מי שמתו פרק
שלישי
ברכות
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
תני רבי חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו. ואם תאמר
כל לנטורינהו טפי עדיף. להו מבזיוני (ג) כמה שהוא מוזהר על שמירתן
עד
א)
א
ב)
מן העכברים ומן הגנבים טפי עדיף להו מבזיוני: בכובע. הוא הכיס
אימא בכובע שלא כנגד ראשו שהרי בברייתא דלעיל נמי תני
שלהם: למורשא דכובע. שהתפילין נכרין בבליטתן בקצה הכיס והוא
תחת מראשותיו ולא פריך מיניה משום דמצינן לפרושי שלא כנגד
ג)
עה ב
ד)
כמורשא: צייר להו בכילתא. ביריעה הפרוסה סביבו' מטתו קושרן:
ראשו ואומר (ו) הרב דא"כ מאי איריא בכובע אפילו שלא בכובע נמי
ה)
ומפיק למורשהון לבר. בליטת הקשר
אלא ש"מ דמיירי אפילו כנגד ראשו
עו ג
ו)
ז)
שהתפילין בולטין מן היריעה היה
ומ"מ קשיא לישני דמיירי באשתו
כל לנטורינהו טפי עדיף (א) והיכא מנח להו
ח) ט)
הופך לצד החוץ ולא לצד המטה:
עמו דבעיא כלי בתוך כלי וצ"ע:
אמר ר' ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד
י)
א
שנים שהיו ישנים במטה. וא"ת
אשרשיפא. ספסל: יום טבילה הוה.
עז ד
ראשו
והא תני רבי חייא מניחן בכובע
כ)
יום שטבלה אשתו דהוה ליה ליל
והלא רואה ערות עצמו וי"ל
❖
עח ה ו
תחת מראשותיו דמפיק ליה למורשא
תשמיש והיינו כשמואל דאמר אפילו
שיוציא ראשו לחוץ וא"ת והרי לבו
דכובע
לבר בר קפרא צייר להו בכילתא
אשתו עמו: ולאגמורן הלכה למעשה.
רואה את הערוה וי"ל דקסבר לבו
הגהות הב"ח
ומפיק למורשהון לבר רב שישא בריה
רואה את הערוה מותר אי נמי חוצץ
מה שצוני להביאם לו לא עשה אלא
(א) גמרא
דרב אידי מנח להו אשרשיפא ופריס סודרא
בבגדו כנגד לבו:
ללמדני הלכה לעשות מעשה כשמואל:
ב
מבזיוני (ב) שם
והתניא
היה ישן במטה ובני
ואפילו אשתו עמו. (ד) שיחזיר פניו
עלוייהו אמר רב המנונא בריה דרב יוסף
עט ז
ביתו וכו'. פי' רש"י
דכל זמן שהן פונים פנים כנגד פנים
זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דרבא ואמר
(ג) רש"י
פשיטא ליה דאסור דאיכא הרהור
אשתו בכלל ביתו ולא נהירא חדא
לי זיל אייתי לי תפילין ואשכחתינהו בין
כיון
פ ח
נגיעת ערוה על ידי אברי תשמיש:
דלא אשכחן אשתו $ דמקריא בני
(ד) ד"ה
כר לכסת שלא כנגד ראשו והוה ידענא
והוא (ה) ד"ה
אשתו כגופו. ורגיל בה וליכא הרהור
ביתו ועוד לפירושו הול"ל והא
פא ט
שהתפילין
דיום טבילה הוה ולאגמורן הלכה למעשה
כולי האי: בשלמא לרב יוסף. דאמר
קתני כאן כיון דאברייתא דלעיל
חיים
הוא דעבד בעי מיניה רב יוסף בריה דרב
אשתו היא דשריא אבל אחר לא מתרץ
קאי אבל מדקאמר והתניא משמע
נחוניא מרב יהודה שנים שישנים במטה אחת
להו למתניתא הא באשתו הא באחר
דברייתא אחרת היא ואומר ה"ר
פב י
(ו) תוס'
מהו שזה יחזיר פניו ויקרא ק"ש וזה יחזיר
והא דקתני בני ביתו אינו אשתו: היה
יוסף דגרסינן היה ישן במטה ואשתו
רבינו
❖
ישן במטה ובני ביתו. ואשתו בכלל
ישנה בצדו לא יחזיר פניו ויקרא אא"כ
פניו ויקרא ק"ש א"ל הכי אמר שמואל
יוסף
פג כ
ביתו: לדידי נמי. בין אשתו בין אחר
היתה טלית מפסקת בינו לבינה:
ואפילו אשתו עמו מתקיף לה רב יוסף אשתו
פלוגתא דהני תנאי היא: הא איכא
וממשמש
ולא מיבעיא אחר אדרבה אשתו כגופו אחר
גליון הש"ס
ג
ד
עגבות. דנגעי אהדדי: וקוצה חלתה
לאו כגופו מיתיבי שנים שישנים במטה אחת זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר
פד ל
תוס' ד"ה והתניא כו' דלא
ערומה. ואף על פי שערום אסור
אשכחן אשתו דמקריא בני
פניו וקורא ותניא אחריתי הישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו הרי זה
לברך אשה יושבת מותרת שבישיבתה
ביתו.
פה מ נ
לא יקרא ק"ש אא"כ היתה טלית מפסקת ביניהן ואם היו בניו ובני
פניה שלמטה מכוסים בקרקע: אבל
❖
ביתו קטנים מותר בשלמא לרב יוסף לא קשיא הא באשתו הא באחר
לא האיש. מפני שהביצים והגיד
אלא לשמואל קשיא אמר לך שמואל לרב יוסף מי ניחא והתניא היה
בולטין ונראין ואף על פי שמגולות
פו ס
עגבותיה והיינו סייעתא: כגון שהיו
ישן במטה ובניו ובני ביתו במטה לא יקרא ק"ש אא"כ היתה טליתו
לעזי רש"י
(ב)
פניה טוחות. דבוקות ומכוסות
❖
מפסקת ביניהן אלא מאי אית לך למימר אשתו לרב יוסף תנאי היא
אפלטיירש"א
בקרקע טוחות משמע לשון שעיעות
[אפלשטרידי"ש]. מכוסות
לדידי נמי תנאי היא: אמר מר זה מחזיר פניו וקורא ק"ש והא איכא
טיח חלק שאינה בולטת אפלטיירש"א
טיח. רוטי"ר. לגהק.
עגבות מסייע ליה לרב הונא דא"ר הונא עגבות אין בהם משום ערוה
באליי"ר [בדייליי"ר].
תורה אור השלם
בלע"ז: בת שלש ובן תשע. שהוא זמן
לפהק. שטרנוד"ר
לימא מסייע ליה לרב הונא האשה יושבת וקוצה לה חלתה ערומה
ה
שהן באין לכלל ביאה: בת י"א ובן
1. רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה
[אישטירנודי"ר]. עיטוש.
שטריליי"ר
מפני שיכולה לכסות פניה בקרקע אבל לא האיש תרגמה רב נחמן בר
נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי
י"ב. זמן שהן באות לכלל שערות
[אישטינדייליי"ר].
וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם
❖
יצחק כגון שהיו פניה טוחות בקרקע: אמר מר אם היו בניו ובני ביתו
ושדיהן נכונים שמשם ואילך באות
ו
ז
להתמתח.
נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם
יחזקאל טז ז
וְעֶרְיָה:
לכלל [ביאה] שאדם מתאוה להן:
קטנים מותר ועד כמה אמר רב חסדא תינוקת בת שלש שנים ויום אחד
2. קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח
התם אמר רבא. גבי תפילין תחת
ותינוק בן ט' שנים ויום אחד איכא דאמרי תינוקת בת י"א שנה ויום
מוסף רש"י
גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי שֹׁבֶל גַּלִּי
ח
מראשותיו דקאמר שמואל אפי'
שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת:
אחד ותינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד אידי ואידי עד כדי שדים
בחדא מחתא מחתינהו.
1
ישעיהו מז ב
אשתו עמו הלכה כשמואל: הכא.
3. תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ גַּם תֵּרָאֶה
נכונו ושערך צמח א"ל רב כהנא לרב אשי התם אמר רבא אע"ג דתיובתא
גבי שנים שהם ישנים דקא שרי
חֶרְפָּתֵךְ נָקָם אֶקָּח וְלֹא
דשמואל הלכתא כוותיה דשמואל הכא מאי אמר ליה אטו כולהו בחדא
אֶפְגַּע אָדָם: ישעיהו מז ג
(שמות לט כב: מעשה אורג)
שמואל באשתו עמו מאי: מחתא
4. יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע
מחתא מחתינהו אלא היכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא
מחתינהו. באריגה אחת ארגתם:
י)
בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת
(חולין נח: וכעי"ז פסחים מב.)
איתמר א"ל רב מרי לרב פפא שער יוצא בבגדו מהו קרא עליה שער
מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת
יצא שערו בבגדו. שנקב בגדו כנגד
תכשיטים שבחוץ.
קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ
זקן התחתון ויצא מן השער בנקב
שער: א"ר יצחק טפח באשה ערוה למאי אילימא לאסתכולי בה והא
(שבת סד:) כל המסתכל
נָאוֶה: שיר השירים ב יד
באצבע.
5. הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ
מהו מי הוי ערוה לקרות ק"ש כנגדו
א"ר ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים לומר
יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד
או לא: שער שער. כלומר מה
לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף אלא
לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר
ט
י
(שם) דורשי חמורות.
בכך: לאסתכולי בה. אם אשת
הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר
באשתו ולק"ש אמר רב חסדא שוק באשה ערוה שנאמר גלי שוק עברי
(פסחים
גִּלְעָד: שיר השירים ד א
2
איש היא: תכשיטין שבפנים. כומז
נד. חולין קלד:) בקציצה.
6. וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ
נהרות וכתיב 3 תגל ערותך וגם תראה חרפתך אמר שמואל כ קול באשה
דפוס של בית הרחם שהיו עושין
מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם
ערוה שנא' 4 כי קולך ערב ומראך נאוה אמר רב ששת ל שער באשה ערוה
וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ:
❖
לבנותיהן ונוקבין כתלי בית הרחם
דברים כח סו
שנא' שערך כעדר העזים: אמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי שתלה תפיליו
כדרך שנוקבין את האזנים ותוחבין
(שבת עט:)
5
מיתיבי התולה תפיליו יתלו לו חייו דורשי חמורות אמרו והיו חייך
אותו כדי שלא יזדקקו להן זכרים:
מ
6
רבינו חננאל
עם תכשיטין שבחוץ. אצעדה וצמיד
תלואים לך מנגד זה התולה תפיליו לא קשיא הא ברצועה הא בקציצה
❖
(גיטין נח.)
א"ר ירמיה בין כר לכסת
הן הביאו אותן על כפרת הרהור
ואיבעית אימא לא שנא רצועה ולא שנא קציצה אסור וכי תלה רבי
נ
שלא כנגד ראשו. ואסיקנא
עבירה שנסתכלו בבנות מדין: לאשתו
מניחן במראשותיו בין כר
בכיסתא תלה אי הכי מאי למימרא מהו דתימא תיבעי הנחה כספר תורה
לכסת שלא כנגד ראשו,
רב ניסים גאון
ולק"ש. אם טפח מגולה בה לא
קמ"ל: ואמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק ונתעטש ורק
ואעפ"י שמשמש מיטתו
ס
יקרא ק"ש כנגדה: שוק. באשת
כ)
מסייעא ליה לרב הונא
שפיר דמי. [אמר לך
וממשמש שמואל ולרב יוסף מי
איש: ערוה. להסתכל וכן באשתו
דאמר רב הונא
ניחא] והתניא היה ישן
עגבות אין בהן משום ערוה.
לק"ש: גלי שוק. וכתיב בתריה תגל ערותך: קולך ערב. מדמשבח לה קרא
בגוה שמע מינה תאוה היא: התולה תפיליו.
במטה ואשתו ישנה בצדו
הא מילתא מיפרשא בפ'
ביתד יתלו חייו: דורשי רשומות. קשרים וסתומים הכלולים בתורה דורשי חמורות גרסינן והיא היא: זה התולה תפיליו.
[לא יחזיר פניו ו] יקרא ק"ש
ב' דמס' חלה בגמ' דבני
מערבא (הלכה א') הדאאמרה
אלא א"כ היתה טליתו
שהתורה חייו של אדם (ה) ורמז לך הכתוב שיתלו חייו: ברצועה. והקציצה למטה גנאי הוא להם אבל תולה הוא אותם בקציצה ותהא
עגבות אין בהם משום ערוה
מפסקת בינו לבינה, אלא
הקציצה מונחת על היתד והרצועה למטה: בכיסתא תלה. בתוך תיקן היו ותלה התיק: שגיהק. רוטיי"ר בלע"ז פעמים שאדם מוציא
מאי אית לך למימר אשתו
הדא דאיתמר לברכה אבל
להביט אפי' כל שהוא אסור
לרב יוסף תנאי היא, לדידי
מגופו לפיו נפיחה מתוך שובעו וריחה כריח המאכל שאכל: פיהק. באליי"ר בלע"ז חיך מלקוחיו פותח להוציא רוח הפה מלא כאדם
להביט כהדה דתני המסתכל
אחר נמי תנאי היא. והלכה
שרוצה לישון או שעמד משינה: ונתעטש. שטרנוד"ר בלע"ז ויש שדורשים גיהק נוטריקון גו הקים שטריליי"ר פיהק פיו הקים: ורק.
ע"ג קרקע:
בעקיבה של אשה כמסתכל
כר' יוסף דהא איכא תנאי
בבית הרחם והמסתכל בבית
דקאי כוותיה באחר. ועוד
וממשמש
א"ל רב כהנא לרב פפא
הרחם כאילו בא עליה:
והאמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים. מפרשי' לה במס' שבת בפ' במה אשה (ד' סד) ונקרב התם אמר רבא אע"ג דתניא תיובתא דשמואל הלכתא כוותיה הכא מאי, וא"ל היכא דאתמר הלכה כשמואל הלכתא כוותיה, הכא
את קרבן ה' אמר ר' אלעזר עגיל זה דפוס של דדין כומז זה דפוס של בית הרחם אמר ליה רבא אמו מקרא לא שמעת מיניה לא אתמר הלכתא כוותיה. אבל באשתו דתרוויהו שרי אע"ג דאיכא תנא דפליג, הא איכא תנא אחרינא דקאי כוותייהו, דתניא
שנים שהיו ישנים במטה אחת זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא, ולית לן לאוקמה אלא באשתו. אפילו אחר עמו אם
כומז כאן מקום זמה והנה כבר
הטלית מפסקת ביניהם לכולי עלמא שרי. אמר מר זה מחזיר פניו וקורא ק"ש והא איכא עגבותיהם דנגעי אהדדי. ואסיקנא
דעגבות וכיוצא בהן שהן נוגעות באחוריהן והן באבריהן [נ"א: באברים] שאין איש רואה אותן בעת קריאתו אין בהם משום ערוה. אבל רואה אותן אפי' באשתו ערוה היא, ולא שרינן ליה למקרי ק"ש. והא דמסייע מינה האשה יושבת וקוצה חלתה ומברכת
ולא חיישינן משום ערוה, אוקימנא דוקא יושבת כדי שיהיו פניה שלמטה כבושות בקרקע וערותה מתכסה ואינה נראה, הכי הוא דשרי, ואי ליתא הכי אסור. שער יוצא לה בבגדהמהו קרא עליה שער שער. פי', היה שער יוצא מתוך בגדה ובשרה מכוסה אין בו
משום ערוה, כי שער הוא ולא בשר. וזה שקרא רב כהנא על רב מרי שער שער, כלומר השער שער הוא ולא בשר, כיוצא בו קרינן עליה גוי גוי. למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים. פי', תכשיטין שבחוץ הן טבעת עגיל וצמיד שהן תכשיטי
ידים, תכשיטין שבפנים אצעדה וכומז. אצעדה ברגלים והכומז במקום התורף שהוא מקום זמה, הלכך טפח מבשר אשתו שמגולה במקום שרגיל להיות מכוסה אסור לקרות ק"ש עד שתכסה. ובאשה אחרת אפי' בפחות מטפח שנתגלה מבשרה במקום הראוי להיות
מכוסה, אסור לקרות ק"ש עד שתכסה. הא דאמרינן שוק באשה ערוה, וכן שער באשה ערוה וכן קול באשה ערוה, כל הני אסור לקרות ק"ש כנגדם.