היה
קורא
פרק
שני ברכות
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ימים
שהיחיד גומר בהם את ההלל. לאו דוקא יחיד אלא אפילו
אחי. כך שמו: תנא דבי רבי
חייא.
שהיה שונה בבית רבי
חייא:
יג א
א) ב)
ג) ד)
מהו שיפסיק. לשאלת שלום:
ימים
שהיחיד גומר בהן את
ההלל.
צבור קורא יחיד כיון שאין כל ישראל ביחד כמו שהיו
יד ב
שהוא חובה לכל אדם והם אחד ועשרים יום בשנה כדאמרינן במסכת
בשחיטת פסחים בי"ד בניסן ולאו דוקא גומר דודאי קי"ל דימים שאין
ה) ו)
ערכין : מהו שיטעום. את התבשיל לדעת אם צריך מלח או
יחיד גומר את ההלל אין חובה לאמרו כלל אפילו בדילוג דהכי משמע
ז)
תבלין: מטעמת. טעימת תבשיל:
בערכין דחשיב כ"א יום
ח)
❖
טו ג
רביעתא. רביעית הלוג: חדלו לכם
דיחיד גומר בהן את ההלל ופריך ר"ה
ובפרקים שואל מפני
הכבוד ומשיב שלום
מן האדם. כשיש לכם לעסוק בכבוד
וי"כ נמי לימא משמע דבשאר ימים
לכל אדם תניא נמי הכי הקורא את שמע ופגע
המקום אל תתעסקו בכבוד אדם דאי
טובים כמו בראשי חדשים פשיטא
תורה אור השלם
בו רבו או גדול הימנו בפרקים שואל מפני
לאו הכי למה ליה לחדול: ושמואל.
ליה דאין לומר מדלא חשיב יותר מכ"א
טז ד
1. חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם
הכבוד וא"צ לומר שהוא משיב ובאמצע שואל
לא דריש לשון בÈמÈ ה אלא כמשמעו
יום וגם מדלא קאמר לגמור בר"ה
אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה
מפני היראה ואצ"ל שהוא משיב דברי ר' מאיר
נֶחְשָׁב הוּא: ישעיהו ב כב
בÇמÆ ה חשבתו לזה שהקדמת כבודו
ובי"ה דאז הוה משמע דבשאר ימים
2. צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם
ר' יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה
לכבודי: שואל מפני הכבוד. והא
טובים כמו בר"ח ודאי אין גומרין
לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו:
יז ה
ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני
תהלים פה יד
אבל קורין אבל עתה משמע אפילו
ק"ש קודם תפלה הוא וקתני שואל:
3. יִרְאַת יְיָ לְחַיִּים וְשָׂבֵעַ
תרגמה ר' אבא. להא דרב ושמואל
קורין לא וכן משמע בפרק בתרא
הכבוד ומשיב שלום לכל אדם בעא מיניה אחי
יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע:
❖
דאסרי: במשכים לפתחו. אבל פגעו
דתענית רב איקלע לבבל
משלי יט כג
תנא דבי רבי חייא מרבי חייא בהלל אובמגילה
יח ו
בדרך שואל: ה"ג אמר רב אידי בר
חזנהו דהוו קא קרו בר"ח סבר
מהו שיפסיק (א) אמרינן ק"ו ק"ש דאורייתא פוסק
אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אסור
לאפסוקינהו. פירוש שהיה סובר
[ז
הגהות הב"ח
הלל דרבנן מבעיא או דלמא פרסומי ניסא
לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל :
שהיו גומרים אותו כיון דחזא דקא
ו)
יט ח
(א) גמ' מי
עדיף א"ל פוסק ואין בכך כלום אמר רבה
צדק. תפלה שמצדיקו לבוראו והדר
מדלגי דלוגי אמר ש"מ מנהג אבותיהם
(ב) תוס'
ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל בין פרק
ב
וישם פעמיו לדרכי חפציו: אל
בידיהם אלמא דימים דאין גומרין
❖
ואתקיעות
לפרק פוסק באמצע הפרק אינו פוסק וימים
תקרי שבע אלא שבע. ילין בל
בהן הלל אין חובה לאמרו ומה שאנו
(ג) בא"ד
סופה (ד) בא"ד
שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפי' באמצע
יפקד מן השמים בחלום הרי הוא
אומרין אותו היינו משום מנהג. וכתוב
סופה
רבינו חננאל
רע לכך אין משגיחין לפקדו:
במחזור ויטרי כיון שאינו אלא מנהג
הפרק פוסק איני והא רב בר שבא איקלע לגביה
(ה) בא"ד נשמעינן
❖
וה'
ר' יהודה אומר באמצע
בעלמא לא מברכינן עליה כדאמר
דרבינא וימים שאין היחיד גומר את ההלל
שואל מפני היראה ומשיב
פרק לולב וערבה אין
הוה ולא פסיק ליה שאני רב בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא: בעי מיניה
מפני הכבוד ובפרקים
מברכין על דבר שהוא מנהג. ומיהו
שואל מפני הכבוד ומשיב
גליון הש"ס
אשיאן תנא דבי ר' אמי מר' אמי השרוי בתענית מהו שיטעום אכילה ושתיה
שלום לכל אדם. הלכה כר'
אומר ר"ת דאינו ראיה דאטלטול
גמ' מטעמת כו'.
יהודה. [וימים שאין היחיד
קביל עליה והא ליכא או דילמא הנאה קביל עליה והא איכא א"ל טועם ואין
ודאי לא מברכינן אבל על מצוה
גומר בהן את ההלל וכו'.
❖
בכך כלום תניא נמי הכי $ מטעמת אינה טעונה ברכה והשרוי בתענית טועם
עי' פי' ר"ח תענית כח, ב].
ג
ד
פשיטא דמברכינן דהא חזינן כל יו"ט
והשרוי בתענית טועם ואין
ואין בכך כלום עד כמה ר' אמי ור' אסי טעמי עד שיעור רביעתא: אמר רב
שני אינו אלא מנהגא ומברכין והכא
בכך כלום. כגון שחוזר
ופולטו דלא חשיבה הנאה
מוסף רש"י
כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה שנאמר חדלו לכם
נמי משמע דמברכין דאי לא מברכין
ה
1
מן הטעימה וגם אין צריך
מאי הפסקה שייך בה ועוד ראיה
מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תקרי במה אלא במה
כאילו עשאו במה.
ברכה. ולכך טעמי ר' אמי
(סוטה ד:) אל תקרי
ור' אסי עד כדי רביעית.
דמברכינן על מנהגא מהא דרב על
ושמואל אמר במה חשבתו לזה ולא לאלוה מתיב רב ששת בפרקים שואל מפני
שבע אלא שבע.
ודוקא בתענית יחיד
לבי כנישתא וכו' ואם לא ברכו
כדאמרינן הנאה קביל עליה
הכבוד ומשיב תרגמה ר' אבא במשכים לפתחו (א"ר יונה א"ר זירא כל העושה
בתחלה אמאי לא הרגיש רב דהוה
אבל תענית כתוב לא. ועד
❖
חפציו קודם שיתפלל כאלו בנה במה א"ל במה אמרת א"ל לא אסור קא אמינא
(לקמן נה:)
כמה ר' אמי ור' אסי טעמי
מנהגא עד שדלגו אלא בוודאי ברכו
עד שיעור רביעתא. פירש
וכדרב אידי בר אבין ד)אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אסור
ו
מפני שמברכים בטוב על מנהגא
הגאון ז"ל עד שיטעמו
לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל שנאמר 2 צדק לפניו יהלך וישם לדרך
בפעם אחת רביעית, אלא
רב ניסים גאון
ובשביל כן לא הרגיש עד הדלוג וא"ת
בכל יום התענית בכמה
פעמיו ואמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן כל המתפלל ואח"כ
אמאי לא אסיק אדעתיה אם ברכו
אמר (רבא) [רבה] ימים
ז
פעמים היו טועמים עד
כשיעור הזה. אמר ר' אבהו
שהיחיד גומר בהן
לקרות או לגמור וי"ל דבכך אין לחוש
יוצא לדרך הקב"ה עושה לו חפציו שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו:
א"ר יוחנן הילכתא כרבי
את ההלל כו'. איתיה
שבטוב יכול לברך לגמור אפי' כשהוא
(ו)א"ר יונה א"ר זירא כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע שנאמר ושבע
יהודה דאמר בין ויאמר
לפירושייהו במסכתא
3
לאמת ויציב לא יפסיק.
תענית בפ' בג' פרקים בשנה
מדלג או איפכא ומה שמברכין כך
ילין בל יפקד רע אל תקרי שבע אלא שבע א"ל רב אחא בריה דרבי חייא
מ"ט דכתיב וה' אלקים
(דף כח) דאמר ר' יוחנן
על הדלוג לקרות וכשהן גומרין לגמור
משום ר' שמעון בן יהוצדק
אמת, וצריך לדבק אני ה'
בר אבא הכי א"ר חייא א"ר יוחנן כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין
כדי שלא יטעו ומשום הכי לא היה
אלקיכם ואמת ויציב מאי
י"ח ימים יחיד גומר בהן את
מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר ושבע ילין בל יפקד רע: אלו הן בין
ההלל כו' והתם נמי אמרינן
טעמא דכתיב וי' אלהי'
יכול להבין מתוך הברכה עד הדלוג
אמת, וצריך לחזור ולומר
אמר (רבה) [רבא] זאת
הפרקים וכו': א"ר אבהו א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה דאמר בין אלהיכם
ח
ויש שרוצין לומר דיחיד האומר הלל
אמת ויציב וכו' ולומר כל
אומרת הלל דראש חודש
לאו דאורייתא ולפיכך התיר
הברכה, רבא אמר אינו חוזר
לאמת ויציב לא יפסיק א"ר אבהו א"ר יוחנן מאי טעמיה דרבי יהודה דכתיב
בימים שאין גומרין שאין לו לברך
ואומר אמת אלא משלים כל
רבא לפסוק בו אפי' באמצע
וה'
ומיהו השר מקוצי היה אומר דכיון
הברכה כולה ועומד
הפרק:
בתפלה. וקיימא לן כרבא
שרצה לחייב עצמו מברך ואין זה ברכה לבטלה מידי דהוה אלולב (ב) ואתפילין דהני נשי מברכות אע"ג שאינן חייבות ובלילי פסחים יש שמברכין
דבתראה הוא והיה רבא
פעמים בתחלה לקרות ואחר הסעודה אחר שפוך מברכין לגמור ומייתי ראיה מירושלמי מההיא דמייתי עלה דכל הברכות ז)פותחין
מגנה כל האומר פעמים.
בברוך חוץ מן הברכות הסמוכות לחברתה וברכת הפירות והמצות ופריך בירושלמי עלה והא איכא גאולה פירוש אשר גאלנו דסמוכה לחברתה
ואמאי פותחת בברוך שנייא דאם שמעה בבהכ"נ יצא ופריך והרי סופה פירוש יהללוך דאינה סמוכה שהסעודה מפסקת ואפ"ה אינה פותחת
בברוך ומשני שתים הנה אחת להבא ואחת לשעבר פירוש אחת להבא זו היא אותה ברכה שמברכין אחר אכילה לגמור ולאותה ברכה היא
סמוכה אחת לשעבר היינו אותה שבירך קודם אכילה אלמא דמברכין שני פעמים אבל זה הפירוש אינו מיושב דהרי (ג) סיפא משמע
דקאי אברכה דאשר גאלנו דקאי בה מתחלה אלא ודאי אברכה דאשר גאלנו קאי כאשר אפרש מיהו משמע בירושלמי כאשר פירשתי תחלה
שהיו מברכין ב' פעמים תחלה וסוף אבל אומר ר' יהודה דזו היא תמיהא גדולה מאחר שבירך קודם אכילה אמאי מפסיק ואוכל בינתים שהרי
בימים שאין יחיד גומר בהן את ההלל כיון שבירך תחלה כמו הכא אינו מותר לפסוק אלא מפני הכבוד דאי בשלא בירך אמאי
לא יפסיק באמצע אפילו שלא מפני הכבוד הא לא היה מפסיק שום ברכה אלא נראה הא דפריך בירושלמי הרי גאולה דמשמע
דמברכין עליה בתחלה איירי באדם שעושה הסדר בבת אחת שאז אינו מפסיק שאינו צריך אבל אנו שמפסיקין לאכול אין לנו לברך כלל
לא בתחלה ולא בסוף והא דקאמר בירושלמי והרי (ד) סיפא זהו אשר גאלנו דחותמת בברוך ואמאי והא הודאה בעלמא היא כברכת פירות
ואמאי חותמת בברוך ומשני שתים הנה שתי גאולות אחת להבא ואחת לשעבר פירוש לעתיד כמו יגיענו וגם היא ארוכה קצת וגם יש
בה לשעבר כמו אשר גאלנו מגאולת מצרים לפיכך חותמת בברוך ומה שהקשה מיהללוך שאינה סמוכה לפי מה שפרשתי עתה ואפ"ה
אינה פותחת בברוך יש ליתן טעם לפי שהיא הודאה בעלמא ואפילו שהיא ארוכה קצת תקנו בה חתימה ולא פתיחה כמו אלהי נשמה. וכן
משמע בירושלמי שהיה דרכן לומר הלל בבית הכנסת ואח"כ שותין כוסות שלהם בביתם בלא שום סדר דבעי בירושלמי שתאן בבת
אחת מהו פירוש זה אחר זה בלא הלל וסדר בינתים מהו (ה) שמעינן מן הדא דא"ר יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא וכן משמע
בתוספתא ח)דמי שלא היה יודע ונכנס בבית הכנסת וכו' והשתא נמי מיושב דבשביל כך פותחת ברכה דאשר גאלנו בברוך דטעמא שאינה
סמוכה כי הא דאם קרא הלל בבהכ"נ יצא: או דילמא הנאה קביל עליה. האי לישנא משמע דמיירי בתענית יחיד
שקבל עליו אבל
בתענית הכתוב לא: טועם ואין בכך
כלום. פירש ר"ח שחוזר ופולט דלא חשיב
הנאה מן הטעימה
אבל בולע לא
במשכים לפתחו.
אפילו בשאר תעניות ומשום
הכי הפולט אינו
צריך ברכה
שאינו
נהנה:
וכן הלכה אבל
פגעו
באקראי מותר:
למה