אין עומדין פרק
חמישי
ברכות
לא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אייתי
כסא דזוגיתא חיורתא. מכאן נהגו לשבר זכוכית בנשואין:
כסא דמוקרא. ר) כוס של זכוכית לבנה: לישרי לן מר. שירה: הי
ג א
א)
במקום
גילה שם תהא רעדה. פשוטו של מקרא עבדו את ה'
תורה והי מצוה דמגנו עלן. היכן התורה שעסקנו והיכן המצות שאנו
ת)
ד ב
ב)
מקיימין שיגינו עלינו מדינה של גיהנם: הלכה פסוקה. שאינה
ביראה וכשיבא יום רעדה תגילו והכי מפורש בירושלמי
ג)
ד)
צריכה עיון שלא יהא מהרהר בה בתפלתו: יושבת עליה ז' נקיים.
עבדו את ה' ביראה היינו
תפלה דאיקרי עבודה א) כדתניא בספרי
ה)
לבד מאותו יום שפוסקת והתורה לא
ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה:
ה ג
המקיז דם בבהמת קדשים וכו'.
ו)
הצריכה ז' נקיים אלא לזבה שנאמר
אייתי כסא דמוקרא בת ארבע מאה זוזי ותבר
ז)
ואם טהרה מזובה ש) ואין זבה אלא
וקשה דאמר בפ"ג דע"ז
קמייהו ואעציבו רב אשי עבד הלולא לבריה
ח)
הרואה שלשה ימים רצופין בתוך י"א
גבי דמים חיצונים ודמים
ט) י)
חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא אייתי כסא
ו ד
כ)
יום שבין נדה לנדה: ומכניסה.
פנימיים של קרבנות אלו ואלו נמכרים
דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו ואעציבו
בבית: במוץ שלה. קודם שיזרה אותה
לגננים לזבל אלמא דאין מועלין בהן
אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא
ז ה
שאין מתחייב במעשר מן התורה אלא
ב)וי"ל דהתם היינו לאחר זריקת דמים
ל)
דמר בריה דרבינא לישרי לן מר אמר להו ווי
בראיית פני הבית ומשנמרח
בכרי
וכבר נתכפרו בעלים מה שאין כן
מ)
הכא: רבנן עבדי כמתניתין.
ח
נ) ס)
לן דמיתנן ווי לן דמיתנן אמרי ליה אנן מה
ו
אבל לפני מירוח אין ראיית פני
הבית
ע) פ)
נעני בתרך א"ל הי תורה והי מצוה דמגנו
וכותייהו קי"ל ולכן אין מתפללין
קובעתו דגבי תרומה ומעשר כתיב
צ)
ט ז
ק) ר)
מתוך קלות ראש ושחוק אלא מתוך
דגן ראשית דגנך
והוא
עלן א"ר יוחנן משום רשב"י א אסור לאדם
כובד ראש ושמחה של מצוה כגון
המירוח לפיכך כשמכניסה לבית
שימלא שחוק פיו בעולם הזה שנאמר אז
ש) ת)
1
י ח
שעסק בדברי תורה ולכן נהגו לומר
קודם מירוח לא הוקבעה למעשר מן
א)
ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אימתי בזמן
ב)
פסוקי דזמרה ואשרי קודם תפלה:
התורה ורבנן הוא דאסרו אכילת
שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה
רב אשי עביד כברייתא. ירושלמי
קבע בדבר שלא נגמר מלאכתו אבל
יא ט
ג)
❖
אמרו עליו על ר"ל שמימיו לא מלא שחוק
יב י
לא יעמוד ויתפלל אלא מתוך
אכילת עראי לא אסרו ומאכל בהמה
פיו בעוה"ז מכי שמעה מר' יוחנן רביה: ת"ר
דבר הלכה א"ר ירמיה העוסק בצרכי
עראי הוא דתנן במסכת פאה
יג כ
אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך
תורה אור השלם
מאכיל לבהמה חיה ועוף עד
צבור כעוסק בדברי תורה דמי:
ב
שכן
מצינו בנביאים הראשונים
שימרח הלכך בהמתו אוכלת ופטורה
דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה והיכי
1. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ
יד ל
אבל איהו אסור באכילת קבע: אסור
שסיימו דבריהם בדברי שבח
וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ
דמי הלכה פסוקה אמר אביי כי הא דר' זירא
בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם
ותנחומין. ומקשה בירושלמי חוץ
בהנאה ומועלין בו. ואע"ג דקי"ל
דאמר ר' זירא ג בנות ישראל החמירו על
תהלים קכו ב
אֵלֶּה:
טו מ נ
אין מועלין בדמים וילפינן לה מקראי
מירמיה וכו' והא כתיב כי אם מאס
2. וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְיָ
עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל
הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ
במסכת יומא ובשחיטת
מאסתנו
מיהו ג) מההוא
מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ
יושבת עליה שבעה נקיים רבא אמר כי הא
חולין ה"מ כשנשחטו
קראי דסוף תרי עשר וקהלת לא
טז ס
בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה
דרב הושעיא דאמר רב הושעיא מערים
וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת
בעזרה דאיכא למימר נתתיו לכם על
פריך מידי שחושבו בטוב בדברי
❖
בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ
אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי
המזבח לכפר לכפר נתתיו
תנחומין ולא מיירי בפורענות
ד
וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם:
דישראל: ומוצאו בזוית אחרת.
