תפלת
השחר
פרק
רביעי
ברכות
ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והיכי
מצלי לה. אתפלת הדרך קאי ורב ששת אמר אפי' מהלך
לישתף נפשיה. אל
יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא
בלשון
ס א ב
א) ב)
ג)
תפלתו נשמעת: עד כמה. זמנה להתפלל:
רבים שמתוך כך
וקי"ל כרב ששת א ומיהו בתוספ' פסק ה"ר יוסף כרב
❖
סא ג
ד)
עד פרסה. אבל לא לאחר שהלך פרסה. ובה"ג מפרש עד כמה
חסדא וכן רב אלפס פי' דרב חסדא עדיפא ליה טפי:
סב ד ה
מאי איכא בין הביננו
לתפלה קצרה. תימה לימא דאיכא
יבקש לילך שיהא צריך להתפלל עד
פרסה אפי' אין לו לילך
תורה אור השלם
אלא עד פרסה אבל דרך
פחות
בינייהו דתפלה קצרה אינו מתפלל
סג ו
לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא היכי
1. כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה
מפרסה אין צריך להתפלל
תפלה
אלא במקום סכנה והביננו מתפלל
נימא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוליכנו
עַל אֹיְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר
זו: רב ששת. מאור עינים הוה:
אפילו שלא במקום סכנה וי"ל
סד ז
תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֶל יְיָ
לשלום וכו' אימת מצלי אמר רבי יעקב
מהיות טוב אל תקרא רע.
הואיל
דהכי קא בעי מאי בינייהו כל א'
דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ
סה ח
אמר רב חסדא משעה שמהלך בדרך
וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ:
ואני יכול להתפלל מעומד
שהרי
במקומו תפלה קצרה במקום סכנה
א
מלכים א ח מד
חבורתי עומדת לא אקרא רע
והביננו שלא במקום סכנה:
עד כמה אמר רבי יעקב אמר רב חסדא
סו ט י
2. וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם
הלכה כרבי. שלא ירד למטה
להתפלל מהלך ואע"פ שמותר: וכי
וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם
עד פרסה והיכי מצלי לה רב חסדא אמר
ב
אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ
מטי לביתיה בעי
מהדר לצלויי.
ואפי' שלא במקום סכנה
סז כ
מעומד רב ששת אמר ג אפילו מהלך רב
אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר
❖
שהרי לא התפלל כלום מתפלת
ואפילו במהלך מתפלל ואינו צריך
נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר
חסדא ורב ששת הוו קאזלי באורחא קם
בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי
י"ח: שאין דעתו מיושבת עליו.
להחזיר פניו כנגד ירושלים ב:
לִשְׁמֶךָ: מלכים א ח מח
רב חסדא וקא מצלי א"ל רב ששת
היה עומד בח"ל יכוין כנגד ארץ
3. וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא
הדרך: לכוין
שקשה עליו עכוב
רבינו חננאל
לשמעיה מאי קא עביד רב חסדא אמר
מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא
ישראל. ול"ג לבו דאפניו קאי
את הרוחות. לצד ארץ ישראל
אימת מצלי אמר רבי יעקב
מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שִׁמְךָ
ליה קאי ומצלי א"ל אוקמן נמי לדידי
כדבעינן למימר תל שהכל פונים
כדקתני סיפא היה עומד במזרח
אמר רב חסדא משעה
הַגָּדוֹל וְיָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרוֹעֲךָ
שמהלך בדרך. עד כמה,
הַנְּטוּיָה וּבָאוּ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל
ואצלי מהיות טוב אל תקרא רע. מאי
בו: אחורי בית הכפורת. במערב
מחזיר פניו למערב:
פי' עד כמה ילך ויתפלל.
הַבַּיִת הַזֶּה:
לתלפיות תל שכל פיות פונים
העזרה היו י"א אמה חצר מכותל
איכא בין הביננו לתפלה קצרה ד הביננו בעי
אמר רבי יעקב אמר רב
דברי הימים ב ו לב
4. בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה
חסדא אפילו אין דעתו
בו. וכהך שמעתתא
בית קדשי הקדשים לכותל מערבי
לצלויי ג' קמייתא וג' בתרייתא וכי מטי
לילך עד פרסה, יתפלל
מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ
קי"ל וכן מסקינן בלא יחפור
של עזרה והעומד שם מחזיר פניו
תפילת הדרך, וכל שכן
וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה
לביתיה לא בעי למהדר לצלויי בתפלה
יותר. אבל פחות לא. רבי
לבית הכפורת למזרח: הוו מקדמי.
דקאמר אתון דקיימיתון לצפונא
וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וּמֵחַטָּאתָם
קצרה לא בעי לצלויי לא ג' קמייתא ולא
אומר בין כך ובין כך ישב
יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם:
קודם היום: בקרון ובספינה.
דא"י אדרימו ולא כהני אמוראי
במקומו ויתפלל לפי שאין
מלכים א ח לה
ג' בתרייתא וכי מטי לביתיה בעי למהדר
5. כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ
איכא בעתותא דמיא: קורא ק"ש.
דעתו מיושבת עליו. פי' אם
דלעיל דפליגי אי השכינה במזרח
ירד. אבוה דשמואל ולוי כי
לצלויי והלכתא ה הביננו מעומד תפלה קצרה
בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן
ימתין עד שיגיע זמן ק"ש ויקראנה
או במערב עכשיו אנו במערבה של
הוי בעי למיפק לאורחא
תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי
בין מעומד בין מהלך: היה רוכב על החמור א"י על כן אנו פונין למזרח:
ואח"כ יתפלל: תפלה מעומד
הוו מקדמי ומצלי. משעלה
הַגִּבּוֹרִים:
❖
אבוה
עמוד השחר דיום הוא, ולא
שיר השירים ד ד
דשמואל ולוי הוו מקדמי
עדיף. שיכול לכוין את לבו לפיכך
וכו': ת"ר היה רוכב על החמור והגיע זמן
הגיע זמן תפלה עדין, שלא
ומצלו.
היו מקדימין להתפלל מעומד
פירש רש"י קודם
הגיע הנץ החמה, דס"ל
תפלה אם יש לו מי שיאחז את חמורו ירד
דתפלה מעומד כרבנן
הגהות הב"ח
בביתם שלא יצטרכו להתפלל בדרך
עמוד השחר ולא נראה דאם כן לא
למטה ויתפלל ואם לאו ישב במקומו
דרשב"א דבסמוך, אבל
במהלך: בשבתא דרגלא. שלפני
היו יוצאין בו כלל (א) דעדיין אינו יום
(א) תוס'
מבעוד לילה אין לו להקדים
ויתפלל רבי אומר בין כך ובין כך ישב
ו
בתפלה דיום
ולהתפלל. ואבוה דשמואל
פסח $
ועצרת וסוכות. ומרימר בעירו
לכך נראה כפי' ר"ח דמשעלה עמוד
❖
כיון
במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת
ולוי הוו דעבדי כתנא קמא,
ומר זוטרא בעירו היו הדרשנים
השחר קאמר והוו מקדמי קודם הנץ
וכי הוו בעו למיפק
עליו אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן
באורחא, הוו מקדמי ומצלי
ושחרית היו העם הולכים לבית
החמה קאמר ועדיין אינו עיקר זמן
תפלה: מסמך גאולה לתפלה
מעומד קודם שיחזיקו
גליון הש"ס
לוי הלכה כרבי: ת"ר סומא ומי שאינו
המדרש וכשמגיע זמן ק"ש קורין
ז
בדרך, ולא הוו קרו קריאת
עדיף. מלהתפלל מעומד והכי
גמ' היה עומד אחורי בית
יכול לכוין את הרוחות יכוין לבו כנגד
והדרשן דורש והעם נשמטים
שמע, כי מטי זמן קריאת
הכפורת.
שמע קרו ק"ש. וקיימא לן
פסקי בה"ג הלכה כר"ש בן אלעזר
ומתפללים איש איש לבדו ולכך
אביו שבשמים שנא' 1 והתפללו אל ה' היה
כתנא קמא דהא אבוה
ומשמע די"ח ברכות מותר להתפלל
הם היו מאספין להם י' שחרית
רש"י ד"ה
דשמואל ולוי עבדו כותיה
עומד בח"ל יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל
ח
בשבתא דרגלא וכו' ועצרת.
ומעשה רב. ור' שמעון בן
בדרך במהלך ואין צריך לעמוד
קודם שילכו לבית המדרש וקורין
שנא' 2 והתפללו אליך דרך ארצם היה עומד
אלעזר דאמר מיסמך גאולה
וא"ת ומ"ש מהביננו דמסקינן לעיל
ק"ש ומתפללים בסמיכת גאולה
לתפלה עדיף, ויתפלל
❖
בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים
מיושב כדי שיסמוך גאולה
דמעומד דוקא וי"ל דשאני הביננו
לתפלה והדר נפקי לפרקא ודרשי:
לתפלה, יחיד הוא, ולא
שנאמר 1 והתפללו אל ה' דרך העיר אשר
ומצלי בהדי צבורא ל"ג: רב אשי. היה
שהיא קצרה ואין כאן בטול דרך
אשכחן מאן דעבד כותיה.
בחרת היה עומד בירושלים יכוין את לבו
ורב אשי דאמר לא חזינא
ראש ישיבה במתא מחסיא ודורש והוא
כ"כ כמו בי"ח ברכות ועוד פירש
מוסף תוספות
לרבנן קשישי דעבדי כי הא
כנגד בית המקדש שנאמר והתפללו
לא היה מתפלל קודם בית המדרש
הר"ם דהכא כי הדר לביתיה מצלי
3
א. בתוס' רי"ש הוסיף,
דאבוה דשמואל ולוי, לא
אלא כשמגיע זמן ק"ש לוחש הרבה
מעומד כדאמרינן בסמוך רב אשי
ואיהו נמי לא עביד עובדא
אמר דלית הלכתא
אל הבית הזה היה עומד בבית המקדש
כר"ח אלא משום מהיות
כוותייהו, אלא לא חזינא
יחד למתורגמן העומד לפניו ובעוד
מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב כדי
יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים
טוב וכו' שבלאו הכי היה
מאן דעבד הכי ואחמורי
שהמתורגמן משמיע לרבים הוא קורא
לקרות ק"ש בשעתה וכי הדר לביתי'
לו לעמוד להמתין לר"ח.
הוא דאחמיר אנפשיה.
שנאמר והתפללו אל המקום הזה היה
4
מתני': ר"א בן עזריה
ב. בתוס' רי"ש הוסיף. כיון
מצלי מעומד ור"ח פסק כאבוה
את שמע וסומך גאולה לתפלה ומתפלל
עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את לבו
אומר אין תפלת המוספים
שהולך רכוב על בהמתו
מיושב שלא היה רוצה לצאת שלא
דשמואל ולוי ומיהו מדקאמרג רב אשי
אלא בחבר עיר. פי' אין
שהולך לצרכו. ג. בתוס'
כנגד בית הכפורת $ היה עומד אחורי בית
רי"ש כתב. דאפי' ר' אשי
תפלת המוספין נוהגת אלא
להטריח את הצבור לקום מפניו: בהדי
לא חזינן לרבנן קשישי דקא עבדי
דבסמוך לא פליג עלייהו
בחבר עיר, אין יחיד רשאי
הכפורת יראה עצמו כאילו לפני הכפורת
צבורא. בשעה שהצבור נשמטין
הכי משמע דאין הלכה כמותם:
אלא לא חזינן לרבנן
להתפלל תפלת מוספין כל
נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב
קשישי הוא דקאמר.
עיקר, שאין תפלת מוספין
ה"ג
ומתפללין. אי נמי בהדי צבורא כמו
❖
נוהגת אלא בחבר עיר,
במערב מחזיר פניו למזרח בדרום מחזיר פניו לצפון בצפון מחזיר פניו לדרום
שהוא יושב בתוך הצבור כלומר שאינו
בצבור והוא חבר עיר. פי'
יוצא. וכי הוה אתי לביתיה חוזר ומתפלל
מקום שמתחברין בני העיר
נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד א"ר אבין ואיתימא ר' אבינא
ומתפללין. ר' יהודה אומר
רב ניסים גאון
מעומד לכוין את לבו: טריחא לי
מאי קראה כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונים בו:
משמו כל מקום שיש חבר
5
מילתא. לאחר בית המדרש עד
אמר ליה אוקמן לדידי נמי
עיר היחיד פטור מתפלת
אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי וכי
ט
המוספין, אין שם צבור
ואצלי מהיות טוב אל
שאתפלל: ולעביד מר כאבוה דשמואל
מתפללין תפלת המוספין,
תקרא רע. התם בבבא קמא
הוה מטי זמן ק"ש קרו כמאן כי האי תנא דתניא השכים לצאת לדרך
ולוי. שמתפללין קודם היום בביתם
היחיד חייב בתפלת
בפרק מרובה (ד' פא) אמרינן
מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה וכשיגיע זמן ק"ש
מהלכין בשבילי הרשות
המוספין, וזה פי' יחיד שלא
מעומד ולא תצטרך לב' תפלות
בחבר עיר איכא בינייהו.
שלמה אמרה כדתניא הרי
קורא השכים לישב בקרון או בספינה מתפלל וכשיגיע זמן ק"ש קורא
ומשום מסמך גאולה לתפלה כיון
שכלו פירותיו מן השדה
וקיימא לן דאפילו יחיד
רשב"א אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל כדי שיסמוך גאולה
היכא דאיכא חבר עיר חייב
ואינו מניח בני אדם ליכנס
דמצלו קודם ק"ש לא קפדי: לא
בתפלת המוספין, דהא אמר
בתוך שדהו מה הבריות
חזינן להו לרבנן קשישי מינן דעבדי
לתפלה במאי קמיפלגי מר סבר תפלה מעומד עדיף ומר סבר מסמך
י
אומרות עליו מה הנאה יש
ר' יוחנן אני ראיתי את ר'
הכי. שיקדימו תפלה לקריאת שמע
ינאי דצלי והדר צלי,
לו לפלוני ומה הבריות
גאולה לתפלה עדיף מרימר ומר זוטרא הוו מכנפי בי עשרה בשבתא
ואוקימנא דהא צלותא שניה
מזיקות אותו עליו הכתוב
הלכך כיון דממתין מתפלה עד
דרגלא ומצלו והדר נפקא לפרקא רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד
אומר מהיות טוב אל תקרא
מוסף צלי, ואע"ג דהוה תמן
זמן ק"ש מצוה לסמוך תפלה אחר
חבר עיר, דאמר חזי מאן
רע ומתמהינן מהיות טוב
מיושב כי הוה אתי לביתיה הדר ומצלי מעומד אמרי ליה רבנן ולעביד
אל תקרא רע קרא הוא
דמסהיד עליה, כלומר ר'
גאולה לפיכך מתפלל מיושב במקומו
יוחנן מעיד עליו שנתברר לו
ומתרצי' אין כתיב כי האי
מר כמרימר ומר זוטרא אמר להו טריחא לי מלתא ולעביד מר כאבוה
ולפי שאין דעתו מיושבת עליו כ"כ
שתפלת המוסף התפלל,
גוונא (משלי ג) אל תמנע טוב
דשמואל ולוי אמר להו לא חזינא להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי:
מבעליו:
מפני שבשבתות וימים
צריך לחזור ולהתפלל בביתו:
מתני' ר' אלעזר בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר
טובים תפלת שחרית קצרה
מתני' אין תפלת המוספין אלא
ותפלת המוספין ארוכה,
ובמועד ובראשי חדשים של
וחכ"א בחבר עיר ושלא בחבר עיר ר' יהודה אומר משמו כל מקום שיש שם
בחבר עיר. לא תקנוה אלא
כ
שחרית ארוכה ושל מוספין
חבר עיר יחיד פטור מתפלת המוספין: גמ' ר' יהודה היינו ת"ק איכא בינייהו
בצבור. חבר עיר חבורת העיר.
קצרה ממנה, ואין אדם כר'
יוחנן טועה בכך.
אבל לא ליחיד: משמו. של
יחיד שלא בחבר עיר ת"ק סבר פטור ור' יהודה סבר חייב א"ר הונא בר חיננא
ראב"ע: כל מקום כו'. ובגמ'
אמר ר' חייא בר רב הלכה כר' יהודה שאמר משום ראב"ע א"ל רב חייא בר
פריך היינו ת"ק אליבא דראב"ע:
אבין שפיר קאמרת דאמר שמואל מימי לא מצלינא צלותא דמוספין ביחיד
גמ' יחיד שלא בחבר עיר. יחיד
בנהרדעא
הדר בעיר שאין שם עשרה
לת"ק
אליבא דרבי אלעזר דאמר לא
תקנוה
אלא
בעשרה יחיד זה
פטור
ולרבי
יהודה אין יחיד
פטור אלא במקום עשרה
ששליח צבור פוטרו:
בנהרדעא