כב:
מי שמתו פרק
שלישי ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונחזי עזרא היכן תקן. בהרבה מקומות גבי שאר תקנות לא פריך
בקילעא. כניסת הבית חדר שלפני הטרקלין שקורין פורטיג"ו בלע"ז:
נג א
א (ב)
א) ב)
ג)
אצטמיד. נתחזקו שבריו ונצמדו כלומר צורך לנו עוד בו: וקא מיפלגי
גמרא הכי אלא שאני הכא דדבר הרגיל בכל יום הוא על כן
נד ב
ד)
ולית
הלכתא כוותיה. דטבילה בכל יום ארבעים סאה
אמוראי. רב דימי ורבין: דאמר מר. גבי עשר תקנות בב"ק בפרק
אנו זכורים:
ה)
ו)
מרובה: אמר רבא הלכתא וכו'. אפלוגתא דאמוראי הוא דפסק רבא
אלא אפילו לאחרים נמי סגי בתשעה קבין אי נמי הכי פירושו ולית
נה ג ד
ז)
הלכתא כוותיה אלא כר' יהודה בן
דפליגי אליבא דרבנן. מיהו השתא
ח)
בתירא דאמר דברי תורה אין מקבלין
אנן כרבי יהודה בן בתירא נהגינן
בקילעא דרב אושעיא
אתו ושאלו לרב אסי
❖
ט)
כדאמר רב נחמן לעיל ורב נחמן בר
טומאה וי"מ דוקא לתורהב אבל לתפלה
אמר להו לא שנו אלא לחולה המרגיל אבל
נו ה
יצחק בתרא הוה: לעצמו. לעסוק
צריך טבילה ופי' ר"י דלא שנא
ח)
לחולה לאונסו פטור מכלום א"ר יוסף אצטמיד
נז ו ז
תורה אור השלם
והטובל בערב יוה"כ אין לו לברך
בתורה לעצמו אבל ללמד לאחרים מ'
חצביה דרב נחמן מכדי כולהו אמוראי ותנאי
❖
סאה: ור"י אומר מ' סאה מ"מ. מ'
והמברך הוה ברכה לבטלה:
1. זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה אַף
בדעזרא קמיפלגי ונחזי עזרא היכי תקן אמר
ט)אלא דכולי עלמא חוזר לראש.
כִּי בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ:
סאה שאמרו בכל ענין שהן ולקמן
❖
משלי כא כז
אביי עזרא תקן לבריא המרגיל מ' סאה ובריא
מפרש לה: חד מהאי זוגא וחד מהאי
וה"ה דהו"מ לאוקמי דכולי
רבינו חננאל
לאונסו ט' קבין ואתו אמוראי ופליגי בחולה
זוגא. פליגי ארישא בפירושא דמילתא
עלמא אין חוזר לראש ומדלא מוקי הכי
ר' יוחנן וריב"ל ור' אלעזר
הגהות הב"ח
דת"ק: אסיפא. דר' יהודה: ל"ש אלא
מר סבר חולה המרגיל כבריא המרגיל וחולה
ש"מ דהלכה דחוזר לראש וכן לקמן
ור' יוסי בר' חנינה חד
(א) במשנה
בקרקע. לא תימא מ"מ דר' יהודה
בהדיא אמר ר' אבהו חוזר לראש
מהאי זווא וחד מהאי זווא.
(ג)
לאונסו כבריא לאונסו ומר סבר חולה המרגיל
פריך
פי', נמצאו תרי זווי ור'
ותימה דבמסכת ר"ה א"ר
לאכשורי בכלי אתא דאין כשר אלא
כבריא לאונסו וחולה לאונסו פטור מכלום
(ב) תוס'
יוחנן וריב"ל זווא חד, ר'
יוחנן שמע תשע תקיעות בט' שעות
מ' סאה בקרקע ולקמן בעי א"כ מאי
אלעזר ור' יוסי בר' חנינא
אמר רבא נהי דתקן עזרא טבילה נתינה מי
זווא חד, חד מהאי זווא וחד
מ"מ: אבל לאחרים מ' סאה. והכא
ביום יצא אלמא תקיעות מצטרפות
מהאי זווא כגון ר' יוחנן
תקן והאמר מר עזרא תקן טבילה לבעלי
אע"ג דשהה כדי לעשות כולם וכן
נמי דלאפוקי אחרים ידי חובתן
ור"א ור' יהושע ור' יוסי, או
קריין אלא אמר רבא עזרא תקן טבילה
(ג) ד"ה
איפכא ר' יוחנן ור' יוסי ור'
כלאחרים דמי: דנפול עילואי. לאו
במגילה נמי דאמרינן
יהושע ור"א. מתני'. היה
לבריא המרגיל מ' סאה ואתו רבנן והתקינו
דוקא אלא טבלתי במ' סאה: לא האי
אמר רב אין הלכה כרבי מונא דאמר
(ד) בא"ד
עומד בתפלה ונזכר שהוא
בעל קרי לא יפסיק וכו'.
לבריא לאונסו ט' קבין ואתו אמוראי וקא
ולא האי. לא הוצרכתי לא לזו ולא לזו
אם שהה חוזר לראש דקאמר נקוט
והאידנא קיי"ל כר' יהודה
❖
שלא ראיתי קרי: טבל. ובירך. רגיל
דרב ביבי בידך ואומר השר מקוצי דיש
מיפלגי בחולה מר סבר חולה המרגיל כבריא
בן בתירא וכזעירי דאמר
היה לעשות כן דהו"ל ללמד אחרים
לחלק דשאני הכא דאין ראוי לקרות
בטלוה לטבילותא ואוקומה
המרגיל וחולה לאונסו כבריא לאונסו ומר
אדאורייתא, דליכא טבילה
וכן לקמן דרבי אבהו אזל
ובשאר ימות השנה לא היה טובל אלא
סבר לבריא המרגיל מ' סאה וחולה המרגיל
לבעל קרי ולמשמש מטתו
מוסף תוספות
נותן עליו ט' קבין: ולית הלכתא
במבואות המטונפות דהתם כ"ע מודו
אלא לתרומה וקודש בלבד.
כבריא לאונסו ט' קבין אבל לחולה לאונסו
א. בתוס' רי"ש כתב, בכל
מיהו אשכחן דגדרו גדר
כוותיה. דכי היכי דלעצמו בנתינה
דחוזר לראש אבל היכא דגברא חזי כמו
דוכתא לא מיבעיא לן
והחמיר להן לטהר בנתינת
פטור מכלום אמר רבא אהלכתא בריא המרגיל
לאחרים נמי בנתינה אי נמי דקיי"ל
מגילה ושופר כולי עלמא מודו דאינו
עזרא היכי תקון אלא הכא
ט' קבין מים עליהם.
וחולה המרגיל ארבעים סאה ובריא לאונסו
וכן לקמן גבי סדר הבדלה
וכדרבא דאמר מדברי כולם
כרבי יהודה בן בתירא:
חוזר לראש אלא למקום שפסק ורבינו
לפי שהוא דבר הרגיל בכל
נלמד חולה המרגיל ט'
מתני' לא יפסיק. תפלתו לגמרי
תשעה קבין אבל לחולה לאונסו פטור
יהודה פירש (ד) דהכא לא מצי למימר
יום ובכל מוצש"ק וכו"ע
קבין, וכש"כ בריא. וה"מ
שייכי בהו. ב. בתוס' רי"ש
בחולה שאינו מסתכן אבל
מכלום: ת"ר בעל קרי שנתנו עליו ט' קבין
דכולי עלמא דאין חוזר לראש ובדשהה
אלא יקצר כל ברכה וברכה
כתב, ולא כספר הישר
חולה המסתכן פטור מכלום
ואומר כל הברכות בקוצר: במים
קמיפלגי דהא לכ"ע הוי גברא חזי
מים טהור בד"א לעצמו אבל לאחרים ארבעים
שפי' דלתפילה לא נהוג.
והרי הוא כבעל קרי שאין
ג. בתוס' רי"ש הוסיף, אבל
הרעים. מים סרוחים: עד שיתן
לו מים לטבול, וכמו
כיון דאינו חוזר לראש אבל ודאי אי
סאה ר' יהודה אומר מ' סאה מכל מקום ר'
אינו מקום שיכול לתלות
הזבין והמצורעין שאין
לתוכן מים. ובגמרא (א) מפרש
הו"מ למימר הכי הוה אמר ליה:
ולהסתפק בדבר לא מקרי
חוששין לא לטבילה ולא
יוחנן וריב"ל ור"א ור' יוסי בר' חנינא חד מהאי
והא זבח רשעים תועבה. פר"י
❖
כמה מיא רמי ואזיל ומפרש לה
זבח רשעים.
לנתינת ט' קבין אלא
זוגא וחד מהאי זוגא ארישא חד אמר הא
קורין כדרכן. וכיוצא בהן
דדוקא במקום שהיה יכול
בחסורי מחסרא והכי קתני לא יקרא
נשים ויולדות שמתפללות
דאמרת במה דברים אמורים לעצמו אבל
להסתפק ולתלות שיש שם צואה:
אצל מי רגלים עד שיתן לתוכן מים:
ומברכות כל ברכות שהן
לעזי רש"י
ג
אע"פ שהתפלל תפלתו תועבה.
לאחרים מ' סאה לא שנו אלא לחולה המרגיל
חייבות, וכדרבינא דאמר
וכמה ירחיק מהם. ממי רגלים:
פורטיג"ו [פורק"א].
הילכתא נדה קוצה לה
❖
גמ' מגמגם. במרוצה: יותר מג'
אבל לחולה לאונסו ט' קבין וחד אמר כל
והוי מעוות לא יוכל לתקן
חלה כו'. והא דרב חמי
אכסדרה.
הוה טביל כל מעלי פסחא
פסוקים. כגון בבית הכנסת
ור"י פי' דיחזור ויתפלל:
לאחרים אפילו חולה לאונסו עד דאיכא מ'
להוציא רבים ידי חובתן,
ממתין
עד שיכלו המים. במשתין
דאי אפשר לפחות כדתנן
סאה וחד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא אסיפא
אסיקנא [ד]לית הילכתא
מוסף רש"י
כוותיה, אלא אע"ג דלא
על גבי קרקע או ע"ג
הקורא בתורה לא יפחות מג'
חד אמר הא דאמר רבי יהודה מ' סאה מכל
שותתין.
טביל מפיק להו ידי חובתן.
פסוקים: והתניא לצדדין. א"צ להלך עד
בגדים ואין שם טופח ע"מ להטפיח
מיהו להתפלל כולי עלמא
מקום לא שנו אלא בקרקע אבל בכלים לא
❖
שתהא לאחוריו: דאפשר. לילך לפניו ילך
(סנהדרין עז:)
כדמשמע לקמן כגון דעביד
מחמירין ולא מצלו ואפי'
וחד אמר אפי' בכלים נמי בשלמא למ"ד אפי'
בע"ק עד שיתן עליו ט' קבין
לפניו עד שתהא לאחוריו: לא אפשר.
טיף טיף שנבלעין מהרה כן פי'
מים, מדתנן היה עומד ונזכר
בכלים היינו דקתני ר' יהודה אומר מ' סאה
כגון יש נהר לפניו מסתלק לצדדים:
הרב רבי יוסף ומיהו נראה אפילו
שהוא בע"ק לא יפסיק אלא
רב ניסים גאון
יקצר, שמעינן מינה שאסור
מכל מקום אלא למ"ד בקרקע אין בכלים לא
אם יש בהן טופח על מנת להטפיח
דמר היה עומד בתפלה ונזכר
להתפלל כשהוא בעל קרי.
מותרין כיון דמדאורייתא אינן
מכל מקום לאתויי מאי לאתויי מים שאובין רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע
וכן עמא דבר שנהגו כל
שהוא בעל קרי לא
יפסיק. אמרי' עלה בתלמוד
ישראל להמנע מן התפלה
אסורין אלא כנגד העמוד בלבד ורבנן
ורבא (ברבי) בר שמואל כריכו ריפתא בהדי הדדי א"ל רב פפא הבו לי לדידי
עד שיטהרו בנתינת ט' קבין
ארץ ישראל [פ"ג הלכה ה']
הוא דגזור וכיון שעומד כבר בתפלתו
מתניתא ברבים אבל בינו
מים, דר' יהודה ב"ב לא
לברוך דנפול עילואי ט' קבין אמר להו רבא (ברבי) [בר] שמואל תנינא במה
פטר אלא בדברי תורה אבל
לבין עצמו מפסיק וכר'
לא אטרחוהו רבנן לחזור בתפלה:
דברים אמורים לעצמו אבל לאחרים מ' סאה אלא הבו לי לדידי לברוך
לתפלה לא פטר. והא דאמר
מאיר ברם כר' יהודה אפי'
חיישינן
בינו לבין עצמו אינו מפסיק
ר' מאיר אין בעל קרי רשאי
דנפול עילואי ארבעים סאה אמר להו רב הונא הבו לי לדידי לברוך דליכא
לקרות יותר מג' פסוקים,
כשאין לו מים לטבול אבל
עילואי לא האי ולא האי רב חמא טביל במעלי יומא דפסחא להוציא רבים ידי חובתן ולית הלכתא כוותיה:
לית הילכתא כוותיה מדר"י
יש לו מים לטבול אפי' ר'
בן בתירה. אלא אמר
יהודה מודה שהוא מפסיק:
מתני' היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר ירד לטבול אם יכול לעלות
ב
רבא הואיל וחטא אע"פ
שהתפלל תפלתו תועבה.
ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא ולא יתכסה
קיי"ל כרבא דהואיל דהיה
לא במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים וכמה ירחיק מהן ומן הצואה ד' אמות:
לו לעיין אי מקום טהור הוא
גמ' ת"ר היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר היה קורא בתורה ונזכר שהוא
ולא עיין, תפלתו תועבה
וצריך לחזור ולהתפלל. חד
אמר חוזר לראש וחד
בעל קרי אינו מפסיק ועולה אלא מגמגם וקורא ר"מ אומר אין בעל קרי רשאי לקרות בתורה יותר מג'
אמר למקום שפסק. וקיי"ל
פסוקים תניא אידך היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ד' אמות
דחוזר למקום שפסק,
ג
חדא דתפלה מדרבנן היא
והתניא לצדדין ל"ק הא דאפשר הא דלא אפשר היה מתפלל ומצא צואה במקומו אמר רבה אע"פ
ד
ה
ובדרבנן הלך אחרי המיקל.
ועוד דמסתברא דהשתא
שחטא תפלתו תפלה מתקיף ליה רבא והא 1 זבח רשעים תועבה אלא אמר רבא הואיל וחטא אע"פ
הוא דאידחי ולא דחוי
שהתפלל תפלתו תועבה : ת"ר היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר
מעיקרא הוא, דבמאי אדחי,
ו
אי בהרגשת מי רגלים, קי"ל
ומתפלל להיכן חוזר רב חסדא
ורב המנונא חד אמר חוזר לראש וחד אמר למקום שפסק לימא בהא קמיפלגי
ז
כמה דיכול לעמוד על עצמו
מר
לא מדחי.