תפלת השחר פרק רביעי
ברכות
כט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לייט
עלה אביי
אמאן דמצלי הביננו. והכי קי"ל ויש ספרים
והשקיף. חשב לזכור אותה. לשון סוכה כדמתרגמינן וישקף ואסתכי
מז
א)
א ב
ב) ג)
: רשע מעיקרו. ושב מרשעתו פעמים שחוזר ונעשה
דמסיק ה"מ במתא אבל בדרך שרי כדמשמע במכילתין (א)
ד)
רשע: הוא ינאי. ששנינו בקידושין שהרג חכמי ישראל:
גבי רבי יוסי וכו':
ה)
ונכללה בהביננו. והא
מח ג ד ה
ו)
ינאי רשע מעיקרו. ונעשה צדיק וחזר לרשעתו: דאתחיל בה.
דאמרינן בפ"ק דנדה כל השנה
ז) ח)
התחיל לאומרה וטעה באמצעיתה:
כולה מתפלל אדם י"ח חוץ ממוצאי
ט)
❖
לא שנו. הא דאמר רב יהודה מעלין
יה"כ מפני טורח צבור מפני התענית
והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו
מט ו
אותו: שבעה קולות. במזמור קול ה'
וי"א שמתפללים י"ח שלימות מפני
אמאי לא העלוהו והאמר רב יהודה אמר רב
על המים : שאמרה חנה.
שצ"ל הבדלה בחונן הדעת ותימה
תורה אור השלם
טעה בכל הברכות כלן אין מעלין אותו
א
נ ז
בפרשת עלץ לבי : כ"ד רננות.
אמאי לא פריך ונכללה בהביננו
1. וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ
בברכת הצדוקים מעלין אותו חיישינן שמא
בפרשת ויעמוד שלמה
וי"ל דלא דמי דהתם כל השנה כולה
וְעָשָׂה עָוֶל כְּכֹל הַתּוֹעֵבוֹת
מין הוא שאני שמואל הקטן דאיהו תקנה
נא ח
אֲשֶׁר עָשָׂה הָרָשָׁע יַעֲשֶׂה
רנה תפלה תחנה כלהון כ"ד איכא:
מתפלל י"ח ואין לנו להקשות ונכללה
וָחָי כָּל צִדְקֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה
וניחוש דלמא הדר ביה אמר אביי גמירי
ביומא דרחמי. שהוצרך לבקש רחמים
מכלל כדי לשנות המנהג של כל השנה
לֹא תִזָּכַרְנָה בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר
נב ט
טבא לא הוי בישא ולא והכתיב ובשוב
אבל הכא שכל השנה מתפלל הביננו
שדבקו שערים זה בזה ולא היו
מָעַל וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא
1
❖
בָּם יָמוּת: יחזקאל יח כד
❖
צדיק מצדקתו ועשה עול ההוא רשע מעיקרו
פריך שפיר למה לי לשנות המנהג
מניחין להכניס ארון לבית קדשי
בשביל אתה חוננתנו ונכללה בהביננו:
הקדשים כדאמרי' במועד קטן
אבל צדיק מעיקרו לא ולא והא תנן אל
מפני שיכול לאומרה בשו"ת.
הגהות הב"ח
: מעין כל ברכה. אומר בקוצר
תאמין בעצמך עד יום מותך שהרי יוחנן
רבינו חננאל
ומברך על כל אחת ואחת: הביננו.
