כ:
מי שמתו פרק
שלישי
ברכות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
בתפלה
פשיטא כיון דכתיב ערב ובקר וצהרים אשיחה
ומן התפלין. משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח
כז א
א)
ב) ג)
ואהמה כמצות עשה שהזמן גרמא הוי קמ"ל דרחמי
בהן: וחייבין בתפלה. דתפלה רחמי היא ומדרבנן היא ותקנוה אף
ד) ה)
נינהו. ורש"י לא גריס ליה שהרי תפלה דרבנן היא ומאי מ"ע
לנשים ולחנוך קטנים: ובמזוזה ובברכת המזון. מזוזה מצות
כח ב
ו)
ובגמרא פריך פשיטא: ברכת המזון.
שייכי ביה. ומ"מ יש ליישב דהא הלל
דרבנן ונשים פטורות מהאי
עשה שלא הזמן גרמא
ז)
טעמא דמצות עשה שהזמן גרמא הוא
בגמרא בעי לה דאורייתא או דרבנן:
ח)
גמ' מהו דתימא נקיש תפלין
כט ג
ט) י)
כדאמרינן בסוכה מי שהיה
ומן התפלין וחייבין בתפלה ובמזוזה
א
ב
ג
כ) ל)
ד ובברכת המזון: גמ' ק"ש פשיטא מצות
עבד ואשה או קטן מקרין אותו עונה
למזוזה. דכתיב וקשרתם וכתבתם י)
מ) נ)
ל ד
אחריהן מה שהם אומרים דאין
ס)
מה מזוזה נשים חייבות אף תפילין
עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצות עשה
ע) פ)
השומע פטור מקריאתן כיון שהם
נשים חייבות קמשמע לן: הכי
❖
צ)
שהזמן גרמא נשים פטורות מהו דתימא
אית
דגרסי בברכת
פטורים:
גרסינן תפלה דרחמי נינהו. ולא גרס
הואיל ואית בה מלכות שמים קמ"ל: ומן
לא ה
המזון פשיטא. ומשני כיון דכתיב
פשיטא דהא לאו דאורייתא היא:
הגהות הב"ח
התפלין: $פשיטא מהו דתימא הואיל ואתקש
בתת ה' לכם בערב בשר לאכול
נקיש מזוזה לתלמוד תורה. דכתיב
(א) גמ'
למזוזה קמ"ל: וחייבין בתפלה: דרחמי
ולחם בבקר לשבוע כמ"ע שהזמן
ולמדתם אותם את בניכם
[ו
נשים
בברכת
נינהו מהו דתימא הואיל וכתיב בה ערב
גרמא הוא קמ"ל:
וסמיך ליה וכתבתם מה תלמוד תורה
(א)
1
לב ז
(ב) שם
המזון דאורייתא או דרבנן. פי'
נשים פטורות ואע"ג דאין הזמן
ובקר וצהרים כמצות עשה שהזמן גרמא דמי
❖
הקונטרס דסלקא דעתך דלא מחייבי
גרמא רחמנא פטרינהו דכתיב את
קמ"ל: ובמזוזה: $ פשיטא מהו דתימא
לג ח ט
מדאורייתא משום דכתיב על הארץ
בניכם ולא בנותיכם אף מזוזה נשים
כ)
הואיל ואתקש לתלמוד תורה קמשמע לן:
הטובה ונשים לא נטלו חלק בארץ
פטורות קמ"ל דנשים חייבות דכתיב
גליון הש"ס
ובברכת המזון: $ פשיטא מהו דתימא הואיל
ומה שנטלו בנות צלפחד חלק אביהם
לד י
למען ירבו ימיכם גברי בעו חיי נשי
ל)
וכתיב בתת ה' לכם בערב בשר לאכל
גמ' ומן התפלין פשיטא.
2
נטלו. ותימה כהנים ולוים נמי תבעי
לא בעו חיי מ) בתמיה: קדוש היום
ולחם בבקר לשבע כמצות עשה שהזמן
שהרי לא נטלו חלק בארץ וא"כ לא
לה (כ) ל
מ"ע שהזמן גרמא הוא. זכור את
שם ובמזוזה פשיטא.
❖
גרמא דמי קמ"ל: אמר רב אדא בר אהבה
יוציאו אחרים ידי חובתן בברכת
יום השבת לקדשו זכרהו
המזון אלא י"ל דטעמא משום דכתיב
נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה אמאי
על היין נ): בשמירה. דלא תעשה
ה
שם ובבהמ"ז פשיטא.
על בריתך שחתמת בבשרנו ועל
תורה אור השלם
מלאכה : והני נשי איתנהו
מצות עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצות
תורתך שלמדתנו ונשים ליתנהו לא
בשמירה. דתנן כל
1. עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָה¢ רַיִם אָשִׂיחָה
עשה שהזמן גרמא נשים פטורות אמר אביי
שם נשים
בברית ולא בתורה ואמרינן לקמן
מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא
וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי:
מדרבנן א"ל רבא והא דבר תורה קאמר ועוד
בבהמ"ז דאורייתא.
תהלים נה יח
מי שלא אמר ברית ותורה
בין שאין הזמן גרמא נשים חייבות
2. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְיָ לָכֶם
כל מצות עשה נחייבינהו מדרבנן אלא אמר
בברכת המזון לא יצא ידי חובתו
שם ולטעמיך קטן.
דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים
בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם
רבא אמר קרא זכור ושמור כל שישנו
בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְיָ אֶת
והשתא קא מבעיא ליה כיון דלא מצו
3
4
שבתורה: נשים בברכת המזון
תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם
בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל
למימר ברית ותורה לא הוו אלא
דאורייתא. דכתיב ואכלת ושבעת
עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ
שם דאתי
ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה א"ל רבינא
מדרבנן או דלמא כיון דלא שייך בהו
תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְיָ:
והוה ליה מצות עשה שאין
דרבנן ומפיק דרבנן.
שמות טז ח
הוי שפיר דאורייתא והא דלקמן מיירי
לרבא $ נשים בברכת המזון דאורייתא או
הזמן גרמא: או דרבנן. דכתיב
3. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
ו
באנשים דשייכי בברית ותורה:
שמות כ ז
לְקַדְּשׁוֹ:
על הארץ הטובה אשר נתן לך
דרבנן למאי נפקא מינה לאפוקי רבים ידי
4. שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך
והארץ לא נתנה לנקבות להתחלק ס).
שם אמר רבינא זאת אומרת.
חובתן אי אמרת (בשלמא) דאורייתא אתי
לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְיָ
לא לפניה ולא לאחריה.
דברים ה יא
אֱלֹהֶיךָ:
ואי משום בנות צלפחד חלק אביהם
❖
דאורייתא ומפיק דאורייתא (אלא אי) אמרת
5. כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי
פי' אפילו בהרהור כדמשמע בגמ' א
הם דנטלו שהיה מיוצאי מצרים :
ע)
הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל
דרבנן הוי שאינו מחוייב בדבר ז וכל שאינו
והיינו טעמא דשרינא טפי בק"ש
בן. קטן: מברך. ברכת המזון
הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא
מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי
מוסף תוספות
יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד:
מברכות משום דק"ש דאורייתא
לאביו אם אין אביו יודע לברך:
דברים י יז
חובתן מאי ת"ש באמת אמרו בן מברך
וברכות דרבנן ואפי' למ"ד ק"ש
6. יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ
ח
א. בתוס' רי"ש כתב, וכן
שיעורא דרבנן. כגון כזית לר"מ
משמע לקמן בגמ' (וציין
במדבר ו כו
שָׁלוֹם:
דרבנן היינו היכא דהזכיר יציאת
לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת
וכביצה לרבי יהודה דמדאורייתא
פ)
7. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת
שם את הגמרא בדף כב.
מצרים אבל מתניתין שלא הזכיר
לבעלה אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם
בע"ק אם אין לו מים וכו').
ואכלת ושבעת וברכת כתיב צ) אבל
יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה
❖
ב. בתוס' רי"ש כתב, דאסור
אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: דברים ח י
יציאת מצרים שלא התירו לו לומר
בשיעור כי האי לא מחייב אלא
שאשתו ובניו מברכין לו אי אמרת בשלמא
בעלי קריין בד"ת, אסרו
אמת ויציב והוי ק"ש דאורייתא ואמת
מדרבנן והלכך אתי קטן דרבנן
חכמים דוקא בצבור דומיא
דאורייתא אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא
ויציב דרבנן שהרי הזכיר יציאת
דסיני ולא בהרהור ואע"פ
מוסף רש"י
ומפיק גדול: עד כזית עד כביצה.
אלא אי אמרת דרבנן אתי דרבנן ומפיק
ששותקים היו הרי שומע
❖
מצרים בק"ש ואין להקשות נתקן
עד כזית לר"מ עד כביצה לר' יהודה
כעונה. ג. ובתוס' רי"ש
הובא בסוף המסכת.
דאורייתא $ ולטעמיך קטן בר חיובא הוא
דלימא אמת ויציב ולא לימא ק"ש
הוסיף, אע"פ שאין צריך
דתנן עד כמה מזמנין
להשמיע לאזנו כדפסיק ר'
אלא הכא במאי עסקינן כגון שאכל שיעורא
מתני' ❖
דהא עדיף דלימא ק"ש דאית ביה נמי
ט
ר"מ אומר עד כזית ר' יהודה אומר
חסדא גופיה.
רבינו חננאל
מלכות שמים: יוציא בשפתיו.
דרבנן $ דאתי רבנן ומפיק דרבנן: דרש רב
בעל קרי.
עד כביצה:
וחייבין בתפלה דרחמי נינהו.
כיון דשרית ליה הרהור אע"פ שהוא
עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין
מתקנת עזרא ואילך שתקן טבילה
ולא גרסינן פשיטא דהא לאו
רב ניסים גאון
כדבור לענין לצאת ידי ק"ש כמו כן
דאורייתא היא. מתני'. על קרי
אמר לה משמיה דר' אסי אמרו מלאכי השרת
לבעלי קריין לעסוק בתורה כדאמרי'
מהרהר בלבו וכו'. פירש
תלמוד לומר הרי שהיה הולך
מקרי דבור לענין דמקרי עוסק
בב"ק בפרק מרובה :
לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך אשר
בתלמוד ארץ ישראל מהו
לשחוט פסחו ולמול את בנו
5
בתורה ומדשרית ליה להרהר אע"פ
מהרהר בברכות, דקרית שמע
כו' מכל מקום ולאחותו בא
מהרהר. ק"ש בלבו כשמגיע זמן
לא ישא פנים ולא יקח שחד והלא אתה נושא
מוציא בשפתיו. אמר ר' אבינא
שהוא בעל קרי תתיר לו גם דבור:
ללמדנו מה שכבר הזכרנו:
המקרא: ואינו מברך. אפילו
פנים לישראל דכתיב 6 ישא ה' פניו אליך
ואילו רב יהודה כי מטי גבי
כדאשכחן
זאת אומרת הרהור כדבור
בסיני. פירוש
בהרהור: לא לפניה ולא לאחריה.
דאמי. דמצות ק"ש בדבור הוא
האשה שכובשת ירק בקדרה.
אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל
אף ע"ג דכדבור
כדכתיב ודברת בם וגו' ומפני
זו המשנה בתחלת פרק שני
כיון דברכות לאו מדאורייתא מחייב
מה אינו מוציא בשפתיו
דמסכת טהרות. ואמרי לה
שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת
דמי לענין שיצא מ"מ לאו כדבור דמי
7
לא אצרכוהו רבנן: ועל המזון מברך
כדאשכחינן בסיני דאזהר
זיתים שכבשן בטרפיהן וזו
לענין שיהא בעל קרי אסור להרהר ב
וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים [על]
רחמנא אל תגשו אל אשה כדי
המשנה בתחלת פרק ב'
לאחריו. דחיובא דאורייתא הוא:
עצמם עד כזית ועד כביצה: מתני' בעל
דמסכת עוקצין: ורב יהודה
לקבל התורה, וכתיב בה
כדאשכחן בסיני דהיה שם דבור והיו
ואינו מברך לפניו. דלאו דאורייתא
כי הוה שליף חד מסאניה
והודעתם לבניך ולבני בניך יום
צריכין לטבול ואע"פ שהיו שותקין
אשר עמדת לפני יי' אלהיך
אתי מיטרא. איתיה לפירושה
קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא
הוא: רבי יהודה אומר וכו'. בגמ'
במסכת תענית בפרק סדר
וכו' ואי אפשר דלא הוו בהו
שומע כעונה :
מפרש לה: גמ' כדבור דמי.
לאחריה ועל המזון מברך לאחריו ואינו
תעניות האלו (דף כד) והיינו
בעל קרי מקרה לילה ולא גמר
ורב
חסדא אמר לאו כדבור דמי.
דאמרי' רב יהודה חזנהו להנהו
התורה בו ביום אלא בהרהור
וכל אדם נמי יוצא ידי חובתו
מברך לפניו רבי יהודה אומר מברך לפניהם
י
בי תריד הוו קא פרצי בריפתא
הלב, ואעפ"כ הוזהר להודיעם
ר"ח פירש דהלכה כרב חסדא
ולאחריהם: גמ' אמר רבינא $ זאת אומרת
בהרהור: למה מהרהר.
מה מועיל:
אמר שמע מינה איכא שבעא
אותם הדברים לבניו ולבני
מדתרצי רב אדא ורבי אלעזר
בעלמא יהב עיניה הוה כפנא
בניו, שמעינן מיהא דדבור
כדאשכחן בסיני. שהפרישן מאשה
הרהור כדבור דמי דאי סלקא דעתך לאו
למלתיה שמע מיניה כותיה קיימי
אמרו ליה רבנן לרב כהנא
אסור למי שהטומאה יוצאה
כ
דכתיב אל תגשו אל אשה
עליו מגופו אבל הרהור מותר
בריה דרב נחוניא שמעיה מר
ולא יצא בקריאת שמע בהרהור ג:
כדבור דמי למה מהרהר אלא מאי הרהור
אע"ג דהרהור כמו דבור. ורב
דשכיח קמיה נעשייה דליפוק
. ועל פרישה זו סמך עזרא
והרי
חסדא אמר זאת אומרת
לשוקא עשייה נפק לשוקא
כדבור דמי יוציא בשפתיו כדאשכחן בסיני
לתקן טבילה לבעלי קריין קודם
הרהור לאו כדבור דמי ומפני
חזא כינופיא אמר להו מאי
ורב חסדא אמר הרהור לאו כדבור דמי דאי סלקא דעתך הרהור
שיעסקו בתורה דכתיב
ל
מה מהרהר כדי שלא יהא כל
האי [א"ל] אכוספא דתמרי
העולם עסוקין בברכות והוא
דקא מיזדבן אמר שמע מינה
כדבור דמי יוציא בשפתיו אלא מאי הרהור לאו כדבור דמי למה מהרהר
והודעתם לבניך וסמיך ליה יום
יושב ובטל. וקימא לן כרב
איכא כפנא אמר ליה לשמעיה
אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב
אמר רבי אלעזר כדי שלא יהו כל העולם עוסקין בו והוא יושב ובטל
חיסדא, חדא דהא רב אדא בר
שלוף לי מסאני שלף ליה חד
אהבה מפרש לטעמיה. ותוב
מסאנא בעא למישלף אידך
כדאמרינן לקמן בפרקין :
ונגרוס בפרקא אחרינא אמר רב אדא בר אהבה בדבר שהצבור עוסקין בו
(ב)
אשכחינן בהדיא בפרק שואל
אתא אליהו כו' ובפרק כל היד
אלא המרבה לבדוק דמסכת נדה
אדם מחבירו כדי יין בהא
והרי
אמרי' שאני רב יהודה
דתאני ר' יהושע בן קרחה
(דף יג)
דאימתא דמאריה עליה (קרי) [דקרי] עליה שמואל עליה דרב יהודה אין זה ילוד אשה: ר' יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה
אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמו לערב, א"ר יוחנן הילכתא כר' יהושע בן קרחה, ודייק ר' יוחנן דאמר טעמא דר' יהושע בן
קרחה דבור אסור הרהור מותר, ומקשינן התם ומי אמר ר' יוחנן דבור אסור הרהור מותר אלמא הרהור לאו כדבור דאמי, והא איהו אמר כי סלקן בנות ישראל מטבילה נפגען בי דניהוי להו בני שפירי כוותי. אתה מוצא שהזכירו שבח יופיו בבבא מציעא בפרק
הוא דאמר [ב]כל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא, ומפרקינן שאני התם דבעינן והיה מחניך קדוש וליכא וכו'. השוכר את הפועלים (דף פד) אמר ר' יוחנן אנא אשתיירי משפירי ירושלים האי מאן דבעי מיחזי שופריה דר' יוחנן נייתי כסא
דכספא מבי סקלי כו': קריאת שמע ותפילין הויין להו מצות עשה שהזמן גרמא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות
וכבר פירשנו זו השמועה במקומה באר היטב.
וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבין. פירשו בברייתא (קדושין דף לג) איזו היא מצות עשה שהזמן
גרמא סוכה ולולב שופר וציצית ואיזו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא מזוזה ומעקה ומציאת אבדה ושילוח הקן: אקיש מזוזה לתלמוד תורה מה תלמוד תורה פטירי אף מזוזה נמי פטירי קמ"ל. הא נמי איתה בפירקא קמא דקידושין (דף לד) דאקשינן
הרי תלמוד תורה פריה ורביה ופדיון הבן דמצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים פטורות ואמרינן (שם דף ל) ותלמוד תורה גופיה מנלן דכתיב ולמדתם אותם את בניכם בניכם ולא בנותיכם: כדאשכחן בסיני מה סיני דבור אסור הרהור מותר. במסכת שבת
בפרק ר' עקיבא (דף פו) אמרי' אמר אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין דאמרי תרווייהו ניתנה תורה לטבולי יום ואמר עלה אמימר ראויה קאמינא ואעפ"כ מי שאירע לו קרי בלילי ו' בסיון דההיא שתא כבר שמע את הדברות ולא סגיא דלא הרהר בלבו: