כט:
תפלת השחר פרק רביעי ברכות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
הא
דאדכר (אחר) [בתר] שומע תפלה. אז ודאי מחזירין אותו מיהו
תחנונים. כגון אלהי נצור לשוני מרע שאנו אומרים בעמידה אחר
נד א ב
א) ב)
ג)
תפלה: אבל אם אינו רגיל. הויא סיום תפלתו כעקירה אפילו לא
אם לא עקר רגליו אינו צריך לחזור לראש ולא לברכת השנים
ד)
עקר: כמשוי. והיינו לשון קבע. חוק קבוע הוא עלי להתפלל וצריך
אלא חוזר לשומע תפלה וכן משמע בירושלמי פ' אין עומדין דקאמר
ה)
❖
אני לצאת ידי חובתי (א): מי שאינו יכול. לכוין לבו לשאול צרכיו: לחדש
אם לא שאל בברכת השנים מחזירין
אותו ולהיכן חוזר ר' שמעון
נה ג ד
בה דבר. בבקשתו והיינו לשון קבע
בשם ר' יוחנן אמר בר"ח אם עקר
כיום כן אתמול כן מחר: דילמא
רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר
הא דאדכר בתר שומע תפלה: אמר רבי
(ב)
תורה אור השלם
נו ה
מטרידנא. שמא אטעה ולא אדע
לעבודה ה"נ אם עקר רגליו חוזר
תנחום אמר רב אסי אמר ר' יהושע בן לוי
1. יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי
לחזור למקום שהפסקתי: שאינו
לראש ואם לאו חוזר לשומע תפלה
יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים:
טעה ולא הזכיר של ר"ח בעבודה חוזר
❖
א
תהלים עב ה
מתפלל עם דמדומי חמה. והיינו
אלמא משמע בהדיא דאינו חוזר אלא
נז ו
לעבודה נזכר בהודאה חוזר לעבודה בשים
לשומע תפלה כי לא עקר רגליו מיהו
לשון קבע. תפלתו עליו חוק קבוע
שלום חוזר לעבודה ואם סיים חוזר לראש
הגהות הב"ח
הירושלמי פליג אגמרא דידן בגבורות
לצאת ידי חובה ואינו מקפיד לחזר
א
נח ז
אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא הא
אחר שעת מצוה ועת רצון: עם
גשמים דהכא קתני לא הזכיר גבורות
(א) רש"י
דאמרן סיים חוזר לראש לא אמרן אלא שעקר
דמדומי חמה. תפלת יוצר עם הנץ
גשמים מחזירין אותו ולא קאמר
ח
מי שאינו
רגליו אבל לא עקר רגליו חוזר לעבודה א"ל
החמה ותפלת המנחה עם שקיעת
לאומרו בשומע תפלה ובירושל' קאמר
נט ט י
אומר בלשון תחנונים.
(ב) ד"ה
החמה: ייראוך עם שמש. זו תפלת
אם לא שאל בברכת השנים אומרה
מנא לך הא א"ל מאבא מרי שמיע לי ואבא
כהיום (ג) ד"ה
יוצר (ג): ולפני ירח. זו מנחה: לייטי
בשומע תפלה ודכוותה אם לא הזכיר
מרי מרב. אמר רב נחמן בר יצחק הא דאמרן
במערבא. על מי שמשהה תפלת
גבורות גשמים בתחיית המתים
❖
עקר רגליו חוזר לראש לא אמרן אלא שאינו
(ד) תוס'
מזכיר בשומע תפלה ומה אם שאלה
המנחה עד דמדומי חמה שמא תטרף
רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל רגיל
לו השעה ע"י אונס ועבר הזמן: בכל
שהיא מדוחק אומרה בשומע תפלה
פירוש
לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודה
רבינו חננאל
פרשת העבור וכו'. כמו פרישת
הזכרה שהיא מריוח לא כ"ש אלמא
❖
דאדכר
איכא דאמרי אמר רב נחמן בר יצחק הא
העבור: אפי' בשעה שאתה מתמלא
דבהדיא איתא התם דחוזר בגבורות
ב
הא דאידכר לבתר שומע
תפלה. ירושלמי: אם לא
דאמרן כי לא עקר רגליו חוזר לעבודה לא
עליהם עברה כאשה עוברה. והכי
גשמים לשומע תפלה ואפשר להיות
הזכיר גשמים בתחיית
הגהות הגר"א
שהגמרא שלנו לא חשש לפרשו משום
משמע בכל עניני פרישת העבור
אמרן אלא שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו
המתים ולא שאלה בברכת
[א] גמ'
כגון עברה בעברה: יהיו כל
הקל וחומר כדאיתא בירושלמי והא
השנים מחזירין אותו, היכן
ד)
אבל אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו
הוא חוזר בו ויהיה כמו
צרכיהם. גלוים לפניך לרחם עליהם:
דקתני לא הזכיר גבורות גשמים
חוזר לראש: ר' אליעזר אומר העושה תפלתו
שאמר בראש חדש אם עקר
אפי' בשעה שהם עוברים. ולשון
מחזירין אותו איירי שלא הזכיר כלל
את רגלו חוזר בתחלה, ואם
קבע וכו': מאי קבע א"ר יעקב בר אידי אמר
[ב] שם
לאו חוזר לעבודה, והכא
בשומע תפלה והא ליתא דהא במסקנא
פרשת העבור שהן פורשין לעבירה:
אם עקר את רגליו חוזר
רבי אושעיא ג כל שתפלתו דומה עליו כמשוי
עשה רצונך בשמים.
מוקי האי מימרא בנזכר קודם שומע
שאין שם חטא
בתחלה, ואם לאו לשומע
ורבנן אמרי כל מי שאינו אומרה בלשון
[ג] שם
תפלה. ואסיקנא לא הזכיר
ד
תפלה משום פירכא דשאלה ובירושלמי
ואין רצונך עליהם אלא לטוב ועבור
שאלה בברכת השנים
תחנונים רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כל
לתחתונים על רצונך: ותן. להם
קאמר היה עומד בטל והזכיר של
[ד] שם
אומרה בשומע תפלה, אם
[ה] שם
נזכר בעבודה או בהודאה
ליראיך: נחת רוח. שלא יתערבב
שאינו יכול לחדש בה דבר א"ר זירא אנא
גשם מחזירין אותו פי' בימות הקיץ
או בשים שלום, חוזר
❖
ופריך והא תניא בטל וברוחות לא
רוחם על ידי הבריות כגון ע"י חיות
יכילנא לחדושי בה מילתא ומסתפינא דלמא
ומזכיר בשומע תפלה. ואם
ולסטים: והטוב בעיניך עשה. אתה
סיים תפלתו, אם רגיל לומר
חייבו חכמים להזכיר והכי פריך כי
מטרידנא אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין
תחנונים אחר תפלתו כל זמן
היכי דאם לא הזכיר כלל מטל אינו
להם ודוגמא זו מצינו בספר שופטים
שלא עקר רגליו מזכיר
דאמרי תרוייהו כל שאין מתפלל עם דמדומי
מוסף תוספות
עיכוב ואם היה רוצה להזכיר מזכיר
ויאמרו בני ישראל חטאנו עשה
בשומע תפלה. ואם אין
חמה דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מצוה
א. בתוס' רי"ש כתב, מיהו
רגיל חוזר לראש ואע"פ
ה"נ אם עמד בטל והזכיר של גשם
אתה לנו (כטוב) [ככל הטוב] בעיניך
לא ידענא אם התלמוד
שלא עקר רגליו. וכן אם לא
להתפלל עם דמדומי חמה וא"ר זירא מאי
❖
ה
אך הצילנו וגו': שועת. לשון גניחה
אין לחוש דלא גרע מלא הזכיר טל
שלנו חולק על הירושלמי.
הזכיר של ראש חדש ונזכר
קראה 1 ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים
בהודאה או בשים שלום
יותר מתפלה: ודעתם קצרה. ואינם
כלל ומשני דלא דמי ההוא דמקל ומצלי
חוזר לעבודה, ואם סיים
לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם
יודעים לפרש צרכיהם: לא תרתח
לההוא דמצלי ולא מקל פי' מקלל
כמו שפירשנו חוזר לראש.
מוסף רש"י
והיינו יחיד שיתפלל שלא
ולא תחטי. לא תכעוס שמתוך
כלומר אינו דומה כשעומד בטל
דמדומי חמה מאי טעמא דלמא מיטרפא ליה
עם דמדומי חמה.
עם הצבור, אבל עם הצבור
הכעס אתה בא לידי חטא: לא תרוי.
והזכיר של גשם שהוא סימן קללה למי
שעתא: רבי יהושע אומר המהלך במקום
מפני טורחם שלא ימתינוהו
עד שישלים תפלתו, לא
לא תשתכר ביין: המלך. טול רשות:
שאינו מזכיר כלל לא טל ולא גשם
סכנה מתפלל תפלה קצרה וכו' בכל פרשת
(שבת קיח:)
הטריחוהו לחזור כדקאמר
שאינו מקלל וכן הלכה למעשה שאם
לישתף עם שמש.
תלמודא בציבור שאני.
העבור: מאי פרשת העבור אמר רב חסדא
(שם) ולפני ירח.
עומד בשל טל והזכיר של גשם
אמר מר עוקבא אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה
דמחזירין אותו ואם לא הזכיר משניהם
(שם)
יהיו כל צרכיהם לפניך איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר מר עוקבא אפילו
כלל אין מחזירין אותו והדר קאמר
בשעה שהם עוברים על דברי תורה יהיו כל צרכיהם לפניך ת"ר המהלך
בירושלמי קאי בגשם והזכיר בשל טל
אין מחזירין אותו ופריך מהכא
במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפלה קצרה ואיזה היא תפלה קצרה ר'
והתניא או שלא הזכיר גבורות גשמים
אליעזר אומר עשה רצונך בשמים ממעל ותן נחת רוח ליראיך מתחת והטוב
מחזירין אותו ומשני הא דאדכר הא
בעיניך עשה בא"י שומע תפלה ר' יהושע [א] אומר שמע שועת עמך ישראל
דלא (ד) אדכר הא דלא אדכר לא טל
ועשה מהרה בקשתם בא"י שומע תפלה רבי אלעזר ברבי צדוק אומר שמע
ולא מטר לכך מחזירין אותו הא דהזכיר
צעקת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם בא"י שומע תפלה אחרים אומרים
של טל ומטר ולא נהירא דפשיטא אם
צרכי עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן
הזכיר שניהם דאין מחזירין אותו ואם
לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה [ב] ברוך אתה ה'
לא הזכיר כלל פשיטא דמחזירין אותו
שומע תפלה אמר רב הונא הלכה כאחרים אמר ליה אליהו לרב יהודה
אלא ודאי יש לפרש הא דאדכר טל
ו
הא דלא אדכר כלל לא טל ולא מטר
אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח ולא תחטי לא תרוי ולא תחטי וכשאתה
ז
ח
לפיכך מחזירין אותו אבל אם הזכיר
יוצא לדרך המלך בקונך וצא מאי המלך בקונך וצא אמר רבי יעקב אמר
טל אף בימות הגשמים אין מחזירין
רב חסדא זו תפלת הדרך ואמר רבי יעקב אמר רב חסדא כל היוצא לדרך
אותו לכך יש בני אדם שאומרים כל
צריך להתפלל תפלת הדרך מאי תפלת הדרך ט יהי רצון מלפניך ה'
שעה טל מתוך שהם רגילים אם כן
אלהי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום [ג] ותסמכני לשלום ותצילני מכף
בימות הגשמים אם שכח מוריד הגשם
טעה
כל אויב ואורב בדרך ותשלח ברכה במעשי ידי [ד] ותתנני לחן לחסד
ולא
אין מחזירין אותו:
ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי בא"י שומע תפלה אמר אביי לעולם
הזכיר של ראש חדש בעבודה חוזר
י
[ה]
לישתף
לעבודה. ובהלכות גדולות פי' דוקא
ביחיד אבל בצבור אינו חוזר מפני ששומעה מש"צ מיהו צריך לדקדק מפי החזן כל אות ואות של תפלה אע"פ שהוא בקי דהא אמרינן
בראש השנה כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא הבקי ואע"ג דאמרינן התם לא פטר רבן גמליאל אלא העם שבשדות
משום דאניסי וטרידי אבל ה) טעה לא יש לומר היינו שלא התפלל כלל אבל היכא שהתפלל כבר לא חשבינן ליה כאילו לא התפלל כלל
וה"ה לכל דבר שמחזירין אותו אי הדר שמע ליה משלוחא דצבורא מראש ועד סוף נפיק והרב ר"מ פסק דוקא שכח להזכיר של ר"ח אבל
שכח ברכה שלמה מחזירין אותו ואינו יוצא בשמיעתו משליח צבור : איכא דאמרי אמר רב נחמן וכו'.
רב אלפס פסק כאיכא דאמרי דברגיל לומר תחנונים ולא עקר רגליו אינו חוזר לראש ואם אינו רגיל גם כי לא עקר רגליו חוזר
לראש ואם עקר גם כי רגיל לומר תחנונים כמו אלהי נצור לשוני חוזר לראש:
כל שאינו יכול לומר תחנונים. פי' ר"ח דאם יכול לומר לשון תחנונים אפי' עליו כמשא הוי תפלה מעליא דלא בעינן אלא לשון תחנונים בלבד:
והיכי