כדאמר
(א) תוס'
כ"ג שמש בכהונה גדולה שמנים שנה
הני עשרים וארבע
ואינו מברך אלא שומע תפלה בכל
שואל אדם צרכיו בשו"ת ודוקא
דתעניתא כנגד מי אמר ר'
ולבסוף נעשה צדוקי אמר אביי הוא ינאי
הברכות שבין שלש ראשונות לשלש
צרכיו כגון שיש לו חולה בתוך ביתו או
(ב) ד"ה
חלבו כנגד כ"ד רננות
הוא יוחנן רבא אמר ינאי לחוד ויוחנן לחוד
בספק
שאמר שלמה בשעה
אחרונות. הביננו כנגד אתה חונן
שצריך שדהו מים דהוא מעין תפלה
❖
בוודאי התפלל
שהכניס ארון לבית קדשי
ינאי רשע מעיקרו ויוחנן צדיק מעיקרו הניחא
ומול את לבבנו כנגד השיבנו לסלוח
וכן שאלה אבל הזכרה והבדלה ושאר
הקדשים. ירושלמי: כ"ד
לאביי אלא לרבא קשיא אמר לך רבא
תעניות כנגד כ"ד פעמים
לנו כנגד סלח לנו להיות גאולים כנגד
שבחים אסור שאינה מעין שו"ת
שכתוב בפרשת שלמה רנה
הגהות הגר"א
גאולה וכן כולם: בנאות ארצך. לשון
ונראה שכל האומר ברוך אתה ה'
צדיק מעיקרו נמי דלמא הדר ביה אי הכי
תפלה תחנה. מאי מעין
[א] טרם
שמונה עשרה רב אמר
נוה כמו בנאות דשא ירביצני
שו"ת אחר שסיים דברי תחנונים
אמאי לא אסקוהו שאני שמואל הקטן
מעין כל ברכה וברכה.
והוא כנגד ברכת השנים:
מיושב מגונה כדאמרי'
דאתחיל בה דאמר רב יהודה אמר רב
פירוש, מזכיר שלש
❖
והתועים על דעתך. העוברים על
מכאן ואילך אסור לספר בשבחו
ראשונות כסדרן ואומר
ואיתימא רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא
ב
ברכה רביעית חננו מאתך
דבריך: ישפטו. כנגד צדקה ומשפט.
של מקום כלומר להוסיף ברכות על
דעה בינה והשכל בא"י חונן
שלא התחיל בה אבל התחיל בה גומרה:
לשון אחר והתועים במשפט על דעתך
אלו ואפילו אם בא להתפלל שמנה
הדעת, והחזירנו בתשובה
מוסף רש"י
הני שבע דשבתא כנגד מי א"ר חלפתא בן
שלמה לפניך, בא"י הרוצה
ישפטו השיבם ללמדם לשפוט כדבריך
עשרה עוד פעם אחרת אסור
גמירי.
בתשובה, מחל לנו מלכנו כי
שאול כנגד שבעה קולות שאמר דוד על
וכן עיקר נראה לי וכן בה"ג: לייט
שנראה כמוסיף על הברכות והא
(פסחים נב:)
פשענו בא"י חנון המרבה
(סוטה ח.) בראש
לסלוח, גואלנו מהרה למען
עלה אביי. לפי שמדלג הברכות וכוללן
המים הני תשע דר"ה כנגד מי א"ר יצחק
דאמר לעיל ולואי שיתפלל
השנה נפקדה שרה רחל
שמך בא"י גואל ישראל,
בברכה אחת: כל השנה מי עבדינן
אדם כל היום (ב) היינו דוקא ספק
דמן קרטיגנין כנגד תשעה אזכרות שאמרה
וחנה.
והעלה רפואה שלמה לכל
(ר"ה
כרבי עקיבא. כלומר כשאנו מתפללין
מכותינו בא"י רופא חולי
התפלל אבל ודאי אוקמינן לעיל
חנה בתפלתה דאמר מר בראש השנה
יא. וכעי"ז יבמות סד:) כ"ד
עמו ישראל, וברך שנתינו
י"ח שלמות מי עבדינן כר' עקיבא
שפוסק אפי' באמצע ברכה כשמואל
רננות.
כשנים הטובות בא"י מברך
נפקדה שרה רחל וחנה הני עשרים וארבע
בפרק מי שמתו ומה ששליח
לומר ברכה רביעית בפני עצמה
השנים, וקבצנו יחד מארבע
דתעניתא כנגד מי א"ר חלבו כנגד כ"ד רננות
כנפות הארץ בא"י מקבץ
צבור שונה בהן היינו להוציא רבים
דהשתא כשמתפללין הביננו נעביד
(שבת
נדחי עמו ישראל, מלוך
שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית
כותיה: שבע תקון. שלש ראשונות
ידי חובתן ומה שמתפלל בלחש היינו
אומרה ברכה רביעית
עלינו אתה ה' לבדך בחסד
ל.)
בפני עצמה.
קדשי הקדשים אי הכי כל יומא נמי נמרינהו
וברחמים וצדקנו במשפט
ושלש אחרונות והביננו: ונכללה.
כדי להסדיר תפלתו כדמוקמינן בפרק
בא"י מלך אוהב צדקה
❖
אימת אמרינהו שלמה ביומא דרחמי אנן
להבדלה: מכלל.
בתוך הביננו כדרך
:
בתרא דר"ה
(נדה ח.)
ומשפט. את המינים ואת
מל'[כות] זדון במהרה
הא
שהוא כוללה בחונן הדעת ויאמר
נמי ביומא דרחמי אמרי להו: רבי יהושע
תעקר תשבר ותמגר ותכניע
הביננו ה' אלהינו המבדיל בין קדש
אומר מעין שמנה עשרה: מאי מעין שמנה עשרה רב אמר מעין כל ברכה
אויבנו במהרה בימינו בא"י
רבינו ניסים
שובר אויבים ומכניע זדים.
לחול לדעת דרכיך: לאטרודי.
וברכה ושמואל אמר הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך ומול את לבבנו ליראתך
ג
הני כ"ד דתעניתא כנגד מי
ועל כל הבוטחים בך יהמו
לטעות: בתחלת. התפלה יכול אדם
אמר ר' חלבו כנגד כ"ד
רחמיך ושים חלקנו עמהם
ותסלח לנו להיות גאולים ורחקנו ממכאובינו ודשננו בנאות ארצך ונפוצותינו
לכוין דעתו יותר מן האמצע: גבורות
בא"י משען ומבטח
רננות שאמר שלמה. הא
מארבע תקבץ והתועים על דעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידיך וישמחו
מילתא פרשוה בתלמוד
לצדיקים. בנה ירושלים
גשמים. הזכרה בעלמא היא לפיכך
במהרה וכסא דוד לתוכה
ארץ ישראל בפירקין ובפרק
צדיקים בבנין עירך ובתקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר
מחזירין אותו שאינה תפלה שיכול
תכין בא"י בונה ירושלים.
ב' דתענית (הלכה ב) ר' חלבו
ור' שמואל כנגד כ"ד
את צמח דוד עבדך תצמיח
לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה ברוך אתה ה' שומע תפלה לייט
לאומרה בשומע תפלה: ביחיד. מחזירין
[א]
והושיענו בא"י מצמיח קרן
פעמים רנה תפלה תחנה
אותו: בצבור. יחיד המתפלל עם הצבור:
עלה אביי אמאן דמצלי הביננו אמר רב נחמן אמר שמואל כל השנה
ישועה. קבל ברחמים את
שכתובין בפרשת שלמה
ד
ואית בגמרא בפ' משקין
תפילתינו בא"י שומע
דאדכר קודם ש"ת. אין מחזירין
כולה מתפלל אדם הביננו חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים מפני
תפלה. ויאמר שלש
בית השלחין (מועד קטן דף ט)
אותו שיכול לאומרה בשומע תפלה:
אחרונות כתקנן. ושמואל
ובפרק כל ישראל יש להם
שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת מתקיף לה רבה בר שמואל ונימרה ברכה
אמר הביננו. פי' אומר
חלק (דף קז)
בשעה שבנה
תחנונים
רביעית בפני עצמה מי לא תנן ר"ע אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה
שלש ברכות הראשונות
שלמה את בית המקדש
ובקש להכניס ארון לבית
כתקנן ומתחיל הביננו,
