מאימתי פרק
ראשון ברכות
ד.
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
בניהו זה סנהדרין. מסברא אומר כן. אביתר אלו אורים ותומים
בניהו בן יהוידע זה סנהדרין. שהיה אב בית דין: ו)וכן הוא אומר
א)
1. וְיוֹאָב אֶל כָּל הַצָּבָא
ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי. ראשון וקודם להם שבתחילה
וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי
יִשְׂרָאֵל וּבְנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע
עַל הַכְּרֵתִי וְעַל הַפְּלֵתִי:
נוטלים רשות ואח"כ שואלים אם יצליחו: ואביתר אלו אורים ותומים.
כלומר היה קודם להם אם כן אורים ותומים היו אחר בניהו. א"כ
שמואל ב כ כג
ב)
2. עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל
שכל ימי דוד היה נשאל באביתר עד מלחמת אבשלום ששאל אביתר ולא
אביתר שהוזכר אחר בניהו היינו אורים ותומים כך פירש רש"י. ותימא
ג)
וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר:
לפירושו פשיטא דאביתר כהן היה בימי
עלתה לו ושאל צדוק ועלתה לו כדאמרי'
תהלים נז ט
3. תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה יְיָ
בסדר עולם ונסתלק אז מן הכהונה:
דוד שלא היה כהן אחר שכולם נהרגו
בניהו בן יהוידע זה
סנהדרין ואביתר אלו
ד)
אָזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן
שכורתים את דבריהם. שאומרים
בנוב עיר הכהנים ולמה צריך ראיה
אורים ותומים וכן הוא אומר ובניהו בן
ה)
1
אָנִי: שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד
דברים קצובים וגמורים שלא יפחתו
עליה. ועוד לגירסת הקונטרס בניהו
ו)
אָנִי הוֹשַׁע עַבְדְּךָ אַתָּה
יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ולמה נקרא
ז)
אֱלֹהַי הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךָ:
ולא יוסיפו: שר צבא למלך יואב. להוליך
בן יהוידע אין זה הפסוק בשום מקום.
ח)
שמם כרתי ופלתי כרתי שכורתים דבריהם
תהלים פו א-ב
אנשי המלחמה: מאי קרא. דכנור היה
לכך (מפרש) [גריס] רבינו תם כדאי'
ט)
4. חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם
❖
פלתי שמופלאים בדבריהם ואח"כ שר צבא
תלוי למעלה ממטתו ומעוררו: עורה
לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי
ח)ואחרי אחיתופל יהוידע בן
צִדְקֶךָ: תהלים קיט סב
למלך יואב אמר רב יצחק בר אדא ואמרי לה
כבודי. אל תתכבדי בשינה כשאר
בניהו זה סנהדרין וכן הוא אומר ובניהו
5. וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד
אמר רב יצחק בריה דרב אידי מאי קרא עורה
מלכים: אעירה שחר. שאר מלכים
בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ופי'
הגהות הב"ח
מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ:
2
תהלים קיט מו
השחר מעוררן ואני מעורר את השחר:
כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. רבי
ר"ת דכרתי ופלתי היינו סנהדרין
(א) רש"י
6. בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח
של
שמא יטעו אצטגניני פרעה. אם אני
שכורתין דבריהם לאמתן ופלתי
לִבִּי גַם אָנִי: משלי כג טו
זירא אמר משה לעולם הוה ידע ודוד נמי הוה
יגיה
7. חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי
יודע לכוין השעה הם אינם יודעים
שמופלאים בהוראה כמו מופלא שבבית
ידע וכיון דדוד הוה ידע כנור למה ליה
(ב) ד"ה
וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר:
דין. וא"ת היכי פשיט יהוידע בן בניהו
לכוין השעה וקודם שיגיע חצות יהו
פני
משלי כז יא
לאתעורי משנתיה וכיון דמשה הוה ידע למה
(ג) ד"ה
8. לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת
מבניהו בן יהוידע. וי"ל דמסתמא
סבורים שהגיע ועדיין לא באה המכה
בארץ ישראל כבר
ליה למימר כחצות משה קסבר שמא יטעו
בְּטוּב יְיָ בְּאֶרֶץ חַיִּים:
ממלא מקום אביו היה וכי היכי דאביו
ויאמרו משה בדאי הוא הלכך טוב
טרדוני (ד) ד"ה
תהלים כז יג
אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא דאמר
לארץ
9. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ
לאחוז לשון איני יודע: דאמר מר.
היה מסנהדרין גם הוא היה מהם ט):
(ה) ד"ה ישראל
וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ
מר למד לשונך לומר איני יודע שמא
וקורא וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה
במסכת דרך ארץ: ותאחז. תהא נאחז
(ו) ד"ה לימרו
❖
עד
תתבדה ותאחז רב אשי אמר בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארבסר הוה קאי
ונכשל בדבריך: תליסר נגהי ארבסר.
הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד
אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר
ליל שעבר (א) שלשה עשר ולמחרת יגיע
והכי קאמר משה לישראל אמר הקב"ה למחר כחצות הלילה כי האידנא אני
דִּבַּרְתִּי לָךְ:
לעזי רש"י ארבעה עשר: ידי מלוכלכות בדם.
בראשית כח טו
יוצא בתוך מצרים: לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני לוי ור' יצחק חד אמר כך
3
01. וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר
שהנשים מראות לו דם נדה אם טמא
אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב
ושטידו"ר [וישטידור"א].
לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר
❖
אם טהור שיש מראות דם טהור באשה:
שליה.
אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר
ישנים עד שלש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך ואידך כך אמר דוד
4
וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:
ובשפיר. הוא עור הולד שהעצמות
בראשית לב ח
לפני הקב"ה רבונו של עולם
לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים
והגידים והבשר נצורים בתוכו. ויש
ז)
11. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה
מוסף רש"י
אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר
וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ
שפיר שהאשה יושבת עליו ימי טומאה
בניהו בן יהוידע זה
כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְיָ עַד
אשה לבעלה ולא עוד אלא
כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי
וימי טהרה ואי זה זה המרוקם ובמס'
סנהדרין.
יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ:
❖
(סנהדרין טז:) על
שמות טו טז
ואומר לו מפיבשת רבי יפה
דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טהרתי יפה
נדה מפרש לה ויש שפיר
הכרתי ועל הפלתי.
מלא מים ודם שאינו חשוב ולד לישב
טמאתי ולא בושתי א"ר יהושע בריה דרב אידי מאי קרא 5 ואדברה בעדותיך
עליו טומאת יולדת וימי טהרתה:
רבינו ניסים
נגד מלכים ולא אבוש תנא לא מפיבשת שמו אלא איש בשת שמו ולמה
ובשליא. דתנן אין שליא בלא
(שם)
הארץ ויכסיף דמדומה מן
נקרא שמו מפיבשת שהיה מבייש פני דוד בהלכה לפיכך זכה דוד ויצא ממנו
כרתי שכורתים דבריהם.
ולד והוא כמין לבוש שהולד שוכב בתוכה
הרקיע זהו בין השמשות
כלאב וא"ר יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו ולמה נקרא שמו כלאב
(שם)
שהוא ספק יום ספק לילה
וקורין ושטידו"ר בלע"ז ותניא
מאי קרא.
והטבילה צריכה להיות
שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה ועליו אמר שלמה בחכמתו בני אם חכם
6
אין שליא פחותה מטפח ותחלתה כחוט
קודם זה העת לדעתו ור'
לבך ישמח לבי גם אני ואומר 7 חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר. ודוד
יוסי חלק עליו ואמר כי זה
של ערב וסופה כתורמוס והיו מביאין
העת שקרא אותו ר' יהודה
מי קרי לנפשיה חסיד והכתיב לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים
אותה לפניו לראות אם יש בה כשיעור
בין השמשות יום הוא ודאי
8
(שם) לראות
ואין בו ספק ומותר לטמא
ואם עשויה כדת שליא שנחזיקנה שהיה
ותנא משמיה דרבי יוסי למה נקוד על לולא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע
בטוב ה'.
לטבול בו וכי בין השמשות
ולד בתוכה ונמוח ותשב עליו ימי
מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא אבל איני יודע
(רש"י בע"י) שמא יגרום
שהוא ספק עת דחוק הוא
החטא.
