כיצד מברכין פרק
שישי ברכות
לה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיצד
כיצד
מברכין. לא שייך להקשות תנא היכא
מברכין וכו' חוץ מן היין. שמתוך חשיבותו קבעו לו
ברכה
קאי דקתני כיצד
א א
א) ב)
ג)
לעצמו וכן הפת: בורא מיני דשאים. לפי שיש בכלל פרי
כדפריך בריש מכילתין משום דהכא סברא הוא לברך
ד)
האדמה דשאים וזרעים כגון קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל
כדמסיק בגמרא דאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה אי נמי י"ל
ב ב
מין ומין: גמ' קדש הלולים. בנטע רבעי כתיב ומשמע שני הלולים
דקאי אמתני' דמי שמתו דקתני בעל קרי מברך לאחריו ואינו
ה)
טעון באכילתו כשתאכלנו בשנה
מברך לפניו והכי נמי שייך הכא לברך
ג ג
ו) ז)
כיצד מברכין על הפירות על פירות
ח)
הרביעית שהוא מותר באכילה: האי
על כל דבר ודבר ע"כ קאמר הכא
א
ט)
מיבעי ליה. הלולים לשון חלולים חד
כיצד מברכין:
האילן הוא אומר בורא פרי העץ
ד ד
י) כ)
אחליה והדר אכליה. תימה
מינייהו אתא לאורויי אחליה והדר
ל)
חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי
אכליה הוציאהו לחולין ע"י פדיון אם
למה לי קרא הא בפ"ב
[ה]
הגפן ועל ב פירות הארץ הוא אומר בורא פרי
באת לאוכלו חוץ לירושלים וחד ללמדך
דקדושין גמרינן קדש קדש
מ)
האדמה חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר
נ)
ג
[ו]
שלא נאמרה תורת רבעי אלא בכרם
ממעשר שני א"כ נילף ממעשר שני
המוציא לחם מן הארץ ד ועל הירקות הוא
❖
שנא' קדש הלולים דבר שמהללין בו
וי"ל אי לאו קרא דהלולים הוה אמינא
אומר בורא פרי האדמה רבי יהודה אומר
טעון חלול וזהו יין: שאין אומרים.
דאדרבה נילף לחומרא קדש קדש
ה ז ח
בורא מיני דשאים: גמ' מנא ה"מ דתנו
הלוים שיר של קרבן במקדש אלא על
משביעית ואין לו פדיון . עוד פי'
א
תורה אור השלם
היין כשמנסכין נסכי מזבח: הניחא
רבינו חיים כהן אי מהתם הוה אמינא
רבנן 1 קדש הלולים לה' מלמד שטעונים
1. וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה
ט
❖
למ"ד כו'. כולה סיומא דפרכא הוא
כי מעשר שני ממש ודוקא בזמן
ברכה לפניהם ולאחריהם מכאן אמר ר"ע
כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיְיָ:
שמעשר שני נוהג כמו בשנה ראשונה
וה"ק הניחא הא דילפת ברכה מהכא
ויקרא יט כד
אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך
2. וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן
ושניה ורביעית וחמישית לשמטה
למאן דתני נטע רבעי דאית ליה כל
מוסף רש"י
והאי קדש הלולים להכי הוא דאתא האי
הֶח¢ דַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי
נוהג חלול אבל שלישית וששית שמעשר
פירות האילן בתורת רבעי ולא דריש
הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים
מיבעי ליה חד דאמר רחמנא $אחליה והדר
המוציא לחם מן הארץ.
וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:
עני דוקא אימא לא קמ"ל חלולים ל):
מהכא דבר דטעון הלול טעון חלול
שופטים ט יג
שאין
אכליה ואידך דבר הטעון שירה טעון חלול
אומרים שירה אלא על היין.
אייתר ליה חד הלול לברכה: מאי איכא
3. וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת
ושאינו טעון שירה אין טעון חלול וכדר'
למימר. הא מיבעי ליה למדרש שאין
פירוש אין אומרים שירה על
תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף
לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי יְיָ
חלול אלא במקום הלול: חד תני כרם
שום אכילת מזבח כגון זריקת דמים
שמואל בר נחמני א"ר יונתן דאמר ר'
ב
אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא יט כה
4. לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם
רבעי. בכל מקום שיש במשנה נטע
ונסוך המים כי אם על היין אבל
שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין
ה
פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע
רבעי תני איהו כרם: הניחא אי יליף
ודאי מצינו שירה בלא יין כגון הלל
אומרים שירה אלא על היין שנאמר 2 ותאמר
אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת
ג"ש. דריש למלתיה בג"ש ואייתר
שבשחיטת פסחים
דברים כב ט
הַכָּרֶם:
ג
להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח
5. וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים
(סידור רש"י סי' תכ, הפרדס
ליה חד הלול לברכה: אשכחן לאחריו.
:
וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים
אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים
עמ' קצ)
ולמאן
דתני כרם רבעי וכו'.
כדאשכחן בברכת המזון דכתיב ואכלת
וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה
במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא
(הפרדס שם) כשהוא
וְעַד כֶּרֶם זָיִת:
ושבעת וברכת : חייב
ועתה קיימא לן דרבעי
שבע מברך.
שופטים טו ה
על היין הניחא למאן דתני נטע רבעי
בעוללות. וכרמך לא תעולל .
נוהג אף בח"ל מיהו בכרם נוהג ולא
ו
כשהוא
6. לְדָוִד מִזְמוֹר לַיְיָ הָאָרֶץ
רעב.
אלא למאן דתני כרם רבעי מאי איכא
איזהו עוללות כל שאין להן פסיגין לא
בשאר אילנות דכל המיקל בארץ הלכה
וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:
תהלים כד א
כתף ולא נטף אלא שורה יחידית של
כמותו בח"ל וכרם רבעי בזמן הזה
ח)
מ)
חד
למימר דאתמר ר' חייא ור' שמעון ברבי $
לא כל שכן.
7. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ
ד
(לקמן
ענבים: קמה תוכיח. דאשכחן
מחללין על $שוה פרוט' ושוחקו ומטילו
וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם:
❖
תני כרם רבעי וחד תני נטע רבעי ולמאן
מח:) וזית מצד מזבח
תהלים קטו טז
דאצרכה רחמנא ברכה דכתיב תאכל
לנהר וכן מפורש בשאלתות דרב אחאי
אתי.
דתני כרם רבעי הניחא אי יליף ג"ש דתניא
בה לחם וגו' וסמיך ליה
:
❖
ר' אומר נאמר כאן להוסיף לכם תבואתו
ואתי נמי זית במה הצד. וא"ת
(ב"מ פז:)
גליון הש"ס
3
ואכלת ושבעת וברכת: צד מזבח. יין
ונאמר להלן 4 ותבואת הכרם מה להלן כרם
לנסכים וסלת למנחות: ז' מינין.
איכא למפרך מה להצד השוה
גמ' אחליה והדר אכליה.
אף כאן כרם אייתר ליה חד הלול לברכה
רבינו חננאל
האמורים בארץ חטה ושעורה וגו'
שכן חייבים בלקט דפרט בכרם היינו
ואי לא יליף גזרה שוה ברכה מנא ליה ואי
ובתרייהו כתיב ואכלת ושבעת
לקט משא"כ בזית דאין בו לקט וי"ל
ואי נמי יליף גזרה שוה
אשכחן לאחריו לפניו
וברכת: שכן טעונים בכורים. דהכי
דניחא ליה למפרך פירכא אפי' יהא
נמי יליף גזרה שוה אשכחן לאחריו לפניו מנין
מנין. [פירוש] ואפילו אי
הצד השוה חשוב למיתי זית מיניה מ"מ
אמרינן במנחות נאמר
שם חד תני
הא לא קשיא דאתיא בקל וחומר כשהוא
יליף גזירה שוה ואייתר
ז
כרם רבעי.
ליה חד הילול לברכה, כמה
כאן ארץ ט) כי באתי אל הארץ
קאמר דשאר מינים לא ידע מיניה:
שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן אשכחן
דאייתר חד הילול למאן
תינח
לאחריו. דעיקר ברכה
ונאמר להלן ארץ חטה ושעורהי) מה
שם כרם זית איקרי.
דתני נטע רבעי, הא תינח
כרם שאר מינין מנין דיליף מכרם מה כרם
להלן שבח הארץ אף כאן שבח הארץ:
לאחריו כדכתיב ואכלת
לאחריו, ברכה לפניו מנא
דבר שנהנה וטעון ברכה אף כל דבר שנהנה
תוס' ד"ה ולמאן כו' שוה
לפניו
להו לתרוייהו. ודחינן הא
לכ"ש.
אלא סברא הוא. דלתרווייהו אית להו
ושבעת וברכת:
פרוטה.
לא קשיא, כיון דילפת
טעון ברכה איכא למפרך מה לכרם שכן חייב
פירכא למאן דתני כרם ויליף ברכה
לאו ק"ו הוא דאם כן תהא ברכה
ברכה לאחריהם מן התורה,
ברכה לפניהם [מ]קל וחומר
בעוללות קמה תוכיח מה לקמה שכן חייבת
מז' המינים איכא פירכא שכן טעונים
דלפניו מדאורייתא ולעיל פרק מי
מיתו לה, כשהוא שבע
❖
שמתו משמע גבי בעל קרי
בכורים ולמאן דתני נטע רבעי איכא
בחלה כרם יוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי
מברך כשהוא רעב לא
כל שכן ועמדה ההלכה.
דלאו דאורייתא הוא ואפי' רבי יהודה
למפרך התינח מידי דבר נטיעה דלאו
זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן
ודיקינן הא ניחא למאן
לא פליג אלא משום דעשאן כהלכות
בר נטיעה מנלן אלא סברא הוא דכיון
דתני נטע רבעי, ומרבי לכל
דבר שנהנה וטעון ברכה אף כל דבר שנהנה
מוסף תוספות
אילן ברביעי, אייתר ליה חד
דרך ארץ נ):
דנהנה צריך להודות למי שבראם:
טעון ברכה מה להצד השוה שבהן שכן יש
א. בתוס' רי"ש הוסיף.
הילול לברכה לאחריהם,
דבר
שאין גדולו מן הקרקע. כגון
מעל. כנהנה מן ההקדש דכתיב
אבל כיון ששמענו
ולפניהם מקל וחומר, אלא
בו צד מזבח ואתי נמי זית דאית ביה צד מזבח
מהאי קרא שמחללין
לה' הארץ ומלואה כדאמרינן לקמן:
בשר וחלב. וא"ת מאי איריא
למאן דתני כרם רבעי,
וזית מצד מזבח אתי והא בהדיא כתיב ביה
אותו כמעשר אית
אייתר ליה חד הלול לברכה
לאחר ברכה. הרי היא לבני אדם:
בשר אפילו ירקות נמי לא אתיא ליה
כ)
ה
לן למלף שפיר קדש
בכרם לפניה, ולאחריה
כרם דכתיב ויבער מגדיש ועד קמה ועד
גוזל
וי"ל דאיכא למימר קמה תוכיח ולפי'
קדש ממעשר. ב. בתוס'
5
מקל וחומר, שאר מינים
רי"ש הוסיף, הקטרה.
שטעונים ברכה לפניהם
כרם זית אמר רב פפא $ כרם זית אקרי כרם
רש"י ניחא דגריס דלאו בר נטיעה
ג. בתוס' רי"ש הוסיף, וגם
ולאחריהם מנא ליה. ולמאן
מנין וליכא למימר דאתא משאר
סתמא לא אקרי מ"מ קשיא מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח
בלילי פסחים ובמלחמה
דתני נטע רבעי הא תינח
כדאשכחן ביהושפט
מידי דבר נטיעה, מידי
אילנות דאיכא למפרך מה להנך שכן
אלא דיליף לה משבעת המינין מה שבעת המינין דבר שנהנה וטעון ברכה
בתוס'
בדברי הימים. ד.
דלאו נטיעה כגון ירקות
חייבים בפיאה: אלא סברא הוא
רי"ש כתב. דקיי"ל כמאן
מנא לן. ושנינן לא קשיא
אף כל דבר שנהנה טעון ברכה מה לשבעת המינין ח שכן חייבין בבכורים
דתני כרם רבעי אבל נטע
כל גידולי קרקע קא מרבי.
אסור לאדם שיהנה כו'. וקרא דנסיב
ועוד התינח לאחריו לפניו מנין הא לא קשיא דאתי בקל וחומר כשהוא שבע
רבעי לא הוי וקיימא לן כל
הא תינח גידולי קרקע
לעיל אסמכתא בעלמא והגמרא היה
המיקל וכו' א"כ אין נטע
אבל בשר חגבים וביצים
מברך כשהוא רעב לכ"ש ולמאן דתני נטע רבעי הא תינח כל דבר נטיעה
רבעי נוהג עכשיו אבל
וכיוצא בהן מנא לן. ולא
סבור מתחלה דלמוד גמור הוא:
כרם רבעי נוהג. ה. בתוס'
מצאו שניהם ר' חייא
דלאו בר נטיעה כגון בשר ביצים ודגים מנא ליה אלא סברא הוא אסור לו
כאן ור' שמעון ברבי תשובה.
רי"ש כתב. דאיכא למיפרך
לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה: ת"ר אסור לו לאדם שיהנה מן
ואסיקנא למאן דתני כרם
מה להני שכן מין אילן ויש
ט
בהם דין ערלה ונטע רבעי
רבעי, שבעת המינין טעונין
העוה"ז בלא ברכה וכל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל מאי תקנתיה ילך אצל חכם ילך אצל חכם מאי
משא"כ בירקות (ועיין שם
ברכה לפניהם ולאחריהם,
במגיה שהאריך הרבה
לאחריהם מן התורה
עביד ליה הא עביד ליה איסורא אלא אמר רבא ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה
בבאור הגירסה שבדברי
ולפניהם מקל וחומר.
אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים שנא' לה' הארץ ומלואה
התוס' "מה להנך שכן
ולמאן דתני נטע רבעי, כל
6
חייבים בפאה והביא
גדולי קרקע טעונין ברכה
ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה
7
מספר מעשי חייא שגורס
מן התורה ושאר דברים
כאן
"חייבים בערלה").
סברא הוא שאסור לאדם
שיטעום כלום קודם שיברך.