ל:
תפלת השחר
פרק רביעי
ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
כ)ה"ג הלכה כרבי יהודה שאמר משום ראב"ע. אלא הלכה
בנהרדעא. לפי שיש
שם צבור והשליח פוטרני: פולמוסא. חיל:
סח א
א)
ב) ג)
דצלי והדר צלי. ולמה ליה ב' תפלות אלא אחת של שחרית ואחת של
כרבנן וכן פסק ר"ח דלהכי מייתי (ב) רבי אמי ור' אסי
ד)
מוספין ש"מ לית ליה דראב"ע: ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה.
שהיו מתפללים ביחיד כרבנן ביני עמודי דגרסי לאשמעינן דהלכה
ה)
כרבנן: והתניא טעה ולא הזכיר של ר"ח בערבית אין מחזירין
סט ב
ותרווייהו דשחרית: מאן גברא רבא דקמסהיד עליה. רבי יוחנן
ו) ז)
אותו. ל"ג ליה דהא אמרינן בסמוך
שהעיד על הדבר יפה דקדק שבשביל
ח)
ט)
תפלת המוספין היתה: משום רבינו.
טעה ולא הזכיר של ר"ח אין מחזירין
בנהרדעא לבר מההוא יומא דאתא פולמוסא
ע ג
י)
רב: ח)בצבור שנו. דאין מחזירין משום
אותו לפי שאין מקדשין כו' אי נמי
דמלכא למתא ואטרידו רבנן ולא צלו וצלי
כ)
❖
אי איתא אגב אחרינא נקט ליה:
דשמע ליה מש"צ ואיכא מקצת הזכרה
לי ביחיד והואי יחיד שלא בחבר עיר יתיב
כמה ישהה בין תפלה לתפלה.
עא ד ה
אבל ביחיד צריך לחזור. ובה"ג מפרש
רבי חנינא קרא קמיה דר' ינאי ויתיב וקאמר
כגון אדם שטעה ורוצה
לה בש"צ משום טירחא דצבורא אבל
תורה אור השלם
הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' אלעזר בן
עב ו
יחיד הדר: טעה ולא הזכיר במוספין.
להתפלל שנית וכן בין תפלת שחרית
1. וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ בָּעֵת
כדי
עזריה א"ל פוק קרא קראיך לברא דאין
לתפלת המוספין: שתתחולל
שהתפלל אתה חונן: כמה ישהה
הַהִוא לֵאמֹר: דברים ג כג
עג ז ח
הלכה כרבי יהודה שאמר משום ראב"ע א"ר
2. וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְיָ
דעתו עליו. ומפרש בירושלמי דהיינו
בין תפלה לתפלה. מי שיש עליו
לפי
אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה
שאין
יוחנן אני ראיתי את רבי ינאי דצלי והדר צלי
כשילך ארבע אמות:
לחזור ולהתפלל או משום דטעה או
אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ
מקדשין את החדש כו'. פי' לעיל
ט
משום מוספין כמה ישהה בין זו לזו:
א"ל רבי ירמיה לר' זירא א ודילמא מעיקרא
מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל
וּבְיָד חֲזָקָה: שמות לב יא
שתתחונן. שתהא דעתו מיושבת
בריש פרקין מה שמקשין
לא כוון דעתיה ולבסוף כוון דעתיה א"ל חזי
א י
3. וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ
לערוך דבריו בלשון תחנה: שתתחולל.
ותיפוק ליה משום רשות משום דהיינו
וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְיָ וּבָכֹה
מאן גברא רבא דקמסהיד עליה: ר' אמי
שמואל א א י
תִבְכֶּה:
דוקא לעשות מצוה אחרת עוברת
לשון חילוי. והיא היא אלא בלישנא
ב כ
4. וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא
ור' אסי ב אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא
בעלמא פליגי: בחדש מלא. כשהחדש
וי"מ דוקא בלילה ראשונה אין
בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל
❖
בטבריא לא הוו מצלו אלא ביני עמודי היכא
קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ:
שעבר מלא עושין ר"ח ב' ימים
מחזירין אותו לפי שאין מקדשין
תהלים ה ח
דהוו גרסי איתמר רב יצחק בר אבדימי משום
הלכך יכול לאומרה למחר דערבית
החדש בלילה אבל בלילה שניה
5. הָבוּ לַיְיָ כְּבוֹד שְׁמוֹ
רבינו אמר הלכה כר' יהודה שאמר משום
רבינו חננאל
של מחר ר"ח גמור יותר מן הראשון:
מחזירין אותו שכבר מקודש מיום
הִשְׁתַּחֲווּ לַיְיָ בְּהַדְרַת
תהלים כט ב
קֹדֶשׁ:
מכדי טעמא קאמר. שאין מקדשין
שלפניו ולא נראה לחלק :
ראב"ע ר' חייא בר אבא צלי והדר צלי א"ל
6. עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה
א
איתמר רב יצחק בר
מסתברא מילתא דרב בחדש
אבדימי משום רבינו אמר
את החדש בלילה:
וְגִילוּ בִּרְעָדָה:
רבי זירא מאי טעמא עביד מר הכי אילימא
אין הלכה כר' יהודה
תהלים ב יא
מלא. כלומר שהיה
7. בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר
משום דלא כוון מר דעתיה והאמר ר"א הדרן עלך תפלת השחר
שאמר משום ר' אלעזר בן
אותו שלפניו מלא דאז יכול לאומרה
עזריה, אלא כרבנן דאמרי
וּדְבַר
שְׂפָתַיִם אַךְ
ב
❖
לעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול לכוין
ג
כובד ראש. הכנעה: שוהין שעה
בין בחבר עיר בין שלא
לְמַחְסוֹר: משלי יד כג
בערבית של מחר שהוא עיקר והיה
בחבר עיר, דעובדא דר' ינאי
את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל אלא דלא
אחת. במקום שבאו להתפלל:
אומר ה"ר יצחק לכל דבר שאמרו
מסייע להו. והתניא טעה
אדכר מר דריש ירחא והתניא טעה ולא
גמ' אשתחוה אל היכל קדשך
ולא הזכיר של ר"ח
הגהות הב"ח
חכמים אין מחזירין אותו ג כגון יעלה
בערבית אין מחזירין אותו
הזכיר של ר"ח בערבית אין מחזירין אותו
ביראתך. מתוך יראה: מציין נפשיה.
