ג:
מאימתי פרק
ראשון ברכות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
במקומן
חיישינן. פי' שידוע שרגילין שם המזיקין. וההיא
בחדתי. שנפלה מחדש שהחומה שלה נפלה ועודנה בחזקתה: חשד
י א
א) ב)
ג)
נמי ליכא. דתנן אבל אשה מתיחדת עם שני
דלעיל דבתרי ופריצי ליכא משום מזיקין איירי בסתם
ד) ה)
אין
❖
שאין רגילין: אומרין בפני המת אלא דבריו של מת. ופסק מ)רב
אנשים: בתרי ופריצי. דאמרינן התם לא שנו אלא בכשרים: במקומן
ו) ז)
ח)
חיישינן. במקום שהם מצויין תדיר חיישינן אפילו בתרי: בדברא.
אלפס משום רב האי דוקא דברי תורה אבל דברים דעלמא לית לן
בשדה: קדמו עיני אשמורות. אלמא
בה. $ ודוקא בארבע אמות שלו:
תורה אור השלם
רוח צפונית מנשבת. פי' לבדה
ט)
חצות לילה שהיה דוד עומד שתי
בחדתי ותיפוק ליה משום מזיקין בתרי אי $בתרי
י) כ)
1. וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה אִישׁ
משמרות יש בהם: ור' נתן. אמר לך
דהא אמרינן בפרק לא יחפור
חשד נמי ליכא בתרי ופריצי. מפני המפולת
אֲשֶׁר אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה
שהיא מנשבת עם כל אחד ואחד:
האי קדמו עיני אשמורות דקאמר דוד
רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה אַךְ
ותיפוק ליה משום חשד ומזיקין בתרי וכשרי.
ואתא
הָקֵם הֵקִימוּ אֶת הַשֹּׁמְרִים
איהו ואמר כחצות. ואם
קדמו לשאר מלכים קאמר שדרכן
נ)
ל) מ)
מפני המזיקין ותיפוק ליה מפני חשד ומפולת
וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וְנָפוֹץ
תאמר מכל מקום לימא בחצות כמו
לעמוד בשלש שעות ביום בתחלת שעה
נ) ס)
הַכַּדִּים אֲשֶׁר בְּיָדָם:
❖
בחורבה חדתי ובתרי וכשרי אי בתרי מזיקין
שופטים ז יט
שלישית: שית דליליא. חצות לילה הוי
שאמרו לו מן השמים דהא אמת אמרו
2. חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת
נמי ליכא במקומן חיישינן ואב"א לעולם בחד
שש שעות: ותרתי דיממא. ששאר
לו. וי"ל שלא רצה לומר להם דבר שלא
לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:
ובחורבה חדתי דקאי בדברא דהתם משום
תהלים קיט סב
היה יכול להראות ולהוכיח אם ישאלו
מלכים ישנים הוו להו תרתי משמרות
הגהות הב"ח
3. קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ
ואין
לו: הבור מתמלא מחוליתו.
של שמונה שעות: אלא לדבר הלכה.
חשד ליכא דהא אשה בדברא לא שכיחא
(א) רש"י האי
בְּאִמְרָתֶךָ: תהלים קיט קמח
(ב) ד"ה
4. קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה
פירש רש"י אם יחפור ויחזיר בו עפרו
אסור לספר לפניו שהכל חייבין לספר
ומשום מזיקין איכא: ת"ר ארבע משמרות
לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי:
לא יהא מלא. ס) ותימא דאין הנדון
בהן והמת דומם והוה ליה לועג לרש
הוי הלילה דברי רבי ר' נתן אומר שלש מ"ט
אין הקומץ
תהלים קיט קמז
חרף עושהו : אבל מילי
דומה לראיה שהרי לא היה אומר להם
5. בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן
משביע את הארי מל' מלא
דר' נתן דכתיב ויבא גדעון ומאה איש אשר
1
קומצו מלא כף מחציר
לַיְלָה וַאֲפֵלָה: משלי ז ט
דעלמא. שאין גנאי למחריש בהן לית
אלא ליטול מן העשירים וליתן לעניים.
6. וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד
אינו משביע את הארי. פ"א
אתו בקצה המחנה ראש האשמורת התיכונה
לן בה: מאורתא. מתחלת הלילה:
אם היה מצוה ליטול מן העניים ולחזור
קומץ לשון ונהי בעינינו
הָעֶרֶב לְמָח¢ רָתָם וְלֹא נִמְלַט
תנא אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה
כחגבים כדמתרגם כקמצין
מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת
בנשף בערב יום. בהעריב היום קרוי
וליתן להם אז היה דומה למשל.
ר"ל מחגב אחד אינו שבע
אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל
ורבי מאי תיכונה אחת מן התיכונה שבתיכונות
נשף: ה"ק. (א) קרא דחצות לילה: מעולם
ומפרש רבינו תם מחוליתו מנביעתו
ארי ואין
הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ:
❖
ור' נתן מי כתיב תיכונה שבתיכונות תיכונה
שמואל א ל יז
לא עבר עלי חצות לילה בשינה. שקודם
כלומר אין הבור מתמלא מן המים
7. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְיָ
לכן הייתי עומד: מתנמנם כסוס.
הנובעים בו. א ובתוספתא יש אין הבור
כתיב מ"ט דרבי א"ר זריקא א"ר אמי א"ר
כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ
מתמלא מחוליתו אלא אם כן מושכין לו
עוסק בתורה כשהוא מתנמנם. כסוס
שמות יא ד
מוסף רש"י
מִצְרָיִם:
יהושע בן לוי כתוב אחד אומר חצות לילה
2
8. וְאַחֲרֵי אֲחִיתֹפֶל יְהוֹיָדָע בֶּן
הזה שאינו נרדם לעולם אלא מתנמנם
מים מצד אחר. ור"י פירש שאם תחפור
עד חצות לילה הי' עוסק
אקום להודות לך על משפטי צדקך וכתוב אחד
בְּנָיָהוּ וְאֶבְיָתָר וְשַׂר צָבָא
ונעור תמיד: בשירות ותשבחות. והכי
מצד זה ותניח מצד אחר לא תמלא. שמה
בדברי תורה.
לַמֶּלֶךְ יוֹאָב:
אומר קדמו עיני אשמורות הא כיצד ארבע
3
דברי הימים א כז לד
שנותן כאן חסר כאן. כמו כן מה שנוטל
מפרש בההוא קרא להודות לך וגו':
9. וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ
משמרות הוי הלילה ור' נתן סבר לה כרבי
למחרתם. ליום מחרת של חנייתם
מן העשירים יתחסר מן העשירים:
בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל
בניהו יהושע דתנן ר' יהושע אומר עד שלש שעות
אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹהִים כֵּן כָּל
שם: ה"ג אי הכי לכתוב מהנשף ועד
עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם
❖
שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות שית דליליא ותרתי דיממא הוו להו
הנשף או מהערב ועד הערב אלא אמר
לְאַבְשָׁלֹם: שמואל ב טז כג
(תהלים קיט קמח) ואמר
רב אשי תרי נשפי הוו: נשף יממא.
שתי משמרות רב אשי אמר משמרה ופלגא נמי משמרות קרו להו: ואמר רבי
כחצות.
קפץ ועלה כמו לנשוף מדוכתיהל)
זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי אין אומרין בפני המת אלא דבריו
(שמות יא
גליון הש"ס
א
ד) כנור היה תלוי למעלה
וכמו האי בוקא דאטמא דשף
של מת אמר רבי אבא בר כהנא לא אמרן אלא בדברי תורה אבל מילי דעלמא
גמ' בתרי חשד נמי ליכא.
ממטתו.
