לד:
אין עומדין פרק חמישי ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קידה על אפים. ומייתי קרא אע"ג דאשכחן נמי בענין אחר
כהן גדול בסוף כל ברכה. כל מה שהוא גדול ביותר צריך להכניע
ס א
א)
א
ב)
ולהשפיל עצמו: אינו זוקף. עד שיגמור: קם מלפני מזבח ה' מכרוע.
יש לומר דקים ליה מקבלה דקידה על אפים ומייתי קרא
סא ב
ג)
חזינא
לאביי ורבא דמצלו אצלויי. פירוש שהיו מטין
רישיה דקרא ויהי ככלות שלמה להתפלל והדר קם מכרוע: ארצה.
דמסייעו:
על צדיהן: יכוין לבו באחת מהן. והא דאמרי' בסוף פרק ת"ה
סב ג
ד)
לשון משתטח משמע: דמצלו אצלויי. כשנופלין על פניהם אין
ה)
לעולם ימוד אדם דעתו אם
פושטין ידיהם ורגליהם אלא מטין
ו) ז)
על צדיהן: בתחלה. כורע: חזינא
ד
יכול לכוין יתפלל ואם לאו אל יתפלל
כהן גדול בסוף כל
ברכה וברכה והמלך
ח)
לרב נחמן דכרע. תחלה וסוף:
יש לפרש התם נמי באחת מהן ב:
תחלת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה
סג ה
ט) י)
חציף עלי מאן דמצלי בבקתא.
בהודאה דהלל. הודו לה' כי טוב:
כ)
וברכה אמר רבי יצחק בר נחמני לדידי
ל) מ)
מתני' אם שגורה. אם סדורה
וא"ת הכתיב ויצא יצחק
מפרשא לי מיניה דריב"ל א הדיוט כמו
❖
תפלתי בפי במרוצה ואיני נכשל ותחנתי
מ)לשוח בשדה י"ל דהתם
סד ו
שאמרנו כהן גדול תחלת כל ברכה וברכה
[א]
מיירי בהר המוריה כדאמרי' בפסחים
נובעת מלבי אל פי כל מה שאני חפץ
סה ז
המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף שנאמר
להאריך בתחנונים: שהוא מטורף.
פרק האשה לא כיצחק
תורה אור השלם
סו ח
ויהי ככלות שלמה להתפלל וגו' קם מלפני
החולה. י) [לשון אחר] לשון טורפין
שקראו שדה וכו' א"נ בקתא דהכא
1
1. וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה
מזבח ה' מכרע על ברכיו: ת"ר קידה על
לו תפלתו בפניו כ) כלומר התפלה
מיירי בבקעה במקום שרגילין שם
ב
לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְיָ אֵת כָּל
סז ט
שהתפללו עליו מטורפת וטרודה ממנו
בני אדם לעבור והולכי דרכים:
אפים שנאמר 2 ותקד בת שבע אפים ארץ
הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם
כסוי חטאה. וטעמא לפי שאז
ואינה מקובלת: גמ' אהייא. בהיכא
מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְיָ מִכְּרֹעַ עַל
כריעה על ברכים שנאמר מכרוע על ברכיו
סח י
בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת
מתבייש על חטאו אבל אם
ובאיזו מן הברכות הוי טעות סימן
הַשָּׁמָיִם: מלכים א ח נד
השתחואה זו פשוט ידים ורגלים שנאמר
2. וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם
רע: באבות. שהוא תחלת התפלה
מפרש חטאיו דומה שאינו מתבייש
סט כ
3 הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחות לך
אֶרֶץ וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ
רמז הוא שאין חפץ בה: בורא ניב
עליו ואמרינן לעיל פרק קמא
ע ל
וַתֹּאמֶר יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
ארצה אמר רב חייא בריה דרב הונא חזינא
דָּוִד לְעֹלָם:
שפתים. כשהניב בריא באדם אז
כל העושה דבר ומתבייש
❖
מלכים א א לא
להו לאביי ורבא דמצלו אצלויי תני חדא
מובטח על השלום: לא נתנבאו.
מוחלים לו מיד:
ג
3. וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל
הכורע בהודאה הרי זה משובח ותניא אידך
הטובות והנחמות: עין לא ראתה.
אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר
הדרן עלך אין עומדין
מוסף רש"י
לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר
לא נראית ולא נגלית לשום נביא:
הרי זה מגונה לא קשיא הא בתחלה הא
חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי
קידה על אפים.
רחוק. שהיה רחוק כל ימיו מן העבירה
וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת
לבסוף רבא כרע בהודאה תחלה וסוף אמרי ליה רבנן אמאי קא עביד מר הכי
לְךָ אָרְצָה: בראשית לז י
דהיינו צדיק מעיקרו: חלצתו חמה.
4. בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם
אמר להו חזינא לרב נחמן דכרע וחזינא ליה לרב ששת דקא עבד הכי
(מגילה כב:)
שלפתו ניטלה מגופו החמה הוא
ארצה.
שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר
והתניא הכורע בהודאה הרי זה מגונה ההיא בהודאה שבהלל והתניא הכורע
ד
(שם שבועות טז:)
יְיָ וּרְפָאתִיו: ישעיהו נז יט
החולי הקודחו. חלצתו לשון ל)חלץ מהם:
דמצלו אצלויי.
5. וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא
בהודאה ובהודאה של הלל הרי זה מגונה כי תניא ההיא בהודאה דברכת
לא חסרתם. שעה: כעבד. בן בית
הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה
המזון: מתני' המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח צבור הוא סימן רע
אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה
נכנס ויוצא שלא ברשות: כשר לפני
(מגילה שם)
לִמְחַכֵּה לוֹ: ישעיהו סד ג
לשולחיו מפני ששלוחו של אדם כמותו אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא
המלך. שאינו רגיל לבא לפניו:
לא נתנבאו.
6. כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן
(סנהדרין צט.) ולעושה
חלונות. שגורמין לו שיכוין לבו שהוא
שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר
מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי
פרקמטיא לת"ח.
מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח
מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע:
להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני
אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ
שהוא מטורף: גמ' אהייא א"ר חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי
דמצלי בבקתא. בבקעה. שכשהוא
וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ:
(כתובות
דברים טו יא
במקום צניעות חלה עליו אימת מלך
קיא:) עין לא ראתה.
7. וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן
באבות איכא דמתני לה אברייתא המתפלל ה צריך שיכוין את לבו בכולן ואם
ולבו נשבר:
לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם
אינו יכול לכוין בכולן יכוין את לבו באחת א"ר חייא אמר רב ספרא משום
יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה
הדרן עלך אין עומדין
(ישעיה סד
בראשית ב י
רָאשִׁים:
חד דבי רבי באבות: אמרו עליו על רבי חנינא וכו': מנא הני מילי א"ר
8. וְדָנִיֵּאל כְּדִי יְדַע דִּי
ג) (סנהדרין
שם) שנאמר כי לא
יהושע בן לוי דאמר קרא 4 בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר
רְשִׁים כְּתָבָא עַל לְבַיְתֵהּ
יחדל אביון מקרב הארץ.
וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ
ה' ורפאתיו א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם
ו
נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם וְזִמְנִין תְּלָתָה
בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל
ולעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך
5
בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא
יעשה למחכה לו ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות
ק¢ דָם אֱלָהֵהּ כָּל ק¢ בֵל דִּי
ז
הֲוָא עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָה:
המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העוה"ז
ח
דניאל ו יא
9. לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי
לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנאמר 6 כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וא"ר חייא בר אבא
(שבת סג.) צדיקים גמורים
נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה:
❖
א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים
אינם עומדין.
תהלים לב א
זולתך ופליגא דר' אבהו דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין שנאמר
ט
(סנהדרין שם)
הגהות הב"ח
שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב ורבי יוחנן אמר לך מאי רחוק שהיה רחוק
4
לרחוק ברישא.
מדבר עבירה מעיקרא ומאי קרוב שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו השתא מאי עין לא ראתה
(א) גמ'
(א)
❖
אמר רבי יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית רבי שמואל בר נחמני אמר זה
עדן שלא שלטה בו עין כל בריה שמא תאמר אדם הראשון היכן היה בגן ושמא תאמר הוא גן הוא
שהיה רחוק מדבר
הגהות הגר"א
(שם)
עדן תלמוד לומר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן גן לחוד ועדן לחוד: ת"ר מעשה שחלה בנו של
עבירה.
7
[א] גמ'
(שם) חציף עלי מאן
ר"ג שגר שני ת"ח אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים כיון שראה אותם עלה לעלייה ובקש
❖
דמפרש חטאיה.
עליו רחמים בירידתו אמר להם לכו שחלצתו חמה אמרו לו וכי נביא אתה אמר להן לא נביא אנכי
(סוטה ז:)
❖
ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא
הדרן עלך אין עומדין
מוסף תוספות
מטורף ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה וכשבאו אצל ר"ג אמר להן העבודה לא חסרתם ולא הותרתם
א. ובתוס' רי"ש כתב,
אלא כך היה מעשה באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות ושוב מעשה ברבי חנינא בן
וא"ת השתחואה נמי
רבינו חננאל
הא כתיב אפים ארץ
דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי וחלה בנו של ריב"ז אמר לו חנינא בני בקש עליו רחמים
קידה על אפים שנאמר
ישתחוו לך, ואומר רבינו
ותקוד בת שבע אפים ארץ.
יעקב דקים ליה וכו'.
ויחיה הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה אמר רבי יוחנן בן זכאי אלמלי הטיח בן זכאי את
ב. ובתוס' רי"ש הוסיף,
פי', דקבלה היתה בידם
ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך אמר לה
והיינו באבות כדאמרינן
דקידה על אפים ומסמיך
❖
ליה אקראי. לאביי ורבא
הכא.
לאו אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך: ואמר רבי חייא בר אבא אמר
דמצלי אצלויי. פי', לא היו
שחים פניהם בקרקע
רבי יוחנן י אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות שנאמר 8 וכוין פתיחן ליה בעליתיה (לקבל)
להדיא, אלא מטים על הצד.
רב ניסים גאון
עלי מאן דמצלי בבקתא ואמר רב כהנא חציף עלי מאן דמפרש
[נגד] ירושלם
אמר רב כהנא חציף
דאמר קרא בורא ניב
כ
ל
אמר ר' חייא בריה דרב
שפתים. פי', המתפלל וראה
חטאיה
שנאמר אשרי
נשוי פשע כסוי חטאה:
9
ששפתותיו עשו תנובה,
הונא חזינא לאביי
בידוע שנשמעת תפלתו,
ורבא דכי נפלי על אנפיהו
הדרן עלך אין עומדין
שנאמר בורא ניב שפתים
מצלו אצלויי. איתא במס'
וגו'. אמר רב כהנא חציף
מגילה בפ' הקורא את
עלי מאן דמצלי בפקתא.
המגילה עומד יושב (דף כב)
רב איקלע (לבית) [לבבל]
פירוש, כמו שדה או רחוב.
סליק פ"ה לפ"ש
בתענית צבור נפל כולי עלמא על אפייהו רב לא נפל מאי טעמא רצפה של אבנים היתה ומשום אבן משכית אית דאמר דמשום האי טעמא הוו אביי ורבא מצלו אצלויי. במס' ע"ז בגמ' דבני מערבא בפ' ר'
ישמעאל (הלכה א) אמרו עליה אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה על אבני בית המקדש רב מפקד לדבי רב אחא ר' אמי מפקד לאנשי ביתיה כד תהוון נפקין לתעניתא לא תהוון רבעין כאורחכון ר' יונה רבע
על סיטריה ר' אחא רבע על סיטריה: אמר רב (ששת) [כהנא] חציף עלאי מאן דמפרש חטאיה שנא' (תהלים לב) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. אית בפרק יום הכפורים (דף פו) רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי
חטאה וכתיב (משלי כח) מכסה פשעיו לא יצליח לא קשיא כאן בחטא מפורסם כאן בחטא שאינו מפורסם רב זוטרא בר טוביה אמר לא קשיא כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בעבירות שבין אדם למקום: