לג:
אין עומדין פרק
חמישי ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הלכתא מאי. המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס או לא: ביום
במקום ותתן לנו ולכשיגיע בין קדושת שבת לקדושת י"ט וכו' הבדלת
מב א
א)
ב) ג)
טוב שחל להיות אחר השבת. שאין מתפללין אתה חונן: ה"ג הלכה
וקדשת את עמך ישראל בקדושתך יאמר ותתן לנו ה' אלהינו מועדים
מג ב
ד)
לשמחה וכו' ומסיים מקדש ישראל והזמנים: מתני' האומר.
מכלל דפליגי ולא פליגי והא פליגי רבנן אימר דפליגי רבנן בשאר
ה)
ו)
ימות השנה בי"ט שחל להיות אחר השבת מי פליגי והא פליג ר"ע
בתפלתו: על קן צפור יגיעו
רחמיך. אנשים שהיו מראים עצמם
אטו כל השנה מי עבדינן כר"ע דהשתא
כמתכונים להעמיק בלשון תחנונים
מד ג
נעביד וכו'. והכי פריך א"ל רבי
ואומרים רחום וחנון אתה ועל קן
אמר ליה רבינא לרבא הלכתא מאי אמר
מ)
זירא [ג] הלכה מכלל דפליגי בתמיה
צפור יגיעו רחמיך שאמרת לשלח את
ליה כי קידוש מה קידוש אף על גב דמקדש
מה ד
ופריך הגמרא ולא פליגי והא פליגי
האם או שאומר על טוב שאתה עושה
בצלותא מקדש אכסא אף הבדלה נמי אע"ג
רבנן וכו': והא פליג ר' עקיבא.
לנו יזכר שמך או שאומר מודים
מו ה
ז) ח)
דמבדיל בצלותא מבדיל אכסא: ר' אליעזר
גמ'
מודים משתקין אותו: שמטיל
לומרה ברכה רביעית לעצמה ואצטריך
ט)
אומר בהודאה: ר' זירא הוה רכיב חמרא
קנאה. לומר על אלה חס ולא על
למימר הלכה כר"א לאפוקי מדר"ע:
הוה קא שקיל ואזיל ר' חייא בר אבין בתריה
אטו כל השנה כולה מי עבדינן כר"ע
שאר בריותיו: מדותיו. מצותיו. והוא
מז ו
י) כ)
אמר ליה ודאי דאמריתו
משמיה דר' יוחנן
דהשתא נעביד כותיה. דאצטריך
לא לרחמים עשה אלא להטיל על
ל)
למימר הלכה כר"א: הלכה. מ"ד
הלכה כר' אליעזר ביום טוב שחל להיות
ישראל חקי גזרותיו להודיע שהם
מח ז
מ)
נ) ס)
הלכה דרשינן לה בפרקין ומ"ד מטין
עבדיו ושומרי מצותיו וגזרות חקותיו
אחר השבת אמר ליה [א] אין הלכה מכלל
❖
מט ח
ע)
מדרש לא דרשינן ברבים אבל אורויי
אף בדברים שיש לשטן ולעכו"ם להשיב
דפליגי ולא פליגי והא פליגי רבנן אימר
מורינן ליחיד לעשות כר"א בי"ט שחל
עליהם ולומר מה צורך במצוה זו:
❖
דפליגי רבנן בשאר ימות השנה ביום טוב
תורה אור השלם
ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי.
להיות בא' בשבת ומ"ד נראין אורויי
שחל להיות אחר השבת מי פליגי והא פליג
שישיב לו מה שהשיב: אי לאו
נמי לא מורינן ואי עביד לא מהדרינן
1. וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ
ר' עקיבא אטו כל השנה כולה מי עבדינן
רבינו ניסים
אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם
עובדא: מודים. חכמים לר"א בי"ט
דאמרינהו משה. האל הגדול הגבור
לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ
כר' עקיבא דהשתא ניקו ונעביד כוותיה כל
שחל להיות אחר השבת: נקוט דר'
והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח
אמר ר' זירא נקוט דר' חייא
לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה
השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן כרבי
בר אבא בידך דגמר
חייא בר אבא בידך. שהוא מדקדק
שוחד : ותקנינהו בתפלה.
אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ
שמעתתא מפומיה דרביה.
בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
כשהתפלל עזרא על מעל הגולה
בלשון רבו וקובע בו סימנים שלא
עקיבא דתמני סרי תקון תשסרי לא תקון
איתא בפרק כיצד מברכין
דברים י יב
2. וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן
בספר עזרא : הכל בידי
יתחלף לו נראין במטין או במודים:
על הפירות (דף לח) מה ענין
הכא נמי שב תקון תמני לא תקון אמר ליה לאו
בנימין בר יפת אצל ר' חייא
יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת
כרחבא. שהיה מדקדק בלשון רבו
שמים. כל הבא על האדם בידי
הלכה אתמר $אלא מטין אתמר [ב] דאתמר
בר אבא ר' חייא בר אבא
יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ:
❖
ואומר סטיו כפול היה ואע"פ שבלשון
הקב"ה הוא כגון ארוך קצר עני
דייק שמעתא מפומיה
ישעיהו לג ו
ר' יצחק בר אבדימי אמר משום רבינו הלכה
דרביה ר' חייא בר אבא כל
משנה קורהו אצטבא בפסחים נ)
עשיר חכם שוטה לבן שחור הכל
ל' יומין הוה מהדר
ואמרי לה מטין ר' יוחנן אמר מודים ור' חייא
ובסוכהס) על גב האצטבא הוא דקדק
בידי שמים הוא אבל צדיק ורשע
לתלמודיה קמיה דר' יוחנן
גליון הש"ס
בר אבא אמר נראין אמר ר' זירא נקוט דרבי
רביה ואית דכוותה בפ'
בלשון רבו ולא אמר אצטבא כפולה
אינו בא על ידי שמים את זו מסר
גמ' אלא מטין אתמר.
כיסוי הדם (דף פו) דשחיטת
חייא בר אבא בידך דדייק וגמר שמעתא
היתה. יש פותרין הא דרחבא מדאמר
בידו של אדם ונתן לפניו שני דרכים
חולין ובפ' המביא אשם
תלוי דכריתות (דף כז):
מפומא דמרה שפיר כרחבא דפומבדיתא
ר' יהודה דדייק ספיקי דרבוותיה
והוא יבחר לו יראת שמים:
במתני' האומר על קן
מודים מודים משתקין
מילתא מילתא ותני לה. כל תיבה
אי מדרבי יהודה אי מדרב יהודה
דאמר רחבא אמר ר' יהודה הר הבית
צפור.
אותו. בתלמוד
א
ארץ ישראל נתנו הפרש בזה
ותיבה חוזר ושונה מגונה הוי שתוקי
וקשיא לי בגוה טובא חדא דרחבא
סטיו כפול היה והיה סטיו לפנים מסטיו אמר
הדבר ואמרו הדה דאיתמר
❖
לא משתקינן ליה שאין זה דומה
לא ראה רבי יהודה מימיו לא רבי
בצבור אבל ביחיד תחנונים
רב יוסף אנא לא האי ידענא ולא האי
למקבל עליו שתי מלכיות אלא
יהודה ברבי אלעאי ולא ר' יהודה
הם ובגמ' דמגילה (ירושלמי
ידענא אלא מדרב ושמואל ידענא דתקינו
פרק ד הלכה י) אמרו ודכוותה
❖
ע) נשיאה ועוד כולהו אמוראי נמי
למתלוצץ. אמר פסוק שלם ותני ליה
אמן אמן שמע שמע:
הגהות הגר"א
לן מרגניתא בבבל ב ותודיענו ה' אלהינו את
דייקו לומר דבר בשם אומרו ועוד
משתקינן ליה דמחזי כשתי רשויות:
[א] גמ'
משפטי צדקך ותלמדנו לעשות חקי רצונך
חברותא
ליכא למימר מהא דדייק לישנא
[ב] צ"ל [ג] רש"י
רבינו חננאל
ותנחילנו זמני ששון וחגי נדבה ותורישנו
דשמעתא אלא ספיקי דרבוותא:
[ד]
[ד] גמ'
איתמר רב יצחק בר
סטיו כפול. אצטבאות זו לפנים
קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל בין
קדושת שבת לקדושת יום טוב
אבודימי אמר משום רבי
ג ❖
מזו בהיקף עגול לישב שם: לא
הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת הבדלת וקדשת את
הלכה ואמרי לה מטין ר'
יוחנן אמר מודין אתמר
עמך ישראל בקדושתך ותתן לנו וכו': מתני' $ האומר על קן צפור
האי ידענא כו'. לא נראין ולא
רב אסי אמר הלכה ר'
מודים ולא מטים: ותודיענו. לומר
יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקין אותו: גמ' בשלמא
חייא בר אבא אמר נראין
מוסף רש"י
ד
ר' יוסי ב"ר חנינא אמר
מודים מודים משתקין אותו משום דמיחזי כשתי רשויות ועל טוב יזכר שמך
ודאי דאמריתו.
מטין. פי', מאן דאמר
מודין סבר דברי הכל הוא
נמי משמע על הטובה ולא על הרעה ותנן חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אלא על
ה
בלא חלוקה, מאן דאמר
(כתובות פו.) דדייק
הלכה סבר פליגי ופסקו
קן צפור יגיעו רחמיך מ"ט פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא חד
וגמר שמעתא מפומא
הלכה, מאן דאמר מטין סבר
אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים
דמרה.
שיקול הדעת ולא הכריעו
כאחד, מאן דאמר נראין
ואינן אלא גזרות ההוא דנחית קמיה דרבה ואמר אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו אמר רבה
סבר שקלו חכמים דבריהן
כרחבא
ובררו שנראין דברי זה.
כמה ידע האי צורבא מרבנן לרצויי למריה א"ל אביי והא משתקין אותו תנן ורבה נמי לחדודי לאביי הוא
דפומבדיתא.
דאמר רחבא א"ר יהודה
דבעי ההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ
הר הבית וכו'. פי', הוה
ו
(פסחים נב:) סטיו כפול
מספקא ליה אי משום רב
והודאי והנכבד המתין לו עד דסיים כי סיים א"ל סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך למה לי כולי האי אנן הני
היה.
יהודה אי משום רבי יהודה,
תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא
והיה מדקדק שלא יחליף
(פסחים יג: וכעי"ז
השמות והיה שונה רבי,
הוינן יכולין למימר להו ואת אמרת כולי האי ואזלת משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו
שם נב: וסוכה מה.) על
ואמר רבינו יחי לעד אינו
קן צפור יגיעו רחמיך.
כן, אילו היה אומר רבי,
מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו: ואמר רבי חנינא ז הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר
לא היה אומר לא רב ולא
ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא והא"ר חנינא
ר', ואינה מלה כלל, ואינו
1
אומר טעם ולא כבוד לו,
משום ר' שמעון בן יוחי אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר יראת ה' היא
2
(מגילה כה.) ועל
וכך אמר יחי לעד, כי רחבה
טוב יזכר שמך.
לא ראה ר' יהודה מעולם
אוצרו אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא דאמר ר' חנינא משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו
(שם)
ולא ראה אלא רב יהודה
דומה עליו ככלי קטן קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול: מודים מודים משתקין אותו: אמר ר' זירא כל
מודים מודים.
וסופר טעה וכתב ר' יהודה.
ח
וראו הגאונים בזמן הזה
האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי מיתיבי הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה מגונה
(שם) לחדודי לאביי.
שאין באותו דור ר' ואמרו
(חולין מג:) הכל
כן. [סטיו כפול היה.
הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה לא קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני לה והא דאמר פסוקא
בידי שמים חוץ מיראת
פי', מעוקל]. מפני שמטיל
פסוקא ותני ליה אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה ולבסוף כוון דעתיה אמר ליה
שמים.
קנאה במעשה בראשית.
פי' ירושלמי ר' פנחס בשם
חברותא (נדה טז:)
ר' סימון מפני שקורא תגר
על מדותיו של הקב"ה. [הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך וגו'.
(מגילה שם) כי אם ליראה.
וכי שואל אדם דבר שאינו ברשותו אלא מיכן ראיה שיראת שמים בידו של אדם היא]. והא דאמר פסוקא פסוקא ותני לה.
(נדה שם)
פסוקא פסוקא אין משתקין אותו מיהו מגונה הוי.