ט:
מאימתי
פרק
ראשון ברכות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אלא
בין תכלת שבה ללבן שבה. פי' רש"י צמר הצבוע תכלת ויש
אותו צדיק. אברהם: כמצודה שאין בה דגן.
דרך ציידי עופות לזרוק
מ א ב
א)
ב)
מקומות שלא עלה שם הצבע שפיר. וקשה דאמרינן במנחות
דגן תחת מצודות כדי שיבאו עופות ונלכדין וכשאין בה דגן אין עוף
ג) ד)
ראה מצוה זו שבה תלוי מצוה אחרת ואיזו זו ק"ש כדתנן
פונה אליה כך ריקנו המצרים מכל ממונם. וינצלו כתרגומו ורוקינו:
ה)
ו) ז)
כמצולה שאין בה דגים. כמו
עד שיכיר בין תכלת ללבן. ואי קאי אגיזת צמר אינה תלויה בציצית.
מצולות ים. כלומר בתוך התהום אין
מא ג
ח)
ועוד בלילה נמי פעמים יכולין לראות
מצויין דגים אלא על שפת הים היכא
דאיכא מזון: דיה לצרה בשעתה. דיה
צמר שאינו צבוע כדרכו. ע"כ יש
אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם
1
ט) י)
לפרש בין תכלת שבה בציצית שהיה
לצרה שיתאוננו בה בשעה שתבא
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם
מב ד
כ)
קבוע בו תכלת וגם שני חוטין לבן
עליהם למה תדאיבם עכשיו בבשורה
אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו משל לאדם
ל)
קשה: שתסיח דעתם. מלבא בלבם
ועושין בו חוליא של תכלת וחוליא של
מ)
שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו
אחרים
אומרים עד שיראה
לבן:
מזמה של רשע להכחישני ולומר על
מג ה
נ) ס) ע)
❖
בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורין
פ)
חברו וכו'. בירושלמי במה אנן
ידי כשפים הבאתי האש הזאת:
ונותנין לך ממון הרבה ואומר להם בבקשה
❖
מתני'
תכלת. ירוק הוא וקרוב
קיימין אי ברגיל אפי' ברחוק טפי
לצבע כרתי שקורין פוריי"ש: גמ' בין
מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום:
חכים ביה ואי בשאינו רגיל אפילו
הגהות הב"ח
תכלת שבה ללבן שבה. גיזת צמר
וישאלום א"ר אמי מלמד שהשאילום בעל
בקרוב לגביה לא חכים ביה תפתר
(א) במשנה
2
תורה אור השלם
שצבעה תכלת ויש בה מקומות שלא
ברגיל ואינו רגיל כהדין אכסניא דאתי
כרחם איכא דאמרי בעל כרחם דמצרים וא"ד
1. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע
עלה שם הצבע יפה: ערוד. חמור
לקיצין. וצריך לומר דהאי אחרים לאו
בעל כרחם דישראל מ"ד בעל כרחם דמצרים
(ב) רש"י
כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא
הבר: לתפילין. להניח תפילין
ר' מאיר נינהו דהא ר' מאיר איירי
לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע
דכתיב ונות בית תחלק שלל מ"ד בעל כרחם
3
לק"ש
מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי
כותיקין.
לעיל מינייהו :
שמצות הנחתן קודם קרית שמע בפ'
פ)
דישראל משום משוי: 2 וינצלו את מצרים
אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן
❖
שני : ותיקין. אנשים ענוים
תימא דלעיל פסקינן כמאן דמתיר
יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:
א"ר אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה
בראשית טו יג-יד
ומחבבין מצוה: מתפלל ביום. דהנץ
לאחר עמוד השחר מיד ולקמן פסקי'
2. וַיְיָ נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי
דגן ור"ל אמר עשאוה כמצולה שאין בה דגים:
החמה לדברי הכל יום הוא: מאי
הלכה כר' יהושע דאמר עד ג' שעות
לעזי רש"י
מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת
אהיה אשר אהיה א"ל הקב"ה למשה לך
שמות יב לו
קראה. דמצוה להתפלל עם הנץ החמה:
והכא פסק אביי שהוא בתרא ואמר
מִצְרָיִם:
4
3. מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן
פוריי"ש [פוריל"ש].
❖
דכתיב ייראוך עם שמש וגו'. מתי
וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל: כותיקין ומשמע דהכי הלכתא. וי"ל
אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה
כרשים (ירק מאכל).
מתיראין ממך כשמוראך מקבלים
דודאי זמן ק"ש מתחיל לאחר עמוד
תהלים סח יג
ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות אמר לפניו
4. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה
עליהם דהיינו מלכות שמים שמקבלין
השחר וזמנו עד ג' שעות ומיהו מצוה
רבש"ע דיה לצרה בשעתה א"ל הקב"ה לך
מוסף רש"י
אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה
עליהם בק"ש עם שמש. כלומר
מן המובחר כותיקין סמוך להנץ
(ב)
תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה
אמור להם אהיה שלחני אליכם: ענני ה'
5
שכן דרך מלכים לעמוד
שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם: שמות ג יד
החמה כדי לסמוך גאולה לתפלה ואפי'
כשהשמש יוצא היינו עם הנץ החמה:
5. עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם
בשלש שעות.
ענני א"ר אבהו למה אמר אליהו ענני ב' פעמים
ולפני ירח. אף תפלת המנחה מצותה
ותיקין נמי מודו לרבי יהושע שאם
(לעיל ג: ועי'
הַזֶּה כִּי אַתָּה יְיָ הָאֱלֹהִים
מלמד שאמר אליהו לפני הקב"ה רבש"ע ענני
בהגר"א או"ח סי' נח ס"ק ד)
וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם
עם דמדומי חמה: שאם יזכה.
לא קרא קודם הנץ החמה דיכול
כאדם הקורא בתורה.
אֲחֹרַנִּית: מלכים א יח לז
שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על
לעוה"ב לראות גדולתן של ישראל:
לקרות עד שלש שעות ועל זה אנו
6. יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי
יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים: תהלים עב ה
יבחין. כמה הרבה גדולתן יותר על
המזבח וענני שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו
סומכין וכן בפ' מי שמתו
7. יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ
האומות עכשיו: תהא. הא דרבי יוחנן
דקאמר בעל קרי שירד לטבול אם
מעשה כשפים הם שנאמר ואתה הסבות את
וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרֲכִי נַפְשִׁי
5
לבם אחורנית: מתני' מאימתי קורין את
(לקמן י:) בין תכלת שבה
יכול לעלות ולקרות קודם הנץ וכו'
בתפלת ערבית דלא חיישינן לסמוך
אֶת יְיָ הַלְלוּ יָהּ:
❖
ללבן שבה.
תהלים קד לה
ומסיק בגמרא דילמא כר'
גאולה לתפלה דגאולה ביממא הואי:
(פרי"ד בשם
שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן ר'
דא"ר יהודה בריה דר' שמעון גרסי':
רש"י) לתפילין כאחרים.
יהושע וכותיקין כלומר מתני' דקתני
אליעזר אומר בין תכלת לכרתי (וגומרה) עד
פתח
רבינו חננאל קודם הנץ החמה כותיקין אלמא
(מנחות לו.) כותיקין.
הנץ החמה ר' יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש
(א)
ותיקין נמי מודו לר' יהושע שאין שעה
[מתני] מאימתי קורין את
שעות הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה: גמ' מאי בין
(לקמן
שמע בשחרית משיכיר בין
עוברת עד שלש שעות. ומיהו קשה
כו.) ולפני ירח. (לקמן
תכלת ללבן. אוקימנא משיכיר
תכלת ללבן אילימא בין גבבא דעמרא חיורא לגבבא דעמרא דתכלתא הא
דאמרינן ביומא אף היא
כט:)
בין תכלת שבציצית ללבן
(שבת קיח:)
שבה. פי' שיש בה ששה
עשתה נברשת של זהב כיון שהחמה
בליליא נמי מידע ידעי אלא בין תכלת שבה ללבן שבה. תניא רבי מאיר אומר
שאם יזכה.
חוטין של צמר לבן וב' חוטין
זורחת היו ניצוצות יוצאות הימנה והיו
משיכיר בין זאב לכלב ר"ע אומר בין חמור לערוד א ואחרים אומרים משיראה
יבחין.
של צמר הצבועין בתכלת,
ואחד מאותן שנים הוא שכורך
יודעין שהגיע הנץ החמה ובא זמן
את חברו רחוק ד' אמות ויכירנו אמר רב הונא הלכה כאחרים אמר אביי
על הז' ואין ניכר אלא
❖
ק"ש של שחרית ומוקי לה התם בשאר
(לקמן נח.)
ביום. ירושלמי כיני מתניתא
בלתפילין כאחרים לק"ש כותיקין דאמר ר' יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם
עמא דירושלים אלמא משמע דעיקר
בין תכלת שבה ללבן שבה,
הנץ החמה תניא נמי הכי ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך
ומאי טעמא דרבנן וראיתם
זמן ק"ש לאחר הנץ החמה והא לא
אותו מן הסמוך לו, ומאי
רב ניסים גאון
גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום א"ר זירא מאי קראה ייראוך עם שמש ולפני
6
הוי כותיקין שהיו קורין קודם להנץ
טעמא דר' אליעזר וראיתם
אחרים אומרים כדי שיראה
אותו כדי שיהא ניכר בין
ירח דור דורים העיד ר"י בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים כל הסומך
סמוך להנץ. וי"ל דאותו זמן הוקבע
ג
את חברו ברחוק ד'
הצבועין, ותכלת וכרתן שניהם
לצבור לפי שלא היו יכולין להקדים
גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו א"ר זירא איני והא אנא סמכי ואיתזקי
צמר צבוע בשני מינין. אמר
אמות ויכירנו. הא מילתא
אביי לתפילין כאחרים לק"ש
איתמר עלה בגמ' דבני מערבא
ולמהר כותיקין כי רוב בני אדם אינם
א"ל במאי איתזקת דאמטיית אסא לבי מלכא התם נמי מבעי לך למיהב אגרא
כותיקין. אמר אביי ללבוש
מה אנן קיימין אם ברגיל
יכולין לכוין אותה שעה:
אדם תפלין קיימא לן כאחרים
אפי' ברחוק כמה חכים ליה
למחזי אפי מלכא דא"ר יוחנן ד לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל
כל הסומך גאולה לתפלה אינו
דאמרי משיראה את חבירו
ואי בשאינו רגיל אפי' קאים
ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי עכו"ם שאם
ברחוק ד' אמות ויכירהו.
גביה לא חכים ליה אלא כאן
נזוק. וא"ת והלא כל העולם
ולקרות ק"ש קיי"ל כוותיקין
אנו קיימין ברגיל ואינו רגיל
יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם. אמר ליה רבי אלעא לעולא
סומכין גאולה לתפלה ומאי רבותיה
שהיו גומרין אותה עם הנץ
כההוא דאזיל לאכסניא ואתי
כי עיילת להתם שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה דאדם
לקיצין: העיד (ר' שמעון)
החמה, כדי שיסמוך גאולה
דרב ברונא דלא פסיק חוכא מפומיה.
[ר"י] בן אליקים משום קהלה
לתפלה ונמצא מתפלל ביום.
גדול הוא ושמח במצות זימנא חדא סמך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא
ויש לומר דהכי קאמר כל הסומך
קדושה בגמ' דבני מערבא
אמר ר' זירא מאי קרא
ייראוך עם שמש, כלומר,
במס' דמעשר שני (ספ"ב הלכה
מפומיה כוליה יומא. היכי מצי סמיך והא א"ר יוחנן בתחלה הוא אומר ה'
גאולה לתפלה כותיקין שקורין ק"ש
ד') פרשו עדה קדושה ר' יוסי
יקבלו עליהם מלכות שמים
קודם הנץ ותפלה לאחר הנץ:
שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי וגו' אמר ר' אלעזר תהא
בן (משולם) [המשולם] ור'
עם הנץ החמה. ומצות ק"ש
שמעון בן מנסיא ובמס' דיום
מהנץ החמה עד שלש שעות
כל
בתפלה של ערבית. והא אמר ר' יוחנן איזהו בן העוה"ב זהו הסומך גאולה
ה
טוב בפרק אין צדין (דף כז)
ביום כר' יהושע, אבל לתפלה
הלכה כר' יהודה דאמר עד ד'
גרסי' אמר ר' שמעון בן פזי
של ערבית לתפלה של ערבית
אלא א"ר אלעזר תהא בתפלת המנחה רב אשי אמר אפי' תימא אכולהו וכיון
אמר ר' יהושע בן לוי אמר ר'
שעות ביום בפ' תפלת השחר,
דקבעוה רבנן בתפלה כתפלה אריכתא דמיא דאי לא תימא הכי ערבית היכי מצי סמיך והא בעי למימר
יוסי בן שאול אמר ר' משום
והכי פסקינן התם הואיל ותנן
בבחירתא כוותיה. ותיקין היו
קהלה קדושה שבירושלים
השכיבנו אלא כיון דתקינו רבנן השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא ה"נ כיון דקבעוה רבנן בתפלה כתפלה
גומרין אותה עם הנץ החמה.
