יב:
מאימתי פרק
ראשון ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כרע
כחיזרא. ולקמן אמרינן עד שיראה איסר וכו' (ג) לא
כחיזרא. שבט ביד אדם וחובטו כלפי
מטה בבת אחת: זקיף כחיויא.
סו א
א) ב)
ג)
סגי בכריעה לבד וראשו זקוף אלא בעי נמי שיכוף הראש
בנחת ראשו תחלה ואח"כ גופו שלא תראה כריעתו עליו כמשוי:
כחיויא. כנחש הזה כשהוא זוקף עצמו מגביה הראש תחלה ונזקף
וכן איתא בירושלמי דפרקין ובלבד שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי
סז ב
ד)
מעט מעט: המלך הקדוש.
ירמיה ובלבד שלא יעשה כהדין חרדונא והיינו תרגום ירושלמי של צב
לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו
ה) ו)
לשפוט את העולם: המלך המשפט.
והצב כשהוא שוחה ראשו
ז)
ח)
זקוף. ובר"ה וי"כ שאנו שוחין כל
כמו מלך המשפט. כמו נושאי הארון
רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי קא זקיף
א
סח ג
ט)
❖
שעה בתפלה צריך ליזהר $ שיגביה
הברית כמו ארון הברית.
זקיף כחיויא: ואמר רבה בר חיננא סבא
י)
קודם שיסיים הברכה רק שיכרע
וכן המסגרות המכונות
כ)
משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל
ב
בברוך ושיגביה מיד דאמרינן לקמן
שהוא כמו מסגרות המכונות. וכן
האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ
מוסף רש"י
סוף אין עומדין אם בא
העמק הפגרים כמו עמק
ל) מ)
מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים
נ)
ואילו אורים ותומים לא
הפגרים: ה"ג ואם תלמיד חכם הוא
לשחות תחלת כל ברכה וסוף כל ברכה
❖
ס)
קאמר.
שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט
וצריך לרחמים צריך שיחלה עצמו
מלמדין אותו שלא ישחה:
והלכתא כותיה דרבה. דצריך
ורבי אלעזר אמר אפילו אמר האל הקדוש יצא
(שמואל א כח טו) אתה
עליו. אם ת"ח הוא זה שצריך לרחמים
ובניך עמי.
הגהות הב"ח
שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט והאל
לחתום המלך הקדוש
צריך שיחלה חבירו עצמו עליו:
1
(א) גמ' וצריך
(ערובין נג:) הרי אני
בחלותם. על דואג ואחיתופל הוא אומר
והמלך המשפט ואם לא אמר $ מחזירין
הקדוש נקדש בצדקה אימתי ויגבה ה' צבאות
כבן שבעים שנה.
לרחמים
שהיו ת"ח: למען תזכרי ובושת.
אותו. וכן זכרנו ומי כמוך וכתוב
במשפט אלו עשרה ימים שמר"ה ועד יוה"כ
(ב) רש"י
לחיים ובספר חיים מחזירים אותו
סיפיה דקרא בכפרי לך את כל אשר
ויקרא
וקאמר האל הקדוש מאי הוה עלה אמר רב
המלך לגבעונים ויאמר
(עי' לקמן
עשית: גם בחלומות גם בנביאים.
אם לא אמר. דכל המשנה ממטבע
דוד אל הגבעונים מה
יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט
כח.)
ולא א"ל גם באורים כ) לפי שנתבייש
שטבעו חכמים אינו יוצא ידי חובתו
אעשה לכם ובמה אכפר
רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט
(ג) תוס'
(סידור רש"י סי'
ממנו שלא יאמר לו אתה גרמת לעצמך
וכך פסק רבינו יהודה אם ספק לו אם
❖
פי'
שצ, מחזור ויטרי הל' פסח סי'
והלכתא כרבה: ואמר רבה בר חיננא סבא
שלא נענית באורים ותומים לפי
אמר אם לא אמר מחזירים אותו
צה) ולא זכיתי שתאמר
יציאת מצרים בלילות.
משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים
שהרגת את הכהנים: ורבנן. סברי
כדאיתא בירושלמי דתענית פ"ק היה
גליון הש"ס
מהכא שמעינן דאחילו לו: והוקענום.
מתפלל ואינו יודע אם הזכיר טל ומטר
על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר
תוס' ד"ה כרע כו' שיגביה
גבעונים אמרו לדוד בסוף ימיו שהיה
ואם לאו כל שלשים יום בחזקת שלא
גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל
2
כו'.
רעב ג' שנים וישאל דוד בה' ויאמר
למוד. פירוש שלא אמר אלא כמו שהוא
בעדכם אמר רבא אם ת"ח הוא (א) צריך שיחלה
תוס' ד"ה והלכתא כו'
ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר
למוד עד עתה שלא אמר כן. אחר
עצמו עליו מ"ט אילימא משום דכתיב ואין
מחזירין אותו.
