מי שמתו פרק
שלישי ברכות
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בן עזאי הנותן ארבעה דברים אל לבו ע): מגמגם וקורא. בעל קרי
מ)משמשת וראתה
נדה. דטומאת קרי קדמה וכשראתה הקרי ראויה
מה
א) ב)
א
ג)
היתה לטבול מיד: לא כ"ש. דלא אתיא טומאת נדה שהיא אחרונה
היה: נראה בעיני דה"ג א"ר אלעאי הלכה כו'. ולא גרסינן מסייע
ליה: משום רבינו. רב: כי הנך תלת סבי. וכולהו לקולא: אינו
ומפקעה לטבילה שנתחייבה בה כבר: אלא לאו רבי יהודה. קתני
מו ב
נוהג אלא בארץ. בשחיטת
חולין יליף טעמא בפרק הזרוע: חטה
להודיעך דאפי' היכא דקדם הקרי אתיא טומאת נדה ומפקעה טבילה
ד)
ושעורה וחרצן. שלשתן במפולת
דאין טבילה אלא המטהרת ואי לרבי
ה)
יהודה לית ליה תקנת עזרא למה ליה
יד דהוו להו כלאי זרעים
וכלאי
משמשת וראתה נדה
אינה צריכה טבילה
מז ג
ו)
הכרם כאחת: לטבילותא. דבעלי
לאשמעינן בהא כל בעלי קריין נמי
אבל בעל קרי גרידא מחייב לא תימא מברך
ז)
קריין: חד תני. בבן עזאי לחשה
לא בעו טבילה לדברי תורה הלכך
ח)
אלא מהרהר ומי אית ליה לרבי יהודה
ט)
על כרחך דוקא קתני לה: לא תימא.
לתלמידים: משום בטול פריה ורביה.
מח ד
הרהור והתניא בעל קרי שאין לו מים לטבול
במתני' מברך אלא מהרהר: עשאן
שהיו נמנעים מתשמיש מפני טורח
קורא קריאת שמע ואינו מברך לא לפניה ולא
ר' יהודה. לברכת המזון: כהלכות
הטבילה: שמקילין בה. במרחצאות
לאחריה ואוכל פתו ומברך לאחריה ואינו
או בנתינת תשעה קבין: שמחמירין
ד"א. שמותר לשנותן בעל קרי
מברך לפניה אבל מהרהר בלבו ואינו מוציא
כדבריו: מה להלן באימה. דכתיב
בה. בארבעים סאה: של טובלי
י) כ)
שחרין. בעלי קריין הטובלין שחרית:
בשפתיו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר
וירא העם וינועו וגו' :
ל)
מט ה
מכאן אמרו. כל הטמאים מותרים
והא איהו אמר כו'. לעיל בריש
בין כך ובין כך מוציא בשפתיו אמר רב נחמן
מ)
שמעתין פ): אפשר בנתינה. תשעה
בתורה שאף הם יכולים להיות באימה
בר יצחק עשאן ר' יהודה כהלכות דרך ארץ
קבין ואע"ג דלא תנא לקמן אלא
וברתת אבל בעל קרי אינו אלא מתוך
דתניא והודעתם לבניך ולבני בניך וכתיב
1
נ)
קלות ראש וזחות הדעת: ובועלי
בחולה סתם תלמידי חכמים חולים
(ב)
ס) ע)
בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב
נדות. אם טבלו $לקריין לדברי תורה
הם כדאמר במסכת נדרים
פ)
❖
מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף
צ)
הטבילה אינה עולה להם לטהרם
כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי כרבי
נ ו
כאן באימה וביראה וברתת ובזיע מכאן אמרו
מטומאת בועל נדה שהיא שבעת
יוסי. קצירי חולין מריעי רבנן:
נא ז
הזבים והמצורעים ובאין על נדות מותרים
גדר גדול גדרו. במה שהצריכו
תורה אור השלם
ימים אבל לתקנת עזרא עולה להם
א
ח
בארבעים סאה: שתבע אשה. אותה
כדתנן במתניתין נ) זב שראה קרי
לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים לשנות
1. רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר
ונדה כו' צריכין טבילה: ברגיליות.
אשה פנויה היתה וחכמים גזרו על
נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת
במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות אבל בעלי
נב ט
הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ
❖
היחוד אף על הפנויהצ): אתם מזלזלים.
במשניות השגורות בפיו שהוא
קריין אסורים רבי יוסי אומר שונה הוא
וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי
לנהוג
כרבי יהודה בן בתירא:
מוציאן מפיו במרוצה ואין צריך
חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ
ברגיליות ובלבד שלא יציע את המשנה
וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר
להאריך בהן: שלא יציע. בטעמי
אפשר
במרחצאות. חמין: קאי
רבינו חננאל
עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ
רבי יונתן בן יוסף אומר מציע הוא את
פירושיהן: ואינו מציע את המדרש
כוותך. דבעי טבילה זו במקוה
בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְיָ אֵלַי הַקְהֶל
המשנה ואינו מציע את (א) הגמרא רבי נתן בן
רבי יוסי אומר שונה היא
לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת
דמיא.
טבילות: באגנא
גרסי'. מפני שצריך הוא תמיד
כשאר
ברגיליות. פירוש, דבר
דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה
אבישלום אומר אף מציע את הגמרא
תקן חצבא. ליתן מים
להזכיר בו את הפסוקים שהוא דורש:
גיגית:
שהוא רגיל לשנות בו.
אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם
ובלבד שלא יציען. פירוש,
אזכרות. שבמקראות הנדרשים:
ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו רבי יוחנן
לתלמידים עליהם שחרית קודם
חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת
שלא ילמד לאחרים כשהוא
בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן:
לא יכנס למדרש כל עיקר. לא להציע
קריאת התורה: לא שנו. דסגי
הסנדלר תלמידו של רבי עקיבא משום ר"ע
בעל קרי. ודבר זה אנו
דברים ד ט-י
2. הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ
למדין מקל וחומר מסיני אם
ולא לשנות אבל לבית המדרש הוא
בנתינה אלא בחולה שראה קרי
אומר לא יכנס למדרש כל עיקר ואמרי לה
ללמוד אסור, ללמד לא כל
נְאֻם יְיָ וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ
נכנס ושותק: הלכות דרך ארץ. כגון
לאונסו: המרגיל. וממשיך את הקרי
שכן. ר' יהודה אומר שונה
ירמיהו כג כט
לא יכנס לבית המדרש כל עיקר ר' יהודה
סָלַע:
עליו שמשמש מטתו: אתבר חצביה.
3. לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם
דרכן של ת"ח שהיא ברייתא ופרק
הוא בהלכות דרך ארץ.
ס)
אומר שונה הוא בהלכות דרך ארץ מעשה
פירוש מסכתא קטנה ושמה
פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע
אינו צריך לנו דחולה לאונסו לא שכיח:
דרך ארץ ומותר לשנות בה.
אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת
❖
ברבי יהודה שראה קרי והיה מהלך על גב הנהר אמרו לו תלמידיו רבינו
בקילעא תניא ר' יהודה בן בתירה
דברים כב ט
הַכָּרֶם:
אומר אין דברי תורה
שנה לנו פרק אחד בהלכות דרך ארץ ירד וטבל ושנה להם אמרו לו לא כך למדתנו רבינו שונה הוא
מקבלין טומאה. והאידנא
בהלכות דרך ארץ אמר להם אע"פ שמיקל אני על אחרים מחמיר אני על עצמי: תניא ר' יהודה בן
קיי"ל כר' יהודה בן בתירה
הגהות הב"ח
דאמר ליה לההוא תלמיד
בתירא היה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה
מרבי
(א) גמ'
דהוה מגמגם וקורא
יהודה בן בתירא אמר ליה בני פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה שנאמר הלא
מלמעלה מר' יהודה בן
2
(ב) רש"י
בתירא, א"ל פתח פיך
כה דברי כאש נאם ה' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה אמר מר
מציע
ויאירו דבריך שאין דברי
תורה מקבלין טומאה,
את המשנה ואינו מציע את הגמרא מסייע ליה לרבי אלעאי דאמר רבי אלעאי אמר ר' אחא בר יעקב
❖
שנאמר הלא כה דברי כאש,
משום רבינו הלכה מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא כתנאי מציע את המשנה ואינו מציע את
מה אש אינו מקבל טומאה
אף דברי תורה אינם
הגמרא דברי רבי מאיר רבי יהודה בן גמליאל אומר משום רבי חנינא בן גמליאל זה וזה אסור ואמרי
מקבלים טומאה, וקיי"ל כר'
גליון הש"ס
יהודה בן גמליאל דאמר
לה זה וזה מותר מ"ד זה וזה אסור כרבי יוחנן הסנדלר מ"ד זה וזה מותר כרבי יהודה בן בתירא אמר
רש"י ד"ה ובועלי נדות אם
משום ר' חנניא בן גמליאל
רב נחמן בר יצחק נהוג עלמא כהני תלת סבי כרבי אלעאי בראשית הגז כרבי יאשיה בכלאים כרבי
טבלו לקריין.
זה וזה מותר, ומותר להציע
❖
המשנה והמדרש. ובתר הני
יהודה בן בתירא בד"ת כרבי אלעאי בראשית הגז דתניא רבי אלעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג
ב
כולהו אמר רב נחמן בר
יצחק נהוג עלמא כתלת
אלא בארץ כרבי יאשיה בכלאים כדכתיב 3 (כרמך) לא תזרע [כרמך] כלאים רבי יאשיה אומר ג לעולם
סבי, כר"י בן בתירא שאין
רב ניסים גאון
אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה דתניא רבי יהודה
דברי תורה מקבלין טומאה.
מה ארבעים סאה בטבילה
והא דזעירא דבטלוה
בן בתירא אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא ואמרי לה
ד
ולא בנתינה. פירשו
לטבילותא מסייע ליה לרב
בטלוה לנטילותא מאן דאמר בטלוה לטבילותא כרבי יהודה בן בתירא מאן דאמר בטלוה לנטילותא
נחמן בר יצחק דאמר נהוג
בברייתא דשיעור מקוה
שכשר לטבילה מ' סאה
עלמא בדברי תורה כר"י בן
כי הא דרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא: תנו רבנן בעל קרי שנתנו עליו תשעה
בתירא, וה"מ בדברי תורה
ואיתה להא ברייתא בפרק
אבל בתפלה עד שירחץ. לא
ערבי פסחים (דף קט)
קבין מים טהור נחום איש גם זו לחשה לרבי עקיבא ורבי עקיבא לחשה לבן עזאי ובן עזאי יצא
שנו אלא חולה לאנסו. פי',
ובעירובין בפרק מבוי (דף
ושנאה לתלמידיו בשוק פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא חד
יד): עזרא תיקן להן טבילה
שראה קרי באונס שלא
לבעלי קריין. זו אחת מי'
בתשמיש, אבל חולה
תני שנאה וחד תני לחשה מאן דתני שנאה משום בטול תורה ומשום בטול פריה ורביה ומאן דתני
תקנות שתיקן עזרא
המרגיל שראה קרי מחמת
ומפרשא בבבא קמא בפ'
תשמישו, אינו נטהר אלא
לחשה ה שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים אמר רבי ינאי שמעתי שמקילין בה
מרובה (דף פב) ובגמ'
במ' סאה של מקוה.
ושמעתי שמחמירין בה וכל המחמיר בה על עצמו מאריכין לו ימיו ושנותיו אמר ריב"ל מה טיבן של
דהקורא את המגילה עומד
ו
דבני מערבא (הלכה א):
טובלי שחרין מה טיבן הא איהו דאמר בעל קרי אסור בדברי תורה הכי קאמר מה טיבן בארבעים
סאה אפשר בתשעה קבין מה טיבן בטבילה אפשר בנתינה אמר רבי חנינא גדר גדול גדרו בה דתניא
מעשה באחד שתבע אשה לדבר עבירה אמרה לו ריקא יש לך ארבעים סאה שאתה טובל בהן מיד פירש
אמר להו רב הונא לרבנן רבותי מפני מה אתם מזלזלין בטבילה זו אי משום צינה אפשר במרחצאות
אמר ליה רב חסדא ז וכי יש טבילה בחמין אמר ליה רב אדא בר אהבה קאי כוותך רבי זירא הוה יתיב
באגנא דמיא בי מסותא אמר ליה לשמעיה זיל ואייתי לי תשעה קבין ושדי עלואי אמר ליה רבי חייא בר
אבא למה ליה למר כולי האי והא יתיב בגווייהו אמר ליה כארבעים סאה מה ח ארבעים סאה בטבילה
ולא בנתינה אף ט תשעה קבין בנתינה ולא בטבילה
רב נחמן תקן חצבא בת תשעה קבין כי אתא רב
דימי אמר רבי
עקיבא ורבי יהודה גלוסטרא אמרו
לא שנו אלא לחולה
לאונסו אבל לחולה המרגיל
באושא הוה עובדא
ארבעים סאה
אמר רב יוסף אתבר חצביה דרב
נחמן כי אתא רבין
אמר
בקילעא