כו:
תפלת
השחר פרק רביעי
ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
טעה
ולא התפלל מנחה בע"ש וכו' טעה ולא התפלל מנחה
מבדיל בראשונה.
פעם ראשונה מתפלל בשביל
תפלה
של עכשיו
ז א
א)
ב)
בשבת מתפלל ערבית שתים. דהיינו של מוצאי שבת
לפיכך אומר בה הבדלה בחונן הדעת והשניה דהיא בשביל תשלומי
ג)
שבת אינו מבדיל בה: שניה עלתה לו. בשביל תפלת מ"ש
ומבדיל בראשונה וכו'. כתב רבינו יהודה אם טעה ולא הזכיר ר"ח
תפלת
ד)
ח ב
ה)
וראשונה לא עלתה לו שאינה כלום שאין לו להקדים (א) תפלה שעבר
במנחה לא יתפלל עוד בלילהא דלמה יתפלל עוד הרי כבר התפלל כל
תפלת המנחה מבעוד יום לבד ר"ח
זמנה לתפלה שזמנה עכשיו והשניה
ט ג
שלא הזכיר א"כ אין מרויח כלום
נמי לא עלתה לו לשל שבת הואיל
תנו רבנן טעה ולא התפלל מנחה בערב
א
ו) ז)
אם יחזור ויתפלל במוצאי ר"ח הרי
והבדיל בה גילה דעתו שאינה של
שבת מתפלל בליל שבת שתים טעה ולא
ב
[א]
❖
שבת והיא תחשב לשל ערבית: אבות
י ד
לא יזכיר עוד תפלת ר"ח וי"ח כבר
התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת
תקנום. כדקתני בברייתא לקמיה:
התפלל ולא דמי להא דאמר הכא טעה
שתים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל
כנגד תמידים תקנום. אנשי כנסת
ולא התפלל מנחה בשבת דמתפלל
יא ה
הגהות הב"ח
בשניה ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל
הגדולה: רבי יהודה. ס"ל שאין תמיד
ערבית בחול שתים פירוש של חול
(א) רש"י
בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה
משום שלא התפלל כלל א"כ ירויח
של שחר קרב אלא עד ארבע שעות:
יב ו
לו למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן
אברים. של עולות: ופדרים. של
תפלת י"ח כשמתפלל במ"ש אע"פ
דלא צלי דמי ומהדרינן ליה ורמינהו טעה
שאר קרבנות שנזרק דמן קודם
שלא יזכיר של שבת וא"ת והלא הוא
שקיעת החמה קרבין כל הלילה
מתפלל יותר ממה שהוא חייב להתפלל
ג ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים
ז
וכנגדן תקנו תפלת ערבית: מנחה
שלא היה לו להתפלל כי אם ז' ברכות
ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו
ד
גדולה. אם בא להקדים תמיד של
והוא מתפלל י"ח בכך אין לחוש שגם
ח
הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני
ה
בשבת היה דין שיתפלל כל י"ח רק
בין הערבים אינו יכול להקדימו קודם
שיכול לאומרה על הכוס קשיא איתמר רבי
שלא הצריכוהו מפני הטורח נמצא
שש שעות ומחצה דבין הערבים כתיב
ט
יוסי ברבי חנינא אמר $ תפלות אבות תקנום
שמרויח כל תפלתו אבל כשטעה ולא
ביה ו) מכי ינטו צללי ערב משהחמה
יג י כ
רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין
הזכיר של ר"ח כבר התפלל א"כ לא
נוטה למערב דהיינו משש שעות
ו
❖
תקנום תניא כוותיה דר' יוסי ברבי חנינא
ירויח כלום אם יתפלל במוצאי ר"ח
ומחצה ולמעלה דאמר מר חצי שש
(דהא) [וה"ה] נמי אם התפלל במנחה
וחצי שבע חמה עומדת בראש כל
ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי תניא
בשבת י"ח שלמות ולא הזכיר של שבת
אדם באמצע הרקיע :
תורה אור השלם
כוותיה דרבי יוסי בר' חנינא אברהם תקן
מנחה קטנה. זמן תמיד של בין
נראה דלמ"ש לא יתפלל שתים דכבר
1. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר
תפלת שחרית שנא' 1 וישכם אברהם בבקר
התפלל י"ח ברכות ומיהו ברב אלפס
הערבים בכל יום מתשע שעות
אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם
אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא
(ב) תוס'
אֶת פְּנֵי יְיָ: בראשית יט כז
לא משמע כן דאפי' היכא דאינו מרויח
ומחצה ולמעלה כדתנן בתמיד נשחט
2. וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל
תפלה שנאמר 2 ויעמד פינחס ויפלל יצחק
כלום מצריך להתפלל פעם אחרת
נשחט בשמונה ומחצה וקרב
וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה:
תקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח
תהלים קו ל
וזה לשונו שכתב אהא דקאמר שמבדיל
בתשע ומחצה והתם מפרש טעמא:
3
3. וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ
בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה
פלג מנחה אחרונה. חלק את ב' שעות
בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם
בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא
$ שנאמר תפלה לעני כי יעטף ולפני ה'
לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה
ומחצה הנותרים ביום ותמצא פלג
עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים
❖
4
בָּאִים: בראשית כד סג
שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה
אחרון של מנחה מי"א שעות חסר
ישפוך שיחו יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר
4. תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף
רביע ולמעלה: דאי לא תימא הכי.
לו דאיבעי ליה לאקדומי תפלת שניה
וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ:
ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא
5
תהלים קב א
גליון הש"ס
ברישא (דהכי) [דהיא] חובה וכיון דלא
דמודה רבי יוסי ברבי חנינא דרבנן
5. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם
תפלה שנאמר 6 ואתה אל תתפלל בעד העם
גמ' תפלות אבות תקנום.
אסמכינהו אקרבנות: תפלת המוספין
אבדיל ברישא ואבדיל בבתרייתא גלי
כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי
הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע
הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו
מאן תקנה. אלא ע"כ רבנן אסמכינהו
דעתיה דהך בתרייתא היא חובה הלכך
שם ואין
וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא:
בי ותניא כוותיה דר' יהושע בן לוי מפני מה
בעי למהדר ולצלויי זימנא אחריתי כדי
אקרבנות וכי עיינו במוספין ולא
שיחה אלא תפלה.
בראשית כח יא
6. וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד
אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד
להקדים חובת שעתיה ברישא ואי
מצאו תפלה כנגדן עמדו הם ותקנוה:
הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם
של שחר קרב והולך עד חצות ורבי יהודה
עד ועד בכלל. לרבי יהודה הוא דקא
אבדיל בתרוייהו אע"ג דלא מיבעי
רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי
כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ:
ליה למעבד הכי לא מחוייב לאהדורי
בעי דאילו לרבנן עד ולא עד בכלל:
אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר
❖
תוס' ד"ה ואין כו' ובפרק
ירמיהו ז טז
היינו חלק הוא אומר להיפך.
ואי לא אבדיל אפילו בחדא מנהון
קרב והולך עד ארבע שעות ומפני מה אמרו
לא מהדרינן ליה דתניא טעה ולא
תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד
מוסף רש"י
הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין
פלג המנחה ז שהרי תמיד של בין הערבים
הערב רבי יהודה אומר עד
❖
מנחה גדולה.
מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה
קרב והולך עד פלג המנחה
ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע
על הכוס עכ"ל אלמא דמצריך
שהרי אברים ופדרים שלא
נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה
ח
להתפלל זימנא אחריתי אע"ג שלא
הגהות הגר"א
ומפני מה אמרו של מוספין
כל היום שהרי קרבן של מוספין קרב כל
יחזור ויתפלל פעם שניה יותר
ט
[א] גמ'
מבראשונה. כך היה נראה לה"ר
היום רבי יהודה אומר עד שבע שעות שהרי קרבן מוסף קרב והולך
❖
משה מאלאוו"ר מתוך לשון האלפסי:
עד שבע שעות ואיזו היא י מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה
מנחה
(שבת ט:)
קשיא. תימה אמאי לא משני
קטנה.
ואיזו היא מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה איבעיא להו רבי
מוסף תוספות
דמיירי קודם שהעשירו
❖
יהודה פלג מנחה קמא קאמר או פלג מנחה אחרונה קאמר תא שמע
(שם)
דאמרינן לקמן בפרק אין עומדין
א. בתוס' רי"ש כתב.
דתניא ר' יהודה אומר פלג המנחה אחרונה אמרו והיא י"א שעות חסר רביע
כ
במוצאי ר"ח שתים.
העשירו קבעוה על הכוס
נימא תיהוי תיובתיה דר' יוסי בר' חנינא אמר לך ר' יוסי בר' חנינא
ב. בתוס' רי"ש הוסיף. שתי
רבינו חננאל
וי"ל דלא אשכחן ברייתא דנשנית
תקנות דתפילה ועל הכוס.
לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות דאי
בין שתי תקנות :
ג. בתוס' רי"ש הוסיף,
מתפללין תפלת הערב,
ב
יצחק תקן תפלת המנחה. ואע"ג
שבא זה ולימד ע"ז ובא זה
הואיל ולגבי תמיד כלילה
לא תימא הכי תפלת מוסף לר' יוסי בר' חנינא מאן תקנה אלא תפלות ולימד ע"ז.
❖
הוא חשוב. פירוש נקראת
דאמרינן צלותא
אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות: רבי יהודה אומר עד ארבע
מנחה גדולה שהוא זמנה
שלש שעות ביום, ואלו
דאברהם מכי שחרי כתלי וי"ל היינו
שעות: איבעיא להו עד ועד בכלל או דלמא עד ולא עד בכלל תא שמע
הם, חצי שעה שביעית
רבינו חננאל (המשך)
אחר שתקנה יצחק:
ושמינית ותשיעית וחצי
ר' יהודה אומר עד פלג המנחה אי אמרת בשלמא עד ולא עד בכלל
ואין שיחה אלא תפלה שנאמר
אחרת על של מנחה. ודייקי
שעה עשירית. ונקראת
היינו דאיכא בין ר' יהודה לרבנן אלא אי
אמרת עד ועד
בכלל
ר' יהודה
מאחר כן מנחה קטנה
מינה דהיכא דצלי ולא
תפלה לעני כי יעטוף.
