כא:
מי שמתו פרק
שלישי
ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
מ א [טוש"ע או"ח סי' קט שלא יגיע שליח צבור למודים. וטעמא לפי שצריך לשוח עם
או צבור וצבור.
בין בראשונה בין בשניה היה עם הצבור כגון
א) [תיבת וכן ליתא ברי"ף],
ב) מגילה דף כג:, ג) [שם
סעיף א]:
הצבור שלא יראה ככופר במי שהצבור משתחוין לו והוא הדין
עשרה אחר עשרה וזה עמהם בשתיהן ששכח שהתפלל עם
ב מיי' פ"י מהלכות תפלה
ע"ש סנהדרין עד: ע"ש],
הראשונים: רב הונא סבר. יחיד המתפלל עם הצבור אומר קדוש
נמי אם יגיע למודים כששליח צבור יגיע למודים דשפיר דמי כיון
ד) [צ"ל ואתיא עדה עדה
הלכה טז סמג עשין יט טור
שו"ע או"ח סימן קט סעיף
דכתיב עד מתי לעדה הרעה
שהוא משתחוה עם חביריו אבל אין גמרא פסיקא ליה כי האי גוונא
הלכך אם לא גמר עד שלא יגיע ש"ץ לקדוש לית לן בה אבל מודים
א [וטור סי' קכד]:
הזאת מה להלן וכו' כך איתא
אבל אין נראה דמשום מודים דרבנן
אף על פי שיחיד אומר מודים אם
מא ג מיי' פ"ח שם הלכה
במגילה], ה) [אולי צ"ל ור"ש
נקט הכי שמצוה לענות שזה לא מצינו
אינו אומרו עם הצבור הרואה את
ו טור ושו"ע או"ח
בן לקיש וע' כתובות קיא:],
או צבור וצבור אבל
יחיד לגבי צבור כמאן
ו) [ע' תוספות ב"ק פב: ד"ה
סימן נה סעיף א:
לו עיקר בגמ' ור"ת היה רגיל כשהיה
כולם כורעים והוא אינו כורע נראה
דלא צלי דמי קמ"ל ואי אשמעינן הכא
מב ד מיי' פ"י שם הלכה
אתא], ז) [עי' תוס' יבמות דף
ככופר במי שחבריו משתחוין לו:
מתפלל ביחיד כשהחזן מגיע למודים
טז טור שו"ע או"ח
ד. ד"ה וכי מפני ותוס' קדושין
א
משום דלא אתחיל בה אבל התם דאתחיל
סימן קד סעיף ז:
נג. ד"ה וסמיך ליה],
מפסק לא פסיק. תפלתו לקדושה
היה כורע עם הקהל בלא אמירה
מג ה מיי' פי"א מהל' עו"ג
ח) [פסחים כח:], ט) יבמות
בה אימא לא צריכא אמר רב הונא הנכנס
לענות עם הצבור וכן למודים: במשנה
כלל ודוקא באמצע ברכה אבל בסוף
דף ד., י) שם סנהדרין דף סז:,
הלכה טו [ופט"ו
לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין אם
כ) יבמות ד. צז. וע"ש במשנה,
א
מהלכות סנהדרין הלכה י]
תורה דריש. והאי קרא במשנה תורה
ברכה לא דאמר לקמן (דף לד.) דאסור
ל) [קדושין ל. ע"ש], מ) לקמן
סמג לאוין נה טור יו"ד סימן
יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"ץ
הוא נאמר: מכשפה לא תחיה. ולא
לשחות בסוף כל ברכה וברכה מיהו
כו., נ) [צ"ל דם נדה],
קעט:
❖
מד ו מיי' פ"ב מהלכות
ס) [ויקרא כ],
למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל ריב"ל
לכתחלה אין לעשות כן כדמשמע
פירש באיזו מיתה תמות ונאמר אצלו
איסורי ביאה הל' יג
אמר אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא
הכא וכתב רש"י בסוכה פרק לולב
כל שוכב עם בהמה מות יומת:
ב
טוש"ע אה"ע סי' טו [סעיף
❖
סמכו ענין לו. סמכתו פרשת מכשפה
ה]:
הגזול (דף לח:) דאדם המתפלל ושמע
תורה אור השלם
יגיע ש"צ לקדושה יתפלל ואם לאו אל
לא תחיה לשוכב עם בהמה: מה
מפי החזן קדיש או קדושה אינו יכול
יתפלל במאי קא מפלגי מר סבר יחיד
1. וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם
שוכב עם בהמה בסקילה. כדאמרינן
להפסיק ולענות עם הצבור אלא
רבינו חננאל
קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי
אומר קדושה ומר סבר אין יחיד אומר
יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְיָ מְקַדִּשְׁכֶם:
ישתוק וימתין מעט דשומע כעונה
לה בסנהדרין פרק ד' מיתות (דף נד:)
אמר רב הונא הנכנס לבית
ויקרא כב לב
קדושה א) וכן אמר רב אדא בר אהבה
וי"ל דלכתחלה אין לעשות כן דענייה
בגזרה שוה דתהרוגו דהכא מכי הרוג
2. הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה
הכנסת ומצא צבור
מנין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר
שמתפללין אם יכול
ב)
הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע:
חשיבא טפי הדור מצוה. ור"ת ור"י
תהרגנו דמסית אף מכשף בסקילה:
להתחיל ולגמור עד שלא
במדבר טז כא
ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר
אמר ליה רבי יהודה וכי מפני שסמכו
היו אומרים דאדרבה אי שומע כעונה
ג
1
3. רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר
יגיע שליח צבור למודים
יתפלל ואם לאו אל יתפלל.
שבקדושה לא יהא פחות מעשרה מאי
הענין. לשוכב עם בהמה נוציא זה
הוי הפסקה אם שותק. ומ"מ נהגו
נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת
וריב"ל אמר אם יכול
הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ
העם לשתוק ולשמוע וגדול המנהג.
המכשף לסקילה שהיא חמורה מכל
משמע דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר
ג)
להתחיל ולגמור עד שלא
וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי
יגיע ש"ץ לקדושה יתפלל
בירושלמי פרק תפלת השחר קאמר לא
מיתות שבתורה אלא מקרא מפורש
חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ
אבא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי
ואם לאו אל יתפלל. והלכה
וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר
התפלל (ב) ובא ומצאן מתפללין מוסף
יש לו במקום אחר שהוא בסקילה:
בתוך בני ישראל וכתיב התם 2 הבדלו מתוך
כריב"ל דלא יתחיל אא"כ
עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ
אוב וידעוני בכלל. לא תחיה דכל
אם היה יודע שיהיה מתפלל וגומר
יודע שיכול לסיים עד
בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְיָ אֵלַי הַקְהֶל
העדה הזאת מה להלן עשרה אף כאן
ד)
קדושה. ודכולי עלמא
לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת
עד שלא יתחיל ש"ץ כדי לענות אמן
המכשפים היו ולמה יצאו בפני עצמן
מיהת מפסק לא פסיק. פי',
דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה
עשרה ודכולי עלמא מיהת מפסק לא פסיק
מתפלל אם לאו לא יתפלל. באיזה אמן
כשהפרישן לסקילה כדכתיב באבן
אי"ו פוסק ועו"ה אבל פוסק
אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם
איבעיא להו מהו להפסיק ליהא שמו
ושותק עד שהצבור עו"ין,
חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת
אמרו פליגי ביה תרי אמוראי חד
ירגמו אותם דמיהם בם ס) להקיש
וחוזר לתפלתו, ויצא ידי
בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן: דברים ט י
הגדול מבורך כי אתא רב דימי אמר ר'
אליהם את כל הכלל שזו מדה בתורה
אמר באמן של האל הקדוש וחד אמר
4. מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה:
חובתו בשמיעה, ששומע
כעו"ה קימ"ל. איבעיא להו
שמות כב יז
יהודה ור"ש תלמידי דרבי יוחנן אמרי
שכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל
באמן של שומע תפלה ולא פליגי כאן
ה)
5. לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת
מהו להפסיק ליהא שמיא
ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא
בחול כאן בשבת והא דאמרינן באמן
לכל אין מפסיקין חוץ מן יהא שמו הגדול
רבה מברך. כי אתא רב
אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו:
דימי אמר ר"י ור' שמע'
ללמד על הכלל כולו יצא: זב שראה
של שומע תפלה היינו בחול לכך יש
דברים כג א
מבורך שאפילו עוסק במעשה מרכבה
6. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ
תלמידי דר' יוחנן אמרי
קרי וכו'. לענין טבילה שתקן עזרא
ליזהר לענות אמן בהאל הקדוש וגם
לכל אין מפסיקין חוץ
פוסק ולית ד הלכתא כותיה: ר' יהודה אומר
לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף
לבעלי קריין לעסוק בתורה קאי
לענות אמן בשומע תפלה ומתוך
ליהא שמיה רבא דאפילו
וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת
מברך לפניהם ולאחריהם: למימרא דקסבר
עוסק במעשה מרכבה
אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ
❖
ולשאר טמאים לא הצריך וקאמר
הירושלמי משמע שהיו רגילין לומר
פוסק ולית הלכתא
כָּל יָמָיו: דברים כב כט
רבי יהודה בעל קרי מותר בדברי תורה
הכא דאם יש לו טומאה אחרת עם
י"ח ברכות שלמות במוסף של חול
כוותייהו. ואסיק"א הא
והאמר ריב"ל מנין לבעל קרי שאסור בדברי
דאמר לכל אין מפסיקין חוץ
הקרי שאינו יכול לצאת ממנה בטבילה
כגון בר"ח ובחול המועד ומיהו אנן
ליהא שמיא רבא מברך
הגהות הב"ח
תורה שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך
זו כגון זב ונדה שהם טמאים טומאת
סמכינן אהא דאמר פרק תפלת השחר
ו)
שאפי' עוסק במעשה
3
(א) רש"י ד"ה ור' יהודה
מרכבה פוסק ועו"ה עם
(לקמן דף כט.) דקאמר תמני סרי תקון
שבעה אפילו הכי צריך לטבול לקריו
וסמיך ליה יום אשר עמדת וגו' מה להלן
פוטר דקסבר דאין: (ב) תוס'
הצבור, הא אסיק"א דלית
קודם שיעסוק בתורה: פולטת שכבת
תשסרי לא תקון ומה שאנו אומרים
בעלי קריין אסורין אף כאן בעלי קריין אסורין
ד"ה עד וכו' בירושלמי וכו'
הלכתא כוותיהו. מיהו
❖
לא התפלל שחרית ובא:
מ"הגא דרב"ן לשתוק
זרע. הרי היא כבעל קרי: ורבי
עננו בין גואל לרופא לא קשה שאינו
וכי תימא רבי יהודה לא דריש סמוכים
ז)
ח)
ולשמוע הצבור כשעו"ין
יהודה פוטר. (א) קס"ד דאין טבילה זו
אלא לש"ץ אבל יחיד כוללה בש"ת
אמן יהא שמיה רבא מברך
והאמר ט) רב יוסף אפילו מאן דלא דריש
מטהרתו מכל וכל: המשמשת למאן
ועוד אומר הר"ר חיים דאיתא
וחוזר ומשלים תפלתו.
מוסף תוספות
סמוכים בכל התורה במשנה תורה דריש
וראי"ו עוד לרבוותא
קתני לה. להשמיענו כח מי הוצרכו
בתוספתא (דפ' ת"ה) בהדיא כמנהגנו
א. בתוס' רי"ש כתב,
הגאו"ים דאי על יחיד
דהא רבי יהודה לא דריש סמוכין בכל
לחלוק בה: אילימא לרבנן. להודיעך
דקאמר התם ימים שיש בהן קרבן
כשהיה עומד באמצע
לכ"סת ואשכח צבור דצלו
התפילה ומגיע ש"ץ
בלחש, מעכב עד דמסיימי,
התורה כולה ובמשנה תורה דריש ובכל
כחן דמחייבי בה: השתא זב שראה
מוסף כגון ר"ח וח"ה ערבית ושחרית
❖
למודים.
וכד פתח שליח צבורא
קרי.
