אין עומדין פרק
חמישי ברכות
לד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
כ) מודים מודים משתקין אותו. ירושלמי הדא דתימא בצבור
חברותא כלפי שמיא. מנהג שנוהג אדם בחברו ינהג אצל המקום ולא
נ
א) ב)
א
אמר
אבל ביחיד תחנונים הם: ל) פסוקא פסוקא וכפליה.
יזהר בתפלתו: מחינן ליה. כלומר מלמדין אותו שיכוין ומכין אותו
ג) ד)
אם ירגיל בכך: מרזפתא. קורנס. ותשם את המקבת בידה מתרגמינן
פי' בקונטרס משתקין אותו דמחזי כעושה ב' רשויות ובה"ג ובפר"ח
נא ב
ה)
מרזפתא : מתני' ולא יהא סרבן באותה שעה. לפי
ו) ז)
מפרש איפכא פסוקא פסוקא אין משתקין אותו מיהו מגונה הוי
נב ג
אך לשון הגמרא לא משמע כפי'
ששאר יורדין לפני התיבה כשאומרים
ואותן בני אדם שאומרים ב' או ג'
לו לך רד צריך לסרב פעם אחת
חברותא כלפי שמיא מי איכא אי לא כוון
נג ד
ח)
פעמים שמע ישראל ביוה"כ משתקין
כלומר איני כדאי לכך כדאמרי' לקמן
דעתיה מעיקרא מחינן ליה במרזפתא דנפחא
ט)
עד דמכוין דעתיה: מתני' (האומר
אותם לפירש"י ולפר"ח מגונה מיהא
בשמעתין אבל זה לא יסרב מפני
הוי או שמא אין לחוש רק כשקורא
שגנאי הוא שתהא התפלה מופסקת
נד ה
י)
יברכוך טובים הרי זה דרכי מינות) א העובר
כל כך: מתחלת הברכה שטעה זה.
ק"ש בעונתה ומקבל עליו עול מלכות
כ) ל)
לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא
נה ו
מ)
שמים ומ"מ טוב שלא לומר אך מה
אם דלג א' מן הברכות ואמר אחרת
נ)
ב יהא סרבן באותה שעה מהיכן ג הוא מתחיל
שאומרים ה' הוא האלהים ז' פעמים
ואינו יודע לשוב ולאחוז סדרו יתחיל
נו ז
ס)
❖
מתחלת הברכה שטעה זה העובר לפני
ביוה"כ ויום ערבה כנגד ז' רקיעים
העובר תחתיו אותה ברכה שדלג זה
ד
ואומר משם ולהלן: לא יענה אמן
התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני
משבחים לבורא שהוא דר למעלה מז'
נז ח
אחר הכהנים. הש"צ בסוף כל ברכה
מנהג כשר הוא וגם מצינו בקרא שתי
תורה אור השלם
הטרוף ה ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא
וברכה: מפני הטרוף. שלא תטרף
פעמים ה' הוא האלהים גבי אליהו
את כפיו ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו
נח ט
1. וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְיָ אֵת
: מהיכן הוא מתחיל
דעתו ויטעה לפי שש"צ הוא צריך
וחוזר לתפלתו רשאי: גמ' ת"ר העובר לפני
אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים
ו
הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי כִּי
מתחלת הברכה שטעה בה. ירושלמי
להתחיל ברכה שניה ולומר לפני
נט י
התיבה צריך לסרב ואם אינו מסרב דומה
אָמַר יְיָ לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם:
בטיטי אשתתק באופנים אתון שיילון
הכהנים כל תיבה ותיבה כדאמרינן
דברים ט כה
❖
לתבשיל שאין בו מלח ואם מסרב יותר מדאי
2. וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְיָ לֵאמֹר
במס' סוטה ובענותו אמן
לר' בון אמר להו בשם ריב"ל זה
אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ:
❖
דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח כיצד הוא
לא יוכל לכוין מהר ולהתחיל בברכה
שעבר תחתיו יתחיל ממקום שפסק
במדבר יב יג
עושה פעם ראשונה יסרב שניה מהבהב
שלאחריו: אם אין שם כהן אלא הוא.
רבינו חננאל
ופריך והתנן מתחיל מתחלת הברכה
החזן: לא ישא את כפיו. שמא לא יוכל
שטעה בה אמר להו מכיון דעניתון
שלישית פושט את רגליו ויורד ת"ר שלשה
[מחינן ליה במרזפתא
הגהות הב"ח
דנפחא. פי' קורנס של נפחים].
לחזור לתפלתו לדעת לכוין להתחיל
קדושת השם כמי שהוא תחלת הברכה
רובן קשה ומיעוטן יפה ואלו הן שאור ומלח
דמי: לא יענה אמן אחר הכהנים
(א) תוס'
האומר יברכוך טובים הרי זה
בשים שלום שדעתו מטורפת מאימת
וסרבנות אמר רב הונא ז טעה בשלש
דרך המינות.פירוש, משום
❖
מפני הטרוף. תימה תיפוק ליה
הצבור: ואם הבטחתו. כלומר אם
דמיחזי כשתי רשיות. העובר
ראשונות חוזר לראש באמצעיות חוזר לאתה
לפני התיבה וטעה וכו'.
בטוח הוא שאין דעתו מטורפת
דמפסיק תפלה אם עונה אמן וי"ל
אוקימנא שליח צבור היורד
חונן באחרונות חוזר לעבודה ורב אסי אמר
מאימת הצבור: גמ' יסרב.
מאחר שלא אמר האי טעמא ש"מ
בתחלה לפני התיבה, פעם
גליון הש"ס
אמצעיות אין להן סדר מתיב רב ששת מהיכן
ראשונה מסרב, ב' מהבהב, ג'
כשאומרים לו לך יעשה עצמו כלא
דעניית אמן לא חשיב ליה הפסקה
גמ' אר"ש בן פזי אריב"ל.
פושט את רגליו ויורד. אבל
הוא חוזר מתחלת הברכה שטעה זה
רוצה כלומר איני כדאי: שהקדיחתו.
מאחר שצורך תפלה הוא אבל לקרות
היורד תחתיו של זה שטעה
בתפלתו, אינו רשאי לסרב
תיובתא דרב הונא אמר לך רב הונא
לשון שרפה כמו כי אש קדחה באפי
כהנים לדוכן אומר ר"ת שאין ש"צ
כלל. ורב אסי אמר אמצעיות
: מהבהב. כלומר מזמין
יכול לקוראם דחשיב הפסקה לתפלה
אמצעיות כלהו חדא ברכתא נינהו אמר רב
אין להן סדר. פי', בג'
עצמו כמו ננער לעמוד: אין להן
ראשונות ובג' אחרונות הכל
אם קוראם אלא אחד מבני הקהל
יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא
ח
שוין שיש להם סדר, ואם טעה
סדר. ואם דלג ברכה אחת ואח"כ
קוראם והא דאמרינן בסוטה פ' אלו
רש"י ד"ה
בהודאה או בשים שלום חוזר
בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אלא
נאמרים לשנים קורא כהנים
נזכר בה אומרה אף שלא במקומה:
מתחלת הברכה וכו' וממילא
לעבודה. ולרב אסי אם טעה
באמצעיות דא"ר חנינא ראשונות דומה לעבד
כו'.
ואמר סלח לנו קודם השיבנו
מתחלת הברכה שטעה זה. $ וממילא
וכו' לאו אשליח צבור קאי אלא אחזן
אינו צריך לחזור ולומר אתה
שמסדר שבח לפני רבו אמצעיות דומה לעבד
משתמע דגומר ממנה והלאה אלמא
כדתניא בספרי אמור
חונן לאחריו השיבנו ואחריו
❖
שמבקש פרס מרבו אחרונות דומה לעבד
סלח לנו, ואחרי שאמר השיבנו
על סדרה צריך לחזור ולאומרה:
להם מלמד שהחזן אומר להם אמרו
יאמר ראה נא בענינו וכן בכל
שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו ת"ר
חדא ברכתא נינהו. ודקתני מתני'
וחזן לאו היינו שליח צבור דחזן היינו
ט
ברכות האמצעיות. וקיי"ל
כרב אסי, דרב הונא לגבי רב
מוסף תוספות
מתחלת הברכה שטעה זה היינו
המתעסק בצרכי צבור וכן משמע
מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה
אסי כתלמיד הוא נחשב. ותו
אתה חונן: ונפטר. נוטל רשות:
נמי בסוטה דלאו אשליח
בפני רבי אליעזר והיה מאריך יותר מדאי א"ל
א. בתוס' רי"ש הוסיף, וגם
דמתניתין מסייע ליה וקשיא
ממה שש"ץ אומר להם על
לרב הונא. ואע"ג דשני,
א"צ להזכיר שמו. של חולה: תחלה
צבור קאי דמעיקרא קאמר אין
תלמידיו רבינו כמה ארכן הוא זה אמר להם
כל דבור ודבור דלא חשיב
אשנויי לא סמכינן. ותו
וסוף. במודים ולך נאה להודות:
הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד
להו הפסקה. ב. בתוס' רי"ש
דתלמוד ארץ ישראל מסייע
כלום מאריך יותר ממשה רבינו דכתיב ביה
❖
כהן
שיכלה הדבור מפי הקורא פי' הקורא
כתב. תפלה למגילה וק"ש.
ליה דגרסינן בירושלמי ר'
את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו'
אליעזר הוי יתיב בחד בי
1
כהנים ואח"כ אומר אין שליח צבור
כנישתא, על חזנא ואטרח על
שוב מעשה בתלמיד א' שירד לפני התיבה בפני ר"א והיה מקצר יותר מדאי
רשאי וכו' משמע דשנים הם ויש שהיו
חד דייעול, ולא על, לסופה על
מוסף רש"י
לגביה דר"א, א"ל לא יכעוס
א"ל תלמידיו כמה קצרן הוא זה א"ל כלום מקצר יותר ממשה רבינו דכתיב
רוצים לומר דכמו כן אין ש"צ רשאי
חברותא כלפי שמיא.
מרי עלי בגין דלא הוינא מתער
להקרות יברכך לכהנים דכמו כן הוי
אל נא רפא נא לה א"ר יעקב אמר רב חסדא כל המבקש רחמים על חבירו
לא עלית, א"ל עליך לא כעסתי
2
אלא על הדין דאטרח עליך.
הפסקה אמנם רבינו יהודה פי'
אין צריך להזכיר שמו שנאמר אל נא רפא נא לה ולא קמדכר שמה דמרים:
בטוטאי אישתיק באופנים,
דבהדיא יש במדרש טעמי יתרות
(מגילה כה.) האומר
אתון שיילין לר' אבון, אמר
ת"ר י אלו ברכות שאדם שוחה בהן באבות תחלה וסוף בהודאה תחלה וסוף
יברכוך טובים הרי זה דרכי
להו בשם ר' יהושע בן לוי זה
וחסרות אמור להם מלמד ששליח
ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה מלמדין
מינות.
שעובר תחתיו יתחיל ממקום
צבור אומר להם על כל דבור ודבור
שפסק, א"ל והתנינן מתחלת
אותו שלא ישחה $ אר"ש בן פזי אריב"ל משום בר קפרא הדיוט כמו שאמרנו
וכן יש שרוצים להתיר לשליח צבור
ברכה שטעה זה, אמר לון
כהן
מכיון דעניתון קדושתא כמה
עצמו לקרות כהנים אפילו לפי' ר"ת
שהיא תחלת ברכה. הלכך בין
דמה דפי' דהויא הפסקה היינו דוקא בימיהם מיד כשסיימו ברכת הודאה לא היו אומרים
או"א ברכנו בברכה כדמשמע בסוטה
יחיד בין שליח ציבור טעה
(מגילה שם. ועי' מנחות
בשלש ראשונות חוזר למגן
דקאמר אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור פי' אמן שעונין בסיום ברכת הודאה אלמא
וחוזר לתפלתו רשאי.
אברהם, טעה בשלש אחרונות
כז.)
משמע שלא היו אומרים אלא כהנים מיד אבל עכשיו שהורגלו לומר אלהינו בלשון ברכה ותפלה אין זו הפסק דלא גרע מעניית אמן
(סוטה לח:)
חוזר לעבודה, טעה באמצעיות
דהכא דלא חשיבא הפסק כדפרישית א מ): אמצעיות אין להן סדר. פי' בקונטרס ואם דלג ברכה אחת ואחר כך נזכר בה שלא
שהקדיחתו מלח.
אינו חוזר כלל אלא אומר
במקום שזוכרה ודיו. והוא
במקומה אומרה במקום שנזכר. ולא נהירא דהא תנן במגילה הקורא את המגילה למפרע לא יצא ותניא וכן בהלל וכן
(ערובין נד.)
דלא סיים צלותיה ולא עקר
רובן קשה ומיעוטן יפה.