ר' שמעון בן מנסיא וחבריו
והאי גומרין ר"ל קורין. ופסק
ובאגדתא דקהלת (פסוק ראה
אריכתא דמיא. מכדי האי יהיו לרצון אמרי פי משמע לבסוף ומשמע מעיקרא דבעינא למימר מ"ט תקנוהו
דזמן ק"ש מהנץ החמה עד
חיים) למה קורין אותן עדה
רבנן לאחר י"ח ברכות לימרו מעיקרא א"ר יהודה בריה דר' שמעון בן פזי הואיל ולא אמרו דוד אלא לאחר
שלש שעות כריב"ל דפסיק
קדושה שהיו משלשין את
הילכתא כר"ש שאמר משום
היום שליש לתפלה שליש
י"ח פרשיות לפיכך תקינו רבנן לאחר י"ח ברכות. הני י"ח י"ט הויין אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשה
רבי עקיבא במתני' דיומא.
לתורה שליש למלאכה ויש
ופי' יראוך עם שמש היינו
אומרים על שהיו יגעים בתורה
היא דאמר ר' יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי ק"ג פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן
ק"ש, כלומר יקבלו עליהם
בימות החורף ובמלאכה
של רשעים שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה. הני ק"ג ק"ד הויין
עול מלכות שמים. [העיד ר'
בימות הקיץ ר' יצחק בן אלעזר
7
יוסי בן אליקים משום קהלא
קרי לר' שמלאי ולר' ברקי
אלא שמע מינה אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשה היא דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן
קדישא דבירושלם. בגמרא
עדה קדושה שהיו משלשין את
כל
דפרק אין צדין אמר רבי משום
היום ויש אומרים על שהיו
קהלא קדישא דבירושלם ר'
יגיעין בתורה וכו':
שמעון בן מנסיא וחבריו אמרו הלכה כר' מאיר. ירושלמי במעשר שני בסוף פרק ב עדה קדושה ר' יוסי בן משולם ור' שמעון בן מנסיא. בהגדת קהלת ראה חיים עם אשה אשר אהבת, רבי בשם עדה קדושה אמר קנה לך דברי
אומנות עם דברי תורה, מאי טעמא כדכתיב ראה חיים עם אשה אשר אהבת. ולמה קורין אותה עדה קדושה, שהיו משלשין את היום שליש לתפלה שליש לתורה שליש למלאכה. ויש אומרים שהן יגיעין בתורה בימות החורף
ובמלאכה בימות הקיץ]ד. זימנא חדא סמך גאולה לתפלה. פי', כוותיקין עם דמדומי חמה, [והיינו] דלא פסיק חוכיה מפומיה כולה יומא. [ולבסוף הוא אומר יהיו] לרצון אמרי פי. ופרקינן כי אמ' ר' יוחנן שמתחיל י"י שפתי
תפתח בתפילה שלערבית, ודחינן לא יכלת למימר הכי דהא ר' יוחנן איהו דאמר איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה שלערבית לתפילה שלערבית. ופרקינן אלא כי קאמר ר' יוחנן בתפילה שלמנחה צריך להתחיל י"י שפתי
תפתח דכיון דתקינו רבנן למפתח הכי, ובא רב אשי ופריק פירוק אחר לעולם ר' יוחנן אתפילות כולהי אמר שצריך להתחיל י"י שפתי תפתח, דכיון דתקינו רבנן למפתח הכי כגאולה אריכתא היא, דאי לא תימא הכי השכיב[נו] היכי
קאמ', והא קא מפסיק, אלא כיון דתקון רבנן כגאולה אריכתא היא, הכא נמי כיון דתיקון רבנן י"י שפתי תפתח כגאולה אריכתא היא. ירושלמי. שלש תכיפות הן, תכף לסמיכה שחיטה שנ' וסמך ושחט, תכף לנטילת ידים ברכה שנ'
שאו ידיכם קדש וברכו את י"י, תכף לגאולה תפילה שנ' יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך י"י צורי וגואלי, וכת' בתריה יענך י"י ביום צרה. וכל התוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע אותו קרבן. וכל התוכף ברכה לנטילת ידים,
אין שטן מקטרג באותה סעודה. וכל התוכף גאולה לתפילה, אין שטן מקטרג באותו היום. והטוב בעיניך עשיתי. אמר רב יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפלה. תקינו רבנן יהיו לרצון אמרי פי אחר י"ח ברכות מפני שאמרו דויד אחרי
י"ח פרשיות, אשרי ולמה רגשו חדא פרשה.