תפלת השחר פרק רביעי
ברכות
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תא
שמע ושל מוספין כל היום ורבי יהודה אומר עד שבע שעות
היינו רבנן. דקס"ד רבי יהודה פלג אחרון של מנחה אחרונה קאמר:
יד א
א)
ב)
ותניא היו לפניו וכו'. ולא גרסי' אימא סיפא ושל וכו' שאינו
מתפלל של מנחה וכו'. רבנן לטעמייהו דאמרי תפלת המוספים כל
ג)
היום כמו של מנחה הלכך תדיר קודם ור' יהודה לטעמיה דאמר
במשנה שדברי רבי יהודה שאמר עד שבע שעות אינו במשנה ויש
טו ב
ד)
ה)
מוספין עד שבע שעות ותו לא והויא
לה מצוה עוברת ושל מנחה
ספרים שהגיהו אותו במשנה ומיהו בכל הספרים הישנים אינו. וא"ת
ו)
יש לה עוד שהות עד פלג המנחה:
ורבי למה לא הזכיר אותו במשנה
טז ג
ז)
ח) ט)
שתי תפלות בהדי הדדי. חצי האחרון
וי"ל משום דלא ס"ל כוותיה בהא
היינו רבנן אלא מאי עד ולא עד בכלל
❖
י)
של שעה שביעית הוא זמן לשתיהן
דאמר עד שבע שעות אבל בהא
אימא סיפא ושל מוספין כל היום ר' יהודה
יז ד
דהא אמר מנחה גדולה משש שעות
דקאמר עד ארבע שעות ס"ל כוותיה
אומר עד שבע שעות ותניא היו לפניו שתי
יח ה
תורה אור השלם
ומחצה ולמעלה: היכי משכחת לה.
משום דתנן בבחירתא כוותיה
תפלות אחת של מוסף ואחת של מנחה
הרי עבר זמן המוספים משעברה
ובההיא דפלג המנחה נמי משום
יט ו ז
1. וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר
מתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף שזו
שעה ששית: פלג ראשונה. של מנחה
אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ
דאמרינן לקמן דעבד כמר עבד
שמות טז כא
וְנָמָס:
תדירה וזו אינה תדירה רבי יהודה אומר
אחרונה ועד בכלל ואף על גב דתנא
ודעבד כמר עבד דהכי פירושא דעבד
כ ח
2. וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא
מתפלל של מוסף ואחר כך של מנחה שזו
יהב סימנא לפלג אחרונה דקתני
כר' יהודה (עבד) דאמר מפלג המנחה
וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם
❖
כא ט
בראשית יח א
הַיּוֹם:
עוברת וזו אינה עוברת אי אמרת בשלמא
איזו פלג מנחה מי"א שעות חסר
ליליא הוא עבד ומשום הכי מנחה לא
רביע ה"ק כו': אף אנן נמי תנינא.
אבל אין לפרש הכל בתפלת המנחה
עד ועד בכלל היינו דמשכחת להו שתי
כב י
הגהות הב"ח
לרבי יהודה עד ועד בכלל: שממאנין
ועבד כרבי יהודה שהתפלל מנחה
תפלות בהדי הדדי אלא אי אמרת עד ולא
את הקטנה. קטנה שהשיאתה אמה
קודם פלג דפשיטא דרבנן מודו
(א) תוס'
❖
עד בכלל היכי משכחת להו שתי תפלות
בשיעורו דרבי יהודה:
לאחר מיתת אביה דמדאורייתא אין
בהדי הדדי כיון דאתיא לה של מנחה
דרב צלי של שבת בע"ש. תימה
❖
קדושיה כלום שהרי קטנה אינה בת
אזלא לה של מוספין אלא מאי עד ועד
רבינו ניסים
דהא אמרינן בפרק במה
דעת ואת אמה לא זכתה תורה להיות
בכלל קשיא רישא מאי איכא בין רבי יהודה
מדליקין ובלבד שלא יקדים
לה כח לקדשה אלא לאב שנאמר את
העיד ר' יהודה בן בבא על
גליון הש"ס
לרבנן מי סברת דהאי פלג מנחה פלג
חמשה דברים. הא דתני
ושלא יאחר. ויש לומר דהתם
בתי נתתי לאיש הזה ומיהו
גמ' שממאנין את הקטנה.