ר' אליעזר אומר בהודאה אטו כל השנה כולה מי עבדינן כר' עקיבא דהשתא נמי נעביד כל השנה כולה
הביננו ה' אלקינו לדעת
קדש הקדשים דבקו שערים
מאי טעמא לא עבדינן כר"ע תמני סרי תקון תשסרי לא תקון הכא נמי שבע תקון תמני לא תקון
דרכיך, מול לבבינו לשוב
זה בזה אמר כ"ד רננות כו':
ליראתך, סלח ה' לנו להיות
מתקיף לה מר זוטרא ונכללה מכלל הביננו ה' אלהינו המבדיל בין קדש לחול קשיא: אמר רב ביבי
גאולים, רחקנו ממצוקים
ודשננו בנאות ארצך,
בר אביי ה כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים מפני שצריך לומר שאלה בברכת
ונפוצים מארבע תקבץ,
השנים מתקיף לה מר זוטרא ונכללה מכלל ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר אתי לאטרודי אי הכי
והתועים השב צדק ומשפט,
ועל הרשעים תניף ידך,
הבדלה בחונן הדעת נמי אתי לאטרודי אמרי התם כיון דאתיא בתחלת צלותא לא מטריד הכא כיון
וצדיקים ישמחו בבנין עירך
ובתיקון היכלך ובצמיחת
דאתיא באמצע צלותא מטריד מתקיף לה רב אשי ונימרה בשומע תפלה דא"ר תנחום אמר רב אסי טעה
קרן לדוד עבדך ועריכת נר
ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול
לבן ישי משיחך, טרם נקרא
תענה בא"י שומע תפלה
לאומרה בשומע תפלה והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס טעה שאני:
[ושלש אחרונות כתקנן].
ירושלמי: אית תנא תני
גופא א"ר תנחום אמר רב אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה
שבע מעין י"ח, ואית תנא
בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו
תני י"ח מעין י"ח, מאן דתני
זיין מעין י"ח מסייע ליה
מפני שיכול לאומרה על הכוס מיתיבי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו
ו
לשמואל, ג' ראשונות וג'
אחרונות הרי שש, והביננו
שאלה ז בברכת השנים מחזירין אותו והבדלה ח בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס
ברכה אחרת שחתם בה
ל"ק הא ביחיד הא בצבור בצבור מ"ט לא משום דשמעה משליח צבור אי הכי האי מפני שיכול לאומרה בשומע
בא"י שומע תפלה הרי ז'
מעין י"ח, מאן דתני י"ח
תפלה מפני ששומע משליח צבור מיבעי ליה אלא אידי ואידי ביחיד ול"ק הא דאדכר קודם שומע תפלה
ט
מעין י"ח מסייע ליה לרב
הא
דאמר חתימה מעין כל
ברכה וברכה כאשר פירשנו
למעלה. וסוגיא דשמעתא כשמואל רהטא, מיהו חזינן דנהגו לצלויי כי הא דרב בתפלת המנחה בעידנא דממהרי, ולא חזינן רבנן קשישאי דהוו מחו בידייהו, ש"מ דהלכתא כותיה דרב. לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו. ואע"ג
דלייט אביי אמאן דמצלי הביננו, יש מי שאומר לכל מאן דאפשר ליה, אבל מאן דטריד או בדרך לא לייט אביי. אמר ר' תנחום אמר רב אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים וכו'. ירושלמי: אמר ר' זעירא בשם
ר' חנינא, היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו, בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו, והתניא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר, לא דאמי ההוא דמיקל לההוא דלא מצלי ולא מיקל, בגשם
והזכיר של טל אין מחזירין אותו, והתניא אם לא שאל בברכת השנים או שלא אמר גבורות גשמים מחזירין אותו, בההוא דלא אידכר לא טל ולא מטר.