אין עומדין פרק
חמישי
ברכות
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל עקרב פוסק.
ונוטלו לפי שהעקרב צ) מסוכן לעקוץ יותר משנחש מוכן לישוך: אין
מעידין עליו. לומר
לאשתו
מת
בעליך
להתירה
ל א ב
א) ב)
ג)
לינשא פעמים שאין האריות רעבים ואין אוכלין אותו: נחשים ועקרבים. או זה או זה
מעידים עליו שמת
אלמא מועד הנחש לישוך:
ד)
אגב איצצא. כשנפל עליהם ודחקם הזיקוהו: שור תם. שלא נגח אדם: מועד. שנגח ג' פעמים: בדקולא.
סל שתולין בו תבן בראשו
ה) ו)
לא ג
ז)
ואוכל: ושדי דרגא. לאו דוקא אלא כלומר הזהר ממנו הרבה: ביומי ניסן. מתוך שעברו ימי הסתיו שהארץ יבשה ועכשיו רואה אותה
ח) ט)
מלאה דשאים זחה דעתו עליו ונכנס
י)
אבל עקרב פוסק. בירושלמי
כ)
בו יצר הרע: ערוד. מן הנחש והצב
מחזיר לו א"ל לאו ואם היית מחזיר לו מה היו
לב ד ה
ל)
בא שנזקקין זה עם זה ויוצא משניהם
קאמר דאם היה נחש
עושים לך א"ל היו חותכים את ראשי בסייף
מ)
ערוד : את חורו. שהוא יוצא משם:
נ)
ק)
מרתיע
לבא כנגדו פוסק לפי שבא
א"ל והלא דברים ק"ו ומה אתה שהיית עומד
ס)
ומת הערוד. מצאתי בה"ג אמרי
כנגדו בכעס מתכוין
להזיקו ומיהו
לג ו
ע)
לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר
במערבאר) כשהערוד נושך את האדם
פ)
לא מצינו אם פסק שיחזור לראש
כך אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים
צ)
אם הערוד קודם למים מת האדם
מדלא קאמר ואם פסק חוזר
ק) ר)
הקב"ה שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים
ואם האדם קודם למים מת הערוד
לד ז
לראש אבל לתחלת
ברכה מיהא
ש)
❖
על אחת כמה וכמה מיד נתפייס אותו השר
ונעשה נס לר' חנינא ונבקע מעין
יחזור ואם טעה בג' ראשונות או בג'
מתחת עקבו: מתני' מזכירין
ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום: אפי' נחש
אחרונות חוזר לתחלת הג' באבות
לה ח ט
א
גבורות גשמים. משיב הרוח שאינו
תורה אור השלם
כרוך על עקבו לא יפסיק: אמר רב ששת
בראשונות ובעבודה באחרונות
לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח:
כדאמרינן לקמן בפרקין :
לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק מיתיבי
1. אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה
ב
לו י
ושואלין. ותן טל ומטר לשון בקשה:
אמר
גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי
נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת נפל
ג
אֵל דֵּעוֹת יְיָ וְלוֹ נִתְכְּנוּ
והבדלה בחונן הדעת. במוצאי שבת
עֲלִלוֹת: שמואל א ב ג
לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת שאני התם דאגב איצצא
אתה חוננתנו: גמ' מתוך שהיא
לז כ
2. בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה
מזקי א"ר יצחק ראה שוורים פוסק דתני רב אושעיא מרחיקין משור תם
ד
ה
נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ
חכמה. החכם יודע להבדיל בין
כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן
חמשים אמה ומשור מועד כמלא עיניו תנא משמיה דר' מאיר ריש תורא
קדש לחול ובין טמא לטהור: בין
לח ל
לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ וְיֹצְרוֹ
בדקולא סליק לאגרא ושדי דרגא מתותך אמר שמואל הני מילי בשור
לֹא יְחֻנֶּנּוּ: ישעיהו כז יא
שתי אותיות. בין שתי הזכרות:
3. תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר
במילתה מיהא גדולה היא. במקום
שחור וביומי ניסן מפני שהשטן מרקד לו בין קרניו ת"ר מעשה במקום אחד
לט מ
נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ
מ נ
שצריכה נקמה דבר גדול הוא: שתי
פָּעַלְתָּ יְיָ מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ
שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא אמר