התורה כולה מנא לן דלא דריש דתניא
מתפלל י"ח שלמות ואומר מעין
שקדמתו טומאת הזיבה
מסדר צלותיה בהדי שליח
צבור מילתא מילתא בלחש
מעיקרא: דמעיקרא. בשעה שראה
המאורע בעבודה ואם לא אמר
י) בן עזאי אומר נאמר 4 מכשפה לא תחיה
ואומר קדוש עם הצבור,
מוסף רש"י
מחזירים אותו ובמוספים מתפלל שבע
קרי לאו בר טבילה הוא ומחייבי ליה
ושפיר דמי, דכי האי גו"א
ונאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת
מה להלן עשרה. עדה
לאו הפסקה היא. וכי אמור
ואומר קדושת היום באמצע ובירושלמי
רבנן טבילה לקרי לדברי תורה:
סמכו ענין לו לומר מה שוכב עם בהמה
אין פחותה מעשרה שנאמר
רב"ן אם יכול להתחיל
משמשת
נמי י"ל דטעות סופר הוא ול"ג של
(במדבר יד) עד מתי לעדה
ולגמור, היכא דאתחיל
בסקילה אף מכשפה נמי בסקילה אמר ליה
ה
הרעה הזאת, יצאו יהושע
מוסף אלא בא ומצאן מתפללים וכן
מקמי דפתח שליח צבור
וכלב (מגילה כג:). מה
ר' יהודה וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא לזה לסקילה אלא אוב וידעוני
אבל כדמתחיל בהדי שליח
❖
משמע בירושלמי פרק מי שמתו דגם
שוכב עם בהמה בסקילה.
צבורא שפיר דמי.
בכלל כל המכשפים היו ולמה יצאו להקיש להן ולומר לך מה אוב וידעוני
זו המימרא כתובה שם ולא הזכיר של
דכתיב באשה הנרבעת לבהמה
מוסף כלל: אין יחיד מתפלל
(ויקרא כ) דמיהם בם, וכל
בסקילה אף מכשפה בסקילה ובמשנה תורה מנא לן דדריש דתניא רבי
דמיהם בם בסקילה היא
רב ניסים גאון
קדושה. וכן הלכה אבל המתפלל
אליעזר אומר נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת
דגמרינן מאוב וידעוני דכתיב
כ) ו
ר' יהודה דלא דריש סמוכין
בהו (שם) באבן ירגמו אותם
י"ח עם החזן לכשיגיע ש"ץ לקדושה
בנו ר' יהודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו ואמר רב גידל אמר
דמיהם בם (יבמות ד. סנהדרין
בכל התורה ובמש"ה
יאמר עם השליח צבור נקדש וכל
סז:). נושא אדם אנוסת
תורה דריש. פירשו לטעמא
רב מאי טעמא דר' יהודה דכתיב 5 לא יקח איש את אשת אביו ולא
אביו ומפותת אביו. שלא
דמילתא בפרק ט"ו "שים
הקדושה משלם יכול לענות עם
יגלה (את) כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה וממאי דבאנוסת אביו כתיב
נאסרה עליו עולמית אלא
(דף ד) ואמרי ובמש"ה תורה
הצבור דאין זה קרוי יחיד:
אשת אביו, כדכתיב (ויקרא
מאי טעמא דריש איבעית
דסמיך ליה ונתן האיש השוכב עמה וגו' אמרי אין במשנה תורה דריש
6
ונחזי
יח) ערות אשת אביך, ואשת
אימא משום דמוכח
משמע ע"י אישות דקדושין
ואיבעית אימא משום
והני סמוכין מבעי ליה לאידך דריב"ל דאמר ריב"ל ל) כל המלמד לבנו
(יבמות ד.). אנוסת בנו. לאו
דמופ"ה:
תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וכתיב בתריה
כלתו היא דאין כלה אלא
3
מקודשת וראויה לחופה (שם).
יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב מ) תנן זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע המשמשת
וראתה נ)דם צריכין טבילה ורבי יהודה פוטר עד כאן לא פטר רבי יהודה אלא בזב שראה קרי דמעיקרא לאו
בר טבילה הוא אבל בעל קרי גרידא מחייב וכי תימא ה"ה דאפילו בעל קרי גרידא נמי פטר רבי יהודה והאי
דקא מפלגי בזב שראה קרי להודיעך כחן דרבנן אימא סיפא המשמשת וראתה נ) דם צריכה טבילה למאן
קתני לה אילימא לרבנן פשיטא השתא ומה זב שראה קרי דמעיקרא לאו בר טבילה הוא מחייבי רבנן
המשמשת וראתה נ) דם דמעיקרא בת טבילה היא
לא
כל שכן אלא לאו
ר'
יהודה היא
ודוקא קתני לה
משמשת