יז:
היה
קורא פרק שני ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פרץ
זה אחיתופל. שפרץ פרצה במלכות בית דוד. יוצאת זה דואג
כל העולם כולו נזונין בצדקה. בצדקתו של הקב"ה ולא בזכות שבידן:
מט א ב
א)
והם נזונין בזרוע. בזכות שבידם. ובצדיקים משתעי קרא וקרי להו
שיצא לתרבות רעה כדמפרש בחלק גבי ווי שיצא זה:
צוחה
זה גחזי. שהיה מצורע וכתיב ביה טמא טמא יקרא
רחוקים מצדקתו של הקדוש ב"ה: אינן נזונין. שאין להן כדי
ב)
והיינו צוחה: והם נזונין בזרוע. ולכך יש להגיה א
א ג
צרכיהם ומתפרנסים בקושי: ופליגא דרב יהודה. דאיהו אמר
ג)
אבירי לב היינו רשעים: גובאי.
ל) בתקיעות והם בזרוע עדיך באו
ולא גרסינן עדיך לא באו: אין פרץ שלא תהא
ד)
שם אומה היא בבבל. ובמסכת קדושין
סיעתנו כסיעתו של
תרי זימני בשתא. אבל בעצרת
ה) ו)
אמרינן שהיו מן הנתינים:
דוד שיצא ממנו אחיתופל ואין יוצאת שלא
ב ד
ז) ח)
שבחא דאורייתא תרי זימני בשתא.
שאינו אלא יום אחד לא היו
ט) י)
תהא סיעתנו כסיעתו של שאול שיצא ממנו
כ)
כל כך מתאספין ושמא ניסא
שהיו נאספים שם ישראל באדר
ל)
דואג האדומי ואין צוחה שלא תהא סיעתנו
איתרחיש להו וראיתי בספר העתים
לשמוע בהלכות הפסח מדרש דרב
❖
כסיעתו של אלישע שיצא ממנו גחזי
ג ה ו
מ)
שחבר הרב רבי יהודה בר ברזילי
אשי ובאלול לשמוע $ הלכות החג:
ברחובותינו שלא יהא לנו בן או תלמיד
כ) לא כל הרוצה וכו'. אם לא הוחזק
ששמע שהיה עמוד של אש יורד מן
שמקדיח תבשילו ברבים: שמעו אלי
השמים עליהם בכלה דאלול ובכלה
חכם וחסיד לרבים אין זה אלא גאוה
תורה אור השלם
1
רב
דאדר: שישא בריה דרב אידי
אבירי לב הרחוקים מצדקה רב ושמואל
שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו:
ז
1. שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב
אמר לעולם לא תחליף. פר"ח
אמרי אינשי עבידתא הוא דלית
ואמרי לה רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר
הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה:
❖
ישעיהו מו יב
ליה. הרואה אותו שאינו עושה
דהלכה כרב מ) ששת דהוא בתראה
כל העולם כולו נזונין בצדקה והם נזונין
ד ח
והלכה כרשב"ג דאמר לא כל הרוצה
מלאכה אינו מבין שמחמת תשעה
בזרוע וחד אמר כל העולם כולו נזונין
הגהות הב"ח
ליטול את השם יטול ובכל מקום
באב הוא בטל אלא אין לו מלאכה
(א)
בזכותם והם אפילו בזכות עצמן אין נזונין
❖
לעשות: פוק חזי כמה בטלני איכא
ששנה רבן שמעון בן גמליאל
(א) תוס'
כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה
דבכל
בשוקא. אף בימי מלאכה:
במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב
פרק ג
אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר
וצידן וראיה אחרונה
רבינו חננאל
הדרן עלך היה קורא
(ב) (שם) במשנה
חורב ואומרת כל העולם כולו נזונין בשביל
וכן פסק ר"ח ומיהו אנו שבשום
רב שישא בריה דרב אידא
מי שמתו כו' פטור מלקרות
פעם אין אנו מכוונים היטב גם
חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין
❖
אמר לעולם לא תחליף ...
ק"ש. לפי שהוא טרוד במחשבת
חתן יש לקרות דאדרבה נראה
ירושלמי: דילמא רבי
מערב שבת לערב שבת ופליגא דרב יהודה
מייאשא ורבי שמואל בר רב
קבורתו והויא דומיא דחתן דפטור
כיוהרא אם לא יקרא כלומר אני
דאמר רב יהודה מאן אבירי לב גובאי טפשאי
יצחק הוו יתבין ואכלין
גליון הש"ס
משום טירדא דמצוה: וחלופיהן.
