מאימתי פרק
ראשון ברכות
יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום
דלא מטא זמן יוצר אור. דנהי דשחיטת התמיד משיעלה
אלא אי אמרת. הך ברכה דקאמרי אהבה רבה היכי ש"מ דאין מעכבות
ס א
א)
זו את זו דלמא האי דלא אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמניה הוא
עמוד השחר פי' רש"י מיהו לא הוה שעה לומר יוצר
ב) ג)
וכי מטא זמניה אמרי לה ואע"ג דקרו אינהו ק"ש לא מטא זמניה
אור כדאמרי' הקורא כו' ויכול לסבור הברייתא כותיקין כ):
סא ב
ד)
ברכה אחת למשמר היוצא וכו'. תימא קצת מאי היא הואיל ולית
ה)
כדאמרינן בעלמא הקורא את שמע עם אנשי משמר לא יצא
סב ג
בה לא שם ולא מלכות: פתח. ואמר
ו) ז)
שאנשי משמר מקדימין: ואי מכללא
ח)
מאי. וכי אמר ליה מכללא מאי גריעותא
בא"י אלהינו מלך העולם והיה סבור
אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי מאי
שהיה יין והבין שהיה שכר ואחר שהבין
איכא דאמר לאו בפירוש אתמר הא
ברכות אין מעכבות זו את זו דלמא האי דלא
סג ד
שהיה שכר סיים שהכל: לא לאתויי
שפיר מצי למשמע מכללא דיוצר אור
אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמן יוצר אור
נהמא. ופירש רב אלפס השתא דלא
קא אמרי. ומשנינן ליכא למשמע מהכא
ט) י)
וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ואי מכללא
דילמא לעולם אימא לך אהבה רבה
אפשיטא בעיין אזלינן לקולא ואפילו
סד ה
כ)
❖
מאי דאי מכללא לעולם אהבה רבה הוו אמרי
וכו': סדר ברכות. אם הקדים
פתח בחמרא וסיים בשכרא יצא. ור"י
וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה ומאי
המאוחרות: בקשו. לקבוע עשרת
הי' אומר $ לחומרא דצריך לברך פעם
סה ו
ברכות אין מעכבות זו את זו סדר ברכות:
הדברות בקריאת שמע: מפני
אחרת. ומיהו היה אומר ר"ח אם היה
תורה אור השלם
א
❖
תרעומת המינין. שלא יאמרו לעמי
וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע
יודע בבירור שטעה בדבורו שאמר
1. לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ
הארץ אין שאר תורה אמת ותדעו
בורא $ פרי העץ תחת (בורא) פרי הגפן
ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים. א"ר
וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת:
תהלים צב ג
שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש
דבתוך כדי דבור יכול לחזור בו. וכן
יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות
2. יְיָ פֹּקֵחַ עִוְרִים יְיָ זֹקֵף
מוסף רש"י
ב"ה ושמעו מפיו בסיני: המינין.
בי"ט בחתימה של יום טוב אם טעה
כְּפוּפִים יְיָ אֹהֵב צַדִּיקִים:
כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין
בגבולין.
תהלים קמו ח
עכו"ם : פתח בדשכרא וסיים
בין מקדש ישראל והזמנים ואמר מקדש
ט)
3. בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים
נהמא.
(יומא סט:)
תניא נמי הכי ר' נתן אומר בגבולין בקשו
בדחמרא. תחלת הברכה אמר ע"מ
השבת וחזר בתוך כדי דבור יצא אחרי
(לקמן לז:) ואמונתך
וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא
לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת
בלילות.
וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת
שהכל וכיון שהגיע למלך העולם נזכר
שהוא יודע שהוא י"ט. והקשה הר"ר
❖
מלאכי ב ה
הוּא:
המינין רבה בב"ח סבר למקבעינהו בסורא
שהוא יין ואמר פרי הגפן פשיטא לן
יעקב מקינון מאי קא מבעיא ליה והא
א"ל רב חסדא כבר בטלום מפני תרעומת
דיצא דהא אפילו סיים כל הברכה
ודאי מצות אינן צריכות כוונה. והיה
הגהות הב"ח
כדעת פתיחתה ואמר שהכל יצא על
אומר הר"י דהיינו בשומע תפלה אחורי
המינין אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא
(א) גמ' ופתח
היין דתנן וכו': אלא. קא מבעיא לן פתח
בית הכנסת ולא נתכוין לצאת. אבל
א"ל רב אשי כבר בטלום מפני תרעומת
(ב) רש"י
❖
אדעתא דחמרא כדי לסיים בפה"ג
היכא דנתכוין לברך על היין ונמצא
היינו הך
המינין: ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר
שכר לא מהני: להגיד בבקר
וכשהגיע למלך העולם נזכר שהוא שכר
היוצא. מאי ברכה אחת א"ר חלבו משמר
ב
חסדך. חסד שהקדוש ב"ה עשה לנו
וסיים שהכל מהו: בתר עיקר ברכה
גליון הש"ס
היוצא אומר למשמר הנכנס מי ששכן את
אזלינן. ועיקר ברכה אדעתא דיין
במצרים. ואמונתך פי' מדבר על
שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה
תוס' ד"ה לא כו' לחומרא
נאמרה והוי כמו שסיים ביין ואין
העתיד שאנו מצפים שישמור הבטחתו
כו'
ואחוה ושלום וריעות: מקום שאמרו להאריך:
ברכת היין מוציאה ידי ברכת שכר
ואמונתו ויגאלנו מיד המלכים ובסוף
שאין השכר מן הגפן: פתח ביוצר
פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה
ברכה חוזר לגאולה דפרעה כדי לסמוך
ג
אור. כלומר אדעתא דלימא יוצר
לגאל ישראל. א"נ ע"ד המדר'
וקסבר דשכרא הוא ופתח ומברך אדעתא
(סידור רש"י
סי' תכז, מחז"ו סי' קא) בר
אור: וסיים במעריב ערבים. כשאמר
חדשים לבקרים רבה אמונתך שאדם
דשכרא וסיים בדחמרא יצא דאי נמי אם אמר
אוריאן. (גיטין סב.
❖
מלך העולם נזכר וסיים אשר בדברו
מאמין ומפקיד רוחו בידו ומחזירה
מנחות נג.)
שהכל נהיה בדברו יצא דהא תנן על כולם
בלא יגיעה: אמת ויציב וכו'. לא
מעריב ערבים: שאני התם וכו'.
אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא אלא היכא
כלומר דלמא פתיחה אינה כלום והא
קאי על השכינה אלא קאי אהדבר הזה
רבינו חננאל
דקא נקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא
דקתני יצא לפי שחוזר וחותם בה
וכו'. וכן איתא בהר"ם. ואיתא
הוא (א) פתח ובריך אדעתא דחמרא וסיים
אלא אי אמרת קורא אהבת
בברוך יוצר המאורות וע"י חתימתה
בירושלמי האי מרגניתא דלית ביה
עולם ברישא וקורא אחריה
בדשכרא מאי בתר עיקר ברכה אזלינן או
קאמר דיצא י)אלא שהכל שאין חותם
טימא פירוש שאין לה שומא כל מה
שמע משום דאכתי לא מטי
זמן יוצר אור, וכי מטא
בה בברוך ופתיחתה אדעתא דבורא
שמשבח מתגני לה כדאמר לקמן
בתר חתימה אזלינן ת"ש שחרית פתח ביוצר
ד
בא"ד שאמר
הנץ החמה ומטי זמן יוצר
פרי הגפן הוא אימא דלא יצא: מאי
בחד דפתח ואמר האל הגדול
אור וסיים במעריב ערבים לא יצא פתח
בפה"ע תחת בפה"ג.
אור קרי ליה נמי יוצר אור,
מאי אין מעכבות זו את
איכא למימר. היכי נפיק משום
הגבור והנורא והיה מאריך הרבה
במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא ערבית
זו, דהא קרי להו לתרוייהו,
חתימתה הא אין מלכות בחתימתה:
וא"ל ר' חנינא סיימת לשבחי דמרך
אלא לאו יוצר אור, ואהבה
פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור לא יצא
ה"ג אלא כיון דאמר כו'. אלא לא
כי כל פה לא יוכל לספר שבחו:
רבה מניחה לגמרי, והיינו
פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים יצא
דברכות אין מעכבות זו
כרע
תימא משום חתימתה יצא אלא
את זו. ואמר וכי מכללא
כללו של דבר הכל הולך אחר החתום שאני
פתיחתה נמי מעלייתא היא ולא
הוי מאי איכא למימר הא
איתבריר' דיוצר אור היא,
התם דקאמר ברוך יוצר המאורות הניחא לרב דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת
תפשוט מיניה לחמרא ושכרא דלגבי
ודחינא אי מכללא שמעינן
ברכות ערבית ושחרית הוא דמצי
השם אינה ברכה שפיר אלא לר' יוחנן דאמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה
איכא למימר ברכה אחת
ששנינו במסכתא תמיד
למימר דכי פתח בזו וסיים בזו יצא
ברכה מאי איכא למימר אלא כיון דאמר רבה בר עולא כדי להזכיר מדת יום
אהבת עולם היא, ומאי
❖
דהא כי פתח בשחרית אדעתא דמעריב
ברכות אין מעכבות זו
בלילה ומדת לילה ביום כי קאמר ברכה ומלכות מעיקרא אתרוייהו קאמר ת"ש
את זו דקאמר רשב"ל
ערבים הוה דעתיה לאדכורי בה מדת
מסיפא כללו של דבר הכל הולך אחר החתום כללו של דבר לאתויי מאי לאו
סדר ברכות, פי' דאי קדים
היום בלילה כגון גולל אור וכי פתח
ברכת אהבת עולם לשל
רב ניסים גאון
לאתויי הא דאמרן לא לאתויי נהמא ותמרי ה"ד אילימא דאכל נהמא וקסבר
ערבית אדעתא דיוצר אור הוה דעתיה
יוצר אור לא מעכבא אלא
כבר בטלום מפני תרעומת
דתמרי אכל ופתח אדעתא דתמרי וסיים בדנהמא היינו בעיין לא צריכא כגון
הדר בריך בתר אהבת
לאדכורי בה מדת לילה כגון ובורא
המינין. בתלמוד ארץ
עולם ברכת יוצר אור.
דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל ופתח בדנהמא וסיים בדתמרי [יצא] דאפילו
חשך הלכך אדעתא דתרוייהו הויא:
ישראל של זה הפרק
וכיון דהא דאמר רשב"ל
פירשוה בדין היה שיהו
לא אברירא לן דאיתמר
סיים בדנהמא נמי יצא מאי טעמא דתמרי נמי מיזן זייני: אמר רבה
לאו לאתויי הא דאמרן. כגון שכרא
קורין עשרת הדברות בכל
בהדיא משמיה, והא רב
וחמרא: היינו בעיין.
(ב) דהא ברכת
בר חיננא סבא משמיה דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת
יצחק בר יוסף אמר מכללא
יום מפני מה אין קורין
ה
אותן מפני טענת המינין
איתמר, (ד)עבדינן כשמואל
התמרים על העץ ועל פרי העץ אינה
ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך
1
שלא יהו אומרים אלו
דאמר בהדיא אהבה רבה.
עולה לברכת הלחם ואי בהא פשטת
לבדם ניתנו למשה בסיני:
והאידנא אי אקדים ובריך
בלילות: ואמר רבה בר חיננא [סבא] משמיה דרב ו המתפלל כשהוא כורע
מקום שאמרו להאריך אינו
אהבת עולם וקרי ק"ש
דהכל הולך אחר חתום ברכות הוא
כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם אמר שמואל מאי טעמא דרב דכתיב ה'
רשאי לקצר לקצר אינו
והדר קרא יוצר אור יצא
2
הדין לחמרא ושכרא: כל מי שלא אמר
רשאי להאריך לחתום אינו
ידי חובה, דברכות לקרותן
זוקף כפופים מיתיבי מפני שמי נחת הוא מי כתיב בשמי מפני שמי כתיב אמר
3
ברכת אמת ויציב. כמו שתקנוה וכן
רשאי שלא לחתום פירשוהו
כסדרן אין מעכבות זא"ז,
אבל אם הניח אחת לגמרי
בתוספת' (פרק א') אלו
ליה שמואל לחייא בר רב בר אוריאן תא ואימא לך מלתא מעלייתא דאמר
אמת ואמונה בערבית לא יצא: שנא'
לא יצא ידי חובתו. א"ר
ברכות שמקצרין המברך על
אבוך הכי אמר אבוך כשהוא כורע כורע בברוך כשהוא זוקף זוקף בשם.
להגיד בבקר חסדך. וברכת אמת
יהודה אמר שמואל אף
הפירות ועל המצות כו'
בגבולין בקשו לקרות כן
ואלו ברכות שמאריכין בהן
רב ומפני מה בטלום מפני
ויציב כולה על חסד שעשה עם אבותינו
ברכות של תעניות וברכות
היא שהוציאם ממצרים ובקע להם הים והעבירם. וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפים שיקיים לנו
תרעומת המינין. פירוש
של ראש השנה ושל יום
שלא יאמרו אין עיקר
הכפורים כו' ובגמ' דבני
הבטחתו ואמונתו לגאלנו מיד מלכים ומיד עריצים ולשום נפשנו בחיים ולהדריכנו על במות אויבינו כל אלה הנסים התדירים תמיד: כשהוא
מערבא (פרק א) גרסי ר' יודן
תורה אלא עשרת הדברות.
כורע. באבות ובהודאה כורע בברוך וזוקף את עצמו כשהוא מזכיר
את השם על שם ה' זוקף כפופים : נחת.
לשון הכנעה:
מטבע קצר פותח בברוך
ירושלמי מפני טינת המינים
ואינו חותם בברוך מטבע
שלא יאמרו אלו לבדם ניתנו
כחיזרא
בסיני. פשיטא היכא דקא
ארוך פותח בברוך וחותם
בברוך: הניחא למאן דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה. עיקר חלוקה של רב ור' יוחנן בפרק כיצד מברכין (דף מ) נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא ופתח ומברך. ה"ג מאן דנקיט כסא דשכרא וסבר חמרא הוא פתח בדחמרא
ובגמ' דבני מערבא בפרק הרואה מקום (הלכה א) גרסי ר' זעירה בר' יהודה בשם רב כל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה אמר
וסיים בדשיכרא יצא, אלא אי פתח ואמר ברוך אתה אמ"ה שהכל נהיה בדברו בורא פרי הגפן מאי, בתר ברכה אזלינן ויצא או
דילמא בתר חתימה אזלינן ולא יצא. ואתינן למפשטיה מהא דתניא שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא וכו',
ר' תנחומא ואנא אמינא טעמא (תהלים קמה) ארוממך אלוהי המלך:
ש"מ בתר חתימה אזלינן ולא יצא. ודחינן שאני התם דהא קא מברך אחתימה ברוך אתה ה' יוצר המאורות ועלה סמכינן, אבל
הכא דליכא ברכה בחתימה איכא למימר אפתיחה סמכינן. ולא איפשט בעיין מהא מתני'. ומקשה אהאי שנויא (דאוקי') [דקאמר] בא"י יוצר המאורות ואמר הניחא לרב דאמר [כל ברכה שאין בה הזכרת ה' אינה ברכה שפיר אלא לר"י דאמר] כל ברכה שאין
בה מלכות אינה ברכה, הא לית בה מלכות. ושנינן הא זה ששנינו בחיצונה שחרית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא, כיון דאמר רבא בר עולא כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה ולא משמע ממש, הוא הדין נמי כיון דפתח בתחילת ברכה
במלכות והזכרת השם, ההיא מלכות דפתיחה אחתימה נמי מיחשבא. ת"ש מסיפא כללו של דבר הכל הולך אחר חיתום ברכות, מאי לאו לאתויי כה"ג דלא יצא, ה"ד כגון דפתח בשהכל וחתם בבורא פרי הגפן, ודחינן לא (הוי) [האי] כללא לאתויי נהמא ותמרי. ומקשינן
אי אכיל נחמא וסבר תמרי נינהו ובריך על העץ וחתם הזן מי נפיק. ואסיקנא אלא כגון דאכל תמרי וסבר נהמא הוא ופתח ברוך אתה אמ"ה הזן את העולם כלו וחתם על הארץ ועל פרי העץ, דכי האי גונא ודאי יצא, דאפילו ברך אתמרי נמי הזן יצא, דתמרי נמי
מיזן זיין, ולא איפשט בעיין ומסתברא לא יצא, מיהו בהדיא לא אתמר ויש מי שאומר לקולא.