כג:
מי שמתו פרק
שלישי ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סה א מיי' פ"ה מהל' ננטרן. ישמרוני אכניסם עמי וישמרוני מן המזיקין: לא יאחוז בידו וכו' ויתפלל. שאין דעתו מיושבת עליו בתפלה שהרי לבו תמיד עליהן
א) סוכה מא:, ב) [שם כו.],
ג) [ב"מ צה.], ד) שבת פב.,
תפלה הלכה ה סמג
שלא יפלו מידו: ולא יישן בהן. $ שמא [א] יפיח: הרי אלו כיוצא בהן. לענין תפלה שדואג עליהן שלא תפול הסכין ותזיקנו והקערה תשפך
ה) סנהדרין מח., ו) [שם מז:
עשין יט טור שו"ע או"ח
והמעות יאבדו והככר יטנף: לית הלכתא כי הא מתניתא. דקתני לא ישתין בתפילין: דבית שמאי היא. דאמרי לעיל ז) מניחן בחלון
סימן צו סעיף א:
מח. מגילה כו: מנחות לד:],
❖
סו ב מיי' פ"ד מהלכות
ז) [ע"א], ח) [שם],
דאי ב"ה. הא אמרי לעיל ח) אוחזן בידו ונכנס: בית הכסא
עראי. כגון להשתין שאין אדם הולך
הסמוך לר"ה ולא יכניסם בידו ויכנס:
תפילין הלכה יח סמג
בשבילם לבית הכסא והפעם הזאת
עשין כב טור ושו"ע או"ח
דברים שהתרתי לך כאן כו'.
נעשה המקום הזה בית הכסא תחלה:
סימן מג סעיף א:
ננטרן אמר רבא כי הוה אזלינן בתריה דר"נ
הגהות הב"ח
סז ג מיי' שם הל' טו סמג
שהתרתי לך כאן. בבית הכסא
ולא בעי לשנויי דברים
כי הוה נקיט ספרא דאגדתא יהיב לן כי הוה
(א) רש"י ד"ה דאי אתיא וכו'
שם טוש"ע א"ח סימן
❖
קבוע: אסרתי לך כאן. בבית הכסא
בבית הכסא קבוע חמור:
מד:
שהתרתי לך בבית הכסא עראי
נקיט תפילין לא יהיב לן אמר הואיל ושרונהו
סח ד מיי' פ"ה מהלכו'
עראי: מאי לאו תפילין. שאמרו בית
תפלה הלכה ה סמג אסרתי לך בקבוע דאסור לפנות
רבנן ננטרן ת"ר א)א לא יאחז אדם תפילין בידו
הלל אוחזן בידו ונכנס לבית הכסא
בגדולים והתפילין בראשו אבל להשתין
עשין יט טוש"ע או"ח סימן
גליון הש"ס
וס"ת בזרועו ויתפלל ולא ישתין בהן מים
ב
צו סעיף א:
קבוע ולהשתין בהם אסרו כדמפרש
מותר משום דלא אשכחן בברייתא
סט ה מיי' פ"ה מהל' דעות
רש"י ד"ה ולא יישן בהן
ב) ג ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת
טעמא לקמן: הא לא שרו. בבית
אבל הך דטפח וטפחיים אשכחן
הל' ו טור שו"ע או"ח
שמא יפיח. עיין סוכה ד' כו
❖
עראי. אמר שמואל סכין ומעות וקערה וככר
סימן ג סעיף ד:
ע"א וצ"ע:
הכסא קבוע: כי תניא ההיא. לאו
ד
ליה בברייתא בהדיא הר"ר יוסף:
ו [מיי' פ"ד מהל' תפילין
הרי אלו כיוצא בהן. אמר רבא אמר רב ששת
לענין תפילין תניא אלא לענין גלוי
והא
הל' יח טוש"ע או"ח סי' מג
סעי' א]:
טפח וטפחיים דלגדולים אינו מגלה
הגהות הגר"א
לית הלכתא כי הא מתניתא
דב"ש היא דאי ב"ה השתא בית הכסא קבוע
ע ז מיי' פ"ד מהלכות דעות
אלא טפח ולקטנים מגלה טפחיים
שרי בית הכסא עראי מיבעיא מיתיבי דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן
[א] רש"י ד"ה ולא יישן בהן
הלכה ב:
❖
עא ח ט מיי' פ"ד מהל'
ועלה קאי גלוי טפחיים שהתרתי לך
שמא יפיל. כצ"ל:
מאי לאו תפילין אי אמרת בשלמא בית הלל התרתי לך כאן קבוע אסרתי
תפילין הלכה טז סמג
כאן אסרתי לך כאן: לאחריו טפח.
עשין כב טוש"ע או"ח סימן
לך כאן בית הכסא עראי אלא אי אמרת ב"ש הא לא שרו ולא מידי כי תניא
ולא יותר משום צניעות: ולפניו
מ סעיף ח:
מוסף רש"י
ההיא לענין טפח וטפחיים דתני חדא כשהוא נפנה מגלה לאחריו טפח ולפניו
עב י מיי' שם הל' ט סמג
טפחיים. משום קילוח מי רגלים
ולא יישן בהן. שמא יפלו
שם טוש"ע או"ח סי'
טפחיים ותניא אידך לאחריו טפח ולפניו ולא כלום מאי לאו אידי ואידי באיש
הנתזין למרחוק: מאי לאו כו'.
מב סעיף ג:
מידו, והכי אוקימנא ליה
עג כ ל מיי' שם הל' כד
בהישן (סוכה כו.) דהא דקתני
ולא קשיא כאן לגדולים כאן לקטנים ותסברא אי בקטנים לאחריו טפח למה לי
והיינו דקאמר לעיל דברים שהתרתי
סמג שם טוש"ע או"ח
לא קבע ולא ארעי בדנקיט
לך בבית הכסא עראי אסרתי לך
אלא אידי ואידי בגדולים ולא קשיא הא באיש הא באשה אי הכי הא דקתני
ליה בידיה (שם מא:). אזמניה
סי' מ סעיף ג:
ה
ולא צר ביה. הזמנה לאו
בקבוע: אלא אידי ואידי בגדולים.
עלה זהו ק"ו שאין עליו תשובה מאי אין עליו תשובה דרכא דמילתא הכי
ג)
מילתא היא (סנהדרין מח.).
ומתוך שהוא דוחק עצמו לגדולים
צר ביה ולא אזמניה.
איתא אלא לאו תפילין ותיובתא דרבא אמר רב ששת תיובתא מכל מקום
❖
הוא בא לידי קטנים הלכך באיש
אקראי בעלמא הוא (שם).
קשיא השתא בית הכסא קבוע שרי בית הכסא עראי לא כל שכן הכי קאמר
מלאחריו טפח ומלפניו טפחיים
ו בית הכסא קבוע דליכא ניצוצות שרי בית הכסא עראי דאיכא ניצוצות אסרי
ובאשה מלפניה ולא כלום והכי
רב ניסים גאון
אי הכי אמאי אין עליו תשובה תשובה מעלייתא היא הכי קאמר הא מילתא
קאמר הא דלעיל דברים שאסרתי
ולאביי דאמר הזמנה
תיתי לה בתורת טעמא ולא תיתי לה בק"ו דאי אתיא לה בתורת ק"ו זהו ק"ו
לך באשה התרתי לך באיש: אי
מילתא היא.
עיקר דבריו של אביי במס'
הכי. דלענין טפח וטפחיים קתני
שאין עליו תשובה: ת"ר הרוצה ליכנס לסעודת קבע מהלך עשרה פעמים
ד)
ז
סנהדרין בפ' נגמר הדין (דף
דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך
ד' אמות או ד' פעמים י' אמות ויפנה ואח"כ נכנס אמר ר' יצחק הנכנס
מז) איתמר האורג בגד למת
כאן: הא דקתני עלה. בסיפא דידה
אביי אמר אסור ורבא אמר
לסעודת קבע חולץ תפיליו ואח"כ נכנס ופליגא דר' חייא דא"ר חייא מניחן
ח
מותר אביי אמר אסור
וזה הוא ק"ו שאין עליו תשובה בדבר
הזמנה מילתא היא:
על שלחנו וכן הדור לו ועד אימת אמר רב נחמן בר יצחק טעד זמן ברכה תני
הזה יש לך להשיבני ק"ו ואין לי עליו
חדא צורר אדם תפיליו עם מעותיו באפרקסותו ותניא אידך לא יצור לא
תשובה להחזיר לך אי אמרת בשלמא
קשיא הא דאזמניה הא דלא אזמניה ה)דאמר רב חסדא י האי סודרא דתפילין
בתפילין קאמר וכדאמרן וב"ה היא
דאזמניה למיצר ביה תפילין צר ביה תפילין אסור למיצר ביה פשיטי אזמניה
היינו דקתני דיש כאן להקשות קל
ולא צר ביה צר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה זוזי ולאביי דאמר הזמנה
וחומר השתא בית הכסא קבוע שרי
ו)
בית הכסא עראי מיבעיא ואין לי
מילתא היא אזמניה אע"ג דלא צר ביה צר ביה אי אזמניה אסיר אי לא
תשובה להשיבך עליו אלא אי אמרת
אזמניה לא בעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה מהו שיניח
לענין טפח וטפחיים מאי ק"ו יש
אדם תפיליו תחת מראשותיו כ תחת מרגלותיו לא קא מיבעיא לי שנוהג בהן
להקשות כאן: אורחא דמילתא הכי
מנהג בזיון כי קא מיבעיא לי תחת מראשותיו מאי א"ל הכי אמר שמואל
הוא. שהאיש צריך לגלות לפניו ולא
ל מותר אפילו אשתו עמו מיתיבי לא יניח אדם תפיליו תחת מרגלותיו מפני
האשה: תיובתא דרבא אמר רב
שנוהג בהם דרך בזיון אבל מניחן תחת מראשותיו ואם היתה אשתו עמו
ששת. דאמר בית שמאי היא ולא
אסור היה מקום שגבוה ג' טפחים או נמוך ג' טפחים מותר תיובתא דשמואל
בית הלל דאם כן לא משכחת מידי
תיובתא אמר רבא אע"ג דתניא תיובתא דשמואל הלכתא כוותיה מ"ט
לאוקמה הך ברייתא דקתני מאי
שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן:
כל
דליכא ניצוצות. שיהא צריך לשפשפן
בימינו מעל רגליו: בית הכסא עראי. לקטנים: דאיכא ניצוצות. הניתזין על גבי רגליו ואמרינן
במסכת יומא (דף ל.) מצוה לשפשפן
שאסור לאדם שיצא בניצוצות שעל גבי רגליו שמא יראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו שהם ממזרים הילכך אי אפשר לאחוז
תפילין בידו: הא מילתא. דתפילין דבית הכסא עראי וקבוע: תיתי לה בתורת טעמא. להתיר בבית הכסא קבוע את האסור
בבית הכסא עראי משום טעמא דניצוצות: דאי אתיא לה בתורת ק"ו. לומר דין הוא להקל בבית הכסא עראי קל ולהחמיר בבית הכסא (א)
חמור ולא תזול בתר טעמא אלא בתר חומרא וקולא ואנן עבדינן איפכא אין לי עליו מה להשיבך שאין לי למצוא שיהא בשום מקום בית
הכסא עראי חמור מן הקבוע שאוכל להשיבך אם התרתי בקבוע שהוא קל בדבר פלוני נתיר בשל עראי שהוא חמור בה אבל טעמא איכא למאי
דעבדינן דהכא איכא ניצוצות והכא ליכא ודבר זה לאו קל וחומר לא קל ולא חמור: הנכנס לסעודת קבע. וגנאי הוא שיצטרך לנקביו בתוך
הסעודה: מהלך עשרה פעמים כו'. ובכל פעם ופעם בודק עצמו ויושב אולי יוכל להפנות שההילוך מוריד הגדולים לנקב: חולץ תפיליו.
שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו: וכן הדור לו. שיהו מזומנים לו ויחזור ויניחם בשעת ברכה: באפרקסותיה. סודר של ראשו: עם מעותיו.
לא עם המעות ממש אלא שני קשרים זה אצל זה: ה"ג הא דאזמניה הא דלא אזמניה. לההיא סודר לתפילין דכיון דאזמניה שוב אסור לצור
בו מעות מאחר שהקצו לכך: צר ביה. אי אזמניה אין אי לא אזמניה לא קדיש ושרי למיצר ביה דהכי תניא בהדיא בסנהדרין (מח:) הניח בו תפיליו
יניח בו מעות: ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא. גבי אורג בגד למת בסנהדרין בפרק נגמר הדין (ד' מז:): מהו שיניח תפיליו תחת מראשותיו.
בלילה כשהוא ישן: אם היה מקום גבוה ג' טפחים. למעלה מראשותיו ועליו נותן התפילין או למטה מראשותיו יוצא מקום מן המטה:
כל