ירמיהו ב ו
שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר
לך ולא למעילה אבל בדם הקזה
3. תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְיָ
מוסף רש"י
תימה דאמר לקמן הבא
מועלין כלומר אם נהנה מביא קרבן
ואב"א כי הא דרב הונא דא"ר הונא א"ר
תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ:
יושבת עליה שבעה
לשחות בסוף כל ברכה וברכה מלמדין
מעילה. והנך הויין הלכות פסוקות
תהלים י יז
זעירא המקיז דם בבהמת קדשים אסור
ה
4. וְדָנִיֵּאל כְּדִי יְדַע דִּי
נקיים.
אותו שלא ישחה ותירץ הר"ר יוסף
שאין עליהן קושיות ותירוצים שיהא
בהנאה ומועלין בו רבנן עבדי כמתניתין רב
רְשִׁים כְּתָבָא עַל לְבַיְתֵהּ
צריך להרהר בהן: כמתניתין.
דהכא מיירי בתחנונים שהיה אומר
וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ
אשי עביד כברייתא: ת"ר אין עומדין
ו
נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם וְזִמְנִין תְּלָתָה
מתוך כובד ראש: כברייתא. מתוך
אחר י"ח ברכות ולא נהירא דהא
בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל
להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות
הלכה פסוקה: שיחה. ליצנות: מתוך
מי"ח קאמר ונראה להר"י דודאי
בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא
ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך
ק¢ דָם אֱלָהֵהּ כָּל ק¢ בֵל דִּי
קלות ראש. חילוף של כובד ראש.
בסוף כל ברכה אסור לשחות אבל
הֲוָא עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָה:
קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא
מתוך זחות לב ועתק: אלא מתוך
באמצע הברכה מיהא מותר לשחות
דניאל ו יא
5. עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָה¢ רַיִם
שמחה (א). כגון דברי תנחומים
ובהכי מיירי הכא וכשהיה מגיע
מתוך שמחה של מצוה וכן לא יפטר אדם
אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע
של תורה כגון סמוך לגאולת מצרים
לסוף הברכה היה זוקף ולכך נהגו
מחברו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא
תהלים נה יח
קוֹלִי:
6. וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל
או סמוך לתהלה לדוד שהוא של שבח
העולם בראש השנה וביום הכפורים
מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים
לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת
ותנחומין כגון רצון יראיו יעשה שומר
שמתפללין זכרנו ובכן תן ותמלוך
וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ
אלא מתוך [א] דבר הלכה שכן מצינו בנביאים
ה' את כל אוהביו וכגון מקראות
ששוחים כשמגיעים לפסוקים
עֵלִי לְשִׁכֹּרָה:
הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח
שמואל א א יג
ובסוף ברכה זוקפין שאין לשחות
הסדורות בתפלת ערבית כי לא יטוש
א
7. וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ
ותנחומים וכן תנא מרי בר בריה דרב הונא
[ב]
ה' את עמו וכיוצא בהן: אלוייה.
בסוף ברכות אלא היכא דתקון:
וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְיָ אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ
בריה דר' ירמיה בר אבא אל יפטר אדם
אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה
דבר
ליוהו בדרך: צניתא. דקלים:
אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ
אדכרתן מילתא כו'. וזה שאומרים
מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו כי הא דרב כהנא אלוייה
מלכים א ח כח
הַיּוֹם:
8. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד
מימות אדם הראשון הם שהוא גזר
לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי צניתא דבבל כי מטא להתם א"ל מר
מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת
על אותו מקום לישוב דקלים: אם
ודאי דאמרי אינשי הני צניתא דבבל איתנהו מאדם הראשון ועד השתא
יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ:
❖
(מגילה כח:)
שמואל א א יד
תכין לבם. אז תקשיב אזנך: זמנין
א"ל אדכרתן מילתא דרבי יוסי ברבי חנינא דאמר ר' יוסי ברבי חנינא מאי
ומכניסה במוץ שלה.
תלתא. שחרית מנחה וערבית: יכול
דכתיב 2 בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם וכי מאחר דלא עבר
(מנחות
משבא לגולה הוחלה. התפלה הזאת.
הגהות הב"ח
סז:)
היאך ישב אלא לומר לך כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתישבה
הוחלה כמו נתחלה. אבל קודם לכן לא
(א) רש"י
❖
וכל ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב לא נתישבה רב מרדכי אלוייה
היה רגיל בכך: יכול יהא כוללן.
של מצוה
לרבי שימי בר אשי מהגרוניא ועד בי כיפי ואמרי לה עד בי דורא:
לשלש תפלות הללו בשעה אחת: יכול
ישאל צרכיו. כגון ברכות דאתה חונן
ת"ר המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים אבא שאול אומר סימן לדבר תכין
גליון הש"ס
ז
3
עד ש"ת ואח"כ יתפלל שלש ברכות
לבם תקשיב אזנך תניא א"ר יהודה כך היה מנהגו של ר"ע כשהיה מתפלל
ח
גמ' כבר מפורש על ידי
ראשונות שהן של שבח: רנה זו תפלה.
חנה.
עם הצבור היה מקצר ועולה מפני טורח צבור ט וכשהיה מתפלל בינו לבין
שם יכול ישאל אדם צרכיו.
של שבח: בקשה. שאלת צרכיו:
❖
עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת וכל כך למה מפני כריעות
אחר אמת ויציב. קודם ג' ראשונות:
והשתחויות: א"ר חייא בר אבא לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות
י
שצריך
הגהות הגר"א
שנאמר וכוין פתיחן ליה וגו' יכול יתפלל אדם כל היום כלו כבר מפורש על
4
ידי דניאל וזמנין תלתא וגו' יכול משבא לגולה הוחלה כבר נאמר די הוא עבד מן קדמת דנא יכול יתפלל
[א] גמ'
(פסחים ט.
4
4
וכעי"ז בע"ז מא: ונדה טו:)
❖
אדם לכל רוח שירצה ת"ל (לקבל) [נגד] ירושלם יכול יהא כוללן בבת אחת כבר מפורש ע"י דוד דכתיב ערב
4
5
המשך בעמוד הבא.
❖
[ב] שם
ובקר וצהרים וגו' יכול ישמיע קולו בתפלתו $ כבר מפורש על ידי חנה שנאמר 6 וקולה לא ישמע $ יכול ישאל
אדם צרכיו ואח"כ יתפלל כבר מפורש על ידי שלמה שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה רנה זו תפלה
7
רבינו חננאל
מוסף תוספות
תפלה זו בקשה אין אומר דבר (בקשה) אחר אמת ויציב אבל אחר התפלה אפי' כסדר וידוי של יה"כ
כ
[דאמר רבי אושעיא מערים
אומר איתמר נמי אמר רב חייא בר אשי אמר רב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא
אדם על תבואתו. ואינו
א. בתוס' רי"ש כתב,
לפסוקים ולסוף הברכה
עושה אותה גורן, אלא
לומר אחר תפלתו אפילו כסדר של יה"כ אומר: אמר רב המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע
(ובהגהות כתב שם
מכניסה במוץ שלה כדי
וכשמגיעים לסוף הברכה).
שתהא בהמתו אוכלת
מהני קראי דחנה 6 וחנה היא מדברת על לבה ל מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו 6 רק שפתיה נעות מ מכאן
המוץ, ופטורה מן המעשר].
למתפלל שיחתוך בשפתיו וקולה לא ישמע מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו ויחשבה עלי לשכורה
יכול משבא דניאל לגולה
נ
6
6
התחיל לעשות כן. אין
מכאן ששכור אסור
להתפלל ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין וגו' א"ר אלעזר מכאן לרואה בחברו
ס
8
אומר דבר בקשה אחר
אמת ויציב. פי', משום
דבר
דצריך לסמוך גאולה
לתפלה. [וגם מפני שצריך לסדר שבחו של הקב"ה תחלה קודם שיתפלל כדילפינן ממשה, הילכך אין לבקש דבר אחר אמת ויציב, וכי כייל בתוכו דברי בקשה אין מונעין].