מי שמתו פרק
שלישי
ברכות
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חיישינן
שמא יפנה בהן ואסור.
דמר סבר. כל המפסיק בתפלתו אם שהה כדי לגמור כולה חוזר
ודוקא
בבית
הכסא קבוע
נח א
א)
ב)
לראש כדאמרינן גבי ק"ש לקמן בפירקין ובשהה קא
חיישינן שמא יפנה בהן אבל בבית
הכסא עראי שאין
ג) ד)
מיפלגי הכא: האי אם שהה אם לא שהה מיבעי ליה. במילתא דרב
רגילים לפנות שם
מותר להשתין בהן ולא חיישינן שמא יפנה בהן
נט ב ג
ה)
חסדא ורב המנונא מיבעי ליה לאפלוגי
בין שהה ללא שהה ומדלא
והא דתניא לקמן לא ישתין
בהן אפילו בבית הכסא עראי היינו
ו)
אפליג שמע מינה אפילו בדלא שהה
דוקא כשאוחזן בידו דחיישינן שמא
ז)
ס ד
ח)
קאמר: גברא דחויא הוא. כשהתחיל
ישפשף בהן הניצוצות אם יפלו
מר סבר אם שהה כדי לגמור את כולה
להתפלל והיה צריך לנקביו דחוי הוא
מים על רגליו או יגע באמה:
חוזר לראש ומר סבר למקום שפסק אמר
סא ה ו
ט)
שהרי פכין קטנים מצילין באהל
מלהתפלל הלכך מה שהתפלל אינה
רב אשי האי אם שהה אם לא שהה מיבעי
י)
המת. ועל כרחך מטעם
תפלה וחוזר לראש: ומר סבר גברא
❖
ליה אלא א דכולי עלמא אם שהה כדי
חזיא. אע"פ שאינו יכול להמתין עד
אויר הוא דאי לית בהו אויר כלל לא
א
לגמור את כולה חוזר לראש והתם בדלא
סב ז
שיסיים תפלתו תפלה ראויה היא מה
היו מצילין דהוי כמו אוכלין שגבלן
תורה אור השלם
שהה קמיפלגי דמר סבר גברא דחויא הוא
שהתפלל קודם שתיתה: ועד כמה.
בטיט $שמקבלין טומאה באהל המת:
[ח
סג ט י כ
ואין ראוי ואין תפלתו תפלה ומר סבר
1. לָכֵן כֹּה אֶעֱשֶׂה לְּךָ
דברים
יכול להעמיד עצמו מנקביו שיהא
יִשְׂרָאֵל עֵקֶב כִּי זֹאת
מותר להתחיל בתפלה: איכא דמתני.
גברא חזיא הוא ותפלתו תפלה תנו רבנן הנצרך לנקביו אל יתפלל
ב
אֶעֱשֶׂה לָּךְ הִכּוֹן לִקְרַאת
סד ל מ
להאי במה דברים אמורים במתניתא
ואם התפלל תפלתו תועבה אמר רב זביד ואיתימא רב יהודה לא שנו
אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל:
עמוס ד יב
גופא ולא משמעתא דרב זביד ורב
אלא שאינו יכול לשהות בעצמו אבל אם יכול לשהות בעצמו תפלתו
2. שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ
יהודה וכי איירי אינהו בשיעורא הוא
נ
אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים וְקָרוֹב
❖
תפלה ועד כמה אמר רב ששת עד פרסה איכא דמתני לה אמתניתא
ג
(א)
לִשְׁמֹעַ מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח
דאיירי: שמור עצמך שלא תחטא.
במה דברים אמורים כשאין יכול לעמוד על עצמו אבל אם יכול לעמוד
כִּי אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת
❖
ותצטרך רגלך ללכת אל בית האלהים
קהלת ד יז
רָע:
על עצמו תפלתו תפלה ועד כמה אמר רב זביד (א) עד פרסה אמר רבי
רבינו חננאל
להביא חטאת: הוי קרוב לשמוע.
שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן הנצרך לנקביו הרי זה לא יתפלל
תשובה בהבאת קרבנך מתת אותו
ד
בית הכסא קבע. פירוש,
הגהות הב"ח
משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל ואמר רבי שמואל בר נחמני
מקום שהוכן ליפנות בו בני
ככסילים בלא תשובה: שמור נקביך.
