מאימתי פרק
ראשון ברכות
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
היה
גמ'
א) לא
קורא אם כוון לבו יצא. בירושלמי אמרינן (א) ברכות אינן
שיעקר יעקב ממקומו. שהרי מצינו שקראו הקב"ה יעקב
א א
ב)
אחר זאת ברדתו למצרים שנאמר ויאמר אלהים לישראל ויאמר יעקב
מעכבות דאע"פ שלא אמר שתים לפניה ושתים לאחריה יצא
יעקב ויאמר הנני : הנני עושה חדשה. בתר אל תזכרו
דאם לא כן תקשי מאי מהני אם כוון לבו הרי לא בירך תחלה. וא"ת
ב ב
ג)
ראשונות כתיב: בתחלה אב לארם. לאנשי מדינתו שמארץ ארם
הא (ב) בפ"ק מסקינן
סדר ברכות אין מעכבות הא ברכות
ד) ה)
היה שנאמר בעבר הנהר
ישבו
מעכבות. וי"ל דהתם איירי בצבור.
ג ג ד
אבותיכם ואומר אל ארם
דיקא נמי דקתני אמר להם הממונה:
לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר
ובאמצע שואל מפני וכו'.
ד ה
נהרים אל עיר נחור :
ויעקב טפל לו וכן הוא אומר 1 אל תזכרו
ו)
אב לכל העולם. אב המון גוים
ופסק רבינו שמעיה
ז) ח)
ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו אל תזכרו
ט)
: שרי. לשון יחיד משמע
דבמקום שאסור לספר אסור לדבר
ה ו
י)
ראשונות זה שעבוד מלכיות וקדמוניות אל
שרתי: מסדר שבחיה. דמעיקרא
אפילו בלשון הקודש וכן משמע מתוך
תתבוננו זו יציאת מצרים הנני עושה חדשה
כ) ל)
2
אשר בחרת בו בהיות שמו
אברם
מתניתין. ובירושלמי קאמר אפילו
מ) נ)
עתה תצמח תני רב יוסף זו מלחמת גוג
ושמת שמו אברהם:
באמצע הפסוק רב הונא בשם רב
ו ז
ס)
ע)
ומגוג משל למה הדבר דומה לאדם שהיה
יוסף אמר ודברת בם מכאן שיש לך
❖
הדרן עלך מאימתי
❖
מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו והיה
רשות לדבר בם. והיינו נמי דאמרי'
היה
קורא בתורה. פרשת ק"ש:
בפ"ק דיומא ודברת בם
מספר והולך מעשה זאב פגע בו ארי וניצל
תורה אור השלם
והגיע זמן המקרא. זמן
ולא בתפלה פירוש שאין משיבין בה
ממנו והיה מספר והולך מעשה ארי פגע בו
מוסף תוספות
מפני הכבוד: בקורא להגיה.
בפרקים. בין ההפסקות
ק"ש:
1. אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת
נחש וניצל ממנו שכח מעשה שניהם והיה
א. בתוס' רי"ש כתב. ור"ח
וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ:
ולקמן מפרש להו במתניתין בין
פירש בקונטרס שאין מתכוין לקרות.
פי' בקורא להגיה וכו'.
ישעיהו מג יח
מספר והולך מעשה נחש אף כך ישראל
כ) פרשה ראשונה לשניה בין שניה
תימה אכתי הא קא קרי. ע"כ נראהא
2. הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה
ב. בתוס' רי"ש כתב. כגון
צרות אחרונות משכחות את הראשונות:
פ' שקלים ופ' זכור ופרה
תִצְמָח הֲלוֹא תֵּדָעוּהָ אַף
לשמע כו': שואל מפני הכבוד.
בקורא להגיה שאינו קורא התיבות
אדומה וכיוצא בהם (ועיין
אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בִּישִׁמוֹן
אברם הוא אברהם בתחלה נעשה אב
שואל בשלום אדם נכבד שראוי
כהלכתן וכנקודתן אלא ככתיבתן
3
במגיה שכתב שבכת"י
נְהָרוֹת: ישעיהו מג יט
3. אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם:
ובדפו"י איתא בתוס' דידן
לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו
להקדים לו שלום: ומשיב. שלום אם
קרי כדי להבין בחסרות וביתרות
❖
פרה אדומה).
דברי הימים א א כז
הקדימו לו. ובגמראל) פריך כיון דשואל
כמו לטטפת ומזוזת ואם כוון לבו
שרי היא שרה בתחלה נעשית שרי לאומתה
4. וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ
פשיטא דמשיב: ובאמצע. באמצע
לאו דוקא אלא כלומר לקרות כדין
אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם
ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו: תני
מוסף רש"י
כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:
הברכה או הפרשה: מפני היראה.
כנקודתן וכהלכתן:
בר קפרא $ כל הקורא לאברהם אברם עובר
בראשית יז ה
וחכמים אומרים בכל לשון.
אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרגהו
5. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל
אמר ר' יהושע בן קרחה.
בעשה שנאמר והיה שמך אברהם רבי
4
אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא
אבל מפני הכבוד לא: ר"י. בגמרא
אומר הר"י דהלכה
תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי
אליעזר אומר עובר בלאו שנאמר 4 ולא יקרא
מפרש פלוגתייהו: בין ויאמר לאמת
כחכמים דהלכה כרבי מחבירו ולא
שָׂרָה שְׁמָהּ:
עוד [את] שמך אברם אלא מעתה הקורא
בראשית יז טו
ויציב לא יפסיק. בגמרא
מחביריו ועוד דרבנן
6. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל
לשרה שרי הכי נמי התם קודשא בריך הוא
מפרש טעמיה: והיה אם שמוע
סבירא להו כמאן דאמר לא השמיע
(בכורות נח. ועי' תוס'
בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר
שם) מצות צריכות כוונה.
נוהג בין ביום בין בלילה. דמשתעי
אמר לאברהם שרי אשתך לא תקרא את
לאזנו יצא וכותיה פסקינן לקמן
יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
5
בראשית מו ב
:
בתלמוד תורה דכתיב
שמה שרי כי שרה שמה אלא מעתה הקורא
7. אַתָּה הוּא יְיָ הָאֱלֹהִים
(ערובין
בלשון
צה:) ק"ש ככתבה.
הקדש נאמרה. פירש
ולמדתם אותם את בניכם: ויאמר
נ)
אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם
ליעקב יעקב ה"נ שאני התם דהדר אהדריה
(מגילה
וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים
אינו נוהג אלא ביום. דמשתעי
רש"י פרק שני דמגילה
יז.) בהוייתן.
קרא דכתיב 6 ויאמר אלהים לישראל במראות
וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם:
❖
(שם) דכל התורה כולה
לקרות בתורה. ולא
בציצית שאינה נוהגת אלא ביום
נחמיה ט ז
הלילה ויאמר יעקב יעקב מתיב רבי יוסי בר
בכל לשון נאמרה.
נהירא $ דהא עזרא תיקן קריאת
דכתיב וראיתם אותו מ) פרט לכסות
(סוטה לג.)
אבין ואיתימא רבי יוסי בר זבידא אתה הוא
לילה : גמ' ש"מ מצות
7
התורה ומקמי דאתא עזרא והיו למה
אצטריך משום דכתיב
הגהות הב"ח
שמע.
ה' האלהים אשר בחרת באברם אמר ליה
צריכות כוונה. שיהא מתכוין לשם
לי. וי"ל דמיירי בפרשיות המחוייבין
(א) תוס'
❖
התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא
מצות ותקשה לרבה דאמר במסכת
לקרות דאורייתא כמו פרשת זכור
(שם)
ב
(ב) בא"ד
ראש השנה התוקע לשיר
ס)אי נמי מקרא בכורים וודוי מעשר
מאי
דהוה מעיקרא:
יצא: כוון לקרות. אבל לצאת ידי
ופרשת חליצה שמצוה בתורה לקרותן
רבינו חננאל
הדרן
עלך מאימתי
מצוה לא בעינן שיהא מתכוין אלא
אעפ"כ בכל לשון נאמרה בסיני שכל
מתני'. היה קורא בתורה
לקרות בתורה בעלמא: הא קא קרי.
דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקב"ה
והגיע זמן המקרא אם
❖
הא בקורא קא עסיק תנא ואתי דקתני
היה מתחלק לשבעים לשון :
כיון לבו יצא. אוקימנא
ע)
היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם
עד
למתניתין בקורא להגיה,
א
כאן מצות כוונה. עד בכל
היה קורא בתורה: בקורא להגיה.
שאינו קורא המילה
כוון לבו יצא בפרקים שואל מפני
את הספר אם יש בו טעות דאפילו
מאדך ששני פסוקים אלו
בניקודה אלא בכתיבה, כגון
גליון הש"ס
מיקרא קורהו מקרא כלומר
הכבוד ומשיב ובאמצע שואל מפני היראה
לקריאה נמי לא מתכוין: ככתבה.
מדברים ביחוד ה' באהבתו וביראתו:
גמ' כל הקורא כו'.
חסר יו"ד, כעניין הזה
אשר
בלשון הקדש: מדברים הדברים.
ומשיב דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר באמצע
הוא קורא להגיה וזה
ב
שצריך לכוין את לבו. אבל
דהוה ליה למכתב והיו דברים האלה
שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב
פרק היה קורא
מי שהיה קורא במסורת
למדרש שיקרא הדברים
גמ' ההוא מבע"ל כו'.
המקרא והגיע זמן קריאת
שלום לכל אדם אלו הן ג בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה
שמע בעת שהוא קורא
כסדרן ולא למפרע כגון ובשעריך
לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר
תוס' ד"ה בלשון
בפרשת שמע, אע"פ שלא
ביתך מזוזות: לימא קסבר ר' וכו'.
כו' דהא עזרא כו'.
קרא בכוונת הלב בשעת
לאמת ויציב ר' יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק אמר ר' יהושע
❖
ד
מדאיצטריך ליה קרא לק"ש שתהא
קריאת שמע יצא. שמעינן
בן קרחה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול
מיניה דמצות אינן צריכות
ככתבה סבירא ליה בשאר כל
כונה וברכות אינן מעכבות
מלכות שמים תחלה ואחר כך מקבל עליו עול מצות והיה אם שמוע לויאמר
התורה בכל לשון נאמרה לקרות:
זו את זו. ובפירוש אמרו
רב ניסים גאון
בתלמוד ארץ ישראל אמר
שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד:
משום דכתיב שמע. דלא תדרוש
ה
מותיב ר' יוסי בר אבין
ר' אבין זאת אומרת ברכות
גמ' ש"מ מצות צריכות כוונה מאי אם כוון לבו לקרות לקרות והא קא קרי
שמע בכל לשון שאתה שומע
לא מעכבות. והא דאוקימנא
ואיתימא ר' יוסי
ו
בר זבדא אטו אברהם מי לא
למתני' דתמיד ברכות אין
עד כאן. עד על לבבך:
כרבנן:
בקורא להגיה: ת"ר ק"ש ככתבה דברי רבי וחכ"א בכל לשון מ"ט דרבי אמר
ז
הדר קרייה רחמנא אברם
מעכבות זו את זו, הני מילי
איכא
ובתוספתא נמי [ספ"א
שלא כסדרן, אבל לקרות
קרא והיו בהוייתן יהו ורבנן מאי טעמייהו אמר קרא שמע בכל לשון שאתה
דמכילתין] בענין זה המקום
ק"ש (אפי') בלא ברכה לא.
שומע
ולרבי נמי הא כתיב שמע ההוא מבעי ליה השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ורבנן סברי להו
אברם הוא אברהם אע"פ
והני מילי בצבור. וההיא
שחזר וקרא את אברהם
דפ"ק דיומא דמתרץ הא
כמאן דאמר לא השמיע לאזנו יצא ולרבנן נמי הא כתיב והיו $ ההוא מבעי להו שלא יקרא למפרע
אברם אינו לגנאי אלא
בפרק ראשון הא בפרק שני,
לשבח כו' הוא אברם
לאו דוקא פרק ראשון, אלא
ורבי שלא יקרא למפרע מנא ליה נפקא ליה מדברים הדברים ורבנן דברים הדברים לא דרשי
עד שלא נדבר עמו הוא
משום ר"ע נקט פרק ראשון,
למימרא דסבר רבי דכל התורה כולה בכל לשון נאמרה דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה
אברהם משנדבר עמו ויש
אבל אין צריך כונה כי אם
ששואלין למה נשתנו שמו
פסוק ראשון וגבי הכהנים
והיו דכתב רחמנא למה לי איצטריך משום דכתיב שמע למימרא דסברי רבנן דכל התורה כולה בלשון
של אברהם ושמו של
נשנית, ומתני' דהכא ביחיד
יעקב ולא נשתנה שמו
כדתנן היה קורא בתורה.
הקודש נאמרה דאי סלקא דעתך בכל לשון נאמרה שמע דכתב רחמנא למה לי איצטריך משום דכתיב
שואל מפני הכבוד. פירוש
של יצחק ופשטה של
והיו: ת"ר והיו שלא יקרא למפרע הדברים על לבבך יכול תהא כל הפרשה צריכה כוונה תלמוד לומר
שואל בשלום אדם נכבד
שאלה זו כי אברהם ויעקב
שראוי להקדים לו שלום.
אבותיהם קראום באותן
האלה עד כאן צריכה כוונה מכאן ואילך אין צריכה
כוונה דברי ר' אליעזר א"ל רבי עקיבא הרי הוא אומר
ומשיב שלום למי שמקדים
השמות ולפיכך גידלם
אשר
לו שלום. תנו רבנן קריאת
הקב"ה בשמות שקרא להן
שמע ככתבה. פירוש, קרית
הוא אבל יצחק הקב"ה
קראו בזה השם קודם שנולד כדכתיב (בראשית יז) אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק ואית במכילתא דר'
שמע בלשון שנכתבה בסיני דהיא לשון קדש דברי רבי, וחכמים אומרים בכל לשון שקראה יצא. מאי טעמא [דרבי]
ישמעאל [בפ' בא] יצחק לא נשתנה שמו למה שנקרא שמו מפי הקב"ה ובגמרא דבני מערבא (בסיפא דהאי פירקא) מפני מה נשתנה
אמר קרא [והיו] בהוייתן יהו, כלומר שהן עכשיו וכנתינתן יקרא לעולם. והלכה כחכמים דהא אפילו רבי דפליג
שמו של אברהם ושמו של יעקב ושמו של יצחק לא נשתנה אילו אבותיהם קראו אותן בשמן אבל יצחק הקב"ה קראו. ארבעה
אחכמים הכא, סתם לן כחכמים, דבפרק ואלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר וק"ש ותפלה וברכת המזון
נקראו עד שלא נולדו יצחק וישמעאל יאשיה ושלמה: סליק פירקא קמא
ושבועות העדות ושבועות הפקדון. [ולרבנן נמי הא כתיב והיו ההוא מיבעי ליה שלא יקרא למפרע. כלומר יהיו
פירקא תנינא שמעת מינה מצות צריכות כוונה. איתיה להדיא דהא מילתא בפרק ראוהו בית דין במסכת ראש
כמות שהן. ולרבי מהדברים, כלומר הדברים כסדרן]. למימרא דסבר רבי כל התורה כולה בכל לשון נאמרה. פירוש
השנה (דף כח) דקאמר אלמא קא סבר רבא
מצות אין צריכות כוונה ואיתיביה אביי כמה
הא פשיטא דבשעת מתן תורה ניתנה למשה בלשון קודש, והאי דקאמר בכל לשון היינו
אם ניתנה להעתיקה בלשון
תיובתא ולבסוף אוקמי'
אלא אמר רבא לצאת לא
בעי כוונה לעבור
בזמנו
לא בעי כוונה שלא בזמנו בעי כוונה:
אחר או לא.