מדוכתיה טרפה : ואתא
לית לן בה ואיכא דאמרי אמר רבי אבא בר כהנא לא אמרן אלא [אפילו] בדברי
שם וכה"א ועצת אחיתופל
איהו ואמר כחצות. לפי שלא היה יודע
תורה וכ"ש מילי דעלמא: ודוד בפלגא דליליא הוה קאי מאורתא הוה קאי
כו'.
לכוין השעה ולהעמיד דבריו בשעת
תוס' ד"ה אין אומרין
דכתיב קדמתי בנשף ואשועה וממאי דהאי נשף אורתא הוא דכתיב בנשף
4
5
המאורע: כנור היה תלוי למעלה
כו'. ודוקא בד' אמות שלו.
ד"ה שהושיבו.
בערב יום באישון לילה ואפילה אמר רב אושעיא אמר רבי אחא הכי קאמר
ממטתו. ונקביו לצד צפון כיון שהגיע
❖
(דוד) מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה. רבי זירא אמר עד חצות לילה
חצות הלילה רוח צפונית מנשבת בו
דאמר מר ארבע רוחות
היה מתנמנם כסוס מכאן ואילך היה מתגבר כארי רב אשי אמר עד חצות
הגהות הגר"א
מנשבות בכל יום ויום שש שעות
לילה היה עוסק בדברי תורה מכאן ואילך בשירות ותשבחות. ונשף אורתא הוא
[א] רש"י
ראשונות של יום מנשבת רוח מזרחית
הא נשף צפרא הוא דכתיב ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם מאי לאו
6
מהלוך החמה [א] ושש אחרונות רוח
מצפרא ועד ליליא לא מאורתא ועד אורתא אי הכי לכתוב מהנשף ועד הנשף
דרומית ובתחלת הלילה רוח מערבית
❖
או מהערב ועד הערב אלא אמר רבא תרי נשפי הוו נשף ליליא ואתי יממא
ובחצות הלילה רוח צפונית (ב): אין הבור
(סנהדרין טז.)
נשף יממא ואתי ליליא. ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת השתא משה רבינו
מתמלא מחוליתו. העוקר חוליא מבור
הקומץ. (שם.
מוסף תוספות
לא הוה ידע דכתיב כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים מאי כחצות אילימא
ועי' הוספה ברש"י בהגהות הב"ח
כרוי וחוזר ומשליכו לתוכו אין מתמלא
7
כאן) ואין הבור מתמלא
בכך. אף כאן אם אין אתה מכין לעניים
דאמר ליה קודשא בריך הוא כחצות מי איכא ספיקא קמי שמיא אלא דאמר
מחוליתו.
א. בתוס' רי"ש כתב, וה"נ
אמרינן במדרש שמואל
שבנו מזונות ממקום אחר אין אנו
ליה (למחר) בחצות (כי השתא) ואתא איהו ואמר כחצות אלמא מספקא לי'
(וכתב המגיה דהוא בפכ"ז ה'
יכולין לפרנסם משל עצמנו: יועצים
ועל דברי התוס' שכתבו בשם
ודוד הוה ידע דוד סימנא הוה ליה דאמר רב אחא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא
❖
❖
התוספתא כתב שהוא ט"ס).