למאד ושיעורו כהרף עין
טומאה וטהרה אם לאו: זכיתי וחייבתי
אם יש לי חלק ביניהם אם לאו שמא יגרום החטא כדר' יעקב בר אידי דר'
סמוך ליציאת הכוכבים
שייך בדיני ממונות ודיני נפשות: טמאתי
דאמרינן (שבת דף לה) אמר
יעקב בר אידי רמי כתיב 9 והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב
וטהרתי בהלכות טומאה וטהרה:
רב יהודה אמר שמואל בין
ויירא יעקב מאד אמר שמא יגרום החטא כדתניא עד יעבור עמך ה' עד
(בראשית לב יא) ראויים
השמשות דר' יהודה לר'
01
11
מפיבושת. [מפי בושת] בדברי הלכה
היו ישראל ליעשות להם
יוסי טובלין בו כהנים
יעבור עם זו קנית עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו
היוצאין מפיו היה בושת לדוד שפעמים
נס.
ואמרינן התם במס' נדה
(סנהדרין
בפרק בא סימן התחתון (דף
ביאה שנייה מכאן אמרו חכמים ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא
שהיה טועה והוא אומר לו טעית:
האיך תנא סבר שלים בין
צח: סוטה לו.)
נג)
לפיכך.
בזכות שהיה דוד מקטין עצמו
כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא: וחכ"א עד חצות:
(סוטה
השמשות דר' יהודה והדר
שם) אלא שגרם החטא.
מתחיל בין השמשות דר'
זכה ויצא ממנו כלאב: אלא דניאל שמו.
חכמים כמאן סבירא להו אי כרבי אליעזר סבירא להו לימרו כרבי אליעזר
יוסי והאי תנא סבר בין
במקום אחד אומר ומשנהו
ואי
השמשות דר' יוסי מישך
שייך בדר' יהודה ועל עיקר
כלאב לאביגיל אשת נבל וגו' ובמקום אחר אומר והשני דניאל לאביגיל בדברי הימים : שהיה מכלים פני מפיבושת. כל אב מכלים (ב) את
(סוטה
זו החלוקה שישנה ביניהם
❖
הרב שהיה אב בהוראות: לולא האמנתי לראות בטוב ה'. (ג) כבר טרדוני מיראתך כמו שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר
שם)
באו הדברים שבין ר' מאיר
לך עבוד וגו' : נקוד על לולא. לדרוש את הנקודה שהיא ממעטת את משמעות הכתוב לומר שלא דבר ברור היה לו לראות
ור' יהודה בכאן כי ר' מאיר
התיר לקרוא קריית שמע
בטוב ה'. לולא לשון אם לא כמו לולי אלהי אבי וגו' היה לי : שמא יגרום החטא. תירוצא הוא לעולם מוחזק בידו שהוא חסיד
של ערבית משעה שהכהנים
רבינו חננאל
וזה שספק בידו אם יראה בטוב ה' לפי שהיה ירא שמא יחטא ויגרום החטא מלראות בטוב: ויירא יעקב. שמא אחר הבטחה חטאתי
טובלין וכשהשיב עליו ר'
ומקשינן היכי קא[רי] דויד
יהודה לפי דעתו כי הטבילה
וכדתניא שהחטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת: ביאה ראשונה. שבאו (ד) בימי יהושע: ביאה שנייה. כשעלו מגלות בבל בימי עזרא:
נפשיה חסיד, ותנא משם
אינה (אלא) לאחר שקיעת
ראויים היו ליעשות להם נס. לבוא ביד רמה: אלא שגרם החטא.
ולא הלכו אלא ברשות כורש וכל ימי מלכי פרס נשתעבדו להם לכורש
(ה)
החמה כי אותו העת
ר' יוסי דקאמר [א]יני יודע
אם אני מיהן אם לאו
מתחילין בין השמשות
ולאחשורוש ולדריוש האחרון: חכמים כמאן סבירא להו. במשמעות בשכבך האמור בתורה: אי כר' אליעזר סבירא להו. דאית ליה בשכבך כל זמן
[ו]פריקנן הכא הכי קאמר
להכנס ואינה לטבילה אלא
שבני אדם עוסקין לילך ולשכב זה מקדים וזה מאחר: לימרו כר' אליעזר. דאמר (ו) סוף האשמורה הראשונה דודאי כל שדעתו לישן כבר שכב וישן:
שמה יגרום החטא מיכאן
קודם שקיעת החמה והאיך
ולהבא ובשעתיה קאמר
יוצאין באותו העת ידי
ואי
חסיד אני [א]בל איני מאמין
חובתן מקריית שמע של
בעצמי ואיני יודע [שמא החטא] גורם.... ... [הא] דאמור רבנן עד חצות ... מב... הם שסמך לביאת [השמש] ... קורא קרית שמע
ערבית ועדיין היום עומד אמר לו ר' מאיר אני איני סובר כדעתך בבין השמשות אלא כי העת שאתה קוריהו בין השמשות הוא
אצלי אני ודאי יום שאין בו ספק ומותר לטבול בו ואני סובר בבין השמשות כדעתו של ר' יוסי שהוא כהרף עין ואי אפשר
[ומתפלל] ... [שמע] מינה [כ]ר' יוחנן [דאמר], ק[ר]ית ש[מע] וגאלה בערבית [גא]לה ואחר כך תפלה, כדרך שעושה בשחרית
לעמוד עליו ואל תשיבני אתה מדרך הדעת שלך כי איני סובר כדבריך אלא כר' יוסי אני סובר ולפיכך אמרתי משעה שהכהנים
כך עשה בערבית שכיבה וקימה. ואף על גב דר' יהושע בן לוי קאמר בשכבך סמך לשכיבה אמר (משה) וב[קומך] סמך לקימה
טובלין ופסקינן הלכתא (שבת דף לה) כר' יהודה לענין שבת לחומרא וכר' יוסי לענין תרומה דלא אכלי כהני עד דנפיק בין השמשות
לפני תפלה, לאו הילכתא כוותיה. ואקשי מר בריה דרבינא לר' יוחנן דאמר זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית [מהא
דר' יוסי לחומרא נמי: (דף ג) תנו רבנן מפני ג' דברים כו' ותיפוק לי משום מזיקין בתרי מכלל דתרי לא מזקי להו ואיתא מיפרשא
דתנן] [בע]רב מברך שתים [לפניה ולאחריה] שחרי[ת] [שתים] לפניה ... לתפלה ... ... שאף ברכה זו שי... קריא דהא יי' שפתי
בפרק כיצד מברכין על הפירות (דף מג) דתני לאחד נראה ומזיק לשנים נראה ואינו מזיק אלא אם כן יהיה אותו המקום קבוע
[תפתח] ... תפלה ... ... ...
למזיקין צריכין לחוש להם ואפי' בתרי כדאמרי' בדוכתא דקביעי חיישינן ומה שאמרו אי בתרי חשדא נמי ליכא זה הדבר בנוי
על אותו העיקר שבמשנה בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף פ') לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים והואיל (והשנים) [והן שנים] מותר להן להתיחד עם האשה כי החשד מסתלק מביניהן אלא אם כן היו פרוצים כי הפרוצין
החשד קבוע הוא בהן ואפי' אם היו עשרה כדאמרי' (שם) אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא בכשרים אבל בפרוצין אפילו עשרה נמי לא מעשה היה והוציאוה י' במטה ומזה העיקר אמרי' נמי הכא בתרי ופריצי: (ע"כ המשך מעמוד קודם)
ר' זירא אמר עד חצות לילה יושב ומנמנם כסוס אית' במסכת סוכה בפ' הישן (דף כו) אמר רב אסור לאדם לישן ביום יתר משינת הסוס אמר אביי שינתיה דמר כדרב דרב כר' דר' כדוד מלך ישראל דדוד כדסוסיא דסוסי שיתין נישמי. הא דאמר (רב) [רב אחא]
הכא אין הבור מתמלא מחוליתו מתפרשא לך מההיא דבפרק הרואה מקום (דף נט) דתניא בשעה שבקש הקב"ה להביא מבול לעולם נטל ב' כוכבים מכימה והביא מבול לעולם וכשבקש לסתמם נטל ב' כוכבים מעיש וסתמן ומדאקשינן וליסתמה בדידה ופרקינן
אין הבור מתמלא מחוליתו שמעת מינה דהכין הוא פירושה שהבור אם תחזיר לתוכו העפר שניטלת ממנו אינו ממלא אותו אלא צריך להוסיף עפר אחר ולפיכך לא היו מספיקין כאן אותן ב' כוכבים שניטלו ממנה והוצרך ליטול ב' כוכבים מעיש לסתמן ולזה
נתכוונו העם באמרם לדוד המלך אין הבור מתמלא מחוליתו תשובה לדבריו שאמר להם לכו התפרנסו זה מזה כלומר כי אין מספיק לנו מה שאנו נהנים זה מזה אלא צריכין אנו תוספת ממקום אחר מיד אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד: