היה קורא פרק
שני ברכות
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמאן
דמהדר אמיא בעידן ק"ש. ויש ספרים דגרסי הני מילי
יפנה. לנקביו: דכתיב ארחץ בנקיון. משמע ארחץ כל הגוף ולא
כד א
א) ב)
ג)
כתיב ארחיץ כפי לדרשה אתא לומר שמעלה עליו שכר רחיצת כפיו
לק"ש אבל לתפלה לא דקאמר רשב"ל לגבל
כה ב ג
ד)
כאלו טבל כל גופו: קסמית. קיסם: לק"ש. בעידנא דק"ש שזמנה
ולתפלה ד' מילין ונראה דלא גרסינן ליה דהוא הדין לענין צלותא נמי
ה)
ו)
קבוע פן יעבור הזמן אבל לתפלה דכל היום זמנה הוא צריך למהדר
מטעם שלא יעבור זמן תפלה דמאי שנא ק"ש מתפלה וגם יש לקמן
ז)
אמיא: מתני' ולא דקדק
פרק מי שמתו בטלוה
ח) ט)
באותיותיה. לפרשן יפה בשפתיו:
לנטילותא כדרב חסדא דלייט אמאן
יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש
א
י) כ)
גמ' תרתי ש"מ. כי דרשת נמי
דמהדר אמיא בעידן צלותא $ ומדלא
ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלמה א"ר
כו ד
ל)
שמע בכל לשון שאתה שומע ש"מ נמי
הזכיר שם ק"ש משמע דבכל ענין
מ) נ)
חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו
❖
דצריך להשמיע לאזנו: לא יתרום.
מותר וההיא דרשב"ל דאמר ולתפלה
ומניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל מעלה עליו
לפי שאינו שומע הברכה שהוא מברך
ד' מילין פירש רש"י להתפלל שם במנין:
כז ה
דילמא ר' יהודה היא. וא"ת
הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן
הגהות הב"ח
עליה: מאן תנא כו' לא יצא. אפי'
כח ו
דכתיב 1ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך
בדיעבד ה"מ כו': ברכה דרבנן
והלא אין נזכר ר' יהודה
(א) גמ'
ה' א"ל רבא לא סבר לה מר כאילו טבל דכתיב
היא. דאמור רבנן כל
ברישא. וי"ל דפשיטא מדסיפא ר'
ז
ארחץ [בנקיון] ולא כתב ארחיץ [כפי] א"ל
המצות כולן מברך עליהן עובר
יהודה רישא נמי ר' יהודה ופליגי
א (ד)
כט ח
(ב) שם
לעשייתן: וממאי דר' יוסי היא.
במילתא דר' יהודה:
רבינא לרבא חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא
להודיעך כחו דרבי יוסי. וא"ת
קס"ד האי דמוקמי לה כר' יוסי משום
ממערבא ואמר מי שאין לו מים לרחוץ ידיו
ט
ב
דסבירא לן דר' יהודה לכתחלה נמי
לשמעינן כחו דרבי
(ג) שם
מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית א"ל שפיר
וממאי (ד) תוס'
מכשיר: דלמא ר' יהודה היא וק"ש
יהודה דכח דהתירא עדיף. וי"ל כיון
ל י
קאמר מי כתיב ארחץ במים בנקיון כתיב כל
נמי דיעבד אין לכתחלה לא ה"ג.
דרבי יהודה לא דריש השמע לאזנך
מידי דמנקי דהא רב חסדא לייט אמאן
(ה) תד"ה
ול"ג אפילו: משום ר' יוסי. להודיעך
אין כאן שום חדוש ופשיטא דלכתחלה (ה)
❖
שרי
❖
דמהדר אמיא בעידן (א) צלותא והני מילי לק"ש
כחו דאפי' דיעבד נמי לא יצא: בלבו.
