היה קורא פרק
שני ברכות
טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אהלים
לנחלים. פי' הקונטרס דכתיב כנחלים נטיו כאהלים
אהלים לנחלים. כנחלים נטיו כאהלים נטע: אף [אהלים]. בתי מדרשות.
לד א
א)
ב)
אהלים לשון נטיעה נופלת בהם שנאמר ויטע אהלי אפדנו :
נטע. ולי נראה דאהלים דהאי קרא לאו לשון אהל אלא
ג)
קטרין ליה גננא. קושרין לו חופה להשיאו אשה: יחזור לראש.
לשון בשמים אלא נראה מדסמיך מה טובו אוהליך לכנחלים נטיו:
ד) ה)
הקורא את שמע ואינו יודע להיכן טעה חוזר לראש. פי' מטעם
לה ב
ו) ז)
כגון שהיה יודע שבפרק זה טעה ודלג אבל אינו יודע באיזה מקום
ח)
בו טעה: בין פרק לפרק. שיודע
שאינו יודע מהיכן טעה אבל אם
ט) י)
לו ג
כ)
שגמר הפרשה וצריך להתחיל פרשה
היה יודע מהיכן טעה שדלג תיבה
אהלים לנחלים דכתיב כנחלים נטיו כגנות
1
ל)
אחרת ואינו יודע באיזה מהן:
או פסוק אינו צריך לחזור אלא מאותו
עלי נהר כאהלים נטע וגו' לומר לך מה
יחזור לפרק ראשון. להפסק ראשון
פסוק ואילך וכן בהלל ומגילה:
מ)
נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה
לז ד ה
מעשה
בר"ג שנשא אשה וקרא
(ג) והיה אם שמוע: בין כתיבה לכתיבה.
נ) ס)
אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף
ק"ש בלילה ראשונה.
שיודע שצריך לומר וכתבתם ואינו יודע
ע)
זכות: הקורא למפרע לא יצא וכו': רבי
לח ו
פ) צ)
אם ראשון אם שני: (ד) וא"ר יוחנן.
לאו מעשה לסתור הוא דקמ"ל אם
ק)
אמי ורבי אסי הוו קא קטרין ליה גננא לר'
לתנא וכו': סרכיה נקט. נ) אין
גדול הוא ובוטח בעצמו שיוכל
אלעזר אמר להו אדהכי והכי איזיל ואשמע
להתכוין והוא ראוי ליטול את השם א
לטעות מכאן עד
אמת ויציב וא"צ
לט [ז ח
מלתא דבי מדרשא ואיתי ואימא לכו אזל
הרשות בידו:
לחזור אלא לאמת שהפרשה שגורה
לפי שאין דעתו מיושבת עליו.
בפיו: מתני' האומנין. שהם
אשכחיה לתנא דקתני קמיה דר' יוחנן קרא
ואם תאמר תיפוק ליה משום
עסוקים במלאכתן בראש האילן או
וטעה ואינו יודע להיכן טעה (א) באמצע הפרק
ר)
ט
א
דאמרינן לעיל לא יעמוד
בראש הנדבך והגיע זמן ק"ש קורין
❖
יחזור לראש בין פרק לפרק יחזור לפרק
מ י
לשם מיד: נדבך. בנין של אבנים
אדם במקום גבוה ויתפלל. ויש לומר
ראשון בין כתיבה לכתיבה יחזור לכתיבה
❖
כמו נדבכין די אבן גלל :
דהתם מיירי על גבי כסא או ספסל
ראשונה אמר ליה ר' יוחנן לא שנו אלא שלא
תורה אור השלם
מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה.
אבל באילן שעלה שם לעשות
פתח בלמען ירבו ימיכם אבל פתח בלמען
דצלותא רחמי היא ובעי כוונה הלכך
מלאכתו הוי כמו עלייה:
1. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי
מוסף רש"י
הא בפרק ראשון. לאו דוקא
ירבו ימיכם סרכיה נקט ואתי אתא ואמר להו
אין מתפללין בראש האילן ובראש
נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע יְיָ
סרכיה. (ע"ז ל.)
כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם:
הנדבך דמסתפי דילמא נפלי דאין
נקט פרק א'. דהיינו אליבא
אמרו ליה אלו לא באנו אלא לשמוע דבר
חתן פטור מקריאת שמע.
במדבר כד ו
זה דיינו: מתני' האומנין קורין בראש
2. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים
יכולין לעמוד שם אלא על ידי הדחק
דרבא ורבא אמר לעיל פסוק
ב
הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל
ראשון לבד והכי הלכתא:
ומחמת בעתותא לא מצי מכווני:
האילן ובראש הנדבך מה שאינן רשאין
לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע
אפי' כל אדם נמי. וא"ת הא
גמ' ומתפללין בראש הזית ובראש
יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ
(הפרדס עמ' יד, האורה ח"ב
לעשות כן בתפלה חתן פטור מק"ש לילה
ג
לְעָם לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ:
סי' ב, מחזור ויטרי סי'
התאנה. בזמן שעוסקין בהן מפני
שאר כל אדם רשות ופועלים
❖
דברים כז ט
הראשונה ועד מוצאי שבת אם לא עשה
תסו, ולא מצינו בראשונים מי
שענפיהם מרובים ויכולין לעמוד שם
חובה. וי"ל דפשיטא ליה כיון שיכול
שפי' כן) אם לא עשה
מעשה ומעשה בר"ג שנשא אשה וקרא לילה
מעשה.
שלא בדוחק ואין שם פחד ליפול
לומר מעין י"ח אין זה שום חדוש אם
הגהות הב"ח
הראשונה אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו
לפיכך מתפללין בראשם אבל בשאר
הפועלים אומרים אפילו לכתחלה:
(שם ושם
וחותם
(א) גמ' יחזור
ושם) לפי שאין דעתו
בברכת הארץ. אע"ג
אילנות אין מתפללין: בין כך ובין
שחתן פטור מק"ש אמר להם איני שומע לכם
ק)
לראש יחזור
מיושבת עליו.
כך. כלומר בין מתאנה בין משאר
דמדאורייתא הם. יש כח
לבטל הימני מלכות שמים אפי' שעה אחת:
לתחלת הפרק
גמ' ת"ר האומנין קורין בראש האילן
(ב) שם
אילנות: יורד ומתפלל. דהא אינו
ביד חכמים לעקור דבר מן התורה
הואיל וטרודים ב $במלאכת בעל הבית:
משועבד למלאכה שהוא ברשות
(או"ז סי' פב ופרי"ד
ובראש הנדבך ד ומתפללין בראש הזית
❖
אי
עצמו: לפי שאין דעתו מיושבת
בשם רש"י)
ובראש התאנה ושאר כל האילנות יורדים
עליו. מבעתותו ואם הקלו אצל
ר) (ג) רש"י
למטה ומתפללין ובעל הבית בין כך ובין
כך יורד למטה ומתפלל לפי
ה
פועלים מפני בטול מלאכה לא הקלו
רבינו חננאל
ויתחיל (ד) שם
שאין דעתו מיושבת עליו רמי ליה רב מרי
ברה דבת שמואל לרבא תנן
אצל בעל הבית: ברה דבת שמואל.
❖
ואמר ליה
א"ל ר' יוחנן ל"ש אלא
האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך אלמא לא בעי כונה ורמינהי
בכמה מקומות קרי ליה בר רחל
שלא פתח בלמען ירבו
ימיכם אבל פתח בלמען
ובת שמואל היתה ונשבית לבין
הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו שנאמר שמע ישראל ולהלן הוא אומר
ירבו ימיכם סרכיה נקט
גליון הש"ס
העמים כדאמר בכתובות
2 הסכת ושמע ישראל מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת אשתיק א"ל מידי
ואתי. ואמר ר' יוחנן ואם
רש"י ד"ה ואין מברכין
פתח זה הקורא למען ירבו
ובא עליה אחד ונתעברה הימנו
שמיע לך בהא א"ל הכי אמר רב ששת והוא שבטלין ממלאכתן וקורין
ו
לפניה שאינה מן התורה.
ימיכם, ודאי בפרק שני
ואח"כ נתגייר ושמיה איסור כדאמרי'
עומד דלישנא דוושא נקטא,
והתניא בית הלל אומרים עוסקין במלאכתן וקורין לא קשיא הא בפרק
בב"ב רב מרי בריה
ואי לא חוזר לפרק ראשון.
ראשון הא בפרק שני ת"ר הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית
קרא וטעה יחזור למקום
הורתו שלא בקדושה הוה לכך לא
שטעה ואם אינו יודע באיזה
קורין ק"ש ומברכין לפניה ולאחריה ואוכלין פתן ומברכין לפניה ולאחריה
(ב)
היה נקרא על שם אביו: תנן האומנין
מקום טעה יחזור לראש.
והתניא בית הלל אומרים
ומתפללין תפלה של שמונה עשרה אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין
קורין בראש האילן. אפי' בזמן שהן
ז
תוס' ד"ה וחותם כו'
עוסקין במלאכתן וקוראין.
עסוקין אלמא לא בעי כוונה: שבטלין
כפיהם והתניא מעין י"ח אמר רב ששת לא קשיא הא ר"ג הא ר' יהושע
במלאכת בעה"ב.
לא קשיא הא בפרק ראשון
הא בפרק שני. דלכו"ע
ממלאכתן וקורין. כדי שיהו קורין
אי ר' יהושע מאי איריא פועלים אפילו כל אדם נמי אלא אידי ואידי ר"ג
אסור במלאכה בפרשת
❖
בכוונה רשאין להיבטל ממלאכתן:
שמע, משום דהא משוי
ולא קשיא ח כאן בעושין בשכרן כאן בעושין בסעודתן והתניא הפועלים
ליה עראי. ת"ר הפועלים
פרק ראשון. פרשת שמע בעי
שהיו עושים מלאכה אצל בעל הבית קורין ק"ש ומתפללין ואוכלין פתן
שהיו עושין מלאכה אצל
כוונה: קורין את שמע ומברכין
בעל הבית וכו'. ואסיקנא
הגהות הגר"א
ואין מברכים לפניה אבל מברכין לאחריה שתים כיצד ברכה ראשונה
ט
י
[א]
לפניה ולאחריה. כתקונה וכן בזמן
פועלים העושין מלאכה
[א] גמ'
כתקונה שניה פותח בברכת הארץ וכוללין בונה ירושלים בברכת הארץ
לבעל הבית ב[סעוד]תן
תפלה: אבל אין יורדין לפני התיבה.
בלבד בלא שכירות, קורין
במה דברים אמורים בעושין בשכרן אבל עושין בסעודתן או שהיה
אינן רשאין ליבטל ממלאכתן ולירד
ק"ש בעונתה ומתפללין י"ח
ברכות כתיקנן, ואין יורדין
בעל הבית מיסב עמהן מברכין כתיקונה: חתן פטור מק"ש: תנו רבנן
לפני התיבה לעשות שליח צבור שיש
לפני התיבה ואין נושאין
שם בטול מלאכה יותר מדאי: מעין
בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן
את כפיהן, ואם נוטלים
שכר מבטלין וקורין פרק
שמונה עשרה. הביננו לדעת דרכיך
❖
אמרו הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב מאי משמע אמר
ראשון והשאר מתעסקין
כו' שכולל ס)י"א ברכות בברכה אחת
במלאכתן וקורין ומברכין
רב פפא כי דרך מה דרך רשות אף הכא נמי רשות מי לא עסקינן
לפניה ולאחריה ומתפללין
וג' ראשונות וג' אחרונות כהלכתןע):
דקאזיל לדבר מצוה ואפילו הכי אמר רחמנא ליקרי אם כן לימא קרא בלכת
מעין י"ח ברכות, ג'
מוסף תוספות
הא ר"ג הא רבי יהושע. דתנן בפרק
ראשונות וג' אחרונות
מאי בלכתך
שמע מינה בלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת
א. ובתוס' רי"ש כתב, ואם
הביננו באמצע, וכשאוכלין
תפלת השחר ר"ג אומר בכל
אדם גדול רוצה ליטול
אי
מברכין לאחריה שתי
יום ויום מתפלל אדם י"ח ברכות
השם כר"ג הרשות בידו
ברכות הין אחת כתיקנה
רבי יהושע אומר מעין י"ח: עושין בשכרן. שנוטלין
שכר פעולתן לבד סעודתן צריכין למהר המלאכה ומתפללין מעין י"ח:
ואין זה מעשה לסתור.
והשניה פותח בברכת הארץ
ב. בתוס' רי"ש כתב,
וכולל בה בונה ירושלים
אבל עושין בסעודתן. בשביל האכילה לבדה מתפללין
י"ח: והתניא. בניחותא דיש חלוק בין עושין בשכרן לעושין בסעודתן:
בשביל שישכירום בעלי
וחותם בברכת הארץ. ואם
❖
ואין מברכין לפניה. $ שאינה מן התורה: אבל מברכין לאחריה. שהיא מן התורה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת :
פ)
בתים.
היו עושין בסעודתן או
שהיה בעל הבית מסב עמהן
וכוללין. צ) שני ברכות באחת שברכת הארץ ובנין ירושלים דומות: בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה. כבר פירשתיה בפרק ראשון :
מברכין כתיקנן ארבע. ת"ר
מתני' בשבתך בביתך פרט לעוסק
רב ניסים גאון
במצוה ובלכתך בדרך פרט
למה נסמכו אהלים
לחתן מכאן אמ' הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב וכו'. אוקימנא בכונס בתולה ומישום דטריד במצוה פטור, ודיקינן לה מדכתיב ודבר'[ת] בם בש'[בתך] ובל'[כתך] בד'[רך], כלומר אפי' בלכתך בדרך
חייב אתה לדבר בם בדברי תורה, וכן [נ"א: והן] קרית שמע. ודיקינן מדלא כתיב בלכת בדרך אלא בלכתך, ש"מ בלכתך דידך לדבר הרשות אתה חייב לקרות קרית שמע, אבל בלכת לדבר מצוה פטור, ש"מ
לנחלים. והוא
שנאמר בתורה (במדבר כד)
שהעוסק במצוה וטרוד פטור מק"ש. ודוקא בתולה דאיכא טירדא ומצוה הוא דפטור, אבל הכונס את האלמנה אע"ג דמצוה היא כיון דליכא טירדא חייב [דבעינן מצוה וטירדא]. וכן אבל וכיוצא בו דאיכא טירדא
וליכא מצוה דחייב, דבעינן מצוה וטירדא. והכונס בתולה פטור מק"ש אם לא עשה מעשה
עד מוצאי שבת שהן ד' לילות. אבל אבל חייב, דקימא לן כרב דאמר אבל חייב בכל מצוות האמורות בתורה חוץ מן
משמו של בלעם מה טובו
אהליך יעקב כנחלים נטיו:
התפילין שנאמר בהן פאר.