצאת
לא תותירו ממנו עד בקר
הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
עד שיעלה עמוד השחר והאי דקא אמרי עד
והיינו עמוד השחר כדכתיב לא תצאו
דמשמע עד בקר מיהא מצי לאכלו.
בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל
במדבר לג ג
מוסף רש"י
חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה: הקטר
איש מפתח ביתו עד בקר :
ויש לומר דמצי למימר דהכי קאמר
מִצְרָיִם:
8. דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם
יכול יהא נאכל. כשאר קדשים ביום
לא תעשו דבר שיבא לידי נותר עד
חלבים וכו': ואילו אכילת פסחים לא קתני
עד שעת חפזון.
וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ
(פסחים
שחיטתו כדרך תודה שאף היא זמן
הבקר. שאם לא יהא נאכל עד חצות לא
וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי
ורמינהי ק"ש ערבית והלל בלילי פסחים
קכ: וכעי"ז זבחים נז:) יהא
כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב:
אכילתה יום א' ואוכל והולך כל יום
תוכל לאוכלו ולא לשורפו בלילה כדקא
נאכל כקדשים ביום.
שמות יא ב
ואכילת פסח מצותן עד שיעלה עמוד השחר
אמרינן ביום אתה שורפו ואי אתה
שחיטתה והלילה עד הבקר כדין
(ב)
ל)
אמר רב יוסף לא קשיא הא ר' אלעזר בן
(זבחים שם)
תודה דכתיב ביום קרבנו יאכל
שורפו בלילה ואם כן ישאר עד הבקר:
ויהא נאכל לב' לילות
עזריה הא רבי עקיבא דתניא ואכלו את
1
אלא
: מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה
ויום אחד.
הבשר בלילה הזה רבי אלעזר בן עזריה אומר נאמר כאן בלילה הזה ונאמר
אחד. שבינתים דכתיב ביום זבחכם
(פסחים קכ:)
להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות
יאכל וממחרת אף פסח נמי
2
הואיל ואינו נאכל אלא בלילה נוקים
אמר ליה ר' עקיבא והלא כבר נאמר בחפזון עד שעת חפזון א"כ מה תלמוד
ב
3
שני לילות במקום שני ימים דשלמים
לומר בלילה יכול יהא נאכל כקדשים ביום תלמוד לומר בלילה בלילה הוא
ויהא נאכל בשני לילות ויום א' לא
נאכל ולא ביום בשלמא לר' אלעזר בן עזריה דאית ליה גזירה שוה אצטריך
שיאכלנו ביום אלא שיהא שהות זמן
למכתב ליה הזה אלא לר' עקיבא האי הזה מאי עביד ליה למעוטי לילה אחר
שלא יפסל באכילה בשביל המתנת
הוא דאתא סד"א הואיל ופסח קדשים קלים ושלמים קדשים קלים מה שלמים
היום ויאכלנו בלילה השנית (ג) קמ"ל:
נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף פסח נאכל שתי לילות במקום ב' ימים ויהא
שם תזבח את הפסח בערב כבא
נאכל לב' לילות ויום אחד קמ"ל בלילה הזה בלילה הזה הוא נאכל ואינו נאכל
השמש מועד צאתך ממצרים. הרי לך
שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי
בלילה אחר ור' אלעזר בן עזריה מלא תותירו עד בקר נפקא ורבי עקיבא אי
4
ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות
מהתם הוה אמינא מאי בקר בקר שני ורבי אלעזר אמר לך כל בקר בקר
שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה
ראשון הוא. והני תנאי כהני תנאי דתניא שם תזבח את הפסח בערב כבוא
5
למערב. כבא השמש משחשכה. מועד
השמש מועד צאתך ממצרים ר' אליעזר אומר בערב אתה זובח וכבוא השמש
צאתך ממצרים בבקר. כיצד יתקיימו
אתה אוכל ומועד צאתך ממצרים אתה שורף רבי יהושע אומר בערב אתה
כולם. בערב לזמן שחיטה. כבא השמש
זובח כבוא השמש אתה אוכל ועד מתי אתה אוכל והולך עד מועד צאתך
התחלת זמן אכילה. מועד צאתך זמן
ממצרים א"ר אבא הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב
שריפה כלומר בבקר הוא נעשה נותר
שנאמר הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכשיצאו לא יצאו אלא ביום שנא'
שהגיע זמן שריפה אלא לפי שאין
6
שורפין קדשים ביום טוב ממתינין
ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה על מה נחלקו על שעת חפזון ר'
7
לו עד בקר שני: עד מתי אתה
אלעזר בן עזריה סבר מאי חפזון חפזון דמצרים ורבי עקיבא סבר מאי חפזון
אוכל. היינו כר"ע אבל לתנא קמא
חפזון דישראל תנ"ה הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכי בלילה יצאו והלא
עד חצות לילה הוי זמן אכילה ותו
לא יצאו אלא ביום שנא' ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה אלא מלמד
לא דאי לא מאי בינייהו: הכל
שהתחילה להם גאולה מבערב: 8 דבר נא באזני העם וגו' אמרי דבי ר' ינאי
מודים. רבי עקיבא גופיה מודה
אין נא אלא לשון בקשה אמר ליה הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור
שהלילה י) מחצות ואילך היתה שעת
להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר
חפזון דמצרים
לשלחם מן הארץ:
אותו
מערב נגאלו.
נתנו להם רשות
לצאת: חפזון
דמצרים. מכת הבכורים
לשלחם: חפזון
דישראל.
שעל ידם
נחפזו למהר
לא שמעו להם
לצאת עד בקר:
אותו