מכוין בכל שעה אבל לעשות מלאכה
כחדא, אתא עונתא דצלותא
אמר רב יוסף תדע דהא לא איגייר גיורא
קם רבי שמואל בר רב יצחק
שכן דרך שמתחלפין לשאת לפי שהכל
בתשעה באב אין לעשות מלאכה:
ברש"י שבחא דאוריית' כו'
ומצלי, אמר רבי מייאשא
מינייהו אמר רב אשי בני מתא מחסיא אבירי
הלכות החג כו'.
חפצין לזכות בו: את שלפני המטה.
לא כן אלפן רבי אם התחילו
הדרן עלך היה קורא
לב נינהו דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זמני
❖
אין מפסיקין ותני חזקיה כל
שיתעסקו בו כשתגיע המטה אצלם:
דבר שפטור ועושהו נקרא
מי שמתו מוטל לפניו. רש"י גריס
בשתא ולא קמגייר גיורא מינייהו: חתן אם
ושלאחר המטה.
שנשאוהו כבר:
הדיוט. אמר ליה והתניא
חתן פטור מקריאת שמע
שלפני המטה צורך בהם פטורים.
רוצה לקרות וכו': למימרא דרבן שמעון
מי שמתו אחר תפלת השחר
מוסף תוספות
ותנן חתן אם רצה לקרות
אם צריכים לשאתו פטורים:
אבל נראה לר"י שהוא אחר היה
בן גמליאל חייש ליוהרא ורבנן לא חיישי
קורא, אמר ליה ולא רבן
א. בתוס' רי"ש כתב,
ושלאחר המטה. אף אם צורך בהם
שמעון בן גמליאל תני, לא
קורא דאיירי בסיפיה מק"ש וכאן
ליוהרא והא איפכא שמעינן להו דתנן מקום
ומכאן הגיה רבינו יעקב
א
כל הרוצה ליטול את השם
חייבים הואיל שכבר יצאו ידי חובתן
מתחיל נמי מפטור ק"ש ובירושלמי
וכו'. ב. בתוס' רי"ש כתב,
יטול. פתר לה כרבן גמליאל
שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין
גריס כמו כן: פטור מק"ש.
כיון שיצאו כבר ע"י המת
מן המת: ואלו ואלו פטורין מן
שאמר איני שומע לכם
ואע"פ שעדיין יהיו צריכין
מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין וכל
❖
לבטל מלכות שמים אפילו
התפלה. דלאו דאורייתא היא.
בירושלמי מפרש טעמא א"ר בון
לו.
שעה אחת. סליק פ"ב
מקום תלמידי חכמים בטלים רבן שמעון בן
כתיב למען תזכור כו' עד כל ימי חייך
ורבותינו פירשו לפי שיש להם עוד
לפ"ש
מתני'. מי שמתו מוטל
גמליאל אומר ב לעולם יעשה כל אדם את
ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים
שהות ולי נראה שאין זה לשון פטור:
מוסף רש"י
לפניו וכו'. אסיקנא אעפ"י
עצמו כתלמיד חכם קשיא דרבנן אדרבנן
לשורה.
שהיו מנחמין את האבל
שאתה עוסק במתים: הכי גרסינן
שאינו לפניו ממש אלא הלך
בשביל חנינא בני.
לצורך המת או החזיר את
בהקף שורה סביבותיו בשובם מן
פטור מקריאת שמע ומן התפלה
קשיא דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון
פניו או היה בבית אחר
גמ'
(חולין
שאינו מוטל לפניו.
הקבר:
ומן התפילין:
בן גמליאל אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה
כמוטל לפניו דמי.
פו.) די לו בקב חרובין.
הכי
העומדים בשורה הפנימין
גריס רש"י שלאחר המטה
כגון הוא בבית אחד והמת בבית
(שם)
רב שישא בריה דרב אידי אמר לעולם לא
פטורים. פי' שורה הרואה
אחר: אוכל בבית אחר. דנראה
אפילו המטה צריכה להם
את הפנים פטורין, פנימין
תחליף דרבנן אדרבנן לא קשיא ק"ש כיון
כלועג לרש וכו': ואינו מיסב.
חייבין לפי שלעולם לא היו רגילים
של שורה שרואים פניהם
ב
(תענית כד:)
דכ"ע קא קרו ואיהו נמי קרי לא מיחזי כיוהרא
של אבלים פטורים מקרית
כדרך המסובים בחשיבות על צדו
לשאת שכבר נשאו חלקם ותימה קצת
מוחלפת השיטה.