על התרנגול שנסקל בירושלים
רבנן תקינו לה קדושין להצריכה
בשאינו מקבל עליו שבת מיד אבל
אחרונה קאמר פלג ראשונה קאמר והכי
[על] שהרג את הנפש כבר
שם ועל תמיד של שחר.
מיאון כדי שישאוה ולא תצא לזנות
הכא מיירי שמקבל עליו שבת מיד
מפורש בתלמוד ארץ ישראל
קאמר אימת נפיק פלג ראשונה ועייל פלג
במסכת עירובין בפרק המוצא
לפיכך אם מיאנה לאחר זמן ואמרה
הלכך לא הויא הקדמה וטעמא משום
אחרונה מכי נפקי י"א שעות חסר רביע אמר
תפילין (הלכה א) והכי גרסינן
שם לאחוריה דרב.
אי אפשי בו יוצאת ומותרת לכל אדם
דס"ל כרבי יהודה וכן הנך דלקמן
ראו (נ"א ראה) מוחו של תינוק
❖
רב נחמן אף אנן נמי תנינא רבי יהודה בן
רופף והלך וניקרו וזה הדבר
ואינה צריכה הימנו גט. והעיד ר'
שהתפללו של מ"ש בשבת היינו משום
ידוע הוא כי התינוקות מוחיהן
בבא העיד חמשה דברים א שממאנין את
יהודה בן בבא שפעמים שמצוה על
דסבירא להו כרבי יהודה לענין
פתוחין ונראה להן רפרוף
$ הקטנה ושמשיאין את האשה על פי
עד
מתחת העור שעל המוח ניקר
מוסף תוספות
ב
בית דין ללמדה שתמאן בו כגון שני
תפלת הערב שהיא שעה ורביע קודם
אותו מקום עד שנקבו הרגו
אחד ועל תרנגול שנסקל בירושלים על
אחים נשואין שתי אחיות יתומות
הלילה אעפ"כ [אין] אסור לעשות
ג
א. בתוס' רי"ש כתב, ולענין
לתינוק וזה התרנגול ראוי
תוספת שבת ויוה"כ וי"ט
להורגו מן הכתוב כי אין
שהרג את הנפש ועל יין בן ארבעים
יום
מלאכה (א) ח) במ"ש מיד לאחר פלג
אחת גדולה וקדושיה קדושי תורה
ד
דקיי"ל שהיא מן התורה לא
הפרש לשורו לתרנגלו וכל
המנחה וכן לענין תוספת שבת (וט'
ואחת קטנה שאין קדושיה אלא
א ט)
ועל ה תמיד
של
שנתנסך על גבי המזבח $
משמע שכ"כ צריך שעור
בעלי חיים שברשותו אכולהי
❖
גדול לתוספת.
אמר רחמנא סקל יסקל השור:
באב) וי"ה דקי"ל שהוא מן התורה
מדרבנן ומת בעלה של גדולה בלא
שחר שקרב בארבע שעות ש"מ עד ועד
ו
הואיל ותנן (בבתריתא)
י)אם כן לא צריך שיעור גדול כל כך:
בנים ונפלה לפני אחיו ליבום ונמצאת
[בבחירתא] כוותיה ומאי היא
בכלל ש"מ אמר רב כהנא ז הלכה כרבי
ולא מס' עדיות פ"ו מ"א שזו
זקוקה לו מן התורה וזיקה זו אוסרת
מוסף רש"י
יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה: ועל
המשנה שנויה בה העיד ר'
❖
❖
את אשתו עליו משום אחות זקוקה
יודה בן בבא:
הובא בסוף המסכת.
תמיד של שחר שקרב בארבע שעות: מאן תנא להא דתנן 1 וחם השמש
שהיא כאחות אשתו וא"ר אליעזר
ונמס בארבע שעות אתה אומר בארבע שעות או אינו אלא בשש שעות
במסכת יבמות מלמדין
רבינו חננאל
רבינו חננאל (המשך)
כשהוא אומר כחום היום הרי שש שעות אמור הא מה אני מקיים וחם
קטנה זו שתמאן בבעלה ותעקור
2
ותנן בבחירתא וכו'. בחירתא,
הילכתא לא כר"י ולא כרבנן,
קדושיה למפרע ותעשה כל בעילותיה
השמש ונמס בארבע שעות מני לא רבי יהודה ולא רבנן אי רבי יהודה
דעבד כרבי יהודה וצלי של
מסכת עידיות נקראת בחירתא
כאלו הן של זנות כדי להתיר את
עד ארבע שעות נמי צפרא הוא אי רבנן עד חצות נמי צפרא הוא אי בעית
ערבית מי"א שעות חסר רביע
שכן הלכותיה מובחרות
ולמעלה יצא, ודעבד כרבנן
מקובצות מכל המשנה. פירוש
בעלה ליבם את אחותה דתנן נושאין
אימא
רבי יהודה אי בעית אימא רבנן אי בעית אימא רבנן אמר קרא
ממאנין הקטנה, מלמדין
ולא מצלי עד הערב של ערבית
על האנוסה ועל המפותה
אותה שתמאן. ואם יבא עד
עבד ויצא. וראינו רבותינו
בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים ואי בעית אימא רבי יהודה האי בקר
והעיד רבי יהודה בן בבא
אחד יעיד במיתת איש ידוע,
[הגאונים] שפירשו כך, הא
יתירא
להקדים לו שעה אחת דכולא עלמא מיהא וחם השמש ונמס בארבע
משיאין אשתו על פיו. ולא
דצלי רב של שבת בערב שבת,
ביום שנשנית עדיות שהלכה כר"א:
תאמר שאין מכל הבהמה נסקל
והא דאמר רב יהודה אמר
שעות מאי משמע אמר רבי אחא בר יעקב אמר קרא וחם השמש ונמס איזו
ע"פ עד אחד. שאמר לה מת בעליך
כשיהרג אדם, אלא שור בלבד
שמואל מתפלל אדם של שבת
בערב שבת ואומר קדושה
שפרט הכתוב השור יסקל,
היא שעה שהשמש חם והצל צונן הוי אומר בארבע שעות: תפלת המנחה
במדינת הים :
אלא כל בהמה ואפילו עופות,
על הכוס, פי' באותה שעה
שנסקל תרנגול.
שניקר קדקדו של
עד הערב וכו': אמר ליה רב חסדא לרב יצחק התם אמר רב כהנא הלכה כרבי
שהרי תרנגול בירושלים הרג
שמתפלל, אותה שעה מקדש
תינוק שנקר במוחו ונסקל
על הכוס. והא דאמר רב נחמן
תינוק במקום שהמוח רופף וניקב את
יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה הכא מאי אישתיק ולא אמר ליה ולא
אותו התרנגול. וכן העיד על
אמר שמואל מתפלל אדם של
מוחו וסקלוהו כמשפט שור שנגח את
מוצאי שבת בשבת [ואומר
התמיד של שחר שקרב בארבע
מידי אמר רב חסדא נחזי אנן מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום
שעות של היום. בימי מלכות
הבדלה על הכוס, וכן ר'
האדם דכתיב השור יסקל
ש"מ הלכה כרבי יהודה אדרבה מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא
הרשעה, מפורש בתלמוד ארץ
יאשיה היה מתפלל של מוצאי
וגמרינן בג"ש שור שור משבת לעשות
ישראל. כתיב וחם השמש,
שבת בשבת], אילו כולם
שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר
כל בהמה חיה ועוף כשור
דייקינן מינה דהיא שעה
היו מתפללין בכל יום תפלת
ולא כמר ח דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד רב איקלע לבי גניבא וצלי של
רביעית, דאתרא דאית ביה
ערבית מבעוד יום כר' יהודה
: ועל יין בן ארבעים יום. שיצא
שימשא חמים, ובאתרא דלית
ולא הזכירו של שבת ושל
שבת בערב שבת והוה מצלי רבי ירמיה בר אבא $ לאחוריה דרב וסיים רב
מכלל יין מגתו ובא לכלל יין גמור
בה שימשא קריר, [דהא] כחם
מוצ"ש, אלא שאפילו מיום
קודש ליום חול ומיום חול
היום דמשמע כל אתר הוא
ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה שמע מינה תלת שמע מינה מתפלל אדם
וקרינן ביה נסך שכר :
ט
חמים בין בשמשא בין בטולא
ליום קודש מתפללין ומקדשין
בארבע שעות.
ותו לא אלמא כרבי
של שבת בערב שבת ושמע מינה מתפלל תלמיד אחורי רבו ושמע
היא שעה ששית שהחמה
ומבדילין, וכ"ש מיום חול
בחצי הרקיע ומחממת כל
ליום חול מתפללין. ותפילה
יהודה ס"ל וקאמר בארבע שעות
מינה אסור לעבור כנגד המתפללין מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי דאמר
י
העולם. רבנן סברי בבקר
בלבד היו מתפללין בעוד יום,
אלמא
לרבי יהודה עד ועד בכלל:
אבל קרית שמע לא היו קורין
דכתיב בתמיד הוא עד חצי
רבי יהושע בן לוי אסור לעבור כנגד המתפללין איני והא רבי אמי ורבי
היום שהן שש שעות, אבל
אלא אחר צאת הכוכבים. ואנן
הלכה
כרבי יהודה. דמתני' דאין
אסי חלפי רבי אמי ורבי אסי חוץ לארבע אמות הוא דחלפי ורבי ירמיה
בליקוט המן דכתיב בבקר
לא סבירא לן, דהא בהדיא
תמיד
של שחר קרב לאחר ארבע
חלקהו להני שש שעות לשני
מפרשי דבעידנא דהוו מצלי
וה"ה לתפלה: בבחירתא. היכי עביד הכי והא אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יתפלל אדם
בקרים, נמצא שהיו מלקטים
הוו מקדשי בערבי שבתות
שעות
לא
המן עד שלש שעות, שהן
ומבדילין בשבת, ומי מקדשי
עדיות
קרי בחירתא שהלכה כאותן
חצי הבקר, ובשעה רביעית
ומבדילין ולא קרו קרית שמע.
עדיות: כשהוא אומר כחום היום הרי שש שעות אמור. כלומר מצינו במקום אחר ששינה הכתוב בלשונו ואמר והוא יושב פתח האוהל כחום
היה נמס. ור' יהודה סבר
ותו דהכי אשכחן בירושלמי
תני הקורא קודם לכן לא יצא
הבקר ארבע שעות כתיב
היום ולא אמר כחום השמש אלא היום משמע כל המקומות חמין בין חמה בין צל הוא מדבר בשעה ששית: הא מה אני מקיים וחם
בבקר להקדים שעה אחת.
ידי חובתו, א"כ למה קורין
השמש. דמשמע השמש חם והצל צונן: בארבע שעות. דאילו קודם ארבע שעות אף השמש צונן: מני. הא דמשמע דארבע
וכיון דקימא לן תפלות כנגד
אותה בבית הכנסת, אמר ר'
תמידין, כמה דלית לן לאסופי
יוסי אין קורין אותה בבית
לאו בקר הוא דהא כתיב וילקטו אותו בבקר בבקר וחם השמש ונמס הנותר ומדמוקי ונמס בארבע שעות מכלל דלאו זמן לקיטה
על שני תמידין כך אין לנו
הכנסת כדי לצאת בה, אלא
הוא ולאו בקר מיקרי: ארבע שעות נמי צפרא הוא. דהא אמרת עד ועד בכלל וגבי תמיד כתיב תעשה בבקר: לשני בקרים.
ז)
כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר
להוסיף בתפלות. ובתלמוד
ארץ ישראל שנו להא דר'
של תורה. לפיכך אינו דבר
שלא היו לוקטים אלא בשלש שעות ראשונות שהוא בקר ראשון: התם אמר רב כהנא. גבי תפלת השחר: של שבת בערב
יהושע בן לוי כרבנן דאמרי
רחוק לומר שקורין קריאת
שבת. שקבל עליו שבת מבעוד יום: שמע מינה. כרבי יהודה ס"ל דאמר מפלג המנחה אזיל ליה זמן תפלת המנחה ועייל ליה
שמע ומתפללין בבית הכנסת
תפלת השחר מתמיד של שחר
שנאמר את הכבש אחד תעשה
מבעוד יום. ומיהו צריך לקרות
זמן תפלת ערבית: ולא פסקיה לצלותיה. כלומר לא הפסיק בין רבי ירמיה ולכותל לעבור לפניו ולישב במקומו אלא עמד על עמדו:
בבקר, תפלת המנחה מתמיד
את שמע על מיטתו אחר צאת
כנגד הכוכבים. נוסח אחר: רב צלי
של בין הערבים שנאמר את
של שבת בערב שבת וכו'. וכי היכי דרב צלי של שבת בערב שבת כך היו מתפללין גם בחול, ורבותא קמ"ל דאפילו מקדש לחול
הכבש השני תעשה בין הערבים. אמר ר' יוסי לא הוקשה [אלא] לקטרת שנ' תכון תפילתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב.
מתני' תפלת המנחה עד הערב ר' יהודה אומר עד פלג המנחה. ואתא רב חסדא ל[מידק אי הלכה] כר' יהודה. ר' יהודה אומר
ומחול לקדש היו מקדימין להתפלל, וכן נראה וכן מנהג ועל דא אנא סמיך והמשנה נקרא הדיוט. ומעניות דעתם עושין תורה כשתי
תפלת המנחה עד פלג המנחה קטנה, שהיא י"א שעות חסר רביע שעה, נשאר מן היום שעה ורביע תשלום י"ב שעות, דר' יהודה
תורות, ומחמירין בגלות ומקילין בחמורות. וכר' יוחנן קיימא לן דאמר ק"ש ואח"כ תפלה, לא כר' יהושע בן לוי דאמר תפילות
סבר מן י"א שעות ולמעלה חסר רביע שעה, לילה הוא לתפלת הערבית, ואסור לתפלת המנחה. ורבנן דאמרי תפלת המנחה עד
באמצע תקנום דתניא כותיה דר' יוחנן. ושעה ורביעא לפחות יש לצמצם, שלא להקדים יותר משעה ורביע. והאי דפריש בתלמוד
הערב יום וכשר לתפלת המנחה. ולא הוכרע טעם אחד מהם וגם לא נדחה, וכיון דחזא רב חסדא דרב הוה מצלי תפלת ערב
ירושלמי שקורין אותה בבית הכנסת לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, ההיא לפי אותן שמשערין לזמן צאת הכוכבים. ואנו על
תלמוד שלנו נסמוך כמו שפרשנו שמותר להקדים שעה ורביע שעה בין לק"ש בין לתפלה. השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא
של שבת בע"ש, לא כרבנן שהם אומרים עד הערב הוא יום וכשר לתפלת המנחה ואסור לתפלת ערבית, מכלל דהלכתא כרבי
כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. ועכשיו נהגו כל ישראל כרבנן להתפלל מנחה עד הערב, וכר' יוסי דאמר בירושלמי לא
יהודה. ומדשמעינן מדרב הונא ורבנן דלא מצלי עד לאורתא תפילת הערב, שמע מינה הילכתא כרבנן. ואסיקנא השתא דלא איתמר