מי
שמתו פרק שלישי
ברכות
יט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואי ס"ד דלא ידעי. אין מבינין כלום אלא צערא דגופא: המספר אחר המת. בגנותו של מת אחר מיתתו: קניא מטללא. קנה גדול וכבד
ט א
א)
נפל מן הגג: טללא. גג: ארנקא דמוחיה. כיס שהמוח מונח בו: והמטים עקלקלותם. לעיל מיניה כתיב הטיבה ה' לטובים וסמיך
ליה והמטים עקלקלותם והמכריעים את חובותם יותר על זכיותם להטותם לכף חובה: יוליכם ה' את פועלי האון. לגיהנם: בכ"ד
י ב
מקומות. השתא משמע מצינו שנדו חכמים בני אדם בכ"ד מקומות לכבוד הרב לפי שלא נשאו
כבוד לרבם: הוא היה אומר. עקביא בן
מהללאל במסכת עדיות: אין משקין.
יא ג
ב) ג)
אפי' בשעה ששלום על ישראל.
ד)
אם קינא לה בעלה ונסתרה: לא
ואי ס"ד דלא ידעי כי אמר להו מאי הוי אלא
יב ד
ה) ו)
את הגיורת. דבני ישראל אמור
והיינו לאחר מיתתו דלא אתו
מאי דידעי למה לי' למימר להו לאחזוקי ליה
בפרשה פרט לאשת גר
לאנצויי בהדי המספרים בגנותם
טיבותא למשה אמר רבי יצחק כל המספר
ועבד משוחרר: בכרכמית. כך שמה
מהכא משמע דאיירי לאחר מיתה:
אחרי המת כאלו מספר אחרי האבן איכא
דוגמא השקוה. פרש"י לפי
או על שם מקומה: דוגמא השקוה.
יג ה
דאמרי דלא ידעי ואיכא דאמרי דידעי ולא
על שהיו (א) דומים להם הם השקוה
שהיתה גיורת כמותם
איכפת להו איני והא אמר רב פפא חד
שהיו שמעיה ואבטליון מבני בניו של
יד ו
שהיו גרים וכן משמע בירושלמי
אישתעי מילתא בתריה דמר שמואל ונפל
סנחריב כדאמרינן בגיטין בפרק
דמועד קטן מהו דוגמא דכוות'.
הנזקין : ר' יהודה. פליג
קניא מטללא ובזעא לארנקא דמוחיה שאני
בערוך פירש נ)דוגמא השקוה מי צבע
טו ז
אדלעיל דקתני שנדו את עקביא:
צורבא מרבנן דקודשא בריך הוא תבע ביקריה
אבל לא היו מרים ממש ולא מחקו
טז ח
שאין עזרה ננעלת. בפרק ה'
התורה עליה אלא ליראה אותה:
אמר רבי יהושע בן לוי כל המספר אחר
ז)
דפסחים שהיו שערי העזרה
מדלגין
מטתן של תלמידי חכמים נופל בגיהנם
ח)
ננעלים כששוחטין פסחים של כל כת
ט)
שנא' 1והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל אפילו
וכת שהפסח נשחט בג' כתות: על
יז ט
י)
בשעה ששלום על ישראל יוליכם ה' את פועלי האון תנא דבי ר' ישמעאל אם
כ)
כל אדם בישראל. כלומר כשהיתה
ל)
ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה
ננעלת עליהם והיינו כשנתמלאה פה
[רמ"א בהגה' שו"ע יוד
סי' שעו סעיף ב]:
תשובה שמא סלקא דעתך אלא ודאי עשה תשובה והני מילי בדברים שבגופו
לפה לא היה בכולם אדם חשוב
יח כ
מ)
❖
בחכמה ויראת חטא כעקביא: אלעזר
אבל בממונא עד דמהדר למריה: ואמר ר' יהושע בן לוי בכ"ד מקומות בית
נ)
א
בן חנוך שפקפק. זילזל והיינו נמי
דין מנדי' על כבוד הרב וכולן שנינו במשנתנו אמר ליה ר' אלעזר היכא אמר
❖
לכבוד הרב שעבר ע"פ הגוזרים על
ליה לכי תשכח נפק דק ואשכח תלת המזלזל בנטילת ידים והמספר אחר מטתן
תורה אור השלם
הידים: אלמלא חוני אתה. שיצא
של תלמידי חכמי' והמגיס דעתו כלפי מעלה המספר אחר מטתן של תלמידי
ב
1. וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם
הגהות הב"ח
שמך בגדולה ובחשיבות: צריך אתה
יוֹלִיכֵם יְיָ אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן
חכמים מאי היא דתנן הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את
להתנדות. לפי שהטריח לפני המקום
(א) רש"י
שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:
המשוחררת וחכמים אומרים משקין ואמרו לו מעשה בכרכמית שפחה
הם דומין לה
תהלים קכה ה
ג
על עסק גשמים לא כך שאלתי כמה
❖
2. יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל
משוחררת בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון ואמר להם דוגמא השקוה
פעמים וכבוד המקום כבוד הרב
משלי כג כה
יוֹלַדְתֶּךָ:
3. לוּלֵי יְיָ צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ
הוא: מתחטא. לשון חוטא. נקל
ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו והמזלזל בנטילת ידים מאי היא
ד
גליון הש"ס
שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ
בלבו לחטוא לאביו ולהטריחו על
דתנן א"ר יהודה חס ושלום שעקביא בן מהללאל נתנדה שאין עזרה ננעלת
לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ: שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ
גמ' ואר"י מאי קראה שנא'
תאותו: מקולסים. צלויים כשהן
קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת
על כל אדם בישראל בחכמה ובטהרה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל אלא
כמעט כסדום.
אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה:
❖
❖
שלמין ותולין כרעיהן וקרסוליהן
ישעיהו א ט-י
את מי נדו את אלעזר בן חנוך שפקפק בנטילת ידים וכשמת שלחו בית דין
וקרביהם סביבותן בשפוד. ועל שם
והניחו אבן גדולה על ארונו ללמדך שכל המתנדה ומת בנדויו ב"ד סוקלין
ה
כך קורהו מקולס שהוא לשון מזויין
רב ניסים גאון
מוסף רש"י
את ארונו המגיס דעתו כלפי מעלה מאי היא דתנן שלח לו שמעון בן שטח
כדמתרגם וכובע נחושת על ראשו
❖
מעשה בתודוס איש רומי
לחוני המעגל צריך אתה להתנדות ואלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי אבל
הובא בסוף המסכת.
וקולסא דנחשא: בלילי
שהנהיג את בני רומי
מה אעשה שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שמתחטא
פסחים. זכר לפסח שצולהו שלם
לאכול גדיי' מקולסים בלילי
פסחים. גרסינן במסכת פסחים
רבינו חננאל
שנאמר בו על כרעיו ועל קרבו
לפני אביו ועושה לו רצונו ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך
2
בפ' מקום שנהגו (ד' נג) איבעיא
כלומר עם כרעיו ועם קרבו:
ותו ליכא והא איכא דתני רב יוסף תודוס איש רומי ו הנהיג את בני רומי
המספר אחר מטתן של
להו תודוס איש רומי גברא
תלמידי חכמים. פי' אחר
רבה הוה או בעלי אגרופים
גוזרני עליך נדוי. והיינו נמי לכבוד הרב
להאכילן גדיים מקולסין בלילי פסחים שלח ליה שמעון בן שטח אלמלא תודוס
מטתן, לשון הטייה הוא כלומר
הוה תא שמע את זו דרש
שאסרו חכמים את הדבר לפי שהוא
נטה מדרך הישרה, וכדתנא
תודוס איש רומי כו' שמע
אתה גוזרני עליך נדוי שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ במשנתנו
קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ
דבי רבי ישמעאל אם ראית
מינה גברא רבה הוה שמע
קאמרינן והא ברייתא היא ובמתני' ליכא והא איכא הא דתנן חתכו חוליות
מינה ר' יוסי בר אבין אמר
ת"ח שעבר עבירה בלילה אל
שהרואה סבור שהקדישו לשם פסח:
תהרהר אחריו ביום שודאי חזר
מטיל מלאי לכיס של תלמידי
ונתן חול בין חוליא לחוליא ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאים וזהו תנורו
ז
חתכו חוליות. תנור של חרס שהוא
בו ועשה תשובה לפיכך אסור
חכמים הוה דאמר ר' יוחנן
כל המטיל מלאי לכיס של
לספר בזה. ואסיקנא הני מילי
של עכנאי מאי עכנאי אמר רב יהודה אמר שמואל מלמד שהקיפוהו הלכות
עשוי ככלי ומטלטל ותחלת ברייתו
בעבירת הגוף אבל בגזלת
תלמידי חכמים זוכה ויושב
מן הטיט ומצרפו בכבשן כשאר קדרות
כעכנאי זה וטמאוהו ותניא אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום
ממון עד שיחזיר לבעליו.
בישיבה של מעלה שנא' (קהלת
והמגיס דעתו כלפי מעלה.
ז) כי בצל החכמה בצל הכסף
ואם נטמא הצריכו הכתוב נתיצה ואם
לפניו ולבסוף ברכוהו אפילו הכי נדוי במתני' לא תנן אלא בכ"ד מקומות היכא
ובגמרא דבני מערבא (מו"ק פ"ג
פי', שטורח להקב"ה יותר
נתצו בענין זה שחתכו סביב סביב
ה"א) אמרי מהו תודוס אמר
מדאי ועובר הוא ומזלזל
משכחת לה ר' יהושע בן לוי מדמה מילתא למילתא ור' אלעזר לא מדמה מילתא
ר' חנינא דהוה משלח פרנסתן
בדברי חכמים שאמרו לא נכון
כחוליות עגולות וחזר וחיברו בטיט
למילתא: נושאי המטה וחלופיהן: ת"ר אין מוציאין את המת סמוך לק"ש ואם
דרבנן: חתכו חוליות ונתן חול
לעשות כן, כההוא מעשה
ח
של חול בין חוליא לחוליא רבי אליעזר
בין חוליא לחוליא ר' אליעזר
דרבא דפרק חסידים מי איכא
התחילו אין מפסיקין איני והא רב יוסף אפקוהו סמוך לק"ש אדם חשוב
מטהר עולמית שאינו עוד ככלי חרס
מטהר וחכמים מטמאין וזהו
דמיטרח קמי שמיא כולי האי,
שאני: שלפני המטה ושלאחר המטה: ת"ר ט העוסקים בהספד בזמן שהמת
תנורו של עכנאי ואמר רב
למחר אשכחיה לפורייה
שלא נשרף בכבשן וחכמים מטמאין:
יהודה אמר שמואל למה
דמרשם בסכיני. ועוד אתה
מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד וקורין אין המת מוטל לפניהם הן יושבין וקורין
כעכנאי. כנחש זה שכורך עצמו
נקרא שמו עכנאי שהקיפוהו
הטרחת תאנה להוציא פירות
בלא זמנה. ואמר להם דוגמא
דברים כעכנא וטימאוהו. איתה
והוא יושב ודומם הם עומדים ומתפללין והוא עומד ומצדיק עליו את הדין ואומר
בעגולה: כל טהרות. שנעשו בתנור
השקוה. ס"א דוכמא, פי' גרים
מיפרשא בבבא מציעא בפרק
זה או שנגעו באוירו והיה ר' אליעזר
רבון העולמים הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מני אלף יהי רצון
הזהב (דף נט) ומי שלא עיין
שכמותה השקוה, כלומר
בה לשם אינה מתפרשת לו
שמעיה ואבטליון שבאו
מטהרן והם שרפום: וברכוהו. לפי
מלפניך ה' אלהינו שתגדור פרצותינו ופרצות כל עמך בית ישראל ברחמים
מיכן לפי שלא הוזכר ממנה
מטיפת גרים, הן השקו גיורת
שהרבה מאד לחלוק בדבר זה
כאן אלא כפי הצורך בענין
להראות שהן חשובין כישראל
אמר אביי י לא מבעי ליה לאינש למימר הכי דארשב"ל וכן תנא משמיה
נמנו ובירכוהו בלבד וכלל
ונמצאו מזלזלין בכבודן.
כדאמרינן בבבא מציעא בפרק הזהב
דרבי יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן $ ואמר רב יוסף מאי קראה שנאמר
[אלמלא תודוס אתה גוזרני
המעשה כולו לשם פירשוהו
: נדוי במתני' לא תנן. הא
עליך נדוי וכו'. תוספתא:
ולפי שהוא קשה ומשתבשין
כמעט כסדום היינו מאי אהדר להו נביא שמעו דבר ה' קציני סדום: קברו את
3
שהיו קורין אותן פסחים,
בפירושה ישר בעיני לפרש
דברכוהו בברייתא הוא דתני לה:
ואמרו לו שהמאכיל לישראל
תורף דבריה בקיצור כפי
המת וחזרו וכו': אם יכולים להתחיל ולגמור את כולה אין אבל פרק אחד או
מדמה מילתא למילתא. כל מקום
כעין קדשים בחוץ בר נדוי
שלמדתי מדברי אדוננו האיי
פסוק אחד לא ורמינהו קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור אפילו
שראה במתניתין שנחלק היחיד על
הוא]. חתכו חוליות ונתן חול
גאון ז"ל החלוקה היתה בין
בין חוליא לחוליא, ר' אלעזר
ר' אליעזר והחכמים חבריו
הרבים מחלוקת גדולה או אחד מן
פרק אחד או פסוק אחד הכי נמי קאמר אם יכולין להתחיל ולגמור אפי' פרק
כ
מטהר. פי', חתכו לתנור
בתנור שנעשה חוליות של
החכמים שמדבר קשה כנגד גדול
חליות [לרחבו] ונתן חול בין
טיט מתחלתו ואחר כן הניחו
אחד או אפילו פסוק אחד עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו:
חוליא לחוליא כדי שלא תדבק
אותן החוליות אחת על גבי
הימנו אומר ראוי היה כאן נדוי:
העומדים חוליא עם חברתה ויחלים
חברתה עד שנגמר התנור
אין מוציאין את המת. לקברו: סמוך לקריאת שמע. לפי שמתבטלין מן הקריאה: אין המת מוטל לפניהם.
שהמת בבית אחר
ועמד על מתכונתו וכשהיו
התנור. ר"א מטהר, כלומר
מאחר שהחול בין חוליא
מרכיבין החוליות אחת על גבי
והם מספידין אותו כאן. ויש מפרשין שנתון לצד אחר: והוא יושב ודומם. האבל: למימר הכי. לא נפרעת ממני דמשמע הפרע:
לחוליא אינן מדובקות לעולם,
חברתה היו נותנין חול בנתים
הרואה ורואין אותן כאלו מפורדות הן
סבר ר' אליעזר כי זה התנור
ואינו תנור כלל, וחכמים מטמאין קסברי השתא מיהת תנור הוא וכלי הוא דהא לא איפרדו חוליותיו ומשמש כדרכו. וזהו תנורו של
הואיל והחול נתון בין כל חוליא וחוליא וכשמבקש אדם לפורקו ולהחזירו חוליות כמו שהיה מתחלה יכול הוא לפי כי חוליות
שלו לא נדבקו זו בזו ולא נצמדו זו לזו ולפיכך יהא דינו עכשיו בשעה שהוא מוקם כדין שהיה לחוליות שלו קודם הקמתו עכנאי. שהקיפוהו הלכות כעכנא זו וברכוהו על אשר חלק על דברי רבים שנמצא כאלו זלזלם. ואסיקנא ר' יהושע לא בעי לשון
ואם נפל באוירו של זה התנור שרץ אינו מטמא ולא יהא דינו כדין התנור שחוליותיו מצומדין ומדובקין זו בזו שאמר בו נדוי מפורש במשנתנו, אלא מדמי מילתא למילתא, ומשכח עשרים וארבעה. ר' אלעזר לא מדמי אלא בעי נדוי מפורש במשנתינו
ולא אשכח אלא תלתא. אמר אביי לא מבעי ליה לאינש למימר הכי. ולא יאמר לא נפרעת ממני אחת מני אלף, דקימא לן אל יפתח
הכתוב (ויקרא יא) תנור וכירים יותץ והחכמים החולקים עליו לא היה אצלם הפרש בין נתן חול בין החוליות שלו בין לא נתן
אלא בין כך ובין כך טמא הוא אצלם כדין שאר כלי חרש שמיטמאין מאוירן והיו דנין כנגד ר' אליעזר על זה הדבר ונשאו
אדם את פיו לשטן מילתא הוא.
ונתנו בה הרבה ורצה ר' אליעזר להביא ראיה לדבריו ולסייעם מדרך שהיא נוהגת כמנהג סימנים וראיות והיא מדמית למעשה
מופת ולא קיבלום החכמים ולא נתקיימו אצלם לפי שכן דרכו של עולם להתנהג בכיוצא בהן ולפיכך אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב אין מביאין ראיה מאמת המים כלומר כי אין בזה דבר שהוא סותר למנהגו של עולם ומשנה סדרי בראשית כדי
שיהא לך לראיה אלא לעולם אין ההלכה מתקיימת אלא לפי מה שנתברר מן הקבלה של מרובין והיינו דברי חכמים ובגמרא דאלו מגלחים דבני מערבא (הלכה א) הזכירו זה המעשה ואמרו כל הלין שבחא ולית הלכתא כר' אליעזר אמר ר' חנינא משנתנה
לא נתנה אלא אחרי רבים להטות ולית לר' אליעזר ידע שאחרי רבים להטות לא הקפיד אלא על ידי ששרפו טהרותיו בפניו פירוש עכנה נקבה של נחשים וזה שנתכוונו לדמותן לדברים בעכנה מפני שהקיפו דבריהן עליו בראיות ברורות שאין עליהן
פירכא והתקיפו עליו באתקפות מחוורות ששוברין דבריו ולא מצא מהן מנוס כעכנה זו שאם מקפת על שום דבר וסוגרת עליו לא יהיה לו ממנה מפלט ודכוותה התם בבבא קמא בפרק הגוזל בתרא (דף קיז) עכנה עכנה (פתחי) [פתח] פיך ויכנס הרב אצל