תפלת השחר פרק
רביעי
ברכות
כח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושל
מוספין כל היום. הקשה הרב רבינו
ה"ג דלמא מעברין
לך אמר לה יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר
שמשון ז"ל דאמרי'
לג א
א)
ב)
ליתבר. ול"ג מעלין בקדש: כסא דמוקרא. מ) כוס זכוכית יקרה
בפרק תמיד נשחט מוספין
בשש בזיכין בשבע
ג)
שקורין לה בלשון ישמעאל ערקי"א ואומרים בני אדם במשל הדיוט
וכ"ת ה"מ למצוה אבל דיעבד כל יומא נמי זמניה הוא הרי ס)בתמורה
לד ב
ד)
בו ואם ישבר ישבר: לית
יום אחד ישתמש בו בעליו ויתכבד
משמע שהמוספין היו נשחטין עם התמיד ונקטרין עמו.
לך חיורתא. אין לך שערות לבנות
ותירץ דהתם מיירי בשבת ע):
ה)
הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ
לה ג
של זקנה ונאה לדרשן להיות זקן:
דלמא מעברין לך אמר לה [לשתמש אינש]
ו)
מתפלל של מוסף. מכאן
י"ח דרי חיורתא. י"ח שורות של
יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר
ז)
זקנה: קא חלשא דעתיה דר"ג.
לו ד
יש ליזהר ביוה"כ להתפלל תפלת
אמרה ליה לית לך חיורתא ההוא יומא בר
כשראה שנתוספו היום תלמידים
שחרית קודם שש שעות ומחצה
תמני סרי שני הוה אתרחיש ליה ניסא
רבים והיה דואג שלא יענש במה
דהיינו קודם שיגיע שעת המנחה
לז ה ו
ח)
ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא היינו
שמנעם בימיו מלבא: דמליין קטמא.
דאל"כ היו צריכין להתפלל תפלת
דקאמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן
כלומר אף אלו אינם ראויים: תלויה.
המנחה קודם א והר"י אומר דאינו
ט)
לח ז
י) כ)
שבעים שנה ולא בן שבעים שנה תנא
בספק שלא פירשוה מתוך שרבו
צריך דהא דקאמר שיתפלל תפלת
ל)
❖
אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה
התלמידים רב החדוד והפלפול:
המנחה קודם היינו כשיש לו לעשות
לט ח
א
מ)
לאשיתא דביתיה דמשחרן. כותלי
צרכיו שלא יוכל להתפלל תפלת
להם רשות לתלמידים ליכנס שהיה ר"ג
נ) ס)
המנחה בזמנה וצריך להתפלל שניהם
ביתו של ר' יהושע שהיו שחורות:
מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברו
תורה אור השלם
❖
שפחמי אתה. עושה פחמים וי"א
מיד כגון שהיה לו לילך לסעודה
ע)
לא יכנס לבית המדרש ההוא יומא אתוספו
1. לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי
נפח: נעניתי לך. דברתי למולך
גדולה כמו לנשואין ומתיירא שמא
כמה ספסלי א"ר יוחנן פליגי בה אבא יוסף
בִּקְהַל יְיָ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא
יותר מן הראוי: דלביש מדא. הרגיל
ימשוך בסעודתו או שישתכר אבל
הגהות הב"ח
יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְיָ עַד
בן דוסתאי ורבנן חד אמר אתוספו ארבע
דברים כג ד
עוֹלָם:
אם היה לו שהות להתפלל אחר
ללבוש המעיל ילבש כלומר הרגיל
(א) גמ'
2. כִּי אָמַר בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי
מאה ספסלי וחד אמר שבע מאה ספסלי
בנשיאות יהיה נשיא: מזה בן מזה.
תפלת מוסף תפלת המנחה בזמנה
מותר
וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי וְאָסִיר
(ב) שם
הוה קא חלשא דעתיה דר"ג אמר דלמא
אין לו להקדים תפלת המנחה אלא
כהן בן כהן יזה את מי חטאת:
גְּבוּלֹת עַמִּים וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם
❖
והלא
שׁוֹשֵׂתִי וְאוֹרִיד כַּאבִּיר
אפר מקלה. אפר הקלוי בתנורים
יתפלל כסדר מוסף ואח"כ מנחה:
ח"ו מנעתי תורה מישראל אחזו ליה בחלמיה
ישעיהו י יג
יוֹשְׁבִים:
כדמתרגם רב יוסף על דאחרו
3. וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת
ובכירות כלומר אפר סתם: שבת
חצבי חיורי דמליין קטמא ולא היא ההיא
גליון הש"ס
שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן נְאֻם יְיָ:
זמני מועדיא.
של מי היתה. במסכת חגיגה: ואותו
ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה תנא עדיות
ירמיהו מט ו
גמ' מכותלי ביתך.
תלמיד. ששאל תפלת ערבית רשות
ואי משתעי ברגלים אין שייך לומר
4. וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי
בו ביום נשנית וכל היכא דאמרינן בו ביום
יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת
או חובה רשב"י הוא: ונקרא פושע.
לשון איחור שהרי אין להם תשלומין
שם ונקרא פושע.
וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ
ההוא יומא הוה ולא היתה הלכה שהיתה
המאחר כ"כ: מתפלל של מנחה.
אלא ע"כ בתפלה משתעי קרא:
שם כי הוה
אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ
תלויה בבית המדרש שלא פירשוה ואף ר"ג
חליש מגירסא.
אֶת פְּרִיהֶם: עמוס ט יד
כיון
מאחר שהגיע זמנה כדי להקדימה
❖
5. נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי
לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת דתנן בו ביום בא יהודה
בתחלת זמנה שלא יקרא פושע גם
מִמֵּךְ הָיוּ מַשְׂאֵת עָלֶיהָ
צפניה ג יח
עליה: ואח"כ של מוספין. הואיל
גר עמוני לפניהם בבית המדרש אמר להם (א) מה אני לבא בקהל א"ל ר"ג
חֶרְפָּה:
6. דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה
מוסף תוספות
ואיחר זמנה אינו עובר דהא אמרי
נ)
אסור אתה לבא בקהל א"ל ר' יהושע מותר אתה לבא בקהל א"ל ר"ג
ב
קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ:
א. בתוס' רי"ש הוסיף,
רבנן ושל מוספים כל היום: שזו
תהלים קיט כח
והלא כבר נאמר לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' א"ל ר' יהושע וכי
1
7. דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי
דהא אפי' בזמן מנחה
❖
גדולה אמר לה. מצוה עוברת. ר' יהודה לטעמיה
עמון ומואב במקומן הן יושבין (ב) כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל
בָּאֵי מוֹעֵד כָּל שְׁעָרֶיהָ
דאמר עד שבע שעות ותו לא:
שׁוֹמֵמִין כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים
את כל האומות שנאמר ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי ואוריד
2
בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת וְהִיא מַר
❖
כי חלפי רבנן. תלמידים היוצאים
איכה א ד
מוסף רש"י
לָהּ:
כאביר יושבים וכל דפריש מרובא פריש אמר לו ר"ג והלא כבר נאמר
מבית ר' נתן: מאן אמר הלכה בי
הרי אני כבן שבעים
3 ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם ה' וכבר שבו אמר לו ר' יהושע
מדרשא. מי מבני הישיבה אמר
שנה.
רבינו חננאל
והלא כבר נאמר ושבתי את שבות עמי ישראל ועדיין לא שבו מיד התירוהו
בבית המדרש שהלכה כר' יהודה:
4
(לעיל יב:) מכותלי
[שהיה רבן גמליאל מכריז
חדא היא לך או חדת היא לך. אחת
לבא בקהל אר"ג הואיל והכי הוה איזיל ואפייסיה לר' יהושע כי מטא לביתיה
ביתך אתה ניכר שפחמי
ואומר כל תלמיד] שאין
היא לך שלא למדת דבר משמו של
חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן א"ל $ מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה
אתה.
תוכו כברו שאין ... [אלא
(ע"ז
אחת ב] פה ואחת בלב.
ר' יוחנן אלא זו בלבד לכך חביבה
א"ל אוי לו לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע בצערן של ת"ח במה הם
ג
טז: עי"ש) גלי. (ב"מ
חצבי חיוורי [דמליין
היא לך או חדשה היא לך שהיית
קח. וב"ב ח.) מי מערה.
סרי]קתא. פיר' כדים לבנים
מתפרנסים ובמה הם נזונים אמר לו נעניתי לך מחול לי לא אשגח ביה עשה
(קדושין נח:)
סבור שאחד מן האחרים אמרה:
[מלאים י]תושים. גם רבן
בשביל כבוד אבא פייס אמרו מאן ניזיל ולימא להו לרבנן אמר להו ההוא
אפר מקלה.
גמליאל לא [מנע עצמו
ה"ג א"ל חדת היא לי דמספקא לי
מבית המדרש בו] ביום.
כובס אנא אזילנא שלח להו ר' יהושע לבי מדרשא מאן דלביש מדא ילבש
בר' יהושע בן לוי. סבור הייתי
(שם) מעלין בקדש ואין
יהודה [גר עמוני .... א"ל
מורידין.
מכותלי ביתך ניכר שפחמי
מדא ומאן דלא לביש מדא יימר ליה למאן דלביש מדא שלח מדך ואנא
שר' יהושע בן לוי אמרה: אמר
אתה. עושה מעשה מחט
ריב"ל גרסי'. ול"ג דאמר: ממועד.
אלבשיה אמר להו ר"ע לרבנן טרוקו גלי דלא ליתו עבדי דר"ג ולצערו לרבנן
(שבת כא:) היו לפניו שתי
שמלאכתן בפחמים. א"ל
תפלות.
מאן אמר הלכה בי מדרשא
מחמת שהעבירו
מועדי התפלות
א"ר יהושע מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו אתא טרף אבבא א"ל דמזה בן
א"ל ר' יוחנן מאי היא א"ל
❖
וחגים יהיו נוגים ואסופים וכלים:
(זבחים יב.)
מתפלל של מנחה ואח"כ
מזה יזה ושאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה מימיך מי מערה
של מוספין. אע"ג (דא"ר)
לא
ואפרך אפר מקלה א"ל ר"ע רבי יהושע נתפייסת כלום עשינו אלא בשביל
דתני ר' יהודה כי תפילת
המוספין עד שבע שעות,
רב ניסים גאון
כבודך למחר אני ואתה נשכים לפתחו אמרי היכי נעביד נעבריה גמירי מעלין בקדש ואין מורידין
ואמר ר' יהושע בן לוי כל
וזה שאמרו כל בו ביום
נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא אתי לקנאויי אלא לדרוש ר"ג תלתא שבתי וראב"ע חדא
המתפלל תפלת המוספין
דאמרינן ההוא יומא
אחר ז' שעות לר' יהודה
שבתא והיינו דאמר מר שבת של מי היתה של ראב"ע היתה ואותו תלמיד ר' שמעון בן יוחאי הוה: ושל
ה
חשוב כנוגי ממועד, פי' כיון
איתמר. יש במשנה הרב'
מזה הענין כגון האי דתנן
שאיחר תפלת המוספין
מוספין כל היום: א"ר יוחנן $ ו ונקרא פושע ת"ר היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף
במס' ידים (פ"ג מ"ה) אמ'
ממועדו תבר אייתי עליה,
מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף שזו תדירה וזו אינה תדירה ר' יהודה אומר מתפלל של מוסף
ר' שמעון בן עזאי מקובל
כאשר פי' בתרגום נוגי
אני מפי ע"ב זקנים ביום
תברא, קיי"ל כר' יוחנן
ואח"כ מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת א"ר יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ
ז
שהושיבו את ר' אלעזר
דפסק הלכתא ותנינן סתמא
❖
בן עזריה בראש ששיר
של מוספין כל היום.
מתפלל של מוסף ר' זירא $ כי הוה חליש מגירסיה הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי ר' נתן בר טובי אמר כי חלפי
השירים וקהלת מטמאין את
רבנן אז איקום מקמייהו ואקבל אגרא נפק אתא ר' נתן בר טובי א"ל מאן אמר הלכה בי מדרשא א"ל הכי א"ר
הידי' אמר ר' עקיבא חס
ושלום וכו' (פ"ד מ"א) בו
רב ניסים גאון (המשך)
יוחנן אין הלכה כר' יהודה דאמר מתפלל אדם של מוסף ואח"כ מתפלל של מנחה א"ל רבי יוחנן אמרה אמר
ביום נמנו וגמרו על עריבת
שבת בפרק במה בהמה (דף
[הרגלים] בו ביום אמרו
ליה אין תנא מיניה ארבעין זמנין א"ל חדא היא לך או חדת היא לך א"ל חדת היא לי משום דמספקא לי
[משנה ב] כל הזבחים וכו'
נו) רבי דאתי מדוד מהפך
בר' יהושע בן לוי: אריב"ל כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר
בזכותיה דדוד ובגמרא
ובתוספתא [בידים פ"ב]
ח
בו ביום עמד יהודה גר
דפרק אחרון דתענית דבני
נוגי ממועד אספתי ממך היו מאי משמע דהאי נוגי לישנא דתברא הוא כדמתרגם רב יוסף תברא אתי
5
עמוני: אמר רבן גמליאל
מערבא (הלכה ב) אמרי אמר
השתא איזיל ואפייסיה לר'
לוי מגילת יוחסין מצאו
על שנאיהון דבית ישראל על דאחרו זמני מועדיא דבירושלים א"ר אלעזר כל המתפלל תפלה של שחרית
יהושע אזל חזינהו לאשיתא
בירושלים וכתוב בה הלל
לאחר ארבע שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ממך היו מאי משמע דהאי נוגי לישנא
דביתיה דהוו קא משחרן
מן דדוד ואיתא בפ' אע"פ
כו'. ופירשו בגמרא דבני
שאמרו בכתובות (ד' סב)
דצערא הוא דכתיב דלפה נפשי מתוגה רב נחמן בר יצחק אמר מהכא בתולותיה נוגות והיא מר לה
6
7
בדקו במשפחות רבי אתי
מערבא אזל ואשכח לר'
רב
משפטיה בן אביטל. והאי
יהושע יתיב עביד מחטין
דאמרינן אעפ"כ לא עברוה
אמר ליה מן אילין את חיי
לר' אלעזר בן עזריה פירשו בתלמוד ארץ ישראל אלא מינו אותו אב בית דין והיינו דאמר מר שבת של מי היתה של ר'
אמר ליה עד כדון את בעי מידע אוי לדור שאתה פרנסו. והאי דאמר ליה עשה בשביל כבוד בית אבא כלומר בשביל הלל
הזקן זקני שהיה מזרע דוד כדגרסינן בפ' יציאות השבת (דף טו) הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית ק'
אלעזר בן עזריה היתה ואיתא בפירקא קמא דחגיגה (דף ג) תנו רבנן מעשה בר' יוחנן בן ברוקא ור' אלעזר חסמא שהלכו
שנה וזה רבן גמליאל הנזכר בכאן הוא בנו של רבן שמעון בן גמליאל שהוא רביעי להלל הזקן דהוי ליה רבן גמליאל חמישי
להקביל את פני ר' יהושע בפקיעין אמר להם מה חידוש היה היום בבית המדרש אמרו לו תלמידיך אנחנו ומימיך אנו
שותין אמר להן אעפ"כ אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש שבת של מי היתה אמרו לו שבת של ר' אלעזר בן עזריה:
להלל ובנו רבן שמעון ששי להלל ובנו ר' יהודה הנשיא שהוא רבי והוא רבינו הקדוש הוי שביעי להלל הזקן ואיתא במסכת