שמות טו יז
יָדֶיךָ:
נקמות הללו למה אחת לרעה. להנקם
4. אֵל נְקָמוֹת יְיָ אֵל נְקָמוֹת
להם הראו לי את חורו הראוהו את חורו $נתן עקבו על פי החור יצא ונשכו
מן העכו"ם שלא קבלו את התורה:
תהלים צד א
הוֹפִיעַ:
ומת אותו ערוד נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש אמר להם ראו בני אין
5. וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח
ואחת לטובה. כדאמרינן בב"ק
מא ס
מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר
ערוד ממית אלא החטא ממית באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד
❖
מפארן הופיע והפקיר ממונן
פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ
ואוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא: מתני' ומזכירין גבורות גשמים
מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ:
לישראל שור של ישראל שנגח שור
דברים לג ב
בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת ר"ע אומר
של עכו"ם פטור: הופיע. גלה
ז
ח
6. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ
רבינו חננאל
גמ' והם אמרו המבדיל בתפלה
אומרה ברכה רביעית בפני עצמה רבי אליעזר אומר בהודאה: מזכירין
והפקיר כשלא קבלו את התורה:
אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה
יְיָ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ
❖
ש) העשירו. לקנות יין: קבעוה על
גבורות גשמים מאי טעמא אמר רב יוסף מתוך ששקולה כתחיית המתים
צריך שיבדיל על הכוס.
שמות כ ו
לַשָּׁוְא:
ירושלמי: אם לא הבדיל
הכוס. ואז נשתכחה תקנת עזרא
לפיכך קבעוה בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מאי טעמא אמר רב
במוצאי שבת מבדיל ואפילו
וכשחזרו והענו קבעוה בתפלה
בחמישי בשבת, הדא
יוסף מתוך שהיא פרנסה לפיכך קבעוה בברכת פרנסה הבדלה בחונן הדעת
הגהות הב"ח
ונחלקו היאך יאמרוה: בתחלה.
דתימא המבדיל בין קודש
מ"ט א"ר יוסף מתוך שהיא חכמה קבעוה בברכת חכמה ורבנן אמרי
(א) גמ'
לחול, אבל בורא מאורי
כשעלו מן הגולה והיו דחוקים:
האש אומרו מיד במוצאי
מתוך שהיא חול לפיכך קבעוה בברכת חול א"ר אמי גדולה דעה שנתנה
קדושות. קדוש היום: מפני שיכול.
שבת. ואם לא אמר, מעוות
❖
בתחלת ברכה של חול וא"ר אמי גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות
אשר לא יוכל לתקן.
משמע אם ירצה שלא לחזור ולהתפלל
❖
שנאמר כי אל דעות ה' וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנאמר
הא אם אמרה בתפלה א"צ לאומרה
1
רב ניסים גאון
על הכוס: ואנא שמעית. אני שמעתי:
2 כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו אמר רבי אלעזר גדול מקדש
גליון הש"ס
חוזר לראש. לתפלה ולכוס:
אפי' נחש כרוך על עקבו
שנתן בין ב' אותיות שנאמר פעלת ה' מקדש ה' וא"ר אלעזר כל אדם
3
גמ' נתן עקבו על פי החור.
הלכתא
לא יפסיק אמר רב
שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו דעה נתנה בין שתי אותיות
ששת לא שנו אלא נחש
אבל עקרב פוסק. בתלמוד
מקדש נתן בין שתי אותיות מתקיף לה רב אחא קרחינאה אלא מעתה גדולה נקמה שנתנה בין שתי
❖
ארץ ישראל פירשו טעמא
אותיות שנאמר אל נקמות ה' אמר ליה אין במילתה מיהא גדולה היא והיינו דאמר עולא שתי נקמות
דמלתא ואמרי הא עקרב
4
מפסיק למה משום דמחיא
הללו למה אחת לטובה ואחת לרעה לטובה דכתיב הופיע מהר פארן לרעה דכתיב אל נקמות ה'
5
וחזרה ומחיא:
מוסף רש"י
באותה שעה אמרו אוי לו
אל נקמות הופיע: רבי עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית כו': א"ל רב שמן בר אבא לר' יוחנן מכדי
אומרה ברכה רביעית
לאדם שפגע בו
אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות נחזי היכן תקון א"ל בתחלה
בפני עצמה.