ויבא בערבית ועל הנסים לא מיבעיא
[א] (א)
(א) גמ'
מפני וכו' אמר ר' יוחנן
בצבור שנו. יחיד שמתפלל
מקשט עצמו בבגדיו: עבדו את ה'
מפני שיכול לאומרה בשחרית בשחרית אין
אם עקר רגליו (ג) ופתח בברכה
ד
בצבור אם טעה ולא הזכיר
ביראה. תפלה שהיא לנו במקום
שלאחריה דאין מחזירין אותו אלא
מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במוספין
(ב) תוס'
של ראש חדש, שחרית אין
הכא
עבודה עשו אותה ביראה: ט) בכל
מחזירין אותו, שלא יטריח
אפילו לא עקר אלא שסיים אותה
במוספין אין מחזירין אותו מפני שיכול
היכא
את הצבור [שלא ימתינו
עצב יהיה מותר. כשאדם מראה
ברכה שתקנו בה לאומרה אין
דהוו גרסי
אותו עד שישלים תפלתו].
לאומרה במנחה א"ל לאו איתמר עלה א"ר
(ג) ד"ה
את עצמו עצב יהיה לו שכר: דהוה
מחזירין אותו ולא נהירא לרבינו
וכ"ש ערבית שאין מקדשין
יוחנן בצבור שנו: כמה ישהה בין תפלה
את החדש אלא ביום. אבל
ה
קא בדח טובא. יותר מדאי ונראה
אלחנן דהא חזינן בברכת המזון
יחיד שלא בצבור חוזר.
לתפלה רב הונא ור"ח חד אמר כדי
ו
כפורק עול: תפילין מנחנא. והם
דאותן שאמרו חכמים מחזירין וגם
(ד) בא"ד
כמה ישהה בין תפלת
כסא ❖
לאותה
שחרית ותפלה של מוספין
שתתחונן דעתו עליו וחד אמר כדי שתתחולל
עדות שממשלת קוני ומשרתו י) עלי:
אותן שאין מחזירין שוין היכא דלא
וכו'. חד אמר כדי
דעתו עליו מאן דאמר כדי שתתחונן דעתו
עקר רגליו כדאמר לקמן
שתתחונן דעתו עליו וכו'.
פי' כשיעור שתסור אימת
גליון הש"ס
אם שכח של שבת וסיים הברכה
עליו דכתיב ואתחנן אל ה' ומ"ד כדי שתתחולל דעתו עליו דכתיב ויחל
1
2
צבור מלבו, כי בעת שעובר
כולה ועדיין לא התחיל בברכת
מתני' אפי' המלך.
משה אמר רב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ר"ח ערבית אין מחזירין אותו
לפני התיבה מתבהל מפני
ז
❖
הצבור וכשמתחיל להתפלל
הטוב והמטיב אומר ברוך אשר
לפי שאין בית דין מקדשין את החדש אלא ביום אמר אמימר מסתברא מילתא
ח
לכוין לבו להתחונן מסיר
נתן שבתות למנוחה כו' וקאמר
אותו האימה מלבו, כדכתיב
דרב
בחדש מלא אבל בחדש חסר מחזירין אותו א"ל רב אשי לאמימר מכדי
נמי התם אם טעה ולא הזכיר
ואתחנן אחר ואתנפל. וחד
הגהות הגר"א
רב טעמא קאמר מה לי חסר ומה לי מלא אלא לא שנא:
אמר כדי שתתחולל, פירוש
ט
של ר"ח קודם שעקר רגליו דהיינו
[א] גמ'
כשיעור שתסור האימה
הדרן עלך תפלת השחר
קודם שיתחיל ברכת הטוב והמטיב
מלבו ויכוין לבו לחלות פני
❖
צורו, שימחול לו על כל מה
דאותה קורא עקר רגליו אומר
שפשע ומרד, שזה יותר
אין
ברוך אשר נתן ראשי חדשים וכו'
עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש חסידים הראשונים היו שוהין
שיעור מן המתחנן לקבל
י
פרס, כי ענין ואתחנן כמו
מוסף תוספות
אלמא היכא דלא עקר אלו ואלו
שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים $ אפי' המלך
יקבל פרס הוא, שהיה משה
שואל בשלומו לא ישיבנו ואפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק: גמ' מנא
שוין ואם עקר רגליו שהתחיל
א. בתוס' רי"ש כתב, וי"ל
רבינו ע"ה מתחנן. אבל ענין
דלא שנא כיון שאין ראוי
ויחל בקשת מחילה וצריך
בברכת הטוב והמטיב של שבת
ה"מ א"ר אלעזר דאמר קרא והיא מרת נפש ממאי דילמא חנה שאני דהות
לקדש בלילה דמה משפט
דברי רצוי בכיה ותחינה.