הבדיל לא יצא ידי חובתו
שהיא שעה ורביע, והיא
היינו וצריך לצלוי זימנא אחריתי.
מחצי שעה עשירית עד
תימה דבפ"ק דע"ז
ורמינן עלה הא דתניא
שעת י"א חסר רביע. וכבר
מוכיח דשיחה [זו] תפלה מויצא יצחק לשוח בשדה י"ל דכיוצא בו מצינו במגילה
ויהי אומן את
הדסה
ואין הדסים
טעה ולא הזכיר הבדלה
פירשנו למעלה מה טעם
אלא צדיקים דכתיב והוא עומד בין ההדסים $ ובפרק חלק הוא אומר להיפך :
מנחה גדולה שהיא מחצי
בחונן הדעת אין מחזירין
ג
יעקב תקן תפלת ערבית. תימה דאמר בפרק גיד הנשה וילך חרנה כי מטי לחרן בעי למיהדר אמר אפשר שעברתי
אותו מפני שיכול לומר
שעה שביעית ולמעלה כנגד
על הכוס, ועלתה בקושיא
מצות שחיטתו, ומנחה
במקום וכו' אלמא דהתם מוכח דהתפלל ערבית ביום מאחר שהתפלל כבר והוה דעתיה למהדר וקשה למתניתין דפרק
לר'. ואע"ג דעלתה ליה
קטנה כנגד זמן הקרבתו,
בקושיא לא אידחא כלל,
כבר פירשנו חלוקת רבנן
קמא דקאמר שאינו (ב) זמן תפלה עד צאת הכוכבים ולפי מה שפירשנו דקי"ל כר' יהודה דאמר עד פלג
המנחה ניחא ויפה
דהיכא דטעה ולא התפלל
ור' יהודה וטעם כל אחד
מנהג שלנו ז) דאדרבה טוב להתפלל מבעוד יום קצת:
ואחד. ובתמיד של שחר
בשבת מנחה מתפלל ערבית
עד פלג המנחה. תימה מנא ליה הא בשלמא עד תשע שעות ומחצה דעד אותו זמן הוי תפלת המנחה ניחא דהיינו מנחה
שתים, ואם לא הבדיל
נכתבה הלכה כר' יהודה,
אבל בתמיד של בין הערבים
בראשונה והבדיל בשניה,
קטנה אבל הא מנא ליה וי"ל דר' יהודה ס"ל דתפלה כנגד קטרת תקנוה דכתיב תכון תפלתי קטרת לפניך :
שנייה עלתה לו בחובתו
לא נכתבה הלכה כאחד
איבעיא להו עד ועד בכלל וכו'. תימה דאמר בנדה פרק הרואה כתם כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים
וצריך להתפלל תפלה אחרת
מהן, להעמיד בזמן הזה
על של מנחה. אבל מי
מצוה התפלה כנגד הכשר
אלמא עד ולא עד בכלל וי"ל אי אמרי' עד ועד בכלל יש
בו גם חומרא שיתפלל ולא אמרי' עבר זמנו בטל קרבנו ואפי' במזיד:
שטעה ולא הזכיר הבדלה
תמיד של בין הערבים.
תא
וסלקא שמעתא מאן דעבד
בחונן הדעת, אין צריך
לחזור ולהתפלל פעם אחרת
כרבנן עבד מאן דעבד כר'
מפני שיכול לאומרה על הכוס. ושאני התם דגלי אדעתיה דלא ניחא ליה בהבדלה שעל הכוס. וממילא שמעינן לה דאי טעה
יהודה עבד. והאידנא סמכינן על מאי דאיתמר פוק חזי מאי דעמא דבר. הוצרכנו לפרש כולי האי שראינו בפירושי רבותינו
הראשונים כללא פירשו בדברים ובכיוצא בהם דברים שצריכין ראיות ובירור דברי חכמי התלמוד כי לא ביררו טעמם יפה יפה.
ולא צלי במנחה בשבת, וצלי ערבית של חול ולא אבדיל בחדא מנייהו, יצא ידי חובתו, דהא גלי אדעתיה דבהבדלה על הכוס
מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה. הראשונה שהבדיל בה לחובתו והשנייה שלא הבדיל בה היא לשכר תפילה שלא
ניחא ליה. [תפלות אבות תקנום וכו']. ירושלמי כתוב ולעבדו בכל לבבכם איזה עבודה שבלב, הוי אומר זו תפלה. וכן בדניאל
בעונתה, ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה, שנייה עלתה לו לחובתו וראשונה לא עלתה לו כלל, וצריך לפרוע תפלה
הוא אומר אלהא דאנת פלח ליה בתדירא וגו'. ובאיזה עבודה הוא עבדו, הוה אומר זו תפלה, כדכתיב וזמנין תלתא ביומא
הוה בריך על ברכוהי.