ערוד ואוי לו לערוד שפגע
(א)
בו ר' חנינא בן דוסא. פירשו
קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס הענו חזרו וקבעוה בתפלה והם אמרו המבדיל בתפלה
ט
(נדה ח.) בין
עוד בתלמוד ארץ ישראל
שתי אותיות.
ואמרו מאי עיסקא דהדין
צריך שיבדיל על הכוס איתמר נמי אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אנשי כנסת הגדולה תקנו
חברברה אלא כד הוא נכית
להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס חזרו
(חגיגה
לבר נשא אין בר נשא
ז.)
קדים למיא חברברה מיית
והענו קבעוה בתפלה והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס איתמר נמי רבה ורב יוסף
ואין חברברה קדים למיא
(סנהדרין צב.) גדול מקדש.
על הכוס אמר רבא ומותבינן אשמעתין טעה ולא
דאמרי תרוייהו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל
בר נשא מיית אמרון ליה
י
(שם) אחת
תלמידוי רבי ולא הרגשתה
בברכת השנים מחזירין אותו והבדלה בחונן הדעת אין
הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה
לטובה.
כ
ל
יבא עלי ממה שהיה לבי
מכוון בתפלתי לא הרגשתי
מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס
לא תימא מפני שיכול לאומרה על הכוס אלא אימא
אמר ר' יצחק בן אלעזר
מפני שאומרה על הכוס איתמר נמי אמר רבי
בנימין בר יפת שאל ר' יוסי את ר' יוחנן בצידן ואמרי
ברא לו הקב"ה מעיין
מתחת כפות רגליו לקיים
לה ר' שמעון בן יעקב דמן צור את ר' יוחנן ואנא שמעית המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס
מה שנאמר (תהלים קמה)
(שם) ואחת לרעה.
רצון יראיו יעשה: מזכירין
או לא ואמר ליה צריך שיבדיל על הכוס איבעיא להו המבדיל על הכוס מהו שיבדיל בתפלה אמר
גבורות גשמים בתחיית
רב נחמן בר יצחק קל וחומר מתפלה ומה תפלה דעיקר תקנתא היא אמרי המבדיל בתפלה צריך
המתים. פירשו בתלמוד
מ
ארץ ישראל כשם שתחיי'
שיבדיל על הכוס המבדיל על הכוס דלאו עיקר תקנתא היא לא כ"ש תני ר' אחא אריכא קמיה דרב
המתים חיים לעולם כך
ירידת גשמים חיים לעולם
חיננא המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס ואם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו
ר' חייא בר אבא שמע
הא גופא קשיא אמרת המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס אלמא תפלה לחודה
(שם) ומותבינן אשמעתין.
ליה מן הדא קרייה (הושע
(קדושין
ו) יחיינו מיומים ונדעה
סגי והדר תני אם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו וכיון דנפיק ליה בחדא אפטר והויא
נ:) (גיטין
נרדפה לדעת את ה' ויבא
לח:)
כגשם לנו ובבראשית רבה
ברכה שאינה צריכה ואמר רב ואיתימא ר"ל ואמרי לה ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו נ כל המברך ברכה
(מנחות מט.)
דר' הושעיא (פרשה יג)
ר'
שאינה צריכה עובר משום לא תשא אלא אימא הכי אם הבדיל בזו ולא הבדיל בזו ינוחו לו ברכות
חייא בר אבא אמר שקולה
6
כנגד תחיית המתים ר' אבא
על ראשו בעא מיניה רב חסדא מרב ששת טעה בזו ובזו מהו אמר ליה טעה בזו ובזו חוזר לראש
ס
בריה דר' חייא בר אבא אף
אמר
חכמים קבעו אותה בתחיית
המתים בזו יד ובזו יד בזו
פתיחה ובזו פתיחה בזו יד (יחזקאל לז) היתה עלי יד ה' ובזו יד (תהלים קמה) פותח את ידך בזו פתיחה (יחזקאל לז) הנני פותח את קברותיכם ר' יודן בשם ר' אלעזר בר אבינה בזו שירה ובזו שירה בזו שירה (ישעיה מב) ירונו יושבי
סלע ובזו שירה (תהלים סה) יתרועעו אף ישירו: