מי שמתו פרק
שלישי ברכות
כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והרי
תפלה דדבר שהצבור כו'. וא"ת אמאי שבק בבא דק"ש דקאי
אלא יקצר. כל ברכה וברכה: דלית בה מלכות שמים. אין מלך
לו א
א) ב)
העולם בברכות של י"ח: ה"ג והרי ברכת המזון לפניה דאית בה
בגווה דדבר שהצבור עסוקין בו וקתני אינו מברך לפניה
ג)
מלכות שמים כו'. לישנא אחרינא שאני תפלה דלית בה מלכות שמים.
כו'. וי"ל משום רבותא דתפלה פריך מיניה אע"ג דתפלה מעומד
לז ב ג
ד) ה)
קבלת מלכות שמים כדאיתא בק"ש שמקבל עליו את השם לאדון ולמלך
ונראה לכל שאין זה עומד כמותם אפילו הכי אמרינן אם לא התחיל
ו)
מיוחד ולהאי לישנא גרסינן והרי
לא יתחיל. וא"ת כיון דלא ידע טעמא
לח ד
ברכת המזון לאחריו דלית בה מלכות
דבסמוך יקשה גם לרבינא מה לי
והרי תפלה דדבר שהצבור עסוקין בו ותנן
ז)
❖
שמים ולשון זה נראה שהוא עיקר
ק"ש וברכת המזון יותר מתפלה וי"ל
היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי
לט ה
מדמשני ליה אלא ק"ש וברכת המזון
דלרבינא ניחא כיון דהרהור כדבור
לא יפסיק אלא יקצר טעמא דאתחיל הא לא
❖
דאורייתא והאי בלאחריו עסקינן ואי
דמי יש להצריכו בק"ש ובברכת המזון
אתחיל לא יתחיל שאני תפלה דלית בה
הגהות הב"ח
ללישנא קמא הא לא איירי בברכת
שהם מדאורייתא יותר מתפלה דרבנן
מלכות שמים והרי ברכת המזון לאחריו דלית
(א) גמ' אמר
תורה אור השלם
המזון לאחריו בדאתקפתיה דלהדרי
אבל לרב חסדא כיון דהרהור אינו
רב (ב) שם
בה מלכות שמים ותנן על המזון מברך
כלום רק שלא יהא יושב ובטל מה לי
תלמודא עילויה אלא ק"ש וברכת המזון
1. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת
❖
ק"ש מה לי תפלה: הא אי לא אתחיל
לאחריו ואינו מברך לפניו אלא ק"ש וברכת
דאורייתא כו'. ואית דגרסי הכא
יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה
אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: דברים ח י
לא יתחיל. וא"ת אימא דבדבור קאמר
המזון דאורייתא ותפלה דרבנן: אמר רב
בלשון קושיא ק"ש דרבנן היא אלא
2. כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל
ק"ש דאית בה מלכות שמים וברכת
הא בהרהור שפיר דמי וי"ל דמשמע
דברים לב ג
גליון הש"ס
יהודה (א) מנין לברכת המזון לאחריה מן
לֵאלֹהֵינוּ:
3. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם
המזון דאורייתא לאפוקי תפלה דרבנן
דלא יתחיל אפי' בהרהור מדלא קאמר
התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת מנין
גמ' אינו חוזר וקורא.
בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ
1
ואין בה מלכות שמים למאן דגרס הכי
יקצר בדבור או יהרהר באריכות:
בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
❖
לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר
הכי גרסי' אלא ק"ש וברכת המזון
שם מ"ט ק"ש דרבנן.
דברים ו ז
מפרשינן לקמן בשכבך ובקומך
2 כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו אמר ר'
דאורייתא ותפלה דרבנן ולא
בדברי תורה כתיב: כי שם ה' אקרא.
יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת
גרסינן מידי בתר הכי עד אמר רב
כשבא משה לפתוח בדברי שירה אמר
רבינו חננאל (המשך)
המזון מקל וחומר וברכת המזון לפניה מן
יהודה אמר רב.
להם לישראל אני אברך תחלה ואתם
ופי' הקונטרס ק"ש
ובזה תשעה באב אינה כתענית
רש"י ד"ה שאינו כו' כלומר
ברכת התורה מקל וחומר ברכת התורה
צבור. הנה אפי' תפלת נעילה
ענו אחרי אמן כי שם ה' אקרא
דאורייתא כיון שאינו אומר אמת
שלא מצינו.
דחו אותה בט"ב, וכש"כ
בברכה אתם הבו גודל לאלהינו באמן
ויציב כדפי' במתניתין ויש ספרים
לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר ומה
תפלת שחרית ותפלת המנחה,
תוס' ד"ה
גורסים ק"ש דרבנן הוא. ומשני אלא
הכי מפרשי לה במסכת יומא :
דאמר ריב"ל פר' תפלת השחר
ה)
מזון שאין טעון לפניו טעון לאחריו תורה
ור"י כו' אבל ודאי התפלל.
כנגד תמידים תקנום ותניא
❖
שאינו טעון לפניו. $ כלומר שלא
ק"ש אית בה מלכות שמים וברכת
שטעונה לפניה אינו דין שטעונה לאחריה
כוותיה והכי סלקא שמעתתא.
מצינו לו מקרא מפורש לברך לפניו:
המזון דאורייתא ותפלה דרבנן וכן
וכשם דלא מקריבין יותר משני
וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מק"ו
תמידין ביום, ואם יקריב עובר
טעון לאחריו. כדכתיב ואכלת ושבעת
הגירסא בפ"ה וקשה דבמתניתין פי'
משום בל תוסיף, כך אין אדם
מוסף תוספות
ומה תורה שאין טעונה לאחריה טעונה לפניה
וברכת: תורה שטעונה לפניה.
דק"ש דאורייתא לכולי עלמא כיון שלא
מתפלל יותר משתי תפלות
מזון שהוא טעון לאחריו אינו דין שיהא טעון
א. בתוס' רי"ש מובא זה בשם
ביום, ואם יתפלל עובר משום
כדאמרן: איכא למפרך. בתרוייהו
אמר אמת ויציב דבהכי מיירי מתניתין
ר' שמעיה (וכן הוא בשאר
בל תוסיף. ותפלת ערבית הא
❖
לפניו איכא למפרך מה למזון שכן נהנה
כשאתה בא ללמוד תורה מן המזון
וגם יש ספרים גורסים שאני תפלה
(ב)
הראשונים).
קיי"ל כרב דאמר רשות. ואע"ג
דהיא רשות אשכחינן דהוה
ומה לתורה שכן חיי עולם ועוד תנן על המזון
איכא למפרך מה למזון שכן נהנה
דלית בה מלכות שמים והרי ברכת
מצלי ליה, בדוד כתיב ערב
וכשאתה בא ללמוד מזון מן התורה
המזון דלית בה מלכות שמים ותנן על
מברך לאחריו ואינו מברך לפניו תיובתא:
ובקר וצהרים אשיחה ואהימה,
מוסף רש"י
ובדניאל כתיב זמנין תלתא
איכא למפרך מה לתורה שכן חיי
המזון מברך לאחריו וכו' אלא היינו
אמר רב יהודה ספק קרא קריאת שמע ספק
ספק קרא ק"ש ספק לא
ביומא הוא ברך על ברכוהי
העולם הבא: ק"ש דרבנן. לקמן
טעמא דק"ש אית בה מלכות שמים
קרא חוזר וקורא.
ומצלי וגו'. ואפי' אי מוקמת
לא קרא $ אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת
פריך לה: אמת ויציב דאורייתא היא.