כרעיה, אבל אי עקר כרעיה
בק"ש וכן בתפלה לכך נראה כפירוש רשב"ם ורב אלפס דאין להן סדר דקאמר היינו שיתחיל במקום שדלג הברכה ומשם ואילך יאמר הכל
אפי' באמצעיות חוזר. אל
על הסדר אבל ודאי לא יתחיל באתה חונן כמו בג' ראשונות וג' אחרונות שחוזר לראש וראיה מדתניא בתוספתא דמכילתיןנ) הקורא את שמע
ישאל אדם צרכיו לא בשלש
ראשונות ולא בשלש
והשמיט בה פסוק אחד לא יקרא אותו פסוק בפני עצמו אלא מתחיל מאותו פסוק ואילך וגומר עד סופה ותניא נמי בפ"ב דמגילה
(גיטין
אחרונות. פירוש, קים להו
❖
שאם השמיט פסוק א' במגילה שקורא על הסדר מאותו פסוק ואילך והתם משוי תפלהב למגילה לענין הך מילתא כדפרישית ובה"ג פסק
מ.) פרס. (ב"ב כה.)
לרבנן דדוקא ליחיד, אבל
כרב אסי דאמר אמצעיות אין להן סדר חדא דרב הונא כתלמיד לגבי רב אסי כדאמרינן בכמה מקומות אמר רב הונא אמר רב אסי
שאלה ששואלין הצבור כגון
זכרנו לחיים בעשרת ימי
ועוד דלרב הונא צריך לדחוק ולשנויי מתני' דכולהו חדא ברכתא נינהו ואשנויי דחיקי לא ניקום ונסמוך ועוד דרב אסי ורב ששת קיימי
תשובה וכיוצא בהן שרי, דהא
רב ניסים גאון
בחד שיטתא ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל וא"כ אדם שטעה ודלג ברכה אחת באמצעיות או שלא אמר המלך המשפט בין ר"ה
שלש אחרונות עבודה והודאה
תנו רבנן אלו ברכות שאדם
ושים שלום שאלה נינהו ושרי,
ליוה"כ דקי"ל בפ"ק דמחזירין אותו לא יחזור לאתה חונן אלא לאותה ברכה שדלג ומשם ואילך יאמר על הסדר כדפי' רשב"ם
שוחה בהן כו'. פי'
משום דשאילת צבור נינהו.
והיכא שטעה בג' ראשונות כגון שטעה בחתימתן או לא הזכיר בין ר"ה ליוה"כ בברכת אבות זכרנו או בתחיית המתים מי כמוך או
ושמעינן מינה דאסור לכל מאן
בתלמוד ארץ ישראל בפ'
מאימתי קורין הכל שוחין
דמשני או מוסיף או גורע בג'
שלא אמר המלך הקדוש חוזר לראשונה והיכא שטעה בשלש אחרונות כגון שטעה כמו כן בחתימתן או שלא הזכיר בין ראש השנה
בהודאה עם שליח צבור ר'
ברכות ראשונות מן המטבע
ליוה"כ בשים שלום בספר חיים טובים או וכתוב לחיים טובים בהודאה חוזר לעבודה וטעמא דכיון שכולה שבח הוי כברכה א'. ותענית
שטבעו חכמים בברכות, ואלו
זעירא אמר ובלבד במודים כו'
תני ובלבד שלא ישוח יותר
חזנים שמניחים מטבע ברכות
צבור שש"צ קובע ברכה לעצמו שאומר עננו בין גואל לרופא אם שכחה ונזכר בה קודם סיום תפלה אין מחזירין אותו כיון שהיה צריך לחזור
מדאי ובגמ' דד' אבות נזיקין
ואומרים קדושות לאו שפיר
ולומר על הסדר כפי' רשב"ם א"כ הויא ברכה לבטלה אם מחזירין אותו אבל לפי' הקונטרס היה אומרה במקום שנזכר ואין כאן ברכה
(בבא קמא דף טז) איתא שדרו
עבדי, אבל המאריך באמצעיות
לבטלה: אל ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות. פי' ר"ח ורבינו האי דוקא ליחיד אבל צרכי צבור שואלין ולכך אנו אומרים
של אדם לסוף (ע') [שבע] שנה
בתפלתו לית לן בה, דהא משה
מלמדין
רבינו פעם האריך בתפלתו
נעשה נחש והני מילי הוא דלא
אותו שלא ישחה. וא"ת
זכרנו וקרובץ ויעלה ויבא בהם ותדע דדוקא יחיד קאמר שהרי עיקר ברכות אחרונות צרכי צבור הםס):
כרע במודים ובגמ' דסוטה בפ'
ארבעים יום ופעם קיצר ואמר
וישחה ומה בכך וי"ל שלא יבא לעקור דברי חכמים שלא יאמרו כל אחד מחמיר כמו שהוא רוצה ואין כאן תקנת חכמי' וחיישינן (א) ליוהרא:
אלו נאמרים בכל לשון (דף מ)
אל נא רפא נא לה.
אמרי בזמן ששליח צבור אומר
קידה
מודים העם מה הם אומרים: