מאימתי פרק
ראשון ברכות
יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שנאמר
גמ'
בהם פאר. פרש"י ואבל מעולל בעפר קרנו ואין נאה
א) בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה. לקמיה מפרש מאי משמע:
נ א
ב)
ובלכתך בדרך פרט לחתן. ואע"ג דחתן נמי עוסק במצוה
לתת פאר תחת אפר. וא"ת ולמה לי האי טעמא תיפוק
ג)
הוא אי לאו קרא יתירא לא נפקא לן מקרא קמא דכיון דעוסק במצוה
ליה מדאמר ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דלכולי עלמא אסור.
נא ב
לא כתיב בקרא בהדיא אלא מיעוטא בעלמא הוא דקא דרשינן מביתך
ותירץ השר מקוצי דצריך טעמא של רש"י כי היכי דלא נילף שאר
ד)
וממעטינן מינה עוסק במלאכת מצוה
מצות מתפילין מקל וחומר. א"נ
גמ' בשלמא ב"ה קא מפרשי טעמייהו וטעמא
ה)
דאיכא טרדא אבל חתן דטרדא
צריך טעמא דרש"י לחייבו בתפילין
דמחשבה בעלמא הוא שמחשב על
לאחר יום ראשון דלא שייך מעולל
דב"ש אלא ב"ש מ"ט לא אמרי כב"ה אמרי לך
ו)
עסק בתולים אי לאו קרא יתירא לא
בעפר קרנו אלא ביום ראשון דוקא:
ג
ב"ש א"כ נימא קרא בבקר ובערב מאי
תני רב יחזקאל עשה כבית שמאי
אתמעוט: הכונס את הבתולה פטור.
בשכבך ובקומך בשעת שכיבה שכיבה ממש
עשה ורב יוסף אמר עשה
שטרוד במחשבת בעילת מצוה: מאי
נב ד
ובשעת קימה קימה ממש וב"ש האי ובלכתך
ה
כב"ש לא עשה ולא כלום. וא"ת
משמע. פרט לעוסק במצוה: כי דרך.
בדרך מאי עביד להו ההוא מבעי להו
בשבתך ובלכתך הוקשו לדרך: מי
פשיטא דאין הלכה כמותן. וי"ל
ז)
נג ו
לכדתניא בשבתך בביתך פרט לעוסק
לא עסקינן כו'. כלומר מנלן דבדרך
הואיל וב"ש מחמירים על האדם טפי
ח)
במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו
רשות לחודא איירי קרא הא קרא
מב"ה לא שייך לומר פשיטא. דהא
ט)
❖
❖
י)
דרך סתמא כתיב וממילא משתמע
דעשה כב"ש לא עשה ולא כלום היינו
א הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב
נמי מיניה דרך מצוה ואפילו הכי אמר
היכא דב"ש מקילין וב"ה מחמירין
מאי משמע אמר רב פפא כי דרך מה דרך
רחמנא ליקרי: אי משום טרדא.
אבל הכא בק"ש לא פסלי ב"ה דברי
תורה אור השלם
רבינו חננאל
רשות אף כל רשות מי לא עסקינן דקא אזיל
ב"ש. אבל תימא א"כ מה מייתי
דמחשבה פטרת ליה אפילו טבעה
1. הֵאָנֵק דֹּם מֵתִים אֵבֶל
בית הלל מפרשי טעמיהו
לדבר מצוה ואפילו הכי אמר רחמנא לקרי אם
ספינתו נמי: אלמה אמר רבי אבא.
מסוכה כו' לא קיימת מצות סוכה כו'
דקורין בין יושבין בין
לֹא תַעֲשֶׂה פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ
כן לכתוב רחמנא בשבת ובלכת מאי בשבתך
מטין בין מהלכין בדרך,
עָלֶיךָ וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים
ופירש"י דכי היכי דמי שעשה כב"ה
כמו למה אמר. (ג) אע"פ שטרוד בצערו
שנ' ובלכתך בדרך, והאי
בְּרַגְלֶיךָ וְלֹא תַעְטֶה עַל
ובלכתך בשבת דידך ובלכת דידך הוא
לא עשה ולא כלום לב"ש אף העושה
חייב בכל המצות חוץ מן התפילין
דכת' בשכבך ובקומך,
שָׂפָם וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא
❖
דמחייבת הא דמצוה פטירת אי הכי אפילו
ללמדך שחייב אדם
יחזקאל כד יז
כב"ש לא עשה ולא כלום לב"ה ומאי
שנאמר בהם פאר ליחזקאל פארך
תֹאכֵל:
לקרוא ק"ש פעמים, אחת
קא מדמה התם פסלי ב"ש לגמרי מה
חבוש עליך וגו' וכיון דבעו פאר ואבל
כונס את האלמנה נמי האי טריד והאי לא
בשעת שכיבה והוא ק"ש
דמכשרי ב"ה. אבל הכא קרא קרית
מתגולל בצערו בעפר אין זה פאר:
שלערבית ואחת בשעה
הגהות הב"ח
טריד אי משום טרדא אפילו טבעה ספינתו
שדרך בני אדם עומדין
טריד טרדא דמצוה. וכיון דאנן
שמע כב"ש אליבא דב"ה יצא. ע"כ
(א) גמ'
בים נמי וכי תימא ה"נ אלמה א"ר אבא בר
מן השינה וזה הוא קרית
פירש הר"ר שמעיה דקא מדמה הכי
מיעוט בעלמא דרשינן פרט לחתן
[שמע] שלשחרית. וב"ש
זבדא אמר רב אבל חייב בכל המצות
וב"ה
האי קרא דבית הלל מפיק
מדקאמר לא קיימת אע"ג דמן הדין
מסתייך אם ממעטת מיניה טרדא
הא כתיב בשבתך בביתך
לה ובלכתך בדרך פרט
האמורות בתורה ב חוץ מן התפילין שהרי
דמצוה: וב"ה אמרי לך.
יצא שהרי בראשו ורובו בסוכה אינו
נהי נמי
ובלכתך בדרך למה לי
לעוסק במצוה שפטור,
נאמר בהם פאר שנאמר פארך חבוש עליך
ודייק מדלא כתיב בלכת
אסור אלא גזירה שמא ימשך אחר
דקרא למדרש מיניה פרט לחתן אתא
1
אלא בלכתך, בלכתך דידך
התם טריד טרדא דמצוה הכא טריד טרדא
שלחנו. כה"ג גבי ק"ש אע"ג דמן
ממילא ש"מ בלכת דידך הוא דמחייבת
(ב) שם עוסקין
מיחייבת מהלך שמע מינה.
(ג) רש"י
וקיימא לן כבית הלל דתאני
אלמא בדרך נמי קרי: עוסקין
הדין יצא בדיעבד כיון דלב"ה אין
דרשות וב"ש ההוא מבעי להו פרט לשלוחי
(א)
אבל
בין עומדין בין יושבין בין
במלאכתן וקורין. לקמן
נכון כדאיתא במתניתין כדאי היית
מצוה וב"ה אמרי ממילא ש"מ דאפילו בדרך
(ד) תוד"ה
מטין בין מהלכין בדרך
❖
אאמת
מוקמינן לה בפרק שני: הטה ר'
בין עוסקין במלאכתן קורין
לחוב בעצמך. אם עשה כב"ש לב"ה
נמי קרי: ת"ר בה"א עומדין וקורין יושבין
ג
קריאת שמע ויוצאין ידי
אלעזר בן עזריה. כב"ש: לאחד
לא עשה ולא כלום א
חובה. והא דאמר רב יהודה
וקורין ומטין וקורין הולכין בדרך וקורין (ב) עושין
שאמרו לו זקנך מגודל אמר להם יהיה
:
בפרקין דקמא עד על לבבך
מוסף תוספות
במלאכתן וקורין ומעשה ברבי ישמעאל ור'
אחת
בעמידה, לא שאם היה
ארוכה ואחת קצרה. פירש
זה כנגד המשחיתים. משל שלך דומה
א. בתוס' רי"ש כתב,
יושב, עומד וקורא מעומד,
אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד
לאחד שאומרים לו זקנך נאה ומגודל
רש"י ארוכה אמת ואמונה.
ה"ה נמי גבי ק"ש שלא
אלא שאם היה מהלך
יצא כלל (עיין בתוס'
והיה ר' ישמעאל מוטה ור' אלעזר בן עזריה
בדרך עומד וקורא עד על
והוא אומר להם הואיל וקלסתם אותו
קצרה השכיבנו. ותימה ב דהשכיבנו
הרא"ש באור הטעם בזה).
לבבך, ומכאן ואילך קורא
זקוף כיון שהגיע זמן קריאת שמע הטה רבי
אף הוא יהיה כנגד המשחיתים הגדול
נמי ארוכה הרבה ותדע מדלא קא
ב. בתוס' רי"ש כתב, וקשה
כשהוא מהלך.
לרבינו יעקב. ג. ובתוס'
מסמך ברכה פירוש כנגד
הזה יהיה נתון לתער ולמספרים
חשיב לה בתוספתא בהדי הקצרות ג.
אלעזר וזקף ר' ישמעאל אמר לו רבי אלעזר
המשחיתים, הם המגלחים
רי"ש הוסיף. ובשביל
שאביא עליו ואשחיתנו: עכשיו שאני
ועוד פעמים שמאריכין הרבה
בן עזריה לר' ישמעאל ישמעאל אחי אמשול
שהיה נזכר במשנה
המשחיתים זקנם כנגדם
לא היה נמנע מלהזכיר
זה מגדל זקנו, כלומר
הטתי. הרי אני כמקלס את מעשיך
בתוספת כמו אור יום הנף ד. ועוד
לך משל למה הדבר דומה משל לאחד
בתוספתא בהדי קצרות.
זה עושה חילוף מעשיהם
שהיית מוטה ואתה נזקפת: ב"ה נמי
אמת ואמונה פעמים שמקצרין בה
ד. בתוס' רי"ש הוסיף. יום
ונמצא חולק עליהם, כך
שאומרים לו זקנך מגודל אמר להם יהיה כנגד
אית להו מטין. דבמטין נמי שרו
מאד כדאמרינן לקמן למ"ד אין
הנף בהשכיבנו. ה. בתוס'
זה הטה וזה זקף. אמר
המשחיתים אף כך אתה כל זמן שאני זקוף
רי"ש הוסיף. שכשאומר
רבי טרפון אני הייתי בא
כדאמרינן לעיל מטין וקורין: אבל.
אומרים פרשת ציצית בלילה הוא קא
פ' ציצית הויא ארוכה
בדרך והטיתי לקרות כדברי
אתה מוטה עכשיו כשאני הטתי אתה זקפת
עכשיו כיון דעד השתא היית זקוף
מסיים מודים אנחנו לך שהוצאתנו
וכשאינו אומר פ' ציצית
בית שמאי וסיכנתי עצמי
❖
וכו' הויא קצרה.
וכול'. ירוש' ר' בא בר
אמר לו אני עשיתי כדברי ב"ה ואתה עשית
ועכשיו הטית אם לא נזקפתי אני יראו
ממצרים וכו' בפרק היה קורא
כהן בשם ר' יהודה בן
התלמידים ויקבעו הלכה: לא קיימת
ונראה לר"ת דהכל קאי
כדברי ב"ש ולא עוד אלא שמא יראו
פזי תדע לך שדברי סופרין
חמורין מדברי תורה, שהרי
מוסף רש"י
כו'. וכי היכי דעשה כדברי ב"ה לא
(ד) באמת ואמונה אחת ארוכה ואחת
התלמידים ויקבעו הלכה לדורות מאי ולא עוד
ר' טרפון אלו לא קרא כלל
עשה ולא כלום לדברי ב"ש אף
קצרה כלומר בין יאריך בה בין יקצר
פרט לעוסק במצוה.
היה עובר בלאו, ומשום
וכי תימא בית הלל נמי אית להו מטין
(סוכה
שעבר על דברי בית הלל
בה ה כדלקמן. וכן אשכחנא התם
העושה כדברי ב"ש לא עשה ולא
ה"מ דמטה ואתא מעיקרא אבל הכא כיון דעד
כה.)
נתחייב מיתה, שכך אמרו
כלום לדברי ב"ה: מתני' בשחר
אחת ארוסות
(לקמן יד: ב"ק נו:)
לו כדאי היית לחוב בעצמך
השתא הוית זקוף והשתא מוטה אמרי ש"מ
פרט לחתן.
מברך שתים וכו'. כדאמר בברכות
ואחת נשואות אחת בתולות ואחת
שעברת על דברי בית
כב"ש סבירא להו שמא יראו התלמידים
מקום
הלל, על שכת' ופרץ גדר
שאמרו לקצר.
ירושלמי י) שבע ברכות הללו על שם
בעולות:
ישכנו נחש. ואסיקנא אחר
ויקבעו הלכה לדורות. תני רב יחזקאל עשה
שבע ביום הללתיך:
כגון בברכת פירות ובברכת
שניתנה בת קול ביבנה.
ורבנן ❖
מתני'. בשחר.
כדברי ב"ש עשה כדברי ב"ה עשה רב יוסף
אחת ארוכה ואחת קצרה. אשתים
המצות אין לו להאריך:
לאחריה דערבית קאי (נ"א ארוכה
אמר עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום
ד
רב ניסים גאון
אמת ואמונה קצרה השכיבנו):
דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה
ה
לחתום. בברוך: שלא לחתום.
כגון
והא אמר רב אבא בר זבדא
מכשירין אמרו להם ב"ה לב"ש מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר'
ברכת הפירות ומצות: גמ' מאי
אמר רב אבל חייב בכל
יוחנן בן החורנית מצאוהו שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ולא
מצו' האמורו' בתורה חוץ
מברך. שתים לפניה דשחר מאי ניהו:
מן התפילין מפני שנאמר
אמרו לו כלום אמרו להם משם ראיה אף הם אמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת
(סוכה כה.) כי דרך.
יוצר
בהן פאר בפ' ואלו מגלחין
(שם)
במועד (דט"ו) גרסי' אבל
מצות סוכה מימיך רב נחמן בר יצחק אמר עשה כדברי בית שמאי חייב מיתה
מי לא עסקינן.
אסור להניח תפילין
דתנן אמר ר"ט אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים אמרו לו כדאי היית
מדקאמר ליה רחמ'
לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה: מתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים
ליחזקאל (יחזקאל כד) פארך
ו
חבוש עליך מכלל דכולי
עלמא אסירי ובסוף פרק
לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך
(שם) אם כן.
חזקת (ב"ב דף ס)
כך דרשינן
לחתום אינו רשאי שלא לחתום שלא לחתום אינו רשאי לחתום: גמ' מאי מברך אמר ר' יעקב א"ר אושעיא
על ראש שמחתי אמר ר'
(שם) האי טריד.
יצחק זה אפר מקלה
יוצר שבראש חתנים בעא מיניה
(שם) והאי לא טריד. רב פפא היכא מנח ליה אמר ליה במקום תפילין שנאמר (ישעיה סא) לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר מיכן למדנו
(שם) אי משום טרדא.
שהתפילין נאמר בהן פאר:
(שם) שהרי נאמר בהם פאר. (שם)
(כתובות ו:) התם טריד טרדא דמצוה. (סוכה שם) הכא טריד טרדא דרשות.
(שם) עומדין וקורין יושבין וקורין. (מחזור ויטרי סי' יא) משם ראיה. (סוכה כח.)