3
כן בחזקת שהזכיר והוא הדין לכל
❖
המית את הגבעוניםל) שהרג את הכהנים
חולה מכם עלי (ואין) [ו]גולה את אזני דילמא
שהיו מספיקים לגבעונים לחם ומים
הדברים שצריך להזכיר כך הדין. ואם
מלך שאני אלא מהכא 4 ואני בחלותם לבושי
שהגבעונים נתנם יהושע חוטבי עצים
כן בעשרת ימי תשובה דליכא שלשים
רב ניסים גאון
וגו': ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב
ושואבי מים למזבח ויאמר דוד אל
יום צריך לחזור. ור"ח כתב דאין
ס)
(ב)
זה ששנינו אמר רבי אלעזר
כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין
מחזירין אותו מכל אותן דברים דלא
הגבעונים ובמה אכפר לכם וברכו
בן (עזריא) [עזריה] הרי
פסק בספר בפירוש והביא ראיה
את נחלת ה' והם אמרו לו יותן לנו
לו על כל עונותיו שנאמר למען תזכרי ובשת
אני כבן שבעים שנה.
5
לדבריו: בקשו לקבוע פרשת בלק
מיפרשא מילתיה בפרק
שבעה אנשים מבניו והוקענום בגבעת
ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך
תפלת השחר (דף כח)
בפרשת ק"ש ומפני מה לא קבעוה
שאול ובת קול יצאה וסיימה אחריהם
במעשה שהיה בין רבן
בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה' אלהים
וכו'. איתא בירושלמי דאותן ג'
בחיר ה' דודאי הם לא אמרו בחיר ה'
גמליאל ור' יהושע בעת
דילמא צבור שאני אלא מהכא ויאמר שמואל
שהסכימו חכמים להעביר
6
פרשיות שתקנו בקרית שמע לפי שבהן
שהרי לגנותו היו באין ולא לכבודו:
את רבן גמליאל מגדולתו
אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ויאמר
פרשת רבית. אל תקח מאתו נשך
עשרת הדברות ועיין בו ותמצא הכל:
ולהמליך תחתיו את ר'
(סנהדרין לט.)
שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה'
אלעזר בן עזריה אמר והא
ותרבית וגו' וסמיך ליה
הדרן עלך מאימתי
(סידור
בר תמניסרי אנא ולית לי
סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם
יציאת מצרים: ופרשת משקלות.
רש"י ומחז"ו שם)
חיוראתא אירחיש ליה ניסא
והדרו ליה תמניסרי דארי
אבני צדק וגו' סיפיה דקרא
בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה
חיוראתא והיינו דתנן אמר
אשר הוצאתי אתכם וגו': כרע שכב.
ואילו אורים ותמים לא קאמר משום דקטליה לנוב עיר הכהנים ומנין דאחילו
(האורה
ר' אלעזר בן עזרי' הריני
❖
ח"א סי' צ.) עד שדרשה
כבן ע' שנה ולא בן שבעים:
דדמי לבשכבך ובקומך שהקדוש ב"ה
ליה מן שמיא שנא' (ויאמר שמואל אל שאול) [ו]מחר אתה ובניך עמי וא"ר
בן זומא.
7
שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלוים
יוחנן עמי במחיצתי ורבנן אמרי מהכא 8 והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'
ושקטים כארי וכלביא: ולימא האי
(סידור רש"י ומחז"ו שם)
תורה אור השלם
יצתה בת קול ואמרה בחיר ה' אמר ר' אבהו בן זוטרתי אמר רב יהודה בר
(סוטה
פסוקא. וליכא טורח צבור: עול
1. וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת
מט. על מ"ש שם משמת בן
זבידא בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע ומפני מה לא קבעוה משום
מצות. ועשיתם את כל מצותי:
זומא בטלו הדרשנים) ימי
בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ
חייך הימים כל ימי חייך
טורח צבור מ"ט אילימא משום דכתיב בה אל מוציאם ממצרים לימא פרשת
נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה:
מינות. אותם מ) ההופכים טעמי
9
הלילות.
ישעיהו ה טז
התורה למדרש טעות ואליל: וכן הוא
רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים אלא אמר ר' יוסי בר אבין
2. גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי
(סידור
מֵחֲטֹא לַיְיָ מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל
אומר אמר נבל בלבו אין אלהים.
משום דכתיב בה האי קרא 01 כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ולימא האי
רש"י ומחז"ו שם) שעבוד
בַּעַדְכֶם וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם
ואין לך נבל מן ההופך דברי אלהים
מלכיות.
פסוקא ותו לא גמירי כל פרשה דפסקה משה רבינו פסקינן דלא פסקה משה
בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה:
חיים: מתני' מזכירין יציאת
שמואל א יב כג
(ירמיה טז יד)
❖
רבינו לא פסקינן פרשת ציצית מפני מה קבעוה א"ר יהודה בר חביבא מפני
הדרן עלך מאימתי
3. כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי
מצרים בלילות. פרשת ציצית בק"ש
וְאֵין גֹּלֶה אֶת אָזְנִי בִּכְרָת
שיש בה חמשה דברים מצות ציצית יציאת מצרים עול מצות ודעת מינים
ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב
בְּנִי עִם בֶּן יִשַׁי וְאֵין חֹלֶה
הרהור עבירה והרהור ע"ז בשלמא הני תלת מפרשן עול מצות דכתיב
רבינו חננאל
מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה אֶת אָזְנִי כִּי
וראיתם אותו וזכרתםנ) אומרים אותה
הֵקִים בְּנִי אֶת עַבְדִּי עָלַי
וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ציצית דכתיב ועשו להם ציצית
בלילה מפני יציאת מצרים שבה: כבן
[רב ששת כי כרע כרע
11
21
לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה:
כחיזרא] כשיכרע צריך
שמואל א כב ח
וגו' יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי וגו' אלא דעת מינים הרהור עבירה
שבעים שנה. כבר הייתי נראה זקן
31
4. וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי
שיהא ראשו כפוף כאגמון
ולא זקן ממש שבאת עליו שיבה יום
והרהור ע"ז מנלן דתניא אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר אמר
ולא יכרע מאמצעיתו וראשו
שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי
41
זקוף. הכי גרסינן: אמר
וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב:
שהעבירו רבן גמליאל מנשיאותו ומינו
נבל בלבו אין אלהים אחרי עיניכם זה הרהור עבירה שנאמר ויאמר
51
רבה כל השנה כולה אדם
תהלים לה יג
רבי אלעזר בן עזריה נשיא כדאיתא
5. לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ וְלֹא
מתפלל האל הקדוש ומלך
שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אתם זונים זה הרהור ע"ז
אוהב צדקה ומשפט
לקמן
בפרק תפלת השחר
יִהְיֶה לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה
וכן הוא אומר ויזנו אחרי הבעלים: מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות
ובעשי"ת אומר המלך
ג
מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ בְּכַפְּרִי לָךְ
61
ואותו היום דרש
בן זומא מקרא זה:
הקדוש והמלך המשפט.
לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית נְאֻם אֲדֹנָי
א"ר אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת
גמ'
ואע"ג דאמר ר' אלעזר
אֱלֹהִים: יחזקאל טז סג
6. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל
דאפי' ביו"ד ימים שבין ר"ה
מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנא' 71למען תזכור את יום צאתך מארץ
ליו"כ אינו אומר אלא האל
שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי
מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל להביא לימות המשיח:
הקדוש שנאמר ויגבה ה'
לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹּאמֶר שָׁאוּל
גמ' תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר הנה ימים באים
צבאות במשפט והאל
צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים
81
הקדוש נקדש בצדקה, הנה
נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹהִים סָר
אפי' בזמן המשפט אינו
נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע
מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד
אומר אלא האל הקדוש,
הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת
בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא
הלכתא כרבה דאמר המלך
וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה
הקדוש והמלך המשפט. פי'
אֶעֱשֶׂה: שמואל א כח טו
שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו כיוצא בו אתה אומר 91לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך
7. וְיִתֵּן יְיָ גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל
המלך היושב על המשפט,
לא
כמו וכל עם המלחמה,
עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּמָחָר
שפירושו וכל העם היורד
אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי גַּם אֶת
מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן יְיָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים: שמואל א כח יט 8. יֻתַּן לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו וְהוֹקַעֲנוּם לַיְיָ בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר יְיָ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲנִי אֶתֵּן: שמואל ב כא ו 9. אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ: במדבר כג כב 01. כָּרַע
אל המלחמה.
סליק פ"ק לפ"ש
שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר: במדבר כד ט 11. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְיָ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: במדבר טו לט
21. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: במדבר טו לח 31. אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְיָ
אֱלֹהֵיכֶם: במדבר טו מא 41. לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב: תהלים יד א 51. וַיֹּאמֶר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ הַאֵין בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל עַמִּי אִשָּׁה כִּי אַתָּה הוֹלֵךְ לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים
הָעֲרֵלִים וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי: שופטים יד ג 61. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת גִּדְעוֹן וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל בְּרִית לֵאלֹהִים: שופטים ח לג 71. לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת
יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: דברים טז ג 81. לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְיָ וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי יְיָ אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
91. וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל: בראשית לה י
ירמיהו כג ז