וברכת המזון דאורייתא ותפלה דרבנן
(סדור רש"י סי' מו,
לה להא דר' יוחנן דפליג
ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב
מחז"ו סי' לד) ולואי שיתפלל
על ר' אלעזר, הא אשכחן
שמזכיר בה יציאת מצרים דחיובא
וגם על גירסא זו קשה כדפירש':
אדם כל היום כולו.
תניא כוותיה, דתניא יכול
ספק לא אמר אמת ויציב חוזר.
$ מאי טעמא קריאת שמע דרבנן אמת ויציב
דאורייתא היא דכתיב למען תזכר את
יתפלל אדם כל היום כולו,
❖ יציאת מצרים ומלכות
(פסחים נד:)
דאורייתא מתיב רב יוסף 3 ובשכבך ובקומך
כבר מפורש ע"י דניאל וזמנין
יום צאתך מארץ מצרים :
ותימה הא ע"כ צריך לומר
תלתא ביומא וכו'. וקיימא לן
אמר ליה אביי ההוא בדברי תורה כתיב תנן
דאית בה תרתי.
שהוא מסופק גם מק"ש שאם היה
דכל היכי דפליגי רבנן אהדדי
ותניא כחד מינייהו, הלכתא
רבינו חננאל
שמים: חוזר וקורא ק"ש. קסבר ק"ש
ברור לו מק"ש וספק מאמת ויציב לא
בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה
כוותיה, ואפי' תלמיד בהדי
דאורייתא היא: ולואי שיתפלל אדם
יהיה מן התורה כיון שהזכיר יציאת
ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריו ואינו
וסלקא אליבא דרב חסדא
רביה. ואם תאמר הני מילי
תפלה של חובה, אבל תפלה
דקרית שמע מן התורה שנאמר
כל היום. בהלכות גדולות פסק הלכה
מצרים בק"ש ואם כן הואיל ומסופק
מברך לפניו ואי ס"ד אמת ויציב דאורייתא
של רשות שרי, הא תפלת
ודברת בם ואית בה נמי מלכות
כרבי יוחנן בספק והלכה כשמואל
משניהם יחזור לק"ש דאית בה תרתי
ערבית שהיא רשות ובהדיא
שמים שנאמר שמע ישראל
לברוך לאחריה מאי טעמא מברך אי משום
בודאי התפלל: מהו שיגמרו. את
מלכות שמים ויציאת מצרים דהכי
יי' אלה' יי' אחד. וברכת
קא חשיב תלתא, מכלל דלית
יציאת מצרים הא אדכר ליה בקריאת שמע
המזון לאחריו מדאורייתא
לן לא חובה ולא רשות בר
הברכה אם נזכר באמצע הברכה
עדיף מלומר אמת ויציב דליכא אלא
מהני תלת. ועוד מדקתני רב
שנאמר ואכלת ושבע וברכת.
ונימא הא ולא לבעי הא קריאת שמע עדיפא
באחת מן הברכות שטעה: יחיד ויחיד.
חדא כדאמר בסמוך גבי מתני'.
יהודה משמיה דשמואל היה
לפיכך קורין שמע ומברכין
עומד בתפלה ונזכר שהתפלל
ברכת המזון לאחריו. לאפוקי
דאית בה תרתי ור' אלעזר אמר ספק קרא
כשהתפלל תחלה היה יחיד וכששכח
ואומר ר"י דודאי מתני' גבי בעל קרי
א
פוסק אפי' באמצע ברכה,
תפילה דהיא מדרבנן ומלכות
שהתפלל והתחיל להתפלל היה ביחיד:
שידענו בו שלא אמר ק"ש ולא אמת
קריאת שמע ספק לא קרא חוזר וקורא ק"ש
ש"מ דהכי סוגיא דשמעתא
שמים נמי לית בה, לפיכך
דלית לן לצלויי צלותא יתירתא
לא יתחיל ואם התחיל יקצר.
או
ויציב כלל ואנו רוצים להתיר לו הלכך
ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר
ואשכחן ברכת התורה לפניה
דקא עבר משום בל תוסיף,
טוב הוא יותר שיאמר ק"ש דאיכא
דהא ליכא מאן דפליג אהא
מדכתיב כי שם יי' אקרא
ומתפלל ורבי יוחנן אמר ב ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו: ואמר רב יהודה
הבו גודל לאלהינו. ואתינן
דשמואל, ועל כגון דא אמרינן
תרתי אבל הכא שהוא ספק אם אמר
אמר שמואל היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה
דבר הלמד מענינו. וה"מ
ג
למגמר ברכת התורה לאחריה
אמת ויציב ומספקא ליה אם אמר
מן המזון, וברכת המזון לפניו
בצבור דתפלת צבור קיימא
איני והאמר רב נחמן כי הוינן בי רבה בר אבוה בען מיניה הני בני בי רב
שניהם כדפרישית טוב הוא יותר
מן התורה ונדחה, ועלתה כי
במקום תמידין דלית לן רשות
דטעו ומדכרי דחול בשבת מהו שיגמרו ואמר לן ד גומרין כל אותה ברכה
לאוסופי [כמו התמידים], אבל
ברכת התורה לאחריה וברכת
שיאמר אמת ויציב מלומר ק"ש
המזון לפניה שהיא המוציא
יחיד אי בעי לצלויי תפלת
הכי השתא התם גברא בר חיובא הוא ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד
דכשיאמר אמת ויציב שמא יש לתלות
מדרבנן נינהו. ור' אלעזר
רשות קודם תפלת המנחה
אמר ספק קרא ק"ש ספק
כגון תחנונים אינו מפסיד
שבת אבל הכא הא צלי ליה: ואמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס
שתקן הכל דאם קרא כבר אמת ויציב
ה
לא קרא חוזר וקורא ק"ש
שהיחיד מקריב עולת נדבה
גם קרא ק"ש כבר דמסתמא התפלל
לביהכ"נ ומצא צבור שמתפללין אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל
ספק התפלל ספק לא התפלל
[כך מתפלל תפלת נדבה]. ועוד
אינו חוזר ומתפלל. וקיי"ל
זאת השמועה דשמואל דאמר
כדרך תפלה ק"ש ואח"כ אמת ויציב
ואם לאו אל יחזור ויתפלל וצריכא דאי אשמעינן קמייתא ה"מ יחיד ויחיד
כר' אלעזר דהא כולהו רבנן
התפלל ביחיד ונכנס לביהכנ"ס
ויצא ידי שתיהן וכי נמי תימא דלא
ומצא צבור מתפללין אם יכול
האי קרא ודברת בם בק"ש
דרשי ליה, אפי' ב"ש וב"ה
לחדש דבר בתפלה יתפלל
אמר כבר שתיהן מ"מ שמא אמר ק"ש ולא אמר אמת ויציב שזה יכול להיות ועתה כשיאמר אמת ויציב נמצא שהשלים הכל וכי תימא
כולהו שוין ודברת בם בק"ש
[ואם לאו אל יתפלל, דאי
שמא לא קרא לא זה ולא זה כיון דספיקא הוא כולי האי לא אטרחוהו רבנן לחזור שניהם אבל אם יאמר ק"ש אין זו תקנה גמורה כל כך
דרשי ליה, הלכך אע"ג דרבי
מחדש בה ומוקים בדעתיה
אלעזר לגבי שמואל כתלמיד
שאינה תפלה] כלומר כיון
דשמא קרא ק"ש אחרת ולא יצא כלל במה שעושה עתה ואם ברור שלא אמר כבר ק"ש אם כן לא אמר נמי אמת ויציב שאין רגילות לומר
שחדש דבר בתפלה שם
הוא, כיון דהני קימא כוותיה
אמת ויציב בלא ק"ש ואם כן כשיאמר מעתה ק"ש לא תקן כלל ולא יצא מדי ספקו עוד אמר הר"ר שמעון א דמיירי שפיר שאינו מסופק
לא משגחינן בשמואל, אלא
הראשונה תחנונים ומותר לו
אלא מאמת ויציב אבל ברור הוא שקרא ק"ש ואפילו הכי הוי אמת ויציב דאורייתא שר"ל ספק לא אמר אמת ויציב עם פרשת ציצית
ספק קרא ק"ש ספק לא קרא
אפילו בצבור להתפלל, שכן
אפי' בתמיד אם הקריב יחיד
חוזר וקורא. אבל ספק התפלל
שמסופק אי לא אמר לא פרשת ציצית ולא אמת ויציב ואם כן לא הזכיר כלל יציאת מצרים וכולה מילתא דיציאת מצרים קרי ליה אמת
ספק לא התפלל אינו חוזר
תמיד, ונתכוין שאין הצבור
ויציב לפי דטעם אמת ויציב הוי משום יציאת מצרים והלכך הוי פרשת ציצית בכלל אמת ויציב: ההוא בדברי תורה כתיב. והא
מקריבין בו ביום תמיד, ונמצא
ומתפלל, דודאי תפלה מדרבנן.
ור' יוחנן אמר ולואי שיתפלל
שהצבור מקריבין, יוצא בתמיד
דאמרינן לעיל בפרק קמא בערב משום דכתיב ובשכבך אסמכתא בעלמא הוא ו):
אדם כל היום כלו. בהא נמי
של צבור והראשונה עולה לו
ורבי יוחנן אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום.
אומר ר"י דהלכה כרבי יוחנן ודוקא בספק התפלל $ אבל ודאי התפלל לא ז) תדע
נדבה, וכך ענין התפלה. ואמר
כר' אלעזר קיי"ל דאע"ג דר'
רב יהודה אמר שמואל היה
יוחנן רביה, לא פליג עליה
דהא מסתמא לא פליג אהא דאמר רב יהודה אמר שמואל
בסמוך ונזכר שהתפלל פוסק וכו' וכן אם יכול לחדש דבר בתפלתו:
עומד בתפלה ונזכר שהתפלל
בהדיה ואמר חוזר ומתפלל,
עד פוסק אפילו באמצע ברכה.
אלא ולואי שיתפלל כל היום
פי', כגון שהתפלל תפלה אדעתא דחובה ושכח שכבר התפלל ועמד להתפלל אדעתא דחובה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפי'
קאמר, מכלל שאם לא עשה לא עבר. וקבלנו מרבותינו שהיו חכמים מוקמי לה להא דר' יוחנן בתפלת ערבית לבד, וכדאשכחן
באמצע ברכה, שאם בא לגומרה נמצא כמי שמקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום בל תוסיף, ולפיכך פוסק ואפילו
בפסחים בענין מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב וכו', דרש רבא עוברות ומניקות מתענות בו ומשלימות כדרך שמשלימות
באמצע ברכה. ובהא אפי' ר' יוחנן מודה דלא קאמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו אלא תפלת נדבה כגון תחנונים
ביום כפורים ובין השמשות שלו אסור. וכן אמרו משמיה דר' יוחנן, ומקשינן ומי אמר ר' יוחנן הכי והא אמר ר' יוחנן תשעה באב
וכיוצא בהן, אבל תפלת חובה לא קאמר. הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת וכו' גומרין כל אותה ברכה. ודוקא בי"ח
אינו כתענית צבור (רק) וכו' עד אלא מאי אינו כתענית צבור דקאמר ר' יוחנן לתפלת נעילה, כלומר אינו מתפלל בט' באב תפלת
דערבית שחרית ומנחה, אבל במוסף פוסק אפי' באמצע ברכה.
נעילה. ומקשינן איני והא אמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו, ומשנינן התם רשות הכא בתפלת נעילה דתענית צבור חובה,