1
(א) גמ'
אדם לגדולים וכל שכן
מבין רגליך כמו להסך את רגליו
אמר רבי יונתן מ"ד שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור
במתניתא
להשתנה. מדרון. קום
2
❖
אמר רב יהודה
שמור נקביך שלא יפיחו:
שהמים נמשכין ויורדין
עצמך שלא תחטא ואם תחטא הבא קרבן לפני וקרוב לשמוע (דברי
ואינן (נקנין) [נקוין] ולא
בית הכסא קבוע. שיש בו צואה וכל בתי
חכמים) אמר רבא הוי קרוב לשמוע דברי חכמים שאם חוטאים מביאים
נבלעו במקומן. ובית הכסא
כסאות שבגמרא על פני השדה
ארעי. מקום שנזדמן לאדם
גליון הש"ס
קרבן ועושים תשובה מתת הכסילים [זבח] אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים
בהליכתו (מפנה) [ונפנה]
הם בלא חפירה: עראי. שזה מתחיל
תוס' ד"ה שהרי וכו'
שם או השתין בו מים.
קרבן ואין עושים תשובה כי אינם יודעים לעשות רע אי הכי צדיקים
עכשיו לעשותו בית הכסא: חולץ
שמקבלין טומאה באהל
[אבעיא להו מהו שיכנס
נינהו אלא אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואינם יודעים אם
המת.
אדם בתפילין לבית הכסא
ונפנה לאלתר. ויאחז תפילין בידו
❖
קבוע להשתין מים וכו'.
על הטובה הם מביאים אם על הרעה הם מביאים אמר הקב"ה בין טוב
כדאמרינן לקמן ובקבוע נמי אוחזן
וקימ"ל דלא יכנס אדם
בתפילין לבית הכסא קבע
לרע אינן מבחינים והם מביאים קרבן לפני רב אשי ואיתימא רב חנינא
בידו אלא שצריך לחלצן ברחוק ד'
אפי' להשתין מים]. התרתי
מוסף תוספות
אמות שבזמן שהם בראשו הם בגלוי
בר פפא אמר שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפני. תנו
לך כאן קבוע אסרתי לך
כאן בית הכסא ארעי. פי',
א. בתוס' רי"ש כתב, אבל
וגנאי הדבר: מהו שיכנס בתפיליו.
רבנן הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות ונכנס אמר רב
ה
אם לא היה [חשוב] אויר
דבבית הכסא קבוע אסור
כשהן בראשו קאמר: שמא יפנה בהן.
שלהם לא היה מציל
להניחם בראשו, אבל בידו
אחא בר רב הונא אמר רב ששת לא שנו אלא בית הכסא קבוע אבל
גדולים: בחורים הסמוכים לבית
באהל המת מידי דהוי
שרי דליכא למיחש
בית הכסא עראי חולץ ונפנה לאלתר וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות
אאוכלין שגבלן בטיט
לניצוצות ולשפשף. ולהפך
ו
הכסא. לפנים מן הגדר בשדה שהוא
דאמרי' בפ"ק דזבחים
בבית הכסא ארעי שהמקום
ומניחן מפני שעשאו בית הכסא קבוע איבעיא להו מהו שיכנס אדם
❖
נפנה בה נותנן בחורים שבכותל:
שאין ניצולין באהל המת.
קשה, שאסור לאוחזם בידו
בתפילין לבית הכסא קבוע להשתין מים רבינא שרי רב אדא בר מתנא
משום ניצוצות אלא מניחם
בחורים הסמוכים לרשות הרבים.
בכיסם, אבל מותר כשהוא
אסר אתו שיילוה לרבא אמר להו אסור חיישינן שמא יפנה בהן ואמרי
חורי כותלי מחיצות השדה שאין
ז
בראשו ואין צריך לחלוץ רק
רב ניסים גאון
שיכסה אותם. א"ר יצחק
עכברים מצוין במקום הילוך בני אדם
לה שמא יפיח בהן תניא אידך הנכנס לבית הכסא קבוע חולץ תפיליו
פכין קטנים מצילין באהל
הנכנס לסעודת קבע חולץ
והוא יכנס לאחורי הגדר לפנות:
ברחוק ד' אמות ומניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים ונכנס וכשהוא
תפיליו ואחר כך נכנס
המת. עיקרה בסיפרי
ופליגא דר' חייא דא"ר
(פרשת חקת) וכל כלי פתוח
גוללן. ברצועות שלהן: י) שלא תצא
יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן דברי בית שמאי ובית הלל אומרים אוחזן
חייא מניחן על שלחנו וכן
בכלי חרש הכתוב מדבר מה
רצועה. שיש בה קדושה שהרי בהן
הדור לו. כל היכא דאיכא
ת"ל פתוח ואפילו כל שהוא
בידו ונכנס ר"ע אומר אוחזן בבגדו ונכנס בבגדו ס"ד זימנין מישתלי
הוא קושרן ובקשר נראה בעשייתו
כהאי גונא בתלמוד ופליגא
(והואיל והוא) [הוא] טמא
להו ונפלי אלא אימא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס ומניחם בחורין הסמוכים
דפלוני קיי"ל כחולק, הלכך
באהל המת לפיכך אם יהיה
כמין דל"ת על שם אחת מאותיות
קיי"ל כר' חייא.
מוקף בצמיד פתיל מציל על
לבית הכסא ולא יניחם בחורין הסמוכים לרשות הרבים שמא יטלו
ח
של שדי והשי"ן עשויה בכותלי הקציצה
מה שבתוכו כדמפרש התם
נמי וכל כלי פתוח מיכן
אותם עוברי דרכים ויבא לידי חשד ומעשה בתלמיד אחד שהניח תפיליו
החיצונה והיו"ד עשויה בראש רצועת
אמרו כלים מצילין בצמיד
תפילין של יד ורצועה קטנה מאד
בחורין הסמוכים לרשות הרבים ובאת זונה אחת ונטלתן ובאת לבית
פתיל באהל המת ואמרו עוד
טמא הוא אין ת"ל הוא אלא
כפוף ראשה ונראית כמין יו"ד:
המדרש ואמרה ראו מה נתן לי פלוני בשכרי כיון ששמע אותו תלמיד
הוא שיציל על עצמו ובשבת
ואוחזן בימינו. שלא בבגדו כדי שלא
בפ' אמר רבי עקיבא (דף פד)
כך עלה לראש הגג ונפל ומת באותה שעה התקינו שיהא אוחזן בבגדו
ט
ובבבא קמא בפ' כיצד הרגל
יפלו: ביום. כשהוא חולצן בשביל
ובידו ונכנס תנו רבנן בראשונה היו מניחין תפילין בחורין הסמוכין לבית
מועדת (דף כה) גרסי' תניא
בית הכסא גוללן כמין ספר כדאמרן:
מפץ במת מנין ודין הוא
הכסא ובאין עכברים ונוטלין אותן התקינו שיהו מניחין אותן בחלונות
ובלילה. כשהוא חולצן בביתו על
ומה פכין קטנים שטהורין
הסמוכות לרשות הרבים ובאין עוברי דרכים ונוטלין אותן התקינו שיהא
בזב טמאין במת:
מנת להצניע עד הבקר: עושה להם
אוחזן בידו ונכנס אמר רבי מיאשא בריה דריב"ל הלכה י גוללן כמין
כיס טפח. דחללו טפח דחשיב הכלי
ספר ואוחזן בימינו כנגד לבו אמר רב יוסף בר מניומי אמר
רב נחמן
אהל להפסיק בינם לקרקע: לא שנו.
דבעי טפח אלא בכלי שהוא כליין.
ובלבד שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח אמר רבי יעקב בר
כ
כיס העשוי לצרכן דכליין קרוב להיות
שיש שהות ביום ללבשן
אבל אין
אחא אמר רבי זירא לא שנו אלא
ל
בטל אצלם הילכך בעינן דבר הניכר
שהות ביום ללבשן עושה להן כמין כיס טפח ומניחן אמר רבה בר
שיהא חוצץ בפניהם: שהרי פכין
בר חנה אמר רבי יוחנן ביום גוללן
כמין ספר ומניחן בידו כנגד לבו
קטנים מצילין. בהיקף צמיד פתיל
מ לא שנו אלא
ובלילה עושה להן כמין כיס טפח ומניחן אמר אביי
באהל המת ואף על גב דלא הוו
בכלי שהוא כליין אבל בכלי שאינו כליין אפילו פחות מטפח אמר מר
טפח חייצי: אמר הואיל ושרונהו
זוטרא ואיתימא רב אשי תדע שהרי פכין קטנים מצילין באהל המת ואמר רבה
רבנן. לאוחזן בידו משום שמירתן:
נ
ננטרן
בר בר חנה כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן כי הוה בעי למיעל לבית הכסא
כי הוה נקיט
ספרא דאגדתא
הוה יהיב לן כי הוה נקיט
תפילין לא
הוה יהיב
לן אמר
הואיל
ושרונהו רבנן
ננטרן