3
חוזר לראש ושל ר"ח מעוות לא יוכל
ירושלמי: כמה ישהה בין
ביום אף קדוש החדש
מרירא לבא טובא אלא א"ר יוסי בר' חנינא מהכא ואני ברב חסדך אבא
4
ביום לכך אין מחזירים.
לתקון והכי נמי יחזור (ד) באותה
תפלה לתפלה כדי הילוך
ארבע אמות. סליק פ"ד
ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך ממאי דילמא דוד שאני דהוה
ב. בתוס' רי"ש הוסיף,
ברכה אם לא התחיל בברכה
לפ"ש
דאז יש ר"ח בשני ימים.
מצער נפשיה ברחמי טובא אלא אמר ר' יהושע בן לוי מהכא השתחוו
מתני': אין עומדין
שלאחריה. ומיהו אין ראיה מהתם
ג. בתוס' רי"ש כתב, אינו
5
להתפלל אלא מתוך כובד
חוזר שהיה דומה לברכה
לה' בהדרת קדש אל תקרי בהדרת אלא בחרדת ממאי דילמא לעולם אימא
דשאני התם בברכת המזון שכבר
ראש. פי', כפיפת ראש
לבטלה אם היה חוזר כלל.
בירך ג' ברכות וברכת הטוב והמטיב
לך הדרת ממש כי הא דרב יהודה הוה מציין נפשיה והדר מצלי אלא א"ר
ד. בתוס' רי"ש כתב, ואין
שיכוף ראשו ויכוין תפלתו
כ
כאדם שיש לו צער. אפילו
ללמוד מברהמ"ז שעושה
לאו דאורייתא היא על כן אין מחזירין
נחמן בר יצחק מהכא עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה מאי וגילו ברעדה
6
המלך שואל בשלומו לא
ברכה חדשה אחר בונה
אותו לגמרי כי אין דומה שם הפסק
ישיבנו. אסיקנא במלכי
ירושלים שיחזור לעבודה
א"ר אדא בר מתנא אמר רבה במקום גילה שם תהא רעדה אביי הוה
❖
כאן שתי ברכות.
ישראל דאם שואל בשלומו
כל כך ואין להביא ממנו ראיה לי"ח
יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא אמר וגילו ברעדה כתיב
אינו מפסיק ומשיב לו, אבל
ברכות דאם יחזירוהו בדבר שאין לו
מלכי אומות העולם או
א"ל אנא תפילין מנחנא ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא חזייה דהוה קא
הגמון או גוי, או אנס או
לחזור הוי כמו הפסקה ועוד דאין
מוסף רש"י
קרון בא כנגדו, אם יכול
בדח טובא אמר ליה 7 בכל עצב יהיה מותר כתיב א"ל אנא תפילין מנחנא
להביא ראיה לכאן דאם היית אומר
חזי מאן גברא רבא
יקצר ואם לאו יפסיק.
מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא
היכא שלא עקר רגליו בי"ח ברכות
דקמסהיד עליה.
אייתי
שהיה לו לחזור א"כ היה צריך לחזור
לרצה ואין זה הגון ומיהו אומר ר"י דראה את ר"ת דהיכא דלא עקר רגליו חזר לרצה אפי' בדברים שאין מחזירין כגון על הנסים וכן עמא דבר:
ד
(חולין ז.) ביני עמודי.
הדרן עלך תפלת השחר
(לעיל ח.)
אל תקרי בהדרת אלא בחרדת. תימה אמאי לא מוכח בהדיא מדכתיב בתריה חילו מלפניו כל הארץ וי"ל היינו קרא דכתיב
הדרן עלך תפלת השחר
במזמור הבו
לה' בני אלים ומההוא קרא בעי להוכיח במסכת מגילה שאומרים אבות וגבורות וקדושת השם וי"ח
ברכות תקנו כנגד
האזכרות ומשום
הכי דייק
מאותו קרא
שכתוב
באותה
פרשה
אבל
אותו
דחילו וגו' אינו כתוב באותה פרשה:
אייתי