מאימתי פרק
ראשון ברכות
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קשיא
דר' מאיר אדר' מאיר. דלא מצי למימר בשעה שבני אדם
קשיא דרבי מאיר אדר' מאיר. לעיל אמר משעה שבני אדם נכנסין
ז א
א) ב)
ג)
לאכול פתן בערבי שבתות והוא שעור מאוחר משל כהן והכא אמר
נכנסין וכהן חד שעורא הוא דאם כן רבי מאיר היינו רבי
ח ב
ד)
משעת טבילה שהיא קודם בין השמשות: קשיא דר' אליעזר. דברייתא
אחאי לפי' רש"י שפי' שרוב בני אדם נכנסין להסב דהיינו בע"ש.
ט ג
ה) ו)
ז)
אדר' אליעזר דמתני': ואב"א רישא. דמתני': לאו ר' אליעזר היא. והא
ו)[וגם כן] (א) לא מסתברא למימר דבני אדם א ממהרין כל כך בערבי
ח)
דקתני דברי ר' אליעזר אסוף הזמן
שבתות כמו בזמן שהכהנים טובלין
ט)
קשיא דר' מאיר אדר"מ תרי תנאי אליבא
❖
❖
קאי דקאמר עד סוף האשמורה
דהיינו מבעוד יום קודם הערב שמש:
קשיא דרבי אליעזר אדרבי
דר"מ קשיא דר' אליעזר אדר' אליעזר תרי
הראשונה ופליגי רבנן עליה ואמרי עד
תנאי אליבא דר' אליעזר ואב"א רישא לאו ר'
אליעזר. דלא מצי למימר
חצות. דרבי אליעזר דריש בשכבך זמן
תורה אור השלם
רב ניסים גאון
אליעזר היא: עד סוף האשמורה: מאי קסבר
התחלת שכיבה שבני אדם הולכים
משקדש היום וכהנים נכנסין לאכול
1. וְאַתָּה תִּנָּבֵא אֲלֵיהֶם אֵת
בתרומה ומעלת הקדש
לשכב זה קודם וזה מאוחר ורבנן דרשי
בתרומתן חד שעורא הוא. דא"כ ר'
ר' אליעזר אי קסבר שלש משמרות הוי הלילה
עדיפא מהתרומה שיש בו
כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ
חיוב כרת והוא חמור יות'
אֲלֵיהֶם יְיָ מִמָּרוֹם יִשְׁאָג
כל זמן שכיבה דהיינו כל הלילה אלא
אליעזר היינו ר' יהושע:
לימא עד ארבע שעות ואי קסבר ארבע
מהמיתה ואע"פ ששניהם בידי
וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג
למאן
דגני בבית אפל. וא"ת והלא
שעשו סייג לדבר ואמרו עד חצות ור"ג
שמים כדאמרינן (בסוף) מסכת
משמרות הוי הלילה לימא עד שלש שעות
יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ הֵידָד כְּדֹרְכִים
כריתות (דף כג) דהא איסור
לית ליה ההוא סייג: מאי קסבר כו'.
רבי אליעזר בעי
יַעֲנֶה אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:
❖
לעולם קסבר שלש משמרות הוי הלילה והא
מעילה לר' קל במיתה וקדשים
ירמיהו כה ל
הוה ליה לומר זמן הניכר: אי קסבר.
עד שיכיר בין תכלת לכרתי בק"ש
איסור חמור בכרת ואתי איסור
קמ"ל דאיכא משמרות ברקיע ואיכא משמרות
של שחרית. וי"ל מ"מ כיון שידע מתי
דפליגי תנאי לקמן בהא מלתא. איכא
מעילה דקיל וחייל אאיסור
בארעא דתניא ר' אליעזר אומר שלש משמרות
כרת דחמיר ואיתא נמי בהרב'
הגהות הב"ח
מאן דאמר ג' משמרות הוי הלילה
יעלה עמוד השחר. קודם שיקום ויזמן
ב
מקומות מן התלמוד אנו
עצמו כבר הגיע אותו עת: היה לך
הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה
במשמרות עבודת המלאכים ושיר
(א) תוס'
מזכירין מהן מה שעלה בידינו
אי נמי
במס' שבת בפ' במה מדליקין
ושואג כארי שנאמר ה' ממרום ישאג וממעון
להתפלל תפלה קצרה. לכאורה משמע
שלהם נחלק לשלש חלקים ראשונה לכת
❖
1
(דף כה) ובפסחים בפ' כל
שאין זה הביננו. דהא קא בעי לקמן
אחת שניה לכת אחרת שלישית לכת
קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו וסימן
שעה (דף לב) ובחגיגה בפרק
חומר בקודש (דף כה) וביבמות
מאי איכא בין הביננו לתפלה
שלישית. ואיכא מאן דאמר ארבע
לדבר משמרה ראשונה חמור נוער שניה
בפרק הערל (דף עג)
ובשחיטת
גליון הש"ס
משמרות הוי הלילה: והא קמ"ל.
קצרה. א"כ לפי' הקונ' שפי' בכאן
חולין (דף לא) בפרק השוחט
כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו
❖
גמ' מפני חשד.
אחד בעוף וכסדר הזה נמי
כשנתן לך סימן זמן הקריאה בסוף
דהיינו הביננו קשה. אלא ע"כ היינו
ואשה מספרת עם בעלה. מאי קא חשיב ר'
אירע להיות דינם במעלות
האשמורה ולא פירש לך סימן מפורש
תפלה אחרינא כדמפרש לקמן צרכי
ז)
הטומאה כמו שתדע שהשרץ
אליעזר אי תחלת משמרות קא חשיב תחלת
עמך מרובים וכו'. וגם על זה קשה
למדך שיש היכר לכל אדם בדבר כי
הוא אב הטומאה וכל מה
מוסף תוספות
שנגע בו מן החולין נקרא
משמרה ראשונה סימנא למה לי אורתא הוא
היכי דאיכא ברקיע: ישאג שאוג ישאג.
דלקמן אמרינן שאין לומר תפלת של
א. בתוס' רי"ש כתב. בערבי
ראשון ומה שנגע בראשון
אי סוף משמרות קא חשיב סוף משמרה
הרי ג': ואשה מספרת עם בעלה. כבר
צרכי עמך אלא במקום סכנה. ורבי
שבתות בזמן שהכהנים
נקרא שני והשני בחולין אינו
(אוכלים) טובלים שהוא
מטמא שלישי ואינו פוסל
הגיע קרוב ליום ובני אדם מתעוררים
יוסי לא הוה במקום סכנה פי' במקום
אחרונה למה לי סימנא יממא הוא אלא חשיב
מבעוד יום. ב. בתוס' רי"ש
ולפיכך קראתו המשנה פסול
משינתן והשוכבים יחד מספרים זה עם
לסטים. מדהשיב לו שמא יפסיקו בי
כתב. עמוד השחר אז יוכל
ולא קראהו טמא לפי שכל
סוף משמרה ראשונה ותחלת משמרה אחרונה
בתוס'
לכוין לאותו שעור. ג.
ולד טמא שאינו מטמא אחר
זה: מאי קא חשיב. סימנים הללו שנתן
עוברי דרכים ולא השיב שמא יהרגוני
ואמצעית דאמצעיתא ואב"א כולהו סוף
רי"ש כתב, שהוא שבח נאה
פסול מיקרי וכל ולד טמא
❖
למשמרות הארץ היכן נתנו בתחלת
לסטים. ונראה לי כפ"ה תפלה קצרה
והשטן מקטרג אם היה מבין.
שמטמא אחר הוא שנקרא
משמרות קא חשיב וכי תימא אחרונה לא צריך
טמא וזה עיקר ראוי להיזהר
האשמורות או בסופן: אורתא הוא. צאת
דהכא היינו הביננו. ואע"ג דלייט עלה
למאי נפקא מינה למיקרי ק"ש למאן דגני
בו וכך שנינו במס' טהרות
הכוכבים: ושמר. והמתין כמו לא יאמר
אביי אמאן דמתפלל הביננו. היינו
ח)
(פ"ב מ"ג) הראשון שבחולין
מוסף רש"י
בבית אפל ולא ידע זמן ק"ש אימת כיון דאשה
טמא ומטמא השני פסול
אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ג פלוני
דוקא בעיר אבל בשדה מותר. והא
הקב"ה מנענע ראשו וגו'.
ואינו מטמא ויש במקומות
מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו
ובב"ק בפ' החובל
דאמרי' לקמן מאי איכא בין הביננו
הרבה במשנה מה שמסייע
ליקום וליקרי. אמר רב יצחק בר שמואל משמי'
שמרה עומדת על פתח חצרה.
לתפלה קצרה. הכי קאמר בין תפלה
לזה והיה ר' עקיבא סובר כי
השני בחולין מטמא שלישי
וכן ואביו שמר את הדבר .
קצרה דאמר בפ' תפלת השחר
דרב ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר
א
כדמפורש במס' סוטה (פרק
שומר אמונים : תפלה קצרה.
כגון צרכי עמך וכו'. אבל ודאי
כשם דף כז) אלא על אותה סתם
ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי
המשנה שהזכרנו אנו סומכין
ה)[הביננו] ולקמן מפרש לה בפ' תפלת
תפלה קצרה דהכא צ"ל הביננו:
לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי
ולא על דבריו של ר' עקיבא
ועונין יהא שמיה הגדול מבורך.
השחר : אשרי המלך שמקלסין
ואע"פ שכל התנאין שסוברין
את היכלי והגליתים לבין אומות העולם: תניא
(סידור רש"י
(באותו) [כאותו] הסתם מנאם
אותו בביתו כך. אשרי כל זמן שהיה
מכאן יש לסתור מה שפי'
סי' יא, מחזור ויטרי סי' ט-י)
במסכת סוטה (דף ל) והעמידם
א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי
קלוס זה בתוך בהמ"ק: מפני חשד.
במחזור ויטרי יהא שמיה רבא שזו
שמקלסין אותו.
כולם בשיטה אחת וקיימא
לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא
לן דכל מילתא דאקמוה רבנן
שלא יאמרו זונה מוכנת לו שם: ומפני
תפלה שאנו מתפללין שימלא שמו
❖
(סוטה כז.)
בשיטה נפקא לה מהלכתא
אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין
המפולת. שחומת החורבה רעועה
כדכתיב כי יד על כס יה
מיהו אין אנו תופסין זה
ומסוכן הוא פן תפול החומה עליו:
שלא יהא שמו שלם וכסאו שלם עד
העיקר אלא אם אין אנו
לי) עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי
מוצאין בתלמוד מה שדוחה
רבינו חננאל
תיפוק ליה. כלומר למה לנו ג'
שימחה זרעו של עמלק ופירושו כך
תפלתי אמר לי שלום עליך רבי ואמרתי לו
אותו עיקר ומסייע דברי אותם
טעמים לדבר א' הרי די באחת מהן
יהא שמי"ה שם יה רבא כלומר שאנו
עד סוף האשמורת ראשונה
התנאים שהעמדנום בשיטה
שלום עליך רבי ומורי ואמר לי בני מפני מה
והרי מצינו סיוע לאותם
מאי קסבר או קסבר שלש
מתפללין שיהא שמו גדול ושלם ומבורך
אם לא בא ללמדך שיש שעות שאין
נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל ואמר
משמרות הוי הלילה ליתני
התנאים חדא בהדא מס'
לעולם הוי תפלה אחרת כלומ' ומבורך
הטעם הזה וצריך להניח בשביל זה:
דברכות בפ' ואלו דברים (דף
עד שלישית הלילה ואו
לי היה לך להתפלל בדרך ואמרתי לו מתיירא
נב) דאמרינן הכא בשולחן
דקא סבר ד' משמרות הוי
בחדתי
לעולם הבא. וזה לא נראה מדקאמר
שני עסקינן ואין שני עושה
הלילה ליתני עד רביעית
הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ואמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה
הכא יהא שמיה הגדול מבורך משמע
שלישי בחולין ובמס' חולין
הלילה. כלומר, אמאי אפקה
באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי
בפ' השוחט (דף לג) ידים שניות
[ב]לשון אשמורת, ואמרי,
דתפלה אחת היא ואינו רוצה לומר
הן ואין שני עושה שלישי
מילתא אגב אורחיה [קמ"ל
שמתפללין בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה ואמר לי בני
שיהא שמו גדול ושלם אלא יהא שמו
בחולין ובמס' יו"ט בפ' יו"ט
דאיכא] משמרות ברקיעא, וכי
הגדול מבורך וגם מה שאומרי' העולם
שחל להיות ערב שבת (דף
יש מלאכים קבועים יודעים
מה קול שמעת בחורבה זו ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה
יח) אמרינן ולד הטומאה היכא
בכל משמר ומשמר וכל כת
לכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי
ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים
משכחת לה גבי תרומה כהנים
מקלסתו להקב"ה במשמרתה,
שתפלה נאה ושבח גדול הוא על כן
זריזין הן ובפסחים בפרק כל
וכן ביום. וזה שאמ' על כל
לבין האומות ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל
שעה (דף לד ועי' רש"י שם) אמרי
משמר ומשמר שואג הקב"ה
נתקן בלשון תרגום ט) שלא ג יבינו
כי האי גוונא ואיבעי תימה
כארי, שנאמר יו"י ממרום
יום ויום שלש פעמים אומרת כך ולא זו בלבד אלא בבשעה שישראל נכנסין לבתי
המלאכים ויהיו מתקנאין בנו וזה אינו
התם דנגעי בראשון דהוו להו
ישאג, כך פירושו, כיון שכתוב
כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקב"ה מנענע ראשו
אינהו שני ושני עושה שלישי
קומי רוני בלילה וג', באילו
נראה שהרי כמה תפלות יפות שהם
בתרומה מכלל דבחולין אין
האשמורות בעת שעומדין
ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם
בלשון עברי אלא נראה כדאמרינן
שני עושה שלישי ובפרק (ו')
ישראל ומפילין רנה ותחנה
לבנים שגלו מעל שולחן אביהם: ת"ר מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה
[ד] דמס' טבול יום איתא
בת קול יוצא מלפני הקב"ה
בסוף סוטה אין העולם
ג
בג' משניות מסודרות מפני
כאילו שואל, כדכתיב שאוג
מתקיים אלא אסדרא דקדושתא ואיהא
$מפני חשד מפני המפולת ומפני המזיקין. מפני חשד ותיפוק ליה משום מפולת
[שהוא] שלישי ושלישי טהור
ישאג על נוהו, ואומ' אוי להם
בחולין והזכירו במס' נדה
לרשעים כי עונותיהם גרמו
שמיה רבא דבתר אגדתא שהיו רגילין
בחדתי
בפרק ראשון (דף ז) אחת מהן
שהחרבתי את ביתי ושרפתי
לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים כולם לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם:
ואשכחן בתלמוד ארץ ישראל
את היכלי והגליתי את בני,
ואפי' הכשרים שבהם כגון
(ברכות פרק אין עומדין הלכה א')
דעבדוה להא מילתא דוגמא להילכתא פסיקאתא דגרסינן אבדן שאל לר' כמה מעלות לקודש א"ל ד'. כמה מעלות בתרומה א"ל ג'.
דניאל חנניה מישאל ועזריה וכיוצא בהן, בין הגוים בגללם. (ר' נתן) [זה נתן] ר' אליעזר (אומ') סימנין למשמרות הללו, ראשונה
וקאים מצלי כדי לעמוד להתפלל מתוך דבר תורה ומתוך דבר הלכה ברורה שאין בה ספק כדאמרינן (ברכות פרק אין עומדין דף לא) בעניינא
חמור נוער שניה כלבים צועקים שלישית תנוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה. ואסיקנה ר' אליעזר סוף משמרות קא
דצלותא אין עומדין להתפלל אלא מתוך דבר הלכה פסוקה ואילו היה בחולין נמי שלישי לא היתה מעלה לתרומה בזה הענין והמעשר
חאשיב, ור' אליעזר לטע'[מיה] דאמר זמן קריאת שמע של ערבית עד סוף האשמורת הראשונה, משעה שחמור נוער יודע שהוא
אין לו מעלה יתירה על החולין בזה הענין אלא שוה הוא לחולין כי השני מזה ומזה אין עושה שלישי אבל יש לתרומה מעלה יתירה
סוף מאשמורת הראשונה ומיכן ואילך אסור לקרוא קריאת שמע. וכן אם היה ישן בבית אפל ושמע לאשה מספרת עם בעלה ותינוק
יונק משדי אמו יודע ששלמה הלילה, מיכן ואילך מותר לקרוא שמע של שחרית. והזכיר ר' יוסי שלמד מאליהו זל"ט שלשה
שהשני מטמא שלישי בתרומה כדתנן (טהרות פ"ב משנה ד') הראשון והשני שבתרומה טמאין ומטמאין השלישי פסול ואינו מטמא וזה
הדבר אין בו חלוקה כי ר' עקיבא לא חלק אלא בחולין בלבד אבל בתרומה מודה הוא לחכמים שאין בה אלא שלישי כמפורש בפרק אור
דברים, שאין נכנסין לחורבה, ושמתפללין בדרך, ואם מתירא שמא יפסיקוהו עוברי דרכים מתפלל תפלה ק[צר]ה. וגם הגיד לו כי
לארבעה עשר (דף יט) והקודש יש לו מעלה יתירה והיא שהשלישי מטמא את הרביעי בקדש כדתנן (טהרות פ"ב משנה ה') הראשון והשני
כגון יונה שמנהמת בכל יום נשמע מן השמים אוי ששרפתי את ביתי, ופיר' אוי לרשעים שגרמו עונותיהם ששרפתי ביתי והיכלי.
ובעת שישראל עונין יהא שמיה רבה מברך, נשמע קול כאילו מלפני הקב"ה אשרי בני המלך שמקלסין את אביהם בביתו, אוי
והשלישי שבקדש טמאין ומטמאין הרביעי פסול ואינו מטמא ובפרק חומר בקדש (חגיגה דף כ) נמי אמרי הרביעי בקדש פסול והשלישי
לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, כלומר ישראל שנקראו בני אל חי שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם ועכשיו גלו בין הגוים. זה
בתרומה ועל זה הסדר ובזה התיקון נסדרו אותן הכתובים שהזכרנו לפי הפירוש שפירשום רז"ל לפי שיש לטמא ג' שמות טמא וטבול
שהזכיר על כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, הוצרך להודיענו שאין לפני הקב"ה זכר לאומות בעולם אלא לישראל
יום ומחוסר כיפורים ויש לטהרה ג' דברים שגורמין לה טבילה והערב שמש והבאת קרבן והטמא הוא שניטמא ועדיין לא טבל והרי
הוא אסור ליגע בכל דבר שנקרא קדש כלל ואפילו במעשר וכ"ש במה שהוא למעלה הימנו ואם הוא עושה הראשון שגורם לטהרה
תמיד בלבד. ופירושו הקב"ה הרשה לאויב להתגבר כארי על ישראל להחריב נויהו וליתן האויב קולו ויענה כמו הידד עליהם
שעתיד לדרכם כדריכת גת. תנו רבנן מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני החשד. ואוקימנה בחורבה חדתי אפילו
שהיא הטבילה אם טבל כראוי וכהלכה הותר לוכל במעשר מיד ואע"פ שעדיין לא בא השמש כדכתב רחמנא (ויקרא כ"ב) ולא יאכל מן
בתרי ופרוצים לא. ומפני המפולת. ואוקימנה בחורבה עתיקתא ובתרי וכשירים. ומפני המזיקין. אוקימנה בחורבה חדתי ובתרי
הקדשים כי אם רחץ ויסור ממנו שם טמא וחוזר להקראות טבול יום ועדיין הוא אסור בתרומה וקדשים ואפי' אם נוגע בהן הוא מטמאן
כדאמרינן בפרק יציאות השבת (דף יד) טבול יום דאורייתא הוא דכתיב ובא השמש וטהר אבל לא יהו מטמאין כדתנא בתוספתא טהרות
כשירין ואע"ג דתרי נינהו, במקומן שכיחי מזיקין דמזקי.
(פרק א') אבא שאול אומר טבול יום תחילה לקדש ר"מ אומר מטמא את הקדש ופוסל את התרומה וחכמים אומרים כשם שאינו פוסל
אלא משקי תרומה ואוכלי תרומה כך אינו פוסל אלא משקי קדש ואוכלי קדש ואמרינן בגמ' (מעילה דף ח) לרבנן כיון דטבל קלשא ליה טומאתו פסולא משוי טמא לא משוי וכל מה שנגע בו טבול יום מתרומה ובקדשים הוא בעצמו פסול ואינו מטמא אחרים ואיתא בגמרא דמעילה
(שם) בפרק חטאת העוף ובמס' פרה בפרק צלוחית (פרק י"א משנה ד') שנינו כל הטעון ביאת מים מדברי תורה מטמא את הקדש ואת התרומה ואת החולין ואת המעשר ואסור על ביאת המקדש לאחר ביאתו מטמא את הקדש ופוסל את התרומה דברי ר"מ וחכמים אומרים פוסל
בקדש הרי נתברר לנו מדברי החכמים בברייתא ובזו המשנה כי טבול יום פוסל בקדש ואינו מטמא לפי שפירשו בטעמו של דבר כיון דטביל קלשא ליה טומאתו ואינו זז מזה הענין עד שיבא אליו השמש ויצאו הכוכבים אז יהא מותר לוכל בתרומה כדכתב רחמנא (ויקרא כ"ב)
ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וזהו שלמדנוהו ממה שנאמר במשנה משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן דביאת שמשו מעכבתו לוכל בתרומה ותניא בתורת כהנים [בפ' שמיני פרק ח' דין ט' ומייתי לה ביבמות עה וע"ש] וטמא עד הערב יכול לכל דבר ת"ל וטהר אי
וטהר יכול לכל דבר ת"ל וטמא עד הערב הא כיצד טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך ולאחר שישלים יומו פורח ממנו שם טבול יום שהרי יומו כבר חלף ועבר אלא נשתייר עליו להקריב הקרבן שהוא נתחייב בו ולפיכך הוא נקרא מחוסר כיפורים ועדיין הוא אסור