מי שמתו פרק
שלישי ברכות
כו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ספר תורה עושה לו מחיצה. ודוקא ספר תורה וגם בחומשים
אקמטרא. ארגז של ספרים ובמגילה קמטרי דספרי וכן
קכה א
א)
א
תרגם יונתן ובגנזי ברומים אלמין דזהירין מחתין
יש להחמיר כמו בספר תורה אבל בשאר ספרים דיין
בכסוי בעלמא: הדרן עלך מי שמתו
בקמטרין וכן לאשר על המלתחה לדעל קמטרא:
ב)
ב
תפלת השחר עד חצות וכו' תפלת המנחה עד הערב.
ג)
ככלי בתוך כלי דמי. דהא גלימא
לאו כליין הוא: מחיצה
ד)
עשרה. ואם לאו לא ישמש:
וא"ת אמאי לא קתני גבי תפלת
קכו ג
ה)
לדוכתיה. במקום מטתו: לאו
המנחה כל היום כמו גבי תפלת
אקמטרא ככלי בתוך כלי דמי. אמר רבי
א
ו)
אדעתאי. לא נתתי לבי: כנגד בית
המוספין וי"ל דזמן מוספין הוא כל
יהושע בן לוי ס"ת צריך לעשות לו מחיצה
ז)
ד
הכסא. ברחוק ארבע אמות: דלית
היום אפילו משחרית שהרי קרבנות
ח)
עשרה מר זוטרא איקלע לבי רב אשי
קכז ה
ט) י)
בה צואה. שפינו אותה: בית המרחץ.
יכול להקריב מיד אחר התמיד
כ) ל)
חזייה לדוכתיה דמר בר רב אשי דמנח
אסור להרהר בו: דפרסאי. בחפירה
א"כ גם תפלת מוספין יכול להתפלל
מ) נ)
ביה ספר תורה ועביד ליה מחיצה עשרה
קכח ו
היו ופיהם ברחוק מן הגומא והוא
מיד מן הבקר מה שאין כן במנחה
❖
אמר ליה כמאן כרבי יהושע בן לוי ב אימר
בשיפוע והרעי מתגלגל ונופל לגומא:
(ב) אלא משש שעות ומחצה והכי נמי
קכט ז
מתני' זב שראה קרי. אע"פ
קל ח
דאמר רבי יהושע בן לוי דלית ליה ביתא
בפ"ק דע"ג לא ליצלי איניש
תורה אור השלם
אחרינא מר הא אית ליה ביתא אחרינא
שטמא טומאת שבעה משום זיבה
צלותא דמוספין בתלת שעי קמייתא
1. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם
ואין טבילה זו מטהרתו אפ"ה צריך
בריש שתא ביחיד כו' אלמא בשאר
אמר ליה לאו אדעתאי: כמה ירחיק מהן
א ט י
וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב
טבילה לדברי תורה כתקנת עזרא
ימות השנה יכול להתפלל ולהכי
ומן הצואה ארבע אמות: אמר רבא אמר
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד:
משום קרי וכן נדה אם באה להתפלל
מקדים תפלת המנחה לתפלת
בראשית א ה
רב סחורה אמר רב הונא לא שנו אלא
ג
ב כ
2. מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן
י"ח: שפלטה שכבת זרע. הרי היא
המוספין משום שהיא תדירה בכל
לאחוריו אבל לפניו מרחיק מלא עיניו ד וכן
וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:
❖
יום אע"פ שתפלת מוספין קודמת:
כבעל קרי כדאשכחן בסיני שלשת
קהלת א טו
טעה ולא התפלל ערבית מתפלל
לתפלה איני והא אמר רפרם בר פפא אמר
ג ל
ימים אל תגשו אל אשה
רב חסדא עומד אדם כנגד בית הכסא
בשחרית שתים. וא"ת
לפי ששכבת זרע מטמא בפליטתו
ד מ
הגהות הב"ח
ומתפלל הכא במאי עסקינן בבית הכסא
כל שלשה ולאחר מכאן כבר הסריח
והאמר רב לקמן תפלת
(א) רש"י
נ
בגופה ואין ראוי עוד להזריע להיות
ערבית רשות וקי"ל כותיה באיסורי
שאין בו צואה איני והאמר רב יוסף בר
מקדימין להתפלל לאחר
ה ס
הנץ החמה וכי (ב) תוס'
עוד ולד נוצר הימנה וה"פ נדה
ועוד קשה דאמר לקמן טעה
חנינא בית הכסא שאמרו אע"פ שאין בו
ה
❖
ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין
דאינה שפלטה עתה התשמיש ששמשה
צואה ובית המרחץ שאמרו אע"פ שאין בו
ו ע פ
אתמול קודם שראתה: ורבי יהודה
מחזירים אותו משום דאין מקדשין
❖
אדם אלא הכא במאי עסקינן בחדתי והא
פוטר. קא סלקא דעתך השתא
את החדש בלילה ולמה ליה האי
מוסף תוספות
מיבעי ליה לרבינא הזמינו לבית הכסא
ו
הואיל וטומאת זיבה קודמת והרי
טעמא תיפוק ליה דתפלת ערבית
מהו יש זימון או אין זימון כי קא מיבעי
א. בתוס' רי"ש כתב, ולא
רבינו חננאל (המשך)
הוא טמא טומאה חמורה ואינו
רשות וי"ל הא דאמרינן דתפלת
בשאר ספרים, אבל בחומשין
ליה לרבינא למיקם עליה לצלויי בגויה
אוסרתו בדברי תורה כדאמרינן
ערבית רשות היינו
לגבי מצוה
שלנו שאין עשויין בגליון
להקרבת תמידין, של שחר
צ"ע אם צריך להחמיר
עד חצות, ושל בין הערבים
אבל כנגדו לא אמר רבא ז הני בתי כסאי
בפרקין י) הזבים והמצורעים מותרים
אחרת והיא עוברת ב דאז אמרינן
ומסתבר שאין צריך. ב. בתוס'
עד הערב. ור' יהודה סבר
תו לא אתיא טומאת קרי דקילא
תדחה תפלת ערבית מפניה אבל
דפרסאי אע"ג דאית בהו צואה כסתומין
רי"ש. הוסיף, או שרא
אין הקרבת תמידין כשר אלא
ואסרה ליה: גמ' לאו בר טבילה
דמו: מתני' זב שראה קרי ונדה שפלטה
המייניה בפ"ק דשבת לא
שמונה שעות ועוד ביום. תמיד
נ) ומיהו אם
לחנם אין לו לבטלה
מטרחי' לי' וכן עלה
של שחר היה נשחט משיאור
הוא. לדברי תורה ואע"פ שטומאתו
איחר עד המנחה נראה דעבר זמנו
על מטתו דירושלמי דאין
המזרח, ומצאנו שהיו שוחטין
שכבת זרע והמשמשת שראתה נדה
❖
חמורה ותו לא אתי קרי ומצריך ליה:
בטל קרבנו כיון ששהה כל כך ולאחר
מטריחים אותו שירד.
אותו ומנקרים אותו ומוליכין
צריכין טבילה ורבי יהודה ( ) פוטר:
האיברים ומולחין אותן, ועדיין
ח
ח
ב' תפלות לא מצינו שתיקנו חכמים
הדרן עלך מי שמתו
גמ'
לא היה הנץ החמה, דתנן הלכו
איבעיא להו בעל קרי שראה זיבה
לחזור ולהתפלל אם שכח ואפילו
ונתנום מחצי כבש ולמטה
מוסף רש"י
תפלת השחר: עד הערב. עד
לר' יהודה מהו כי פטר רבי יהודה התם
ומלחום וירדו ובאו ללשכת
תפלה אחת אם בטל במזיד לא יוכל
לאו אדעתאי.
הגזית לקרות את שמע. ותנן
בזב שראה קרי דמעיקרא לאו בר טבילה
חשכה: עד פלג המנחה.
לתקן ובסמוך קרי ליה מעוות לא
(שבת
הילני אמו עשתה נברשת של
צה.) (מנחות
זהב, תאנא כשחמה זורחת
בגמרא כ) מפרש לה: אין לה קבע.
יוכל לתקון:
הוא אבל בעל קרי שראה זיבה דמעיקרא
לה:) הדרן עלך מי שמתו
יוצאין ממנה ניצוצות ויודעין
איבעיא
להו טעה ולא התפלל
כל הלילה זמנה. ובגמראל) מפרש מאי
בר טבילה הוא מחייב או דילמא לא שנא
ותיקין.
שהגיע זמן ק"ש. ומקשינן
(לעיל ט:) שנמנו חבריו
תפלת מנחה כו'. לא
ורמינהי הקורא את שמע
לשון אין לה קבע:
תא שמע המשמשת וראתה נדה צריכה
לדבר מצוה.
עם אנשי משמר ועם אנשי
גמ' מצותה. של קריאת שמע:
בעי אם טעה ולא התפלל תפלת
מעמד לא יצא ידי חובתו
טבילה ורבי יהודה פוטר והא משמשת
לותיקין. המקדימין למצות
מוסף דהא ודאי אינו מתפלל בערבית
מפני שאנשי משמר משכימין
וראתה נדה כבעל קרי שראה זיבה דמיא
ואנשי מעמד מאחרין. ופריק
❖
ומחזרים לעשות דבר בזמנו ומצותו
דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר
(חגיגה ט:)
אביי נברשת זו עשויה לידע
וקא פטר רבי יהודה ש"מ תני רבי חייא
עבר זמן מוסף וגם לא תיקנו
מקדימים לאחר הנץ החמה להתפלל
(א)
שאר עמא דבירושלים זולתי
אנשי משמר. נתברר שהיה
בהדיא בעל קרי שראה זיבה צריך טבילה
וכי תנן במתני' למאחרים שלא יאחר
שבע ברכות של מוסף אלא משום
נשחט תמיד של שחר קודם
רבינו חננאל
יותר מחצות שמשם ואילך עבר
ונשלמה פרים שפתינו ובזה ודאי
ורבי יהודה פוטר:
הנץ החמה, והיה מעת זריחת
כמה ירחיק מהן ומן הצואה
השמש עד סוף ד' שעות
הזמן: וכולי עלמא. שאר המתפללין
עבר זמנו בטל קרבנו אבל
הדרן עלך מי שמתו
ד' אמות. ואסיקנא הא דתנן
כשר להקריבו, שהם ד' שעות
המאחרין עד חצות יכולין לאחר
שאר תפלות דרחמי נינהו ולואי
ועוד משעת שחיטתו עד זמן
שצריך להרחיק ממי המשרה
הקרבתו. וזה טעם ר' יהודה.
וממים הרעים ד' אמות, ה"מ
ותו לא: במנחה. היינו אחר
שיתפלל אדם כל היום כולו ואין
תפלת השחר עד חצות ר' יהודה אומר
ופסק רב כהנא הלכה כר'
לאחוריו אבל לפניו מלא
חצות: אם תימצי לומר. כלומר
כאן עבר זמנו בתפלה אחרת:
יהודה. וסבר ר' יהודה כשם
עיניו, וכן בצואה בק"ש
עד ד' שעות תפלת המנחה עד
ט
טעה
וכן בתפלה. כי קא מיבעיא
אם תשיבני בשאלתי ממה שאמרנו
שאין לתמיד של שחר הכשר
הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה
ליה לרבינא למיקם עליה
ביום להקרבתו מעת שחיטתו,
טעה ולא התפלל ערבית וכו': וכיון
לצלויי בגויה אבל כנגדו
אלא עד ד' שעות ועוד, כך
תפלת הערב אין לה קבע ושל מוספים כל היום (ר' יהודה אומר עד
דעבר יומו בטל קרבנו. ואינו
לא. פי', דבית הכסא חדש
לתמיד של בין הערבים אין
ז' שעות): גמ' ורמינהו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה
לו מעת שחיטתו, והוא מכי
שאין בו צואה מתפלל אדם
מקריבו ביום אחר אם זמנו קבוע
י
ינטו צללי ערב כשר להקרבתו
כנגדו במקום שהזמינו לבית
כגון מוספים מ) של כל יום ויום:
לתפלה ונמצא מתפלל ביום כי תניא ההיא לותיקין דא"ר יוחנן ותיקין היו
אלא ד' שעות ועוד ביום,
הכסא, אבל להכנס בתוכו
להתפלל אסור. הני בתי כסאי
כשיעור תורת תמיד של שחר,
מבדיל
גומרים אותה עם הנץ החמה וכ"ע עד חצות ותו לא והאמר רב מרי בריה דרב
דפרסאי אע"ג דאית בהו
מחצי שביעית שהיא כשרה
צואה כסתומין דמי. פי',
לשחיטתו. כדתנן חל ערבי
הונא בריה דר' ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן כ טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים ל שחרית
פסחים להיות בערב שבת
בורות חפורים בקרקע הם,
מתפלל במנחה שתים כולי יומא מצלי ואזיל עד חצות יהבי ליה שכר תפלה בזמנה מכאן ואילך שכר
נשחט בשש שעות ומחצה,
ופיהם סתום כמין קמור מרודד
מ
נמצא מחצי שעה שביעית
שהצואה מתגלגלת בהן, אלו
תפלה יהבי ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה איבעיא להו טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל
שהוא כשרה לשחיטתו עד
ודאי כסתומות חשובות דאין
הצואה נראית בתוכם. מתני':
ד' שעות ועוד, שהוא זמן
ערבית ב' את"ל טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית ב' משום דחד יומא הוא דכתיב 1 ויהי ערב
זב שראה קרי ונדה שפלטה
הקרבתו, י"א שעות חסר רביע
ויהי בקר יום אחד אבל הכא תפלה במקום קרבן היא וכיון דעבר יומו בטל קרבנו או דילמא כיון דצלותא
שכבת זרע שהן יושבין
ביום. וזה חשבונם, חצי שעה
נ
שביעית ושמינית ותשיעית
בטומאה חמורה ואירע טומאה
רחמי היא כל אימת דבעי מצלי ואזיל ת"ש דאמר רב הונא בר יהודה א"ר יצחק א"ר יוחנן טעה ולא
ס
קלה, והמשמשת שראתה נדה
ועשירית וחצי שעה מי"א,
יושבת בטומאה קלה צריכין
הרי ד' שעות שלמות, הוסף
התפלל מנחה מתפלל ערבית ב' ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו מיתיבי 2 מעות ע לא יוכל לתקון
טבילה ור' יהודה פוטר. וכן
רביע שעה כנגד שעה משהאיר
וחסרון לא יוכל להמנות מעות לא יוכל לתקון זה שבטל ק"ש של ערבית וק"ש של שחרית או תפלה של
תני ר' חייא בעל קרי שראה
המזרח עד הנץ החמה שהוא
יותר מד' שעות בתמיד של
ז[ו]ב צריך טבילה ור' יהודה
ערבית או תפלה של שחרית וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם א"ר
פוטר. וקיי"ל כרבנן דמצטרכי
שחר. ונמצאו חכמים ור'
יצחק א"ר יוחנן הכא במאי עסקינן פ שבטל במזיד אמר רב אשי דיקא נמי דקתני בטל ולא קתני טעה ש"מ:
טבילה בטומאה קלה, ואע"ג
יהודה חלוקתם בזה הדרך,
רבנן דייקי שנים ליום עולה
דטומאה חמורה השתא אינו
תנו
עולה לטהרה, אפי' הכי מצוה
תמיד, מלמד שכל היום כשר
קעביד, ש"מ דהאידנא אע"ג דאנן בארץ טמאה ואין לנו טהרה לגמרי, צריכין אנו טבילה מכל טומאה דמצוה היא. סליק פ"ג לפ"ש
לתמידים, הילכך מחלקים לשני התמידים היום כולו, עד חצות לתמיד של שחרית, ומחצות ועד הערב לתמיד של בין הערבים, והתפלה
תפלת השחר עד חצות וכו'. משנתנו זו תנא קמא ור' יהודה תרוייהו סבירא להו תפלות כנגד תמידים תקנום, דתנינן בהדיא
כנגד התמידין. ור' יהודה הוה דייק האי קרא את הכבש אחד תעשה בבקר, ומפיק לה מן התורה דעד ארבע שעות הוא בקר, כמו שהוא
כשם שנתנה תורה קבע לק"ש כך נתנו חז"ל זמן לתפלה. מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שכן תמיד של שחר קרב
לענין המן, וסבר הכשר התמיד עד ארבע שעות ביום מעת הנץ החמה עד סוף הקרבתו, ומאחר כן אסור שכבר עבר הבקר, נמצא הכשר
תמיד של שחר מעת שחיטתו עד סוף הקרבתו ד' שעות ועוד. ומצאנו מצות תמיד של בין הערבים מכי ינטו צללי ערב, והוא מכי מטי חצי
עד חצות, ר' יהודה אומר עד ד' שעות, ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שכן תמיד של בין הערבים קרב עד הערב,
ור' יהודה אומר עד פלג המנחה. וכמה הוא פלג המנחה י"א שעות חסר רביע. תפלת הערב אין לה קבע. ורבי אלעזר
שעה שביעית ביום, וסבר ר' יהודה דהתורה אמרה שנים ליום עולה תמיד, כמצות תמיד של שחר ד' שעות ועוד, כך מצות תמיד של בין
ברבי יוסי אומר עם נעילת שערים. א"ר אלעזר ב"ר יוסי אבא היה מתפלל אותה עם נעילת שערים. תפלת המוספים כל
הערבים ד' שעות ועוד ביום, ומאחר כן אסור. וזה שכתב שנים ליום עולה תמיד, למעט הקרבתו בערב. הילכך כיון דלגבי תמיד הוכשר
היום. פי' פלג מנחה דקאמר ר' יהודה, מה שנשאר מתשע שעות ומחצה עד סוף היום, והוא שתי שעות ומחצה, כשתחלק
עד י"א שעה חסר רביע שהוא משעת שחיטתו עד סוף הכשר הקרבתו כמו שפירשנו למעלה, ומי"א שעות חסר רביע אסור שכבר עבר
שתי שעות ומחצה לשני חלקים יבא בכל חלק שעה ורביע, כשתוסיף שעה ורביע על תשע שעות ומחצה שהן זמן קריבת
זמנו וכלילה חשיב, גם תפלת המנחה מצותה כמצות התמיד, ומעת שעבר זמן התמיד והוא עבר יומא בטל קרבנו, גם התפלה כיוצא בו.
ור' יהודה והרבה מן החכמים שהיו מתפללין תפלת המנחה בעונתה בין מנחה גדולה ובין מנחה קטנה, ומי"א שעות חסר רביע היו
התמיד כדתנן וקרב בתשע ומחצה, הוא סוף פלג ראשון. וקיי"ל עד ועד בכלל. שמעינן מינה דרבנן סברי כל היום כשר