שמע ומן התפלה. שורה
הכא כיון דכולי עלמא עבדי מלאכה ואיהו
השמאלית ובמטה: ואינו מברך.
הלשון לפרש מאי קאמר אפי' צריכה
דרא בהספד שנאמר ישר על
(פסחים נה.)
אנשים. מנהגם שאחר
לא קא עביד מיחזי כיוהרא דרבן שמעון בן
ואינו צריך לברך ברכת המוציא: ואינו
להם והלא לא היו נושאין כלל את
מלאכה הוא דאין לו.
שקוברין את המת עושין
מזמן.
אינו צריך לברך ברכת המזון:
המת לכך נראה כגרסת הספרים
גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל לא קשיא
שלש שורות, שורה אחת
עומדין שם קרוביו ורעיו
ואין (שם) כמה
שלפני המטה ושלאחר המטה את
התם בכונה תליא מילתא ואנן סהדי דלא
של מת, שורה שנית אוהביו
בטלני איכא בשוקא.
שהמטה צריכה להם פטורין אין
ורעיו, והאבלים בין שתי
מצי
לכווני
דעתיה אבל הכא הרואה אומר מלאכה הוא דאין
לו פוק חזי
(שם)
אלו
השורות, שורה שלישית
ואלו
צריכה להם חייבין:
הדרן עלך היה קורא
כמה בטלני איכא בשוקא:
שאר הקהל. והמקום הזה
מי שמתו מוטל לפניו.
פטורין מן התפלה. אבל בק"ש
מעותד לדבר ומספידין שם
הדרן עלך היה קורא
ובתפילין שהן מדאורייתא חייבים
לפי כבוד המת ונקרא שדה
❖
(מו"ק כג: מכת"י) אוכל
בוכים.
ורישא דקאמר מי שמתו מוטל
בבית אחר.
מי
שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות
(שם) ואינו
ג
(ב)
לפניו דפטור מן קריאת שמע
מיסב.
האמורות בתורה נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן את שלפני
רב ניסים גאון
ד
ומן התפילין וכו' כל שכן דפטור
ואינו
(שם)
מברך.
המטה ואת שלאחר המטה את שלפני המטה צורך בהם פטורים ואת שלאחר
מן התפלה אלא לא בעי למיתני
אמר רב אשי הני בני מתא
מחסיא אבירי לב
המטה צורך בהם חייבין ואלו ואלו פטורים מן התפלה קברו את המת
ברישא אלא החלוק שבין נושאי
ה
ו
(שם)
נינהו דקא חזו יקרא דאוריי'
המטה למתו מוטל לפניו:
וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא
תרי זימני בשתא. היינו תרי
ואינו מברך. פרש"י ואין זקוק
ירחי דכלה חודש אדר
יתחילו העומדים בשורה הפנימיים פטורים והחיצונים חייבים ( נשים ועבדים
ז
וחודש אלול והתם בבבא
לברך. ומשמע מתוך
מציעא (אמרינן) בפ'
וקטנים פטורים מק"ש ומן התפילין וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון):
השוכר את הפועלי' (דף פו)
פירושו שאם רצה לברך רשאי מיהו
גמ' מוטל לפניו אין ושאינו מוטל לפניו לא ורמינהי מי שמתו מוטל
אמרינן אמר כו' רבה בר
ח
בירושלמי קאמר אם רצה להחמיר
נחמני אגב שמדא נח נפשיה
לפניו אוכל בבית אחר ואם אין לו בית אחר אוכל בבית חבירו ואם אין לו
אין שומעין לו לכך נראה לומר אינו
אכלו ביה קירצי בי מלכא
בית חבירו עושה מחיצה ואוכל ואם אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו
איכא גברא חד מיהודאי
מברך אינו רשאי לברך ומפרש
דקא מפגר תריסר אלפי
ואוכל ואינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך ואינו מזמן
בירושלמי למה וקאמר מפני כבודו
גברי ירחא בקייטא וירחא
בסיתוא מכרגא ובפרק
ואין
של מת אי נמי מפני שאין לו
מי
השואל (דף צז)
אמרי איהו
שישא משאו ופריך והתניא פטור
מנטילת לולב וקא ס"ד
דמיירי ביו"ט ובו אינו טרוד לישא משאו ומשני תפתר בחול
פי' בחולו של מועד.
שאיל להו ביומי דכלה:
סליק פרק ב'
והתניא