יד:
היה קורא פרק שני ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
למה
קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע. וא"ת תיפוק ליה
וה' אלהים אמת. לכך אין מפסיקין בין אני ה'
אלהיכם לאמת: כל
כ א
א) ב)
ג) ד)
אמת אמת תפסיה להאי. ריהטא של אמת תפסתו לזה: הא שמעתתא.
דקדמה בתורה וי"ל דהכי קאמר למה קדמה אף לפרשת
כא ב
ה) ו)
דרב שמואל בר יהודה אמר אמרי במערבא וכו'. ק"ש של ערבית
ציצית דקדמה לכולן אלא ודאי אין אנו חוששין לזה שהיא קודמת
כב ג ד
ז) ח)
ט)
אין קורין בה פרשת ציצית
כולה לפי שאין מצות ציצית בלילה אבל
בתורה משום דאמרינן אין מוקדם ומאוחר וא"כ היה לנו להקדים
❖
מתחילין אותה ומפסיקים בה ומדלגים
והיה שהיא מדברת בלשון רבים:
ויאמר
אינה נוהגת אלא ביום.
ואומרים אני ה' אלהיכם אמת: לא
וה' אלהים אמת חוזר ואומר אמת או אינו
1
כג ה
יתחיל. אין צריך להתחיל ויאמר
מכאן משמע כר' שמעון
חוזר ואומר אמת א"ר אבהו א"ר יוחנן חוזר
הגהות הב"ח
ערבית: אתחולי מתחלינן. דהא
דאמר בפ' התכלת דציצי'
ואומר אמת רבה אמר אינו חוזר ואומר אמת
א
(א) גמ' ומצלי
מתחלי במערבא: אמר אני ה'
מ"ע שהזמן גרמא וכן איתא בקדושין
❖
(ב) רש"י
ההוא דנחית קמיה דרבה שמעיה רבה דאמר
אלהיכם. דהיינו פרשת ציצית: צריך
דקאמר ציצית מצות עשה
אמת אמת תרי זימני אמר רבה כל אמת אמת
לומר אמת. כדכתיב וה' אלהים אמת:
שהזמן גרמא וא"ת א"כ למ"ד
תורה אור השלם
תפסיה להאי אמר רב יוסף כמה מעליא הא
והא בעי לאדכורי יציאת מצרים. דתנן
ציצית חובת טלית הוא ואפילו
שמעתתא דכי אתא רב שמואל בר יהודה
1. וַיְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא
מזכירין יציאת מצרים
מונחת בקופסא אפ"ה חייבת בציצית
אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם
אמר אמרי במערבא ערבית דבר אל בני
בלילות ואי לא אמר אמת ואמונה ולא
היכי אשכחן שיהא הזמן גרמא . וי"ל
א
מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וְלֹא
דאם היה כסות המיוחד ללילה פטור
אמר פרשת ציצית היכי מדכר יציאת
ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם אמת
יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ:
❖
ירמיהו י י
מצרים: ושרנו לך. מי כמכה באלים
והכי איתא בירושלמי דקדושין אמר
אמר ליה אביי מאי מעליותא והא אמר רב
להם ר"ש אי אתם מודים לי דציצית
וגו' מלכותך ראו בניך עד גאל ישראל
כהנא אמר רב לא יתחיל ואם התחיל גומר וכי
מוסף רש"י
והשכיבנו: שזה ללמוד. ודברת בם :
מ"ע שהזמן גרמא שהרי כסות לילה
ג)
תימא ואמרת אליהם לא הוי התחלה והאמר
וזה ללמד. ולמדתם אותם את בניכםד)
פטור מן הציצית א"ר אילא טעמא
כאילו מעיד עדות שקר
רב שמואל בר יצחק אמר רב דבר אל בני
בעצמו.
דרבנן שאם היה מיוחד ליום ולילה
ואם לא למד תחלה היאך ילמד את
ומנח
ישראל לא הוי התחלה ואמרת אליהם הוי
תפילין ומצלי.
בניו: וזה לעשות. ויאמר אין בה
שחייב בציצית:
(ס'
התחלה אמר רב פפא קסברי במערבא ואמרת
אלא עשייה: וקשרתם. דתפילין:
ומהתם משמע שמותר להניח תפילין
הנר בשם רש"י)
וכתבתם. דמזוזה עשייה היא: רב
בין גאולה לתפלה וכן בטלית מניח
אליהם נמי לא הויא התחלה עד דאמר ועשו
משי ידי. פעם אחת ראוהו שעשה
אדם טליתו בין גאולה לתפלה. וכן
להם ציצית אמר אביי הלכך אנן אתחולי
כן: והיכי עביד הכי. שהקדים ק"ש
מצינו שרבי יצחק ברבי יהודה שלח
מתחלינן דקא מתחלי במערבא וכיון
לתפילין: כוך. קבר שחופרין בקירות
אחר טליתו ושהה השליח וכבר קרא
דאתחלינן מגמר נמי גמרינן דהא אמר רב
מערה ארכו ד'ה) ורחבו ז'ו) טפחיםז):
ק"ש בברכותיה ונתעטף בטליתו וגמר
כהנא אמר רב לא יתחיל ואם התחיל גומר
פטור מק"ש. דהעוסק במצוה פטור
שמונה עשרה והביא ראיה מהכא
חייא בר רב אמר אמר אני ה' אלהיכם צריך
מן המצוה כדאמרינן בפ"ק
מההיא דרב. מ"מ יש לחלק בין תפילין
לומר אמת לא אמר אני ה' אלהיכם אינו צ"ל
בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה:
לטלית דעיקר ק"ש ותפלה שייכי
וסיפא בתרתי. והכי קאמר אם שנים
אמת והא בעי לאדכורי יציאת מצרים דאמר
בתפילין כדאמר בסמוך כאילו מעיד
הם מניח את חבירו חופר והוא עולה
עדות שקר בעצמו פירוש באדון שצוה
הכי מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו
ומקיים מצות ק"ש ותפילין ותפלה
שהוא קורא והיו לטוטפת ולאות על
מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית
❖
וחוזר למלאכה וחבירו יעלה ויניח
ידך ואין. ותפלה נמי כדאמרן ט)קרי
לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך: אמר ר'
תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל: מ"מ.
ק"ש ומתפלל זו היא מלכות שמים אבל
יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע וכו':
תפילין קודמים לק"ש: עול מצות.
ציצית שאינו אלא חובת טלית שאם
הגהות הגר"א
תניא ר"ש בן יוחי אומר בדין הוא שיקדים
דהנחת תפילין עול מצוה הוא: קריאה
יש לו טלית חייב ואם אין לו פטור
[א] רש"י
שמע לוהיה אם שמוע שזה ללמוד וזה ללמד
לקריאה. שמע שהוא קבלת מלכות
מציצית ויכול לקרוא ק"ש בלא ציצית
❖
והיה אם שמוע לויאמר שזה ללמוד וזה
שמים לוהיה אם שמוע שהוא קבלת
ודאי דהוי הפסקה. והרב רבי משה
עול מצות: ומקדים. משכים: ומברך.
מקוצי היה אומר דאפי' מכאן אין
לעשות אטו שמע ללמוד אית ביה ללמד
על התורה: ומתני פרקין. אלמא (ב)
ראיה דמצי למימר הניח תפילין בלא
ולעשות לית ביה והא כתיב ושננתם וקשרתם
מוסף תוספות
מקדים הוא לעסוק בתורה דהיינו
ברכה ולאחר י"ח ממשמש בהם ומברך
וכתבתם ותו והיה אם שמוע ללמד הוא דאית
א. בתוס' רי"ש הוסיף,
עליהם ובהכי סגי שגם מותר להתעטף
[א] עשייה דמצוה מקמי מלכות שמים:
והא כל הטליתות יש לו
ביה ולעשות לית ביה והא כתיב וקשרתם
שלוחא הוא דעוית. השליח קלקל
בטלית בעת שידיו מטונפות ואחר
להטיל ציצית וכו' ומה
❖
וכתבתם אלא הכי קאמר בדין הוא שתקדם
שייך זה ללילה.
שיטול ידיו ימשמש בטליתו ומברך:
שאיחר להביא לו תפילין מעיקרא
ומכל מצות האמורות בתורה.
שמע לוהיה אם שמוע שזה ללמוד וללמד
והגיע זמן ק"ש והוזקק לקרות כדי
ח)
רב ניסים גאון
ולעשות והיה אם שמוע לויאמר שזה יש בה
וא"ת וכי ק"ש לא הוה בכלל
שלא יעבור הזמן וכי מטי שלוחא
דתפילין אנחינהו: כאלו מעיד עדות
מצות האמורות בתורה. וי"ל דאי לא
ללמד ולעשות ויאמר אין בה אלא לעשות
לאפוקי ממאן דאמר
למשנה אינו
שקר בעצמו. לישנא מעליא: כאילו
תני בהדיא ק"ש הוה אמינא דדוקא
בלבד ותיפוק ליה מדרבי יהושע בן קרחה
צריך לברך. בעל זו המימרא
הקריב עולה בלא מנחה. שחייבו
הני דלית להו קביעות זמן אבל ק"ש
רב הונא ועיקרה בפרק
חדא ועוד קאמר חדא כדי שיקבל עליו עול
ראשון (דף יא)
:
הכתוב להקריב עמה שנא'
דקביע להו זמן לא הואיל וזמן עובר
מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול
קמ"ל: עולה בלא מנחה. ה"ה
ועשירית האיפה וגו' אף הקורא ואינו
מצות ועוד משום דאית בה הני מילי אחרנייתא.
מקיים אינו גומר את המצוה: נסכים.
דמצי למימר בלא נסכים שהרי
רב במשי ידיה וקרא ק"ש ואנח תפילין (א) וצלי
עולה נמי טעונה נסכים אלא לישנא
הוא היין המתנסך על גבי המזבח אחר
והיכי עביד הכי והתניא ג החופר כוך למת
דקרא נקט עולה ומנחה וגו':
העולה והזבח כדכתיב ונסכיהם חצי ההין
בקבר פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין
אמאן
וגו' . וה"ה דמצי למימר כאילו הקריב
עולה בלא מנחה ונסכים דהא עולה
ומכל מצות האמורות בתורה
הגיע זמן ק"ש עולה ונוטל ידיו ומניח תפילין
נמי טעונה נסכים אלא לישנא דקרא
וקורא ק"ש ומתפלל הא גופא קשיא רישא אמר פטור וסיפא חייב הא לא קשיא
נקט עולה ומנחה זבח ונסכים:
דסיפא בתרי ורישא בחד מ"מ קשיא לרב רב כרבי יהושע בן קרחה סבירא ליה
יפנה
דאמר עול מלכות שמים תחלה ואח"כ עול מצות אימר דאמר רבי יהושע
בן קרחה להקדים קריאה לקריאה קריאה לעשיה מי שמעת ליה ותו מי סבר ליה כרבי יהושע בן
קרחה והאמר רב חייא בר אשי זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ומקדים ומשי ידיה ומברך
ומתני לן פרקין ומנח תפילין והדר קרי ק"ש וכ"ת בדלא מטא זמן ק"ש א"כ מאי אסהדתיה דרב חייא בר אשי
לאפוקי ממ"ד למשנה אין צריך לברך קמ"ל דאף למשנה נמי צריך לברך מ"מ קשיא לרב שלוחא הוא דעוית:
אמר עולא ה כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כאילו
הקריב עולה
בלא מנחה וזבח
בלא נסכים: ואמר רבי
יוחנן הרוצה שיקבל
עליו עול מלכות
שמים שלמה
יפנה