ומהיכא תיתי לאוסרו אי שרי דיעבד
אי
אבל לתפלה מהדר ועד כמה עד פרסה והנ"מ
הוא הדין לכתחלה: ר' יוסי
שלא השמיע לאזנו: ואי ר' יוסי
ג
תורה אור השלם
דיעבד נמי לא. וא"ת לעולם אימא
דיעבד נמי לא. דהא בהמ"ז דאורייתא
לקמיה אבל לאחוריה אפילו מיל אינו חוזר
גליון הש"ס
1. אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי
היא ואכלת ושבעת וברכת :
לך רבי יוסי היא וברכת המזון שאני
[ומינה] מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל
תוס' ד"ה אמאן כו' ומדלא
וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ יְיָ:
חוזר: מתני' ד הקורא את שמע ולא השמיע
אלא מאי ר' יהודה. וק"ש דיעבד אין
דלא כתיב ביה שמע דבשלמא תרומה
הזכיר.
תהלים כו ו
❖
לכתחלה לא והא דתרומה וברכת
דלעיל ומגילה דלקמן שהן מדרבנן יש
2. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ
❖
לאזנו יצא ר' יוסי אומר לא יצא קרא ולא
ה
דברים ו ד
יְיָ אֶחָד:
המזון דר' יהודה: אלא רבי יהודה
לדמותם לק"ש שתקנו שצריך שישמיע
דקדק באותיותיה ר' יוסי אומר יצא רבי יהודה
לכתחלה קאמר. והא דרבי יהודה
לאזנו כמו בק"ש ותקנו ממש שלא יצא
מוסף תוספות
אומר לא יצא ו הקורא למפרע לא יצא ז קרא
מוסף רש"י
בריה דר' שמעון בן פזי ר' יהודה
כמו בק"ש אבל בבהמ"ז שהיא
וטעה יחזור למקום שטעה: גמ' מאי טעמא
א. בתוס' רי"ש כתב,
היא ודתרומה ר' יוסי היא ומודה הוא
מדאורייתא כיון דלא כתיב ביה שמע
צורבא מרבנן.
פשיטא ליה מדאיירי ר"י
בסיפא דת"ק דרישא נמי
דר' יוסי משום דכתיב שמע השמע לאזנך
דברכות דרבנן דיעבד שפיר דמי
למה יש לנו לתקן שלא יצא אם לא
❖
ר"י.
והא דברכת המזון ר' יהודה היא
השמיע לאזנו כיון דמה"ת יצא. וי"ל
מה שאתה מוציא מפיך ות"ק סבר שמע בכל
(תענית ד.)
משמיה דרביה ר' אלעזר בן עזריה
כיון שתקנו שצריך להשמיע לאזנו כמו
לשון שאתה שומע ור' יוסי תרתי שמע מינה.
ומינה מיל הוא דאינו
רב ניסים גאון
דאומר צריך שישמיע לאזנו וכל צריך
בק"ש הואיל ומדרבנן מיהא צריך
חוזר.
תנן התם ח חרש המדבר ואינו שומע לא
אבל לתפלה מהדר ועד
לכתחלה משמע הא דיעבד שפיר דמי:
להשמיע אין לחלק בין ק"ש ובין בהמ"ז
יתרום ואם תרם תרומתו תרומה מאן תנא
כמה עד פרסה. ידוע
אחר כוונת הלב כו'. ואפי' לכתחלה
דאפילו בדיעבד אית לן למימר שלא
(פסחים מו.)
כי הפרסה ארבעת מילין
יצא: ורבי יהודה מכשיר בקטן.
חרש המדבר ואינו שומע דיעבד אין לכתחלה
נמי א"צ: השתא דאתית להכי.
ובמסכת פסחים בפ' אלו
לא אמר רב חסדא ר' יוסי היא דתנן הקורא
עוברין בפסח (דף מו) אמרינן
דאשמעת לן פלוגתא דר"מ: אפילו
וא"ת באיזה קטן מיירי אי בקטן שלא
אמר ר' אבהו אמר ריש
את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי
תימא ר' יהודה.
דאמר בק"ש נמי
הגיע לחנוך הא אמרינן בפרק ראוהו
(ב)
לקיש לגבל ולתפלה
ולנטילת ידים ד' מילין
יצא דיעבד אין לכתחלה לא והא
בית דין שכל שאינו מחוייב
יהודה ר' יוסי אומר לא יצא עד כאן לא קאמר
ואיתמר עלה אמר ר' יוסי
דברכת המזון ודתרומה רבי יהודה
בדבר אינו מוציא את הרבים ומ"ט
ר' יוסי לא יצא אלא גבי ק"ש דאורייתא אבל
בר' חנינא לא שנו אלא
לפניו אבל לאחריו אפי' מיל
היא ודקא קשיא לך דר' יהודה בריה
דר' יהודה דמכשיר ואי בהגיע לחנוך
תרומה משום ברכה הוא וברכה דרבנן ולא
אינו חוזר אמר רב אחא בר
דר"ש בן פזי מני ר"מ היא דמכשר
מאי טעמייהו דרבנן דאסרי הרי
יעקב ומינה מיל הוא דאינו
בברכה תליא מילתא וממאי דר' יוסי היא
לכתחלה: מאן תנא חרש דיעבד נמי
קריאת מגילה דרבנן ואמרי' קטן
חוזר הא פחות ממיל חוזר
דילמא ר' יהודה היא ואמר גבי ק"ש נמי דיעבד
ודכוותה בשחיטת חולין
לא. דקתני גבי שוטה: לא יצא.
שהגיע לחנוך מדרבנן כגדול ופוטר
בפרק העור והרוטב (דף קכג)
אין לכתחלה לא תדע דקתני הקורא דיעבד
דיעבד הוא: וממאי. דחוץ מחרש
דרבנן כדאמר לקמן בפ' מי שמתו
ומזה העיקר אמרי' הכא
אבל לתפלה מהדר ועד כמה
אין לכתחלה לא אמרי האי דקתני הקורא
דקטן מוציא אביו שלא אכל
דקאמר דיעבד הוא ורבי יוסי היא
עד פרסה ובמס' מגילה (דף
דפסיל דיעבד: ולכתחלה הוא דלא
אלא כזית דהיינו דרבנן. וי"ל שאני
להודיעך כחו דר' יוסי דאמר דיעבד נמי לא
מ)
ב) אמרי' שעורא דמיל כמה
הוי כמחמתן לטבריא ובפ'
הא דיעבד שפיר דמי. ובהא איכא
ברכת המזון שהיא חומרא יתירתא
דאי ר' יהודה אפי' לכתחלה נמי יצא במאי
אלו עוברין בפסח (דף מו)
למימר דאפילו ר' יהודה מודה דלא
יותר מדאורייתא ובקל נפטרים ממנה
נמי שיעורא דמיל כמה הוי
אוקימתא כר' יוסי ואלא הא דתניא טלא יברך
כממגדל נוניא לטבריא:
כדאמרי' לקמן והם החמירו על
שמעינן דפליג בק"ש אלא דיעבד:
אדם בהמ"ז בלבו ואם בירך יצא מני לא ר'
מדסיפא
עצמם או בכזית או בכביצה א"נ
נ)
יוסי ולא ר' יהודה דאי ר' יהודה הא אמר
התם ליכא בקטן אלא חד דרבנן
לכתחלה נמי יצא אי ר' יוסי דיעבד נמי לא אלא מאי ר' יהודה ודיעבד אין
דמיירי שהקטן אכל כדי שביעה לכך
לכתחלה לא אלא הא דתני ר' יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי חרש המדבר
אתי דרבנן ומוציא דרבנן אבל הכא
ואינו שומע תורם לכתחלה מני לא ר' יהודה ולא ר' יוסי אי ר' יהודה הא אמר
דגבי קטן איכא תרתי דרבנן דהמגילה
דרבנן והקטן דרבנן אינו יכול
דיעבד אין לכתחלה לא אי ר' יוסי הא אמר דיעבד נמי לא אלא לעולם רבי
להוציא היכא דליכא אלא חד דרבנן:
יהודה ואפי' לכתחלה נמי ולא קשיא הא דידיה הא דרביה דתנן רבי יהודה
דילמא
אומר משום ר' אלעזר בן עזריה הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו שנאמר
2 שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמר ליה רבי מאיר הרי הוא אומר אשר אנכי מצוך היום על לבבך
אחר כונת הלב הן הן הדברים השתא דאתית להכי אפילו תימא רבי יהודה כרביה סבירא ליה
ולא קשיא הא רבי מאיר הא רבי יהודה. תנן התם י הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש
שוטה וקטן ורבי יהודה מכשיר בקטן מאן תנא חרש דיעבד נמי לא אמר רב מתנה רבי יוסי היא דתנן הקורא
את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי ר' יהודה רבי יוסי אומר לא יצא (ג) ממאי דרבי יוסי היא ודיעבד נמי לא
דילמא