באחיתופל. איזה הדרך ילכו והיאך יציבו
(סנהדרין שם)
כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית
מצב ומשחית וטכסיסי מארב מלחמה:
ונושבת בו ומנגן מאליו מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר
ונמלכין בסנהדרין. נוטלין מהם רשות
רבינו חננאל
רב ניסים גאון
כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו אדונינו המלך עמך
כדי שיתפללו עליהם: ושואלין באורים
תנו רבנן ארבע משמרות
ליגע בכלום דבר מקדשי
ישראל צריכין פרנסה אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה אמרו לו אין הקומץ
ותומים. אם יצליחו: ה"ג מאי קרא ואחרי
הוי הלילה דברי ר'[בי]
המזבח עד שיביא הכפרה
ר' נתן אומר שלש. ר'
שהוא מתחייב בה וכן אם נכנס
משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו אמר להם לכו ופשטו ידיכם
אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר
נתן דייק מדכתיב ראש
למקדש משערי ניקנור ולפנים
צבא למלך יואב אחיתופל זה יועץ:
בגדוד מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים אמר
האשמורת התיכונה, ואין
שהוא מחנה שכינה נתחייב
תיכונה אלא שיש לפניה
כרת אם היה מזיד ואם היה
בניהו
רב יוסף מאי קרא (דכתיב) ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא
8
ולאחריה. ודאחי ר'[בי] להא
שוגג בחטאת כדתנא בתוספ'
(כלים פרק א') כל הטמאין
דר' נתן מאי התיכונה אחת
למלך יואב אחיתופל זה יועץ וכה"א$ 9 ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל (איש) בדבר האלהים
שנכנסו משערי ניקנור ולפנים
משתי התיכונות, ולעולם
בניהו
אפי' מחוסרי כפרה חייבין על
ארבעה משמרות הווי הלילה.
זדונן כרת ועל שגגתן חטאת
ור'[בי] דייק מדכתיב חצות
ובמשנה בתחלת טהרות (כלים פרק א' משנה ח') עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבין עליה חטאת
לילה אקום להודות לך וכתיב קדמו עיני אשמורות. [ור' נתן] משאר מלכים הוא דקאמר שדרכם לישן עד שלש שעות של יום,
ובספרי (פרשת נשא) מפורש מפתח עזרה ולפנים מחנה שכינה דהיינו עזרת ישראל ותניא בספרי טמא יהיה לרבות את הטבול
עד ולא עד בכלל, כלומר עד תחילת שעה שלישית, הילכך דויד היה עומד בחצי הלילה, הרי שש שעות ושתי שעות של יום שכל
יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפרה ואיתא בנזירות בפרק ג' מינין (דף מה מכות דף ח) ולאחר שיביא כפרתו ויקריבנה הכהן
מלך כמותו ישן והוא מקדים ועומד, נמצא שהקדים לכל מלך שמונה שעות שהן שתי אשמורות שלימות, וזה הוא שאמר קידמו
כראוי וכהלכה ויכפר עליו כבר גמרה לה טהרתו והותר לו לוכל בקדשי מזבח ולהכנס למחנה שכינה והיינו מעזרת ישראל
עיני אשמורות לעמוד מן השינה קודם לשאר מלכים שישינים עד תחילת שעה שלישית שתי אשמורות שהן שמונה שעות. ופריק
תוב רב אשי ואמר כל אשמורה ומחצה שתי אשמורות קרי להו, ולעולם שלש אשמורות האוי הלילה כר' נתן. ומקשינן והא דויד
ולפנים וכדאמר הכתוב (ויקרא יב) וכפר עליה הכהן וטהרה וכבר אמרו חכמים כי הוא חייב טבילה לאחר שמקריב כפרתו ואז
יהא מותר לוכל בקדשי מזבח כדתנן בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כא) אונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקודש אבל לא
מאורתא הוה קאי דכת' קידמתי בנשף ואשועה ונשף ערב הוא דכתיב בנשף בערב יום כול'. ופריק רב אשי משמע הכי ומשמע
הכי הילכך תרי נשפי הוו, נשף ליליא אתא יממא נשף יממא אתא ליליא ונשף דהכא אורתא הוא דכת' קידמתי בנשף ואשועה.
לתרומה ואמרינן בגמרא (שם דף כד) כיון דעד האידנא הוו אסירי למיכל בקודש אצרכונהו רבנן טבילה ואלו השמות שהן
ומקשינן ודויד מי הוה ידע אימת הוי פלגא דליליא, השתא משה רבינו לא ידע כול'. ופרקינן [כנור היה תלוי למעלה ממיטתו של]
קרויין לטמא כמו שהזכרנו איתנהו מסודרין במשנה בתחלת טהרות (כלים פרק א' משנה ה') מחוסר כפורים אסור בקודש ומותר
דויד, כגון אבן השעות וכיוצא בה, וידע מתי הוא פלגא דליליא, סימנא הוה ליה בכינור וכול'. איבעית אימא תרויהו הוו ידעי,
בתרומה ובמעשר חזר להיות טבול יום אסור בקודש ובתרומה ומותר במעשר חזר להיות בעל קרי אסור בשלשתן ובמשנת נגעים
בפרק י"ד (משנה ג') כבס בגדיו וטבל טהר מלטמא כשרץ והרי הוא טבול יום אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא
ומשה רבינו דאמר כחצות הלילה סבר דילמא חשבו איצטגניני פרעה וטעו ואמרי משה ומילתו בדאים הוא, ואמר מר למד לשונך
לומר איני יודע שמא תתבדא ותיאחז. כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכ[מי] ישראל אצלו אמרו לו אדונינו המלך עמך ישר[אל]
כפרתו אוכל בקדשים והיינו מתני' שהזכרנוה מקודם ובפסחים בפרק כל שעה (דף לה ע"ש) אמרינן העריב אין לא העריב לא
צריכין לפרנסה, אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין וכו'. סנהדרין הם שנקראו הכרתי
אמאי הא טהור הוא אלא מעלה הרי נתברר לנו עכשיו מכל אלו הראיות כי התרומה מעלתה למעלה מן המעשר והיא למטה
מן הקדשים וכי זה שאמר הכתוב ובא השמש וטהר על השמש הוא חוזר ולא על האדם הטמא כלומר שיתפנו פני הרקיע
והפלתי והיה בניהו עליהם דכתיב ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי, מת בניהו נתמנה יהוידע בנו נתקים והפלתי יהוידע.
ואביתר שהיה כהן לובש אורים ותומים הזכירו במקום אורים ותומים. ואחיתופל יועץ ויואב שר הצבא, ואמרו חכמים מיד יועץ
מאורו של יום ויראו הכוכבים אותה העת היא תחלת הלילה זהו עת שנתחייבנו בו בקריית שמע של ערבית וכל מי שקרא
באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ונשאלין באורים ותומים. ואמר רב יוסף מהאי קרא ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר צבא
קריאת שמע קודם זה העת לא יצא ידי חובתו כדגרסי' בגמ' דבני מערבא (הלכה א') תני הקורא את שמע קודם לכן לא יצא
למלך יואב. אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת. אמר ר' אבא בר כהנא וכו'. קיי"ל כלישנא קמא דדברי תורה אסור אבל
ידי חובתו. חלוקתם של ר' יהודה ור' יוסי בבין השמשות שנויה היא בהא ברייתא דפרק במה מדליקין (דף לד) תנו רבנן בין
מילי דעלמא שרי, דהא מעשים בכל יום דמשתעו במילי דעלמא קדם מיתיא במותב רבנן קשישאי ולא ממחי רבנן בידם.
השמשות מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה ומטילין אותו לחומרי שני ימים איזהו בין השמשות
משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון
לילה דברי ר' יהודה ר' נחמיה אומר בין השמשות משתשקע החמה כדי הילוך חצי מיל ר' יוסי אומר בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא אי אפשר לעמוד עליו וכולן שוין הן שהעת הנקרא בין השמשות ספק יום ספק לילה הוא אין יוצאין בו
ידי חובת היום ולא ידי חובת הלילה כל המצות הנוהגות ביום אין יוצאין בהן ידי חובה בבין השמשות שאינו ודאי יום וכל המצות הנוהגות בלילה אין יוצאין בהן ידי חובה וכו' וגם הם שוין בטבילה שצריכה להיות בשעה שהוא יום ודאי שאין בה
ספק (כדתנן) [כדתניא] (בפסחים דף צ ועוד) כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה לא חלקו אלא בשעה שהיא בין השמשות אי זו היא וכמה שיעורא וסבר ר' יהודה כי מעת שקיעת החמה ועד שיסתלק זהרה מעל (המשך בעמוד הבא)