טו:
היה קורא פרק שני ברכות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
דילמא
ר' יהודה וחסורי
מחסרא וכו'. תימה דאין זה בשום
מדסיפא ר' יהודה. דקתני ר' יהודה מכשיר בקטן: ודילמא כולה ר'
לא א
א) ב)
יהודה היא וחסורי מחסרא והכי קתני הכל כשרין לקרות את המגילה
מקום דקאמר חסורי מחסרא ולאוקמי אליבא דחד תנא
חוץ מחש"ו. והא כדאיתא והא כדאיתא: בד"א. דקטן לכתחלה לא
ועוד לוקמיה כר' יוסי ובלא חסורי מחסרא. וי"ל משום דלקמן
ג)
לב ב
ד) ה)
בקטן שלא הגיע לחנוך אבל
הגיע לחנוך אפי' לכתחלה שרי. הגיע
פסקינן כר' יהודה א לכך ניחא לאוקמיה אליבא דר' יהודה:
אבל בשאר מצות יצא. וא"ת
ו)
לחנוך מצות כגון בן תשע ובן עשר
כדאמרינן ביומא פרק בתרא :
הא לעיל אמר דשאר מצות
דילמא רבי יהודה היא ולכתחלה הוא דלא
ז)
במאי אוקימתא. למתניתין דמגילה:
ילפינן מק"ש כגון תרומה ומגילה
הא דיעבד שפיר דמי לא ס"ד דקתני חרש
לג ג
כר' יהודה. ואשמעת לן דכי אמר
וברכת המזון. וי"ל דרב יוסף פליג
ח)
דומיא דשוטה וקטן מה שוטה וקטן דיעבד
בין
אסוגיא דלעיל: הדבקים. רבח)
ר' יהודה בק"ש יצא דיעבד קאמר
נמי לא אף חרש דיעבד נמי לא ודילמא הא
ולא לכתחלה: אלא הא דתני כו'
אלפס מוסיף כגון וחרה אף דאם
לד ד
❖
כדאיתא והא כדאיתא ומי מצית לאוקמה
תורם. ואע"פ שהוא צריך לברך
לא יתן ריוח אז נראה כמו וחרף וכן
❖
כרבי יהודה והא מדקתני סיפא רבי יהודה
ואין אזניו שומעות מני: אלא מאי.
מוסיף וראיתם אותו וזכרתם את
מכשיר בקטן מכלל דרישא לאו רבי יהודה
בעית למימר דר' יהודה היא דק"ש
ועשיתם את שצריך ליתן ריוח בין מ"ם
תורה אור השלם
הגהות הב"ח
היא ודילמא כולה ר' יהודה היא ותרי גווני
אפי' לכתחלה קאמר כי היכי דתיקו
שבסוף תיבה לאל"ף שבתחלת תיבה
1. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים
(א) רש"י
הא דר' יהודה בריה דר' שמעון בן
שאחרי' וכן צריך להתיז זיי"ן של תזכרו
[א]
קטן וחסורי מחסרא והכי קתני הכל כשרין
הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל
❖
היא ואפילו
לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע
פזי אליביה והאי דאפליגו בדיעבד
שלא ישמע שי"ן למען שיהיה לנו שכר
לקרות את המגילה חוץ מחש"ו בד"א בקטן
יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ
להודיעך כחו דר' יוסי: אלא הא
מצות ואין לנו לעשו' על מנת לקבל פרס:
לְעָם לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ:
שלא הגיע לחנוך אבל קטן שהגיע לחנוך
דברים כז ט
הגהות הגר"א
אהלים
דתניא כו'. מני: לעולם ר' יהודה
(א)
2. לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב
אפילו לכתחלה כשר דברי רבי יהודה שרבי
אפי' לכתחלה מכשיר. ודמגילה רבי
[א] תוס'
הַב שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא
❖
יהודה מכשיר בקטן במאי אוקימתא כר"י ודיעבד אין לכתחלה לא אלא הא דתני
תִשְׂבַּעְנָה אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ
יוסי היא ואפי' דיעבד נמי פסיל והא
הוֹן: שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם אֶרֶץ
ר"י בריה דר' שמעון בן פזי חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחלה מני לא
דתורם לכתחלה ר' יהודה והא דברכת
לֹא שָׂבְעָה מַּיִם וְאֵשׁ לֹא
ר' יהודה ולא ר' יוסי אי ר' יהודה דיעבד אין לכתחלה לא אי ר' יוסי דיעבד
אָמְרָה הוֹן: משלי ל טו-טז
מוסף תוספות
המזון דרביה הוא דאמר ר' יהודה
3. וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת
משום רבי אלעזר בן עזריה צריך
נמי לא אלא מאי ר' יהודה ואפילו לכתחלה נמי אלא הא דתניא לא יברך אדם
א. בתוס' רי"ש הוסיף,
בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
ומתניא נמי מתני' סתמא
להשמיע לאזנו והאי לישנא לכתחלה
דברים ו ט
ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא מני לא ר' יהודה ולא ר' יוסי אי רבי יהודה
❖
4. וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה
אליביה.
משמע אבל דיעבד יצא: השתא
הא אמר אפי' לכתחלה נמי ואי ר' יוסי הא אמר אפי' דיעבד נמי לא לעולם ר'
הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי
דאתית להכי. דאשמעתן הא פלוגתא
במדבר ה כג
הַמָּרִים:
יהודה היא ואפילו לכתחלה נמי ולא קשיא הא דידיה הא דרביה דתניא א"ר
5. בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ
מוסף רש"י
דר"מ: אפי' תימא ר' יהודה. דאמר
תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן:
יהודה משום ר' אלעזר בן עזריה הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו שנאמר
❖
בק"ש יצא דיעבד אין לכתחלה לא
הא כדאיתא והא
תהלים סח טו
שמע ישראל אמר לו ר' מאיר הרי הוא אומר אשר אנכי מצוך היום על לבבך
כדאיתא.
ומתני' דמגילה לכתחלה היא דפסלה
(מגילה
אחר כונת הלב הן הן הדברים השתא דאתית להכי אפי' תימא ר' יהודה
לחרש ור' יהודה היא והא דברכת
יט:) אלא הא דתני כו'
רבינו חננאל
תורם.
כרביה ס"ל ולא קשיא הא ר' יהודה הא רבי מאיר א"ר חסדא אמר רב שילא
המזון נמי ר' יהודה היא ודקא קשיא
תני רב עובדיה קמיה דרבא
לך הא דר"י בריה דר' שמעון בן פזי
הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה והלכה כרבי יהודה
ולמדתם שיהא למודך תם
א
(שם) וכי מה ענין
שיתן ריוח בין הדבקים.
מני ר"מ היא דמכשיר לכתחלה:
וצריכא דאי אשמעינן הלכה כר' יהודה הוה אמינא אפילו לכתחלה קמ"ל
שאול אצל רחם.
ואע"ג דאם לא נתן ריוח בין
הלכה כר' יהודה. דק"ש שלא השמיע
(סנהדרין
הדבקים הללו יצא, דהא תנן
הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' אלעזר בן עזריה ואי אשמעינן הלכה כרבי
לאזנו יצא: הוה אמינא. דר' יהודה
צב.) אף שאול מכניס
קרא ולא דקדק באותיותיה
יהודה שאמר משום ר' אלעזר בן עזריה הוה אמינא צריך ואין לו תקנה קמ"ל
ומוציא.
יצא. מיהו עדיף טפי
לכתחלה נמי אמר והאי דאפליג דיעבד
(שם) שאול שמכניסין
המדקדק, דהא אמר עלה
הלכה כרבי יהודה אמר רב יוסף מחלוקת בק"ש אבל בשאר מצות דברי הכל
משום דרבי יוסי: ואין לו תקנה.
בו בקולי קולות.
מאן דקארי קרית שמע
(שם)
לא יצא דכתיב 1 הסכת ושמע ישראל מיתיבי לא יברך אדם ברכת המזון
באותיותיה מצננין לו
אפילו בדיעבד: בשאר מצות. בכל
שמוציאין ממנו בקולי
גיהנם. הא מילתא גמרא
בלבו ואם בירך יצא אלא אי אתמר הכי אתמר אמר רב יוסף מחלוקת בק"ש
הברכות: ההוא.
הסכת ושמע בדברי
קולות.
היא וקרא סימנא בעלמא
❖
(שם)
הוא. פי', אפי' רשע
תורה כתיב כדאמרי' בפ' הרואה
דכתיב שמע ישראל אבל בשאר מצות דברי הכל יצא והכתיב הסכת ושמע
ב
שנתחייב ירידה בגיהנם אם
כתתו עצמכם על דברי תורה:
ישראל ההוא בדברי תורה כתיב: קרא ולא דקדק באותיותיה: א"ר טבי א"ר
יש בידו זכות זו שהיה קורא
את שמע באותיותיה,
ולא דקדק. שמגמגם: הלכה כדברי
רב ניסים גאון
יאשיה הלכה כדברי שניהם להקל: וא"ר טבי א"ר יאשיה מאי דכתיב שלש
2
מצננין לו אור גיהנם
שניהם להקל. הלכה כר' יהודה דלא
תני ר' (יאשיה) [אושעיא]
ומרויחין לו מ(ו)שירי
הנה לא תשבענה שאול ועוצר רחם וכי מה ענין שאול אצל רחם אלא לומר
בעי שמיעה והלכה כר' יוסי דלא בעי
השריפה. וכורכין את
קמיה דרבא וכתבתם
לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא והלא דברים ק"ו ומה רחם
שמע. קימא לן כר' יהודה
הכל בכתב ואפי' צוואות
דקדוק: שאול ועוצר רחם. פסוק
דאמר לא שהיו כורכין שמע
נמי אמר ליה דאמר לך מני
שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות שאול שמכניסין בו בקולי
הוא בספר משלי שלש הנה לא
ישראל עם ואהבת את יו"י
ר' יהודה היא דאמר גבי
אלא לעולם מפסיקין היו,
סוטה אלות כותב צוואות
קולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות מכאן תשובה לאומרים אין תחיית
תשבענה: רחם מכניס. הזרע ומוציא
[אלא שלא היו] אומרים
אינו כותב. עיקר דבריו של
הולד: שאול. קבר: שמכניסין בו
המתים מן התורה: תני ר' אושעיא קמיה דרבא וכתבתם הכל בכתב אפילו
ברוך שם כבוד מלכותו
ר' יהודה במס' סוטה בפ'
3
לעולם ועד, ומאי כורכין
היה מביא את מנחתה (דף יז)
בקולי קולות. של בכי ומספד: וכתבתם.
צואות א"ל דאמר לך מני ר' יהודה היא דאמר גבי סוטה אלות כותב צואות
דקתני דלא היו מפסיקין
בא לו לכתוב המגילה
שתהא כתיבה תמה ושלימה: ואפילו
מאיזה מקום היה כותב ר'
בדבר אחר בין שמע
אינו כותב והתם הוא דכתיב 4 וכתב את האלות האלה אבל הכא דכתיב
לואהבת את יו"י. ואנן מאי
יהודה אומר כל עצמו לא
צואות. שבפרשה כגון וקשרתם
וכתבתם אפי' צואות נמי אטו טעמיה דר' יהודה משום דכתיב וכתב טעמיה
טעמא אמרי ליה, כי הא
היה כותב אלא יתן ה' אותך
וכתבתם צריך לכתוב בתפילין
ובאו המים המאררים וגו'
דדריש ר' שמעון בן פזי
דר' יהודה משום דכתיב אלות אלות אין צואות לא אצטריך סד"א נילף כתיבה
ומזוזות: דאמר לך מני. הא
ויקרא יעקב אל בניו וגו',
ואינו כותב ואמרה האשה
כתיבה מהתם מה התם אלות אין צואות לא אף הכא נמי צואות לא כתב
ולמד שביקש יעקב אבינו
אמן אמן:
דאצטריך ליה קרא לרבות צואות
לגלות לבניו הקץ ונסתלקה
רחמנא וכתבתם אפי' צואות: תני רב עובדיה קמיה דרבא ולמדתם שיהא למודך
לכתיבה: רבי יהודה היא. דשמעינן
ג
השכינה הימנו, אמר דילמא
חס ושלום פסול יש
תם שיתן ריוח בין הדבקים עני רבא בתריה כגון על לבבך על לבבכם בכל
גבי כתיבת פרשת סוטה משום
במיטתי, כאברהם שיצא
דלא כתיב ביה וכתבתם אלא וכתב
לבבך בכל לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ
ממנו ישמעאל וכיצחק
שיצא ממנו עשו, והן פתחו
דאמר אלות אין צואות לא כגון
א"ר חמא ברבי חנינא כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם
ד
כולם ואמרו שמע ישראל
והשביע אותה הכהן ואמר הכהן
יו"י וגו', כיון ששמע להם
שנאמר 5 בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון אל תקרי בפרש אלא בפרש
כך פתח הוא ואמר ברוך
דתנן רבי יהודה אומר
אל תקרי בצלמון אלא בצלמות: ואמר רבי חמא ברבי חנינא למה נסמכו
שם כבוד מלכותו לעולם
כל עצמו אינו כותב אלא יתן ה'
ועד, התקינו במקום שאין
אהלים
אותך לאלה ולשבועה: משום אלה
בו מינים אומרים בחשאי,
ובמקום שיש בו מינים
הוא. דמשמע מיעוטא הא
לא כתיב מיעוטא הוה משמע כולה מלתא מוכתב והכא
דליכא מיעוטא למה ליה לרבויינהו
אומרים אותו בקול רם.
מוכתבתם: בין הדבקים. תיבות המדובקות
זו בזו אם אינך מפרידן כשהתיבה השניה מתחלת באות שהתיבה שמלפניה
אחת אם אינו מתעסק ליתן ריוח ביניהן כדמפרש רבא: בפרש שדי. אם תפרש
נגמרת הוא
קורא אותן שתי אותיות באות
שדי
ותבדיל
תיבות של מלכות שמים
מלכים
בה תשלג ז) בצלמון
התורה אשר בה מלכים ימלוכו תשלג ותצנן